זמזומית סגולה – Bellevalia trifoliata

במהלך הסקר בכפר סבא, הגעתי (כזכור) לאיזור ואדי ציר – נחל שזורם בשולי העיר.

הפעם צפתה לי הפתעה מעניינת – בשולי איזור התעשיה של כפר סבא, ממש ליד הכביש – פרחו זמזומיות!

מיד שמתי לב שאילו אינן הזמזומיות המצויות הנפוצות. ניצני הפרחים של אילו – סגולים.

זוהי הזמזומית הסגולה. לפי הכתוב במגדיר: "צבע כפתורי הפרחים סגול כהה; צבע חלקו התחתון של עטיף הפרח סגול בראשית הפריחה והופך חום-מלוכלך או חום ירקרק במשך הפריחה".
ואכן, מעבר לסגול היפה – צבעיה של הזמזומית הזו באמת לא מאד אטרקטיביים…

הזמזומית הסגולה גדלה בקרקעות לחות וכבדות – הגיוני  למצוא אותה ליד נחלים.

השם הלטיני – Bellevalia הוא על שם פייר רישר דה בלוואל – בוטנאי צרפתי שחי במאות ה-16-17.

דה-בלוואל הקים בשנת 1593 את הגנים הבוטניים של מונפלייה בצרפת. הצרפתים התקנאו בגנים הבוטניים של פדואה שהקימו האיטלקים בשנת 1545, ורצו גנים כאילו לעצמם.
דה-בלוואל, שהיה רופא-בוטנאי-חוקר – או בקיצור, מדען – הקים את הגנים הללו בעיר מונפלייה, וייסד שם מעבדות למחקר.
המחקר הבוטני והרפואי שנערך בגנים הללו קידם את המדע רבות במאות השנים בהן הגן פעיל.
היום הגן פעיל יותר כגן בוטני היסטורי.

שם המין הלטיני – trifoliata – לא מרמז על הצבע (בניגוד לשם בעברית), אלא על העובדה שלצמח יש שלושה עלים.

אפשר לראות את זה בתמונת הניצן הבאה – לצמח ישנם שני עלים רחבים, ואחד צר:

 

ואם כבר הזכרתי את הניצנים, אני חושבת שלזמזומיות יש ניצנים ממש נחמדים.

לפי המגדיר, את הזמזומית הסגולה אפשר למצוא בכל האיזור הים-תיכוני בארץ – מהשפלה ועד למקורות הירדן. אני פגשתי אותה באיזור החולה, בעמק יזרעאל ובשרון – באיזורים לחים, מוצפים בחלקם.

התמונות צולמו בכפר סבא, ליד ואדי ציר (קצה רחוב עתיר ידע) בתאריכים 14.2.2013 וגם 22.2.2013.

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא

זמזומית מצויה – Bellevalia flexuosa

השעה עכשיו בקליפורניה היא 4 ורבע בבוקר: אני בג`ט לג, רבותי.
הכנתי כמה רשימות, כדי שלא תחשבו שנטשתי אתכם לחלוטין. אני מפרסמת היום את הראשונה בינהן, ומבטיחה לענות לתגובות – מתישהו בחודש הקרוב…
הפרח שלי להיום כבר גומר לפרוח, אבל דחיתי שוב ושוב את הכתיבה עליו – ובאמת הגיע הזמן.

זהו פרח נפוץ למדי – בכל האיזור הים תיכוני.

הכירו את הזמזומית המצויה – אחת מבין הפרחים שהיו ידועים בשם "פעמוני גשם" (יחד עם כדן קטן-פרחים, למשל)

ובאמת, היא פורחת יחד עם הגשמים – בין דצמבר למרץ.

השם "זמזומית" ניתן לה בשל קול הזמזום שמקבלים אם ממוללים את הפרחים העליונים, שעדיין לא נפתחו

כלומר, אם הפרחים הללו לא נרטבו בגשם או משהו. ניסיתי למולל זמזומיות רבות, ורק פעם אחת הצלחתי לשמוע זמזום.

הזמזומית המצויה היא הנפוצה בין הזמזומיות בארץ. לפרחים שלה צבע לבן-עכור מעט.

הפרחים פורחים מלמטה למעלה (סדר פריחה אקרופטלי), ואני חייבת לציין שאחרי שהפרחים הראשונים נובלים – הזמזומית מאבדת קצת מיופיה…

לכן אני שמחה לצלם אותה עם שותפים. פעמים רבות, שותפיה של הזמזומית לתמונה מאפילים עליה. איך אפשר להתחרות בעדינות ובחן של הרקפת או הגביעונית?

הזמזומית שייכת למשפחת השושניים – יש לה שישה עלי כותרת, שישה אבקנים ועמוד עלי אחד.
במקרה שלה ששת עלי הכותרת מאוחים לפעמון, כמו שרואים בבירור כאן:

בעולם פיצלו את המשפחת השושניים לכמה משפחות, וכעת הזמזומית (יחד עם היקינתון, הכדן ועוד כמה) שייכת למשפחה חדשה: משפחת האספרגיים.

אבל בארץ, משום מה, נשארה עדיין החלוקה הישנה – והזמזומית עדיין שייכת לשושניים. זה מקל על החיים…

לפני סיום הרשימה רציתי להציג עוד תמונה אחת מיוחדת: צבעוני ההרים התחיל לפרוח בכרמל –  ואני צלמתי לו את הקרביים. נכון שהוא נפלא?

את התמונות צלמתי במקומות הבאים –
בגליל התחתון, 16.1.2013
בכוכב יאיר, 22.1.2013
בכרמל, 26.1.2013 וגם 16.2.2013
וברמות מנשה, 27.1.2013

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

זמזומית המדבר – Bellevalia desertorum

החורף מתקדם, וכבר יש די הרבה פריחה. אני חוזרת למדבר, לאחד הפרחים הראשונים של העונה –

ומציגה בפניכם את זמזומית המדבר.

לפי אתר הפלורה, יש בארץ שנים-עשר מינים שונים של זמזומית – ובאמת הגיע הזמן שאני אספר גם עליהם.

ואם כבר, אז אני מתחילה עם אחת הזמזומיות היפות יותר (לפחות לדעתי).  

קודם כל, לגבי השם: זמזומית… הזמזומית היא אחד הפרחים שקראנו להם בילדותינו "פעמוני גשם" (יחד עם כדן ומצילות).
ברוב הארץ אפשר למצוא את הזמזומית המצויה. בבקעה, בחרמון ובמדבר ישנם כמה מינים נוספים ומיוחדים. זמזומית המדבר מאפיינת את המדבר.

מייק לבנה מסביר, שאם ממוללים קלות את פרחי הזמזומית – שומעים זמזום קל, ומכאן השם. אני חייבת להודות שמעולם לא שמעתי את הזמזום הזה… ודווקא ניסיתי למולל פרחי זמזומית פה ושם…

הצבע של רוב הזמזומיות בארץ הוא בין לבן לאוֹפְוָויט – צבע לא מאד מרשים. הצבע של זמזומית המדבר הוא תכול-סגלגל בהיר מאד, כמו שאפשר לראות בתמונה הבאה:

את שאר התמונות, כמו שאפשר לראות מהתאורה שלהן, צילמתי קרוב לשקיעה – והקרנים האחרונות של השקיעה גורמות לתכול הזה להראות לבנבן יותר…

אני מקווה שקוראיי הותיקים לא יופתעו, כשאני אספר שמבחינה גנטית, הזמזומית הקרובה ביותר לזמזומית המדבר היא זמזומית החרמון. כבר ראינו זוגות כאילה (כמו צבעוני החרמון וצבעוני ססגוני; ריבס המדבר וריבס אמיתי, ועוד).
ישנם צמחים רבים בנגב שהקרובים אליהם ביותר הם נמצאים בראש החרמון.

זמזומית המדבר היא מהמינים הראשונים של החורף – היא מתחילה לפרוח כבר באמצע דצמבר, וממשיכה עד סוף מרץ.

היא לא זקוקה להרבה – ואפשר למצוא אותה במקומות רבים במדבר, באיזורים שבהם יש פחות מ-150 מ"מ גשם לשנה.

נחמד לעקוב אחר תהליך הפריחה – הניצנים, שברגע הראשון נראים לי כמו אצטרובלים קטנים –

הפריחה מתחילה מלמטה – כבר דיברנו על סדר פריחה אקרופטלי

ועם התקדמות הפריחה, נובלים הפרחים התחתונים, ופורחים אילו שמעליהם –

התמונות צולמו לפני שקיעה באנדרטת הנגב, בתאריך 29.12.2012
והאחת שבה הצבע ברור – בחולות ממשית, 13.2.2010

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.