בקעת הירדן – פרחים, פרפרים וכל מיני

היום יום הולדת!

היום אני חוגגת יום הולדת לאמא שלי!

לכבוד יום הולדתך, אמא – אני מאחלת לך:

שתמשיכי לטייל בכל העונות:
בקיץ –

בסתיו –

בחורף –

וכמובן גם באביב –

שתטיילי בכל הארץ!
בצפון –

בדרום –

במזרח –

ובמערב –

וכמובן, בכרמל ליד הבית

שנמשיך לרדוף יחד אחרי הפרחים שאנחנו אוהבות

וככה על הדרך שיהיו גם כמה פרפרים –

ואפילו ציפורים…

שתהיה לך שנה טובה, מלאה דברים יפים וצבעוניים והרבה הרבה אהבה

אוהבת אותך – עננת.
ומצטרפים לברכות כמובן מוטי והעננצ'יקים

את התמונות צלמתי ברחבי הארץ – בין אוגוסט 2014 ליולי 2015, בטיולים שערכתי יחד עם אמא שלי או בעקבותיה.
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

שום יריחו – Allium hierochuntinum

אני חוזרת אל חודש מרץ בבקעת הירדן. נסענו לחפש צמח מיוחד: שום יריחו.

הסוג "שום" הוא סוג מאד מגוון – בעולם ידועים כ-1,000 מינים של שום, מתוכם בארץ גדלים מעל 40 מינים שונים.

הבצל והשום שאנו אוכלים ומבשלים – גם הם מינים של שום.

בבלוג שלי, כמובן, דילגתי על כמה מהמינים הנפוצים יותר (למשל, שום משולש ושום גבוה) – וכתבתי על כמה שומים חביבים עלי, כמו שום הגלגל, שום הכרמל ושום סתווי. אתם יכולים להציץ בבכל מיני השום שכתבתי עליהם כאן.

הפעם נסענו לבקעת הירדן, לחפש את אחד המינים הנדירים והעדינים יותר – שום יריחו.
הגענו לשדה מלא דגני בר – בעיקר שעורה – שהרוח שיחקה בו –

והתחלנו לחפש, בין גבעולי השעורה את השומים הקטנים והחבויים הללו

לשום יריחו יש צבע תכול-סגול נהדר, והוא גדל בעיקר בדרום בקעת הירדן ובמדבר יהודה.

הניצן שלו, שאפשר לראות בתמונה הבאה, מכוסה קרום מגן ששמו מָתחל – זוהי תכונה אופיינית לכל המינים בסוג שום – יש מתחל המגן על הניצנים. בחלק מהמינים המתחל נושר כשהפרח פורח, ובחלק הוא נשאר.

כשהפרח מתחיל לפרוח, המתחל מתקפל מטה

הפרחים נפתחים, ומבהירים מעט עם הפריחה

לאבקנים יש צבע בורדו-סגול, שמשתלב נהדר עם התכול של עלי הכותרת!

ואם אתם תוהים לגבי הריח – כן. לעלי שום יריחו יש ריח של שום!

כשהסתובבנו בשדה השומים, היו עוד כמה שמשכו את עיני – למשל הפרפר הנחמד הזה, ממשפחת ההספריתיים – כנראה הספרית הנשרן:

והכחליל המעודן הזה, שנהנה מהצוף של שלח הערבות – כחליל השברק

את התמונות צלמתי בבקעת הירדן, בתאריך 9.3.2015
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!
ו…כמעט חג שמח!

עדעדית משובלת – Psylliostachys spicata

המדבר השנה פורח בצורה נהדרת, וכבר הייתי פעמיים במדבר יהודה ופעמיים בהר הנגב: יש לי מספיק תמונות לרשימות עד סוף הקיץ, ואפריל עוד לא התחיל!

היום אני מספרת על העדעדית המשובלת.

העדעדית היא קרובתו של העדעד הכחול. אם מסתכלים מקרוב על הפרח, אפשר לראות את הדמיון לצורת הפרח של העדעד, כולל הגביע הקרומי שנשאר לאחר הפריחה.

העדעדית גדלה בקרקעות מלוחות, במדבר. כלומר, בארץ אפשר למצוא אותה בדרום בקעת הירדן וסביב ים המלח.

זהו צמח נדיר למדי – ובאמת, עד השנה מעולם לא פגשתי אותו פורח. ראיתי רק עמוד תפרחת יבש פעם…

אבל כשהעדעדית פורחת, היא נוטה למלא את השטח. ליצור מקבצים לבנים ולשובב את הנפש – ממש כמו בתמונה הבאה –

באזור מדבר יהודה, לא כל שנה יש פריחה מרשימה. להפך – לרוב הפריחה היא דלילה.
השנה היא שנה יוצאת דופן – מדבר יהודה קבל הרבה מים, והשלג שירד פעמיים בירושלים תרם גם הוא.

שמורת ואדי מלחה, סמוך לבית הערבה ולתומר, פרחה בצורה יוצאת דופן – נסענו בדרך העפר בשמורה ולא האמנו למראה עינינו – הכל היה ירוק ומרגש.

צלמתי יחד עם העדעדית כמה פרחים נוספים מהשמורה – למשל, בתמונה הבאה שמזכירה לי מין פמוט מיוחד – העדעדית מוקפת בפרחי חיעד ספרדי

וכאן, לצד העדעדית פורח פרח זעיר ממשפחת הציפורניים – דוּרית רפה

ובתמונה הבאה העדעדית מוקפת בדגן קטן ועדין ששמו יתדן מפושק –

העדעדית היא פרח חד שנתי, כלומר כל שנה פורח צמח חדש, לאחר הפריית הפרח נוצרים הפירות, ולאחר הפצת הזרעים – הצמח מת. בשנה הבאה יצמחו מהזרעים פרחים חדשים.

אך כיון שבמדבר לא כל שנה היא שנה ברוכת גשמים – לזרעים יש חיוניות ארוכת טווח, והם יכולים להמתין כמה שנים עד שירד מספיק גשם – ואז הם ינבטו.

את התמונות צלמתי בשמורת ואדי מלחה, בתאריכים 9.3.2015 וגם 19.3.2015

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

צמרורת בּוּאַסְיֶה – Trichodesma boissieri

ושוב אני חוזרת אל פרח שכתבתי עליו בעבר – צמרורת בואסייה

הצמרורה היא פרח נהדר ממשפחת הזיפניים, שצבעו תכלת שובה-לב. רק תראו כמה הוא נהדר על רקע השמים, כשמסתכלים עליו מלמטה:

בארץ גדלים שלושה מינים של צמרורה. כולם מתרכזים באיזורי השבר הסורי-אפריקני –
הצמרורה האפריקנית גדלה בעיקר בערבה – מאילת ועד ים המלח. אותה טרם פגשתי.
לפני 5 שנים פגשתי באילת את צמרורת אהרנברג, (בתמונה הבאה) שהיא מין סודני נדיר. היא קטנה למדי והיא פורחת בעיקר באיזור אילת.

צמרורת בואסייה היא ללא ספק היפה והמרשימה בין השלוש.

צמרורת בואסייה היא אנדמית לאיזורינו – כלומר, תפוצתה העולמית היא רק בבקעת הירדן. בין הגלבוע לים המלח.

בטיולנו האחרון לנחלים תלכיד-פיראן בבקעת הירדן פגשנו הרבה צמרורות. בתמונה הבאה אפשר לראות את מפתח נחל תלכיד מאחורי הצמרורה. זה הקניון בו ירדנו במסלול:

בתמונה הבאה, לעומת זאת, צלמתי צמרורה מהתצפית בראש המסלול. ההרים ברקע הם הרי הגלעד, בממלכת ירדן.

הפעם שמתי לב גם לבעלי חיים על הצמרורה. ברשימה הקודמת על הצמרורה, סיפרתי על האבקת זמזום, ועל הדבורים הגדולות המאביקות את הצמרורה.
הפעם גיליתי שהצמרורה היא פונדקאי לעש נחמד שאני כבר מכירה:

זהו, כמובן, הדובון היפהפה שהצגתי בבלוג ממש לא מזמן. ראיתי כמה וכמה דובונים נחים על הצמרורה. האחד הזה הרשים אותי בדוגמא היפה במיוחד על גבו:

הופתעתי לראות גם את הדובון הזה – שהפיגמנט האדום חסר לחלוטין בכנפיו. שאלתי לגביו, אך לא קבלתי תשובה. אני משערת שזהו דובון יפהפה שיש לו בעית צבע.

התרגשתי למצוא גם את הזחלים של הדובון היפהפה מטיילים להם על הצמרורה, ונהנים מהעלים:

הצמרורות הללו הן פרחים יפים ומיוחדים. אני בהחלט מקווה לפגוש גם את הצמרורה האפריקנית.

את התמונות צלמתי בבקעת הירדן, בנחלים תלכיד-פיראן בתאריך 30.1.2015
את צמרורת אהרנברג צלמתי באילת, בתאריך 15.3.2010

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

חנקן גדול – Lanius excubitor

אני חוזרת לטיול בבקעה, מלפני שבוע: כבר בעצירה הראשונה שלנו, בחניון של נחל תלכיד, ראיתי ציפור על עץ בחניון. התקרבתי תוך כדי צילום, וראיתי חנקן גדול:

החנקן הגדול הינו ציפור גדולה למדי – בערך 24 ס"מ אורכה. כלומר, קרובה בגודל לשחרור. יש לה על העיניים מסיכה שחורה, והמקור צלוב מעט בקצהו. מקור חזק ומסיבי.

החנקן נוהג לעמוד בנקודות תצפית ולסקור את השטח, לחפש טרף. הוא ניזון בעיקר מחרקים, אבל יצוד גם בעלי חיים גדולים יותר – צפרדעים, לטאות, נחשים קטנים וציפורים קטנות אם יזדמן לו.

יש לי חוברת ישנה: "מדריך לציפורי ארצנו" בהוצאת רשות שמורות הטבע, כתב וצייר פרגוסון (שהוא צייר ציפורים מעולה. וצייר בעלי חיים מעולה, וגם מבין היטב בציפורים ובעלי חיים. ובכלל הוא מעולה). שם מופיע החנקן בעמוד "ציפורי השדות והמישורים", כשלצידו דרור ספרדי משופד על ענף. תמיד תהיתי למה הוא בחר להציג את המחזה המרתיע הזה…
כלומר, החנקן אמנם משפד את טרפו – אבל למה דווקא דרור? ואיך אני אמורה לזהות דרור ספרדי אם איננו משופד על ענף?
החנקן משפד את הטרף כדי לשמור אותו. לפעמים מוצאים "מזווה" – איזור שבו שיפד החנקן כמה חיות זו ליד זו.

לפי האנציקלופדיה של החי והצומח, לחנקן יש קולות מגוונים מאד – והם כוללים גם חיקוי של ציפורים אחרות. אני חייבת לציין שאכן שמעתי אותו קורא בשלל קריאות מגוונות.
אחרי שנמאס לו לעמוד על העץ, הוא עף משם. מאוחר יותר ראיתי חנקן על חוט החשמל שעובר לאורך כביש 90 –

אני לא יודעת בוודאות אם זהו אותו אחד או פרט אחר. אני מניחה שזהו כן אותו פרט, שכן החנקן הוא ציפור טריטוריאלית. הוא שומר על השטח שלו, מזהיר כל מי שמתקרב – ואף יתקיף במידת הצורך.

לפי האנציקלופדיה של החי והצומח, ישנם בארץ שבעה מיני חנקנים. בבלוג כבר הראיתי את החנקן אדום-הראש, ובטיולי פגשתי גם את החנקן הנובי. אני מקווה לפגוש גם את שאר החנקנים ביום מן הימים…
על חוט חשמל, עם נוף הרי הגלעד ברקע – הוא נראה מאד מוצלח בעיני:

התמונות צולמו בבקעת הירדן, למרגלות נחל תלכיד, 28.1.2012

התמונות עדין ב-Flickr, אז אפשר להקליק עליהן על מנת לראותן בגדול – ולהקליק Back על מנת לחזור לרשומה.

חלביב רֹתמי – Periploca aphylla

בשבת, כמו שכבר ידוע לכם, טיילתי בבקעת הירדן. רוב הצמחיה באיזור היא נמוכה – צמחית בָּתָה (כלומר, צמחים עשבונים, שלרוב לא עוברים את גובה הברכיים). פה ושם בלט שיח קרח –
בעצם הוא נראה קצת כמו גיבוב של ענפים יבשים למחצה…

אבל כשהתקרבנו אליו, ראינו שהענפים מלאים פרחים –

ולא סתם, אילו פרחים בעלי מבנה מיוחד מאד:

השיח הזה הוא החלביב הרֹתמי. רֹתמי – כי מבנה הצמח דומה לזה של רתם המדבר: ענפים מעוצים, עלים קטנים מאד ומעטים מאד. זהו שיח שמותאם לאיזור בעל מעט מים.

הערת צד: אם כבר הזכרתי את הרתם – הוא פורח כעת במישור החוף! כל השיחים הגדולים הפורחים בלבן שאפשר לראות מכביש 2 ומכביש 4 הם רתמים. אם אתם עוברים ברגל ליד אחד, אני ממליצה מאד להתקרב ולהריח!

אבל אני ממשיכה עם החלביב… הפרח שלו פשוט יפהפה. צבעו בורדו – כמו יין טוב, והוא שעיר.
הריח שלו דוקא פחות מושך – כלומר, פחות מושך לנו. הוא מנסה למשוך זבובים שיאביקו אותו, ועבורם הריח שלו מושך מאד.

העלים של החלביב הם קטנים מאד, מלבלבים בחורף – ונושרים במהרה.

השם "חלביב" בא לציין את העובדה שאם נפצע את הגבעול, הוא יגיר נוזל לבן, דמוי חלב.

הפירות של החלביב הם תרמילים, ובתוכם זרעים. לכל זרע יש ציצית משיית ארוכה, והרוח מפריחה אותם לכל הכיוונים…

בשלב מסוים בטיול שלנו השמים התעננו – כאן אפשר ממש לראות מאחורי שיח החלביב, את העננים באים ומכסים את התכלת:

אבל אחרי שעה קלה השמים התבהרו שוב: אתם מוזמנים לראות מציאות נוספות מהטיול בפורום צמחי בר: היה לנו טיול פורח במיוחד.

התמונות צולמו לאורך כביש 90 בבקעת הירדן – באיזור חניון תלכיד-פיראן, ודרומה משם באיזור צומת אדם, בתאריכים 28.1.2012 וגם 9.1.2010

מוזמנים להקליק על התמונות – על מנת לעבור לראות אותן בFlickr בגודל מלא. שימו לב שהן נפתחות באותו חלון ולא בחלון חדש – לכן, אם רוצים לחזור לרשימה צריך להקיש Back.

הלילה הלכה לעולמה המשוררת הפולניה ויסלבה שימבורסקה. אני לא קוראת הרבה שירה, ולרוב לא נהנית מזה. שימבורסקה היא אחת המשוררות הבודדות שהתלהבתי מהן. השירים שלה הם מקסימים ומאד מיוחדים בעיני.
יהי זכרה ברוך.

הנה קישור לשיר יפהפה ועצוב במיוחד שלה, שתרגם דוד וינפלד: חתול בדירה ריקה.
ותוספת: באבא יאגה כתבה קדיש ותרגמה כמה שירים שלה.

יקינתונית מעורקת – Hyacinthella nervosa

הבעיות בתפוז מקשות עליי (שוב) – הפעם האלבומים שלי מושבתים ואין לי אפשרות להעלות תמונות.

אבל אני לא נכנעת, אני לוחמת. הפעם אני נעזרת ב-Flickr לתמונות שלי – כי אני רוצה להציג פרח מיוחד מאד. הפרח שלי היום הוא יקינתונית מעורקת.
כן, כן – שוב אני משרכת את דרכי בגשם וברוח בעקבות איזה פיצקלה!

הסיפור שלי עם היקינתונית התחיל לפני שנתיים: נסענו לטיול בבקעת הירדן, והלכנו במסלול העולה בנחל תלכיד ויורד בנחל פיראן. זהו מסלול למיטיבי לכת, מסלול קשה ויפהפה – עם טיפוס סלעים וירידה במפלים.
בשלב מסוים קצת התעכבתי מאחור (טוב, אני מודה. אני לא בכושר…), ופתאום ראיתי פרח קטן ותכלת – דומה לזמזומית, אבל לא בדיוק. צילמתי אותו:

קראתי לשאר חברי לטיול, אמרתי שמצאתי פרח לא-מוכר, אבל דומה לזמזומית. התשובה היתה "אה, בשביל זמזומית אנחנו לא חוזרים…"
לאחר מכן, ביקשתי זיהוי – ויובל ספיר הסביר לי שזו יקינתונית! מאד התרגשתי: היקינתונית היא צמח נדיר מאד. בארץ היא פורחת רק בבקעת הירדן. אני פגשתי אותה ואפילו לא ידעתי… החברים שלי די התבאסו שהם לא חזרו לראות אותה…

השנה, לעומת זאת, נסענו במיוחד לפגוש אותה – וכבר ידענו מה אנחנו מחפשים. נסענו אל הסרטבה, ולמרות הגשם, עצרנו (בנקודה שהיתה ידועה לאחד מאיתנו) ויצאנו לצלם יקינתוניות.

המורד (רגע אחרי הגשם) נראה כך:

אבל אם מסתכלים קצת יותר מקרוב, רואים שהוא מנוקד בכחול –

והכחול הוא כחול של יקינתוניות! היו שם מאות יקינתוניות, אולי אפילו אלפים!

היקינתונית קרובה ליקינתון. את השם הלטיני שלה – Hyacinthella – הייתי מתרגמת ל"יקינתונ'לה"…

הצמח כולו קטן – בערך 10 ס"מ גבהו, כל פרח הוא בגודל 2-3 מ"מ, וגם הפרי קטנטן – הפירות גם הם בערך בגודל 2 מ"מ:

הוא קרוב לכדנים שכבר הצגתי בבלוג, וגם לזמזומית – שלא הצגתי. עלי הכותרת מאוחים יחד לכוסית או כד קטן.

בין הכדנים פרחו גם זהביות – זוהי זהבית אשונה, הדומה מאד לזהבית השלוחות שכבר הצגתי בבלוג. הדרך היחידה להבדיל בינהן היא לעקור אותן ולבדוק את הפקעת – או, הדרך העדיפה בעיני – היא הדרך הסטטיסטית. ד"ר אורי פרגמן-ספיר מהגן הבוטני בגבעת רם אמר לי שהוא בדק זהביות באיזור הסרטבה מספר פעמים בעבר, וכולן היו ממין זהבית אשונה. לכן, באופן סטטיסטי, הוא מעריך שגם זו זהבית אשונה. אני מקבלת את ההערכה הזו, בין אם הזהבית בפוקוס ובין אם לא.