איריס הארגמן, שמירת טבע והתזה שלי

megadim02

בזמן האחרון אני קצת מזניחה את הבלוג, לצערי – אך זה מסיבות טובות: התחלתי ללמוד לתואר שני, בבי"ס פורטר למדעי הסביבה באוניברסיטת תל-אביב.
החלטתי לספר על נושא התזה שלי: אני 
מתמקדת בענייני שמירת טבע וספציפית – באיריס הארגמן – Iris atropurpurea. 

OLG01

תחום התפוצה הטבעי של איריס הארגמן הוא בין חדרה לאשדוד. כידוע, זהו גם האזור הצפוף בארץ – מעל 3.5 מליון בני אדם מתגוררים בשטח הזה, הצפיפות רק הולכת וגדלה – וכמות השטחים הפתוחים מתמעטת. 

ASH03

כי כזכור, גם איריסים לא משלמים ארנונה

YQM02

את אחת הדוגמאות הבולטות פגשתי באשדוד. באזור התעשיה ניר-גלים של אשדוד, ממש בשולי אחד המפעלים, צמוד לכביש 41 היתה אוכלוסיה קטנה של איריס הארגמן.
אבל השטח סבל – וממשיך לסבול – מנזקים – בעיקר זיהום ודריסה. האוכלוסיה התמעטה והתמעטה. כחלק מהמחקר שלי, ביקרתי אוכלוסיות טבעיות – אבל כאן כבר לא ממש נשארה אוכלוסיה. כמו שאתם יכולים לראות בתמונה הבאה – נותר גוש פריחה בודד של איריסים – אחרון שנותר לפלטה. 

NRG01

וזה מתקשר אל מטרת המחקר שלי. כמו שכתבתי, תחום התפוצה של האיריס הארגמן הוא בין חדרה לאשדוד. ונשאלת השאלה – למה? למה הוא לא גדל דרומה יותר, או צפונה יותר?
בעבר היתה אוכלוסיה בודדת באזור עתלית, אך היא נכחדה באופן טבעי. אוכלוסיות רבות נוספות נכחדו בגלל בניה בכל השטח. מאשדוד, דרך תל אביב ונתניה ועד חדרה. 

YQM01

לפני 8 שנים, רגע לפני שהתחילו לבנות את שכונת "אגמים" בנתניה, באו אנשי רשות הטבע והגנים ואספו את קני השורש של האיריסים מהשטח. אלפי איריסים נאספו מהאזור שבו כיום יש רבי קומות.
האקולוג ד"ר יריב מליחי מרשות הטבע והגנים, בשיתוף עם ד"ר יובל ספיר מאוניברסיטת תל אביב החליטו לערוך ניסוי: הם מדדו ושקלו איריסים, ודאגו לשתול קבוצות מדודות בשמורות טבע וגנים לאומיים במישור החוף. 

OLG02

המטרה היתה לבדוק מהם התנאים להתבססות מוצלחת של איריס הארגמן. מתי ואיפה טוב לו. יובל המתין כמה שנים על מנת לאפשר לאיריסים להתבסס (או להכחד), וכעת הגיע תורי – אני בודקת מה מצב האיריסים (וגם נהנית ממרבדי תלתן פלישתי מעורב בלוטוס מצוי)

ASH04

אנסה להבין באלו מקומות ובאלו תנאים איריס הארגמן יכול לשגשג, ובהסתמך על זה – לבנות מפת תחזיות, מפה שתחזה מהם המקומות הטובים עבור איריס הארגמן.
שאלת המחקר היא – מהם התנאים הנדרשים להשבה מוצלחת לטבע של מין נדיר בסכנת הכחדה? 

ASH01
לטובת הצד הגיאוגרפי של המחקר הצטרף ד"ר רפי קנט מאוניברסיטת בר-אילן, ואני מרגישה שעם מנחים שכאלה – יובל ורפי – ובעזרתו של יריב – אני יכולה להגיע רחוק. 

megadim04

בשלב הראשון, אני צריכה ללכת ולספור את כל האיריסים. כמה שושנות עלים בצבצו, כמה פרחים פרחו. האוכלוסיה היפה ביותר עד כה, ללא ספק – היא אוכלוסית מגדים, ליד עתלית. האוכלוסיה משגשגת ואף מתרבה. ובנוסף, הגעתי אליה לא הרבה אחרי השיא – היא נראית נפלא על רקע חיפה: 

megadim01

בינתיים האיריסים כבר נבלו, ואל חוף השרון, למשל, הגעתי אחרי הפריחה. עדיין, זו אוכלוסיה נאה, וראיתי שפרט לאיריסים שנשתלו (אותם אפשר לראות בתמונה הבאה) יש גם נביטות חדשות, במרחק כמה מטרים מנקודות השתילה המקוריות. 

SHA01

בחלק מהאיריסים הפירות כבר מבשילים:  

ALX05

במסגרת התואר, אני נחשפת לכל מיני דברים מגניבים במיוחד. למשל, ביום שלישי שעבר יצאתי עם ארז וטל מחברת TerraScan לצלם את נקודות ההשבה בגן לאומי נחל אלכסנדר.  המטרה שלנו היא לבדוק פרמטרים שונים, כמו אחוז כיסוי הקרקע בצומח (ואיזה צומח). אני חייבת לציין שזה היה ממש כיף, ומאד מהנה. ארז וטל הם מאד מקצועיים, ותמונות הרחפן מרתקות בעיני. 

ALX04

בשלב הבא אצא שוב אל כל האתרים, על מנת לספור פירות – ואז נתחיל לעבד את כל הנתונים שאספתי, לבדוק את דגימות הקרקע, לשקול את דגימות הצומח (שכוללות גם תלתן חקלאי)  וכן הלאה. 

ALX03

האיריסים בסוף העונה סובלים יותר מכרסום – בעלי חיים שונים אוכלים את הפרח.

ALX02

ואני מקווה לא למצוא הרבה פירות אכולים כמו זה – אלא פירות שיפיצו זרעים, מהם ינבטו נבטי איריסים חדשים, ופרחים חדשים. 

ALX01

 יחד עם זאת – אני מרגישה צורך לציין שהעתקת איריסים, והשבתם אל שמורות טבע – אינה מספיקה. כי אמנם האיריסים הם פרחים יפהפיים, אנדמיים למישור החוף – אבל הם חלק ממערכת אקולוגית, מסביבה שכוללת כל מיני צמחים – חלקם נפוצים (כמו התלתנים שאפשר לראות בתמונות מעל) וחלקם נדירים מאד.
חשוב לשמור על כל המערכת האקולוגית! האיריסים מואבקים על ידי זכרי דבורים שישנים במחילות ההאבקה שלהם. הדבורים הללו צריכות פרחים נוספים בשביל מזון. זרעי האיריסים מופצים על ידי נמלים – גם הן חלק מהמערכת – והמערכות האקולוגיות של מישור החוף, בגלל העובדה שכל כך צפוף כאן – נתונות ללחצים עזים במיוחד. זו חובתנו לשמור על המעט שנותר למען הדורות הבאים. 

DSCN2314

גם לילדים ולנכדים שלנו מגיעה הזכות לפגוש את הזוגן הלבן מהרשומה הקודמת, או את ההיפוכריס הקרח בתמונה הבאה:

ASH02

גם להם מגיע להנות מחרצית דביקה: מין קרוב לחרצית העטורה הנפוצה, אך קטן יותר.

SHA02

וממקור חסידה תמים:

YQM03

את התמונות צלמתי במגדים, יקום, ניצנים, אשדוד ונחל אלכסנדר בפברואר ומרץ 2016
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא. 

megadim03

מודעות פרסומת

איריס החרמון – Iris hermona

IMG_1286

איריסי ההיכל, כידוע למי שקורא בבלוג שלי, הם סקציה מיוחדת בסוג איריס – הכוללת איריסים יפהפיים במיוחד, בעלי פרח גדול ויחיד על כל עמוד תפרחת. 

IMG_1294

איריסי ההיכל גדלים רק באיזור המזרח התיכון וסביבותיו – מהקווקז (ארמניה, אזרבייג'ן) ועד אלינו. 

IMG_1288

אצלינו גדלים שמונָה* מינים של איריסי ההיכל – שבעה מתוכם כבר סקרתי. היום אני (סוף סוף) מגיעה אל השמיני.

IMG_1287

זהו איריס החרמון – או איריס הגולן. השם הרשמי הוא איריס החרמון, אבל רוב האוכלוסיות שלו בארץ הן דווקא בגולן, ולכן קוראים לו לפעמים איריס הגולן. 

IMG_1279

פגשתי אותו במקום מאד מיוחד: על גג של קבר שייח עתיק: 

IMG_1224

זהו קבר שייח מרזוק ברמת הגולן, עליו פורחים מקבצים נהדרים של איריס החרמון (יחד עם עריוני צהוב, כלך מצוי ועוד כמה) 

IMG_1226

תראו כמה האיריסים נראים גדולים ומרשימים מנקודת מבטו של הצהרון המצוי

IMG_1249

האיריסים על גג המבנה הם, כמובן, שתולים. וכאן התחלתי לתהות – מי שתל אותם, ומדוע?
את התשובה למדתי במאמר של פרופ. אמוץ דפני, על צמחי בתי קברות במזרח התיכון. 

IMG_1264

המוסלמים נהגו לשתול פרחים בהירים או לבנים בבתי הקברות – כי לבן הוא צבע הטהרה, והוא מעיד שהאדם הקבור ליד הפרחים הלבנים – הוא טהור. 

IMG_1257

חברתי סאקרה הוסיפה וסיפרה לי, שאיריס – אלת הקשת בענן היוונית – קבלה בשלב מסוים בפולקלור תפקיד נוסף – הובלת נשמות הנפטרים לעולם הבא ולכן שתלו איריסים בבתי קברות. 

IMG_1251

ובנוגע לאיריס החרמון – הוא דומה מאד לאיריס נצרתי: הדגם של ההיכל הבהיר (עם פסים עדינים ונקודות) והעלים התחתונים המנומרים-כהים. לכן תהיתי מה ההבדלים בינהם. 

IMG_1263

וכשיש לי שאלה לגבי איריסים, אני פונה אל חוקר האיריסים יובל ספיר, מנהל הגן הבוטני של אוניברסיטת ת"א

IMG_1250

יובל הסביר לי שההבדל הראשון הוא בגודל – לאיריס הגולן פרח גדול יותר, גבעול גבוה יותר – גבוה משמעותית מהעלים שלו. אצל האיריס הנצרתי, הפרח הוא בד"כ בגובה העלים ולפעמים אף נמוך מהם.
כמו כן, איריס הגולן יוצר גושים צפופים של עלים ופרחים – ואילו באיריס נצרתי יש רווחים גדולים בין שושנות העלים והגוש יכול להגיע לקוטר של כמה מטרים.

IMG_1236

את התמונות צלמתי ברמת הגולן, על גג קבר שייח מרזוק, בתאריך 20.3.2014

IMG_1231

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

IMG_1229

 

* לפי דוד שחק, מגדל האיריסים והאחראי על גן האיריסים ברמת הנדיב, יש בארץ תשעה מינים של איריסים, שכן האיריס השומרוני – שבאופן רשמי נחשב לאיריס הדור, תת מין שומרוני – לטענתו הוא מין נפרד. הוא מסביר שאיריס זה לדעתו התמיין מאיריס הגלבוע, ואינו דומה לאיריס ההדור.

קשת לפורים

IMG_0415

אני כל כך שמחה שירד הגשם! 

IMG_0428

השבוע הגשום הזה היה פשוט יפהפה ומקסים! 

IMG_0430

ועם הגשם, מגיעות הקשתות. הפעם ירדתי לצלם את הקשת המיוחדת של שמורת איריס ירוחם.
…טוב, אולי לא קשת במובן המסורתי – אבל לפחות במובן הצבעוני. 

IMG_0445

ובאמת שנהניתי מהצבעוניות שם! תראו בעצמכם – 

IMG_0431

סגול-אדמדם 

IMG_0533

חום-צהבהב עם נגיעות ורודות 

IMG_0424

ורוד-חום 

IMG_0558

סגול כהה עם סגול מאד בהיר – 

IMG_0523

אדום 

IMG_0564

צהוב

IMG_0528

לפני שנתיים, חיפשתי ולא מצאתי את האיריסים הדו-גוניים. הפעם פגשתי אותם, תראו כמה הם נפלאים – אדום-לבן: 

IMG_0437

אבל היפים ביותר היו בצבע זהב-חום, שזהרו בשמש בצורה נהדרת. מיד התחלנו לשיר להם:

Golden brown, texture like sun
Lays me down with my mind she runs
Throughout the night
No need to fight
Never a frown with golden brown

IMG_0461

אני אזכיר כמה מהדברים שסיפרתי כבר בעבר לגבי איריסי ההיכל – 

IMG_0467

קודם כל, לגבי השם: איריס או אירוס.
השם הלטיני הוא איריס, על שם אלת הקשת בענן. זה מאד ברור כשרואים את התמונות כאן.
כיון שזהו לא שם עברי, חיפשו בעבר שם עברי מקביל, ומצאו במשנה צמח ששמו "אירוס". 

IMG_0493

ה"אירוס" המשנאי ודאי שאינו איריס. באתר מכללת הרצוג מצאתי מאמר מעניין שכתב יצחק ספיר בנושא. המסקנה של המאמר היא שה"אירוס" המשנאי איננו האיריס שלנו.
אך כיון שהשם רווח בארץ, האקדמיה ללשון העברית קבלה את שתי הצורות, ומותר לקרוא להם "איריס" וגם "אירוס". 

IMG_0505

השם הערבי של האיריס הוא סאוסן – כלומר, שושן – וכנראה השושן המקראי הוא בעצם איריס. 

IMG_0507

בסוג "איריס" ישנם כ-300 מינים שונים (ואם שכחתם מה זה "סוג" ומה זה "מין" – אתם מוזמנים להציץ כאן) – ולכן חילקו אותם לתת-חלוקה – סקציות.
הסקציה המיוחדת ביותר היא, כמובן, סקצית איריסי ההיכל – האיריסים המיוחדים לאיזור המזרח התיכון. ישנם מעל 50 מינים שונים, מתוכם שמונה פורחים בארץ – ועוד אחד במרומי החרמון.

IMG_0527

המאפיינים של איריסי ההיכל – פרח גדול, ותמיד רק פרח אחד לכל גבעול. העלים התחתונים לרוב כהים, ויש כתם כהה במרכזם, כמו שטיח כניסה אל תעלת ההאבקה. 

IMG_0550

הכתם הכהה והחלק התחתון הכהה מאפשרים לתעלת ההאבקה לשמור על טמפרטורה גבוהה יחסית לסביבה גם בלילה, וזכרי דבורים מסוג מחושית באות ללון שם.
זכרי הדבורים מקבלים הגנה, חדר חמים לישון בו, אפשרות להתחמם מהר ולקום מוקדם לעבודת היום – ובתמורה הם מאביקים את פרחי האיריס.
אגב, הנקבות חופרות לעצמן מאורות בקרקע. 

IMG_0560

כל האיריסים בכל הצבעים בתמונות ברשימה זו הם איריס ירוחם.
את התמונות צלמתי בתאריך 10.3.2014, בשמורת איריס ירוחם.
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

IMG_0573

ועם עוד Golden-Brown אחד אני מאחלת לכולם פורים שמח! 

IMG_0458

Iris douglasiana – Douglas` Iris – איריס דגלאס

עוד לא גמרתי לספר על כל הפרחים הנפלאים שפגשתי על הר טאם – Mount Tamalpais – הפעם אני מקדישה רשימה שלמה לפרח מיוחד

זהו, כמובן, איריס – מבנה הפרח ברור ומסגיר אותו מיד. 

  

יובל ספיר הסביר לי שזהו איריס דגלאס. אז הרצתי את אצבעותי בחיפוש מידע אודות האיריס הזה. 

יש לו גוונים תכולים-סגולים מקסימים, ומאד נהנינו להשוות את הגוונים השונים. 

כמה דברים אני יכולה לראות מיד – זהו איריס נמוך יחסית, וההיכל שלו – עלי הכותרת הניצבים –  לא מפותח. כלומר, הוא לא שייך לסקצית איריסי ההיכל.
אבל זה לא מפתיע, כי איריסי ההיכל פורחים רק במזרח התיכון – ולא בחוף האוקיאנוס השקט. 

למי שלא זוכר או לא קרא עוד על איריסים בבלוג שלי – כיון שיש הרבה מאד מינים שונים של איריסים, מחלקים את הסוג איריס לסקציות – קבוצות של איריסים שהם קרובים יותר זה לזה מאשר לאיריסים מהקבוצות האחרות.
הסקציה המיוחדת ביותר (לדעתי) היא סקצית איריסי ההיכל – האיריסים היפים והמפוארים שגדלים בארצנו. 

ובחזרה לאיריס דגלאס: בתמונה אפשר לראות שאין לו "זקן" – כלומר, עלי הכותרת חלקים לגמרי – בניגוד, למשל, לאיריס ארם נהרים שגדל בארץ. 


האיריס הזה גדל בר בארה"ב, לחוף האוקיאנוס השקט – ממרכז קליפורניה ועד לאורגון. 

הוא שיך לסקציה שקרויה "מחוסרי זקן" – Apogoniris. אצלינו בארץ גדל איריס הביצות שגם הוא מהסקציה הזו. 

איריס דגלאס נתגלה על ידי בוטנאי בן המאה ה-19 ששמו דיוויד דגלאס – ונקרא על שמו.
דגלאס מצא את האיריס באיזור מונטריי בקליפורניה. 

האיריס הזה גדל לרוב במקומות הנמוכים יותר – לא בראשי ההרים, אלא במורדות. והוא לא בררן, ומסתדר גם ביער – שם אנחנו פגשנו אותו – וגם באיזורים שמשיים. 

   

את התמונות צלמנו – אום נטע ואני – בהר טאמאלפייס, בתאריך 4.3.2013

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא. 

בלונדיני, ג`ינג`י ולבקן

איריס הארגמן גומר לפרוח בימים אילו במישור החוף. אני משערת שרוב הקוראים שלי מכירים אותו, ומתפעלים מהצבע העמוק והעשיר של הפרח הנפלא הזה.

לפני שנתיים, הצגתי בבלוג את המופע הנדיר הצהוב של איריס הארגמן. השנה שוב חזרתי אליו –

ושמחתי למצוא גוש פריחה מקסים שכלל ארבעה איריסים בלונדיניים!

כמה ימים לאחר מכן, פתאום ראיתי תמונה של איריס ארגמן – ג`ינג`י! חקרתי ובדקתי, ויצאתי לשמורה שבה הוא פרח.

פגשתי שם איריס מנומר –

ואיריס שצבעו רגיל, אבל עמודי העלי הכותרתיים שלו זהובים –

בקצה השמורה ראיתי את המקבץ המקסים הזה – ואם תגדילו את התמונה – תוכלו לראות מאחור את הכוכב שבאתי לראות –

איריס הארגמן ג`ינג`י למהדרין!

ממש זהב טהור!

מה שמעניין הוא, שהאיריס הג`ינג`י הזה הוא בודד בגוש פריחה בעל צבע רגיל. וזה רומז לנו שכפי הנראה זו מוטציה חד-פעמית, וכמו שלא פגשנו אותו בשנים הקודמות – כנראה הוא לא יחזור גם בשנים הבאות.
אז אני מאד שמחה שהצלחתי לפגוש אותו!

הבטחתי גם לבקן – בפורים טיילנו בשמורת בני ציון. עכשיו שיא הפריחה של התורמוס הארץ-ישראלי, של הסחלב הפרפרני ושל הדבורנית צהובת-השוליים שם.

אני חיפשתי את הסחלב הפרפרני הלבקן שמצאתי גם בשנים הקודמות – ובאתי על שכרי:

מצאתי שלושה פרטים צחים ונפלאים,  פשוט יפהפיים!

את התמונות צלמתי –
ביער אילנות, 14.2.2013
בשמורת אלוני קדימה, 23.2.2013
ובשמורת בני ציון, 24.2.2013

 

 מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא! 

הרשומה הזו מפורסמת ממלון קטן אי-שם בקליפורניה,

ומוקדשת באהבה רבה לאום-נטע, שמארחת אותי ולוקחת אותי לכל מיני מקומות, וכמובן למשפחה שלה שמאפשרת לנו לטייל,

לעופר D וגל "באמריקה" והמשפחות שלהם שגרמו לי להרגיש נסיכה כשהייתי אצלם,

וכמובן למוטי והעננצ`יקים שלי, שאני כבר ממש מתגעגעת אליהם.

כלניות, כלניות – וגם איריסים

אני נשארת עם הכלנית מהרשימה הקודמת – אבל הפעם כלנית אדומה

 

ואני נשארת עם הצבע הלבן – אבל הפעם הוא עובר לאיריס ארץ-ישראלי

בעקבות פרסום בדף הבוטניקה בפייסבוק, נסענו לאיזור שמורת נחל תנינים. לצד הכביש אל השמורה, ממש מול הכפר ג`יסר א-זרקה.

אמנם ביקרנו פעמים רבות בשמורה עצמה, אבל מעולם לא עצרנו בשדות בדרך אליה… ומסתבר שממש כדאי לעצור!

כי השדה המקסים הזה, שמשקיף על הכרמל בוהק עכשיו מאדום ולבן: כלנית מצויה ואיריס ארץ-ישראלי

שניהם, כמובן, הופיעו כבר בבלוג שלי, אבל השילוב שלהם הוא פשוט חגיגה, וכמות הפרחים בשדה היא מדהימה

אפילו הבזה המצויה התפעלה –

השדה היה מלא גם בעלים גדולים ורחבים – עלים של חצב מצוי

והיו גם כל מיני צהובים – בעיקר כתמה עבת-שורשים וסביון אביבי

הצבעוניות הנהדרת הזו – אדום-ירוק-לבן – משכה את לבי שוב ושוב

אם אני כבר מזכירה את הכפר ג`יסר א-זרקה, תמיד חשבתי שמשמעות השם היא "הגשר הכחול" אבל בעצם, המשמעות המילולית היא "גשר הכחולה" (כלומר, סמיכות: כמו "גשר הירקון") – וזאת כיוון ש"א-זרקה" – כלומר, "הכחולה" – הוא שמו הערבי של נחל התנינים.
כלומר, התרגום הנכון של שם הכפר הוא "גשר נחל התנינים". ותודה רבה ליהודה כץ שהסביר וחידש לי.

בנוסף לפרחים מצאתי עוד משהו מרגש… הקוץ הדוקרני, האפור והסבוך הזה – הוא נעצוצית סבוכה. מין נדיר בסכנת הכחדה, שיפרח בכחול משגע בחודש מאי.
יש סיבה לחזור לשדה!

התמונות צולמו ליד ג`יסר א-זרקה, בתאריך 26.1.2013

כדאי מאד מאד להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא! אל תפספסו! שלא תגידו שלא אמרתי לכם!

איריס, אלת הקשת בענן, התגלתה בירוחם!

ליתר דיוק, בשמורת איריס ירוחם…

 

תראו בעצמכם – איזה צבעים נפלאים יש לאיריסים בשמורה!

צהובים וכתומים –

 

אדמדם- ארגמני –

 

סגול לילכי –

 

 סגול כהה לכיוון הבורדו

 

ואפילו שחום לכיוון השחור –

 

בספרו "בארץ אהבתי", עֻזי פז כותב – "מבין כל מיני האיריס, למין זה מן הסתם מגוון הצבעים הגדול ביותר – מלבן דרך גוון לימוני חיוור לצהוב עז וצבע הדבש, עבור דרך פרחים דו-גוניים, שהעלה הפנימי, המזדקר מעלה, לבן ואילו העלה החיצוני סגול, אל פרחים אחידי צבע בגוון סגול-ארגמני, והם הרוב, וכלה בפרחים חומים ואף שחורים."
אני חושבת שבהחלט הדגמתי פה מגוון נאה מהצבעים, ורק חבל שלא מצאתי את הפרטים הלבנים או הלבנים-סגולים שעֻזי מזכיר.

הפרחים צולמו בשמורת איריס ירוחם, 31.3.2012

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא  

 

אספתי לי כמה מהצבעים יחד, בשביל היופי :

 

איריס ירוחם – Iris petrana

האביב פה, ולמרות שלא ירדו הרבה גשמים במדבר – יש פריחה ויש מה לראות.

 

היום אני מדרימה עד לאיזור ירוחם, לשמורת איריס ירוחם.

 

השמורה כבר פורחת כולה! בשבת עוד לא היה שיא הפריחה – אבל יש הרבה מה לראות. ואם מישהו חושב על לנסוע לשם – השבוע הזה זה ה-זמן! השיא יהיה בעוד כמה ימים.

איריס ירוחם הוא אחד ממיני איריסי ההיכל – סקציית אונקוציקלוס, שבה על כל גבעול פורח פרח אחד, והוא פרח הדור ומלכותי. אין לו צוף.

 

האיריסים מהסקציה הזו פורחים רק באיזור המזרח התיכון – לאורך הסהר הפורה, וצפונה להרי הטרנס-קווקז ואיראן.

איריס ירוחם הוא אחד משני המינים שיורדים למדבר, ומסתפקים במים מועטים מאד. המדברי השני הוא איריס הנגב.
בארץ הוא גדל אך ורק באיזור בין דימונה לירוחם.

לפי הספר האדום, חוקר האיריסים פרופ. מיכאל אבישי תאר אותו בתחילה כמין נפרד, ורצה לקרוא לו Iris hieruchamensis, כלומר איריס ירוחם. אך הוא לא פרסם את התיאור באופן פורמלי,
ופרופ. נעמי פיינברון איחדה אותו עם איריס פטרה, הגדל באיזור פטרה בירדן – וכך נוצר איריס ששמו העברי "ירוחם" ושמו הלטיני "פטרה".
לא נעשתה השוואה גנטית של שתי האוכלוסיות הללו, אבל הדעה הרווחת היום היא שבעצם אילו שני מינים נפרדים – ויכול להיות שמגיע לכל אחד מהם שם נפרד.
ברור שחשוב לשמור ולהגן על שניהם.

הפרחים של איריס ירוחם קטנים יותר מאילו של איריס הארגמן או איריס הגלבוע, הגדלים במקומות עשירים במים.

העלים שלו קטנים יותר משל המינים האחרים וקשתיים יותר – כמעט נוגעים בקרקע.
ולגבי הצבעוניות שלו… אני מתכוונת להרחיב בהמשך.

התמונות צולמו בשמורת איריס ירוחם, 31.3.2012

כדאי מאד להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

 

אני מאד ממליצה למי שמחפש טיול לשבוע הקרוב לנסוע לשמורת איריס ירוחם – היא נמצאת מזרחית לכביש 204, בין דימונה לירוחם. יש שילוט שמוביל אליה, ואפשר לראות שם איריסים נפלאים, ועוד הרבה פרחים.

 

שדות של איריסים

בעקבות תמונה שהתפרסמה בתחרות צלום בפייסבוק – הר הקסמים פנתה אלי ושאלה איך אפשר להגיע אל שדה כזה: 

את התמונה המקורית צלם דוד שחק. אני מכירה את שמו של דוד כבר כמה שנים – הוא מגדל איריסים לייצוא בערך מאז שאני נולדתי… הוא עורך הכלאות בין כמה מינים של איריסי היכל, והאיריסים נשלחים לייצוא – לבורסות הפרחים בהולנד וברחבי אירופה. 

החלטתי לשאול את דוד: על האיריסים, הגידולים, ועוד… דוד הזמין אותי לבוא לראות את השדות – הוא אמר שיגיד לי כשיהיה לו שדה פורח, ואני אוכל לבוא לראות. 

כיון שפניתי אליו בעקבות שאלתה של הר הקסמים, היה לי ברור שאני מזמינה אותה להצטרף אלי. ולכן ברגע שקבלתי מסר מדוד – צרפתי את הר הקסמים, ויצאנו לדרך!
הגענו אל דוד שקבל את פנינו בחיוך ובשמחה, מוקף באלפי איריסים בוהקים בשמש – פשוט חגיגה.

השדה של האיריסים אליו הגענו פרח לפני שהספיקו לקטוף אותו, ולכן דוד עורך עליו ניסויים – לראות אם אפשר לשפר את הזנים הללו.
האיריסים הללו נוצרו מהכלאות של כמה מיני איריסי היכל – איריס הגלבוע, איריס שומרוני (שהוא איריס בהיר, דומה לאיריס הדור – יש האומרים שהם בעצם אותו מין) ואיריס הנגב.

האיריסים בשדה הזה הם משני זנים:
זן "ברקת" – בהיר יותר, והכתם הכהה שלו עגול – איריס הנגב דומיננטי יותר אצלו,
וזן "מור" – כהה יותר, והכתם הכהה שלו אליפטי – דומה יותר לאיריס הגלבוע
הנה הם זה לצד זה: 

האיריסים הללו הם טטרפלואידים – כלומר, בעלי ארבעה זוגות של כרומוזומים, בניגוד לאיריסים בטבע שהם דיפלואידים – כלומר, בעלי שני זוגות של כרומוזומים.
מצד אחד, זה גורם להם להיות חזקים יותר, עמידים למחלות ופורחים טוב יותר – אבל מצד שני זה אומר שהם עקרים, ולא יוציאו פרי.
דוד עובד עם הורמונים, ומאביק אותם בעזרת מכחול (מעביר אבקה מפרח לפרח) – כדי לראות אם בכל זאת אפשר להתגבר על העקרות, ולאפשר להם להתרבות.
כרגע, כל האיריסים שראינו – נוצרו מריבוי וגטטיבי: קנה השורש של האיריסים שלח שלוחות, והתרבה, והתרבה… מאות אלפי פעמים. 

האיריסים הללו מקבלים לפעמים מחלות – וירוסים. כאן בתמונה אפשר לראות איריס "ברקת" בהיר ויפהפה. על עלה העטיף התחתון אפשר לראות כמה קווקוים כהים – אילו תאים שנפגעו על ידי הוירוס.
בטבע, וירוס כזה פשוט הורג את הפרח. אבל כמו שהזכרתי, הפרחים הללו הם עמידים יותר למחלות – ולכן הוירוס אמנם פגע באיריס – אבל הוא עדין פורח יפה. 

אפשר לומר שהסתובבנו שתינו שיכורות בשדה… ואיך אפשר אחרת? 

בסוף הביקור, דוד נתן לכל אחת מאיתנו זר איריסים. בערב, כששמתי אותם בצנצנת – הם נראו אומללים ועייפים. אבל הבוקר הם פרחו כל כך יפה! לקחתי את הצנצנת, עליתי לגג וצלמתי אותם בשמש – 

אחרי הביקור אצל דוד, עלינו לגלבוע – למלכישוע – ופגשנו שם את תחילת הפריחה של "המקור" – איריס הגלבוע. וכמובן, נופים נהדרים, ועוד שלל פרחי אביב.
קנחנו בארוחה טובה במסעדת "קימל בגלבוע" – ונסענו הביתה. 

תודה לדוד על ביקור נפלא וזר חגיגי,
תודה להר הקסמים שגרמה לי לדבר עם דוד,
ותודה לאיריסים! 

התמונות צולמו בטירת צבי ובגלבוע, 18.3.2012
הזר בצנצנת – על הגג שלי, 19.3.2012 

התמונות בPICASA, מוזמנים להקליק על מנת לראותן בגודל מלא.
וכמובן, השיר – כמו זכרון בלתי נמנע: 

איריס ארם-נהריים – Iris mesopotamica

אני חוזרת לסגול, ולאיריסים.

תכירו את איריס ארם-נהרים. זהו איריס נפוץ למדי מהרי יהודה והשפלה – ועד לחרמון.

  

זהו צמח גבוה, ומרשים. הגבעול יכול להגיע לגובה מטר וחצי. על כל גבעול יפרחו בין 3 ל-8 פרחים, וזה כבר מוכיח לנו שזהו איננו אחד מאיריסי ההיכל. אצל איריסי ההיכל – יש תמיד פרח בודד לכל גבעול.

  

האיריס הזה שייך לסקציה אחרת בסוג איריס – שעוד לא הצגתי בבלוג, כי הוא הנציג היחידי שלה בארץ: סקצית Pogoniris – נושאי זקן. זה בגלל ה"מברשת" שיש לו ליד כל אבקן – הוא ממש מזוקן.
(בניגוד לאיריס ענף, למשל, שהוא שייך לסקציה ששמה Apogoniris – חסרי זקן)

   

עוד דבר שמאפיין את האיריס הזה, הוא… שהוא בעצם לא פרח בר בארץ, אלא פליט-תרבות.
בעבר, המוסלמים שגרו בארץ, נהגו לשתול את האיריסים הללו בבתי הקברות, לצד הקברים. ובעצם רוב האתרים שבהם פורח האיריס הזה (אולי אפילו כולם) – אילו בתי קברות מוסלמים נטושים, בני מאות שנים.

גם בחרמון מצאו איריסים כאילה -ושם זו דווקא אוכלוסית בר, ולא בתוך בית קברות. אם אתם מגיעים לחרמון בעונה הזו, אתם יכולים לבדוק ממש ליד הכניסה למפקדת החטיבה, ישנו גוש יפה של איריסים.


  

בעבר התייחסו לאיריסים שפורחים בר, מחוץ לבתי קברות עתיקים – כאל מין נפרד, וקראו לו איריס חיוור.
אוכלוסית הבר נמצאה בעיקר בחרמון, וגם בגליל העליון ובגולן.
אבל לאחר בדיקה, הסתבר שאיריס חיוור הוא מין אחר, שגדל בר באיזור הבלקן. האיריסים אצלינו – אילו שנחשבו איריס חיוור ואילו שנחשבו איריס ארם נהרים – בין אם הם אוכלוסיות בר ובין אם הם נשתלו ע"י האדם, הם כולם איריס ארם-נהרים.  

  

איריס ארם נהרים מתחיל לפרוח עכשיו, ויש לו ריח עדין ונעים מאד.  אם במקרה אתם פוגשים אותו – אני בהחלט ממליצה לקרב את האף אל הפרח, ולשאוף היטב!

התמונות צולמו במזרח כפר סבא, 24.4.2011
וברמות מנשה, 1.5.2010 

   

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראות אותן בגודל מלא.  

 

תזכורת: בשבת הבאה, 14.5.2010 – נפגשים לטיול בכרמל!

ה-maxit חזר לפעולה: אתם מוזמנים למקסם את הרשימה שלי!

איריס הגלבוע – Iris haynei

הבטחתי להר הקסמים להציג פרחים סגולים – ואם כבר סגול, אז אני לא אסתפק בסגלגלים-ורדרדים או  סגלגלים-תכלכלים. לקוסמת אני רוצה להקדיש את הפרח הכי סגול בארץ, עם הרבה אנרגיות חיוביות ואיחולי בריאות!

אז נסעתי לגלבוע. בגלבוע פורח בימים אילו איריס הגלבוע – שהוא אחד הפרחים הגדולים והמרשימים בארצנו.

על גבעול שגבהו בד"כ 40-50 ס"מ – אבל נמדדו גם גבעולים בגובה של 90 ס"מ! – פורח פרח יחיד, אחד לכל גבעול, שגדלו כ-20 ס"מ, והוא סגול נפלא.

בעבר חשבו שאיריס הגלבוע גדל אך ורק בגלבוע – אבל בעקבות מלחמת ששת הימים נמצאו אוכלוסיות נוספות – והיום אנחנו יודעים שגם בדרום רמת הגולן – באיזור מצוקי האון – ובמורדות השומרון המזרחיים (למשל, בנחל תלכיד) – פורח איריס הגלבוע.

בספרו "זר פרחי בר מוגנים" כתב פרופ. זהרי כך:
במעלה הגלבוע, על אדמת טרשים, גדל אירוס-הגלבוע קבוצות-קבוצות בתוך בתה עתירת מינים. מרהיב עין הוא ביפי פרחיו הגדולים עד שגם אילה, שאינם חובבי טבע מובהקים, נתפסים לעדינותו בתוך שלל הפרחים האחרים שמסביב.
אין פלא, איפוא, שגם אלפי חובבי האירוסים בעולם הרחב המפרסמים בטאונים וספרים על סוג יפה-פרחים זה, מעריצים אותו במיוחד.  אותו הר-גלבוע, שראה במלחמת שאול בפלישתים, ונענש לפיכך בקללת דוד "אל טל ואל מטר", נתברך באחד ההדורים שבמשפחת האירוסים.

כבר הזכרתי שלאיריסים בעצם יש שלל גוונים. גם לאיריס הגלבוע יש גוונים יפים – אני אמנם לא פגשתי הרבה, אבל ראיתי תמונות של איריס הגלבוע בצהוב, כתום, חום-אדמדם ואפילו גוון ורוד…
אני פגשתי אחד בהיר במיוחד – שקצת נרמס. הרמתי אותו ותמכתי בו, בתקווה שהוא יתאושש –

איריס הגלבוע שייך לסקציה מיוחדת מבין האיריסים – ששמה הלטיני הוא אונקוציקלוס. כבר סיפרתי על כמה מבני הסקציה הזו, והסברתי שהשם שהתקבל בעברית עבורם הוא איריסי ההיכל – כי שלושת עלי העטיף המרכזיים מתרוממים ויוצרים מעין היכל, וכי הפרח הדור כמו היכל מלכות.

ד"ר עוזי פז, אחד מאנשי הטבע הותיקים והמיוחדים בארצנו – מיוזמי חוק ההגנה על הצומח  וממקימי רשות שמורות הטבע – הציע בעבר לקרוא לאיריסים הללו "איריסי השושן".
בספרו "בארץ אהבתי" קראתי את ההסברים שלו, והם מאד הגיוניים – השם הערבי של האיריסים הוא סאוסן – כלומר, שושן.
עוזי פז טוען גם ששושנת העמקים – זו משיר השירים – היא בעצם אחד מאיריסי ההיכל – לדעתו, זהו איריס הארגמן.
הטענה מנגד היא, שעל מנת לא לבלבל עם השושן הצחור, רצוי לקרוא לסקציה הזו בשם אחר.

השנה ובשנה שעברה, הפריחה בהר ברקן – ששם נמצא "שביל האירוסים" ולב שמורת איריס הגלבוע בגלבוע – היתה דלה ואומללה.
הסיבות עדיין לא ברורות. כששאלתי, שמעתי אנשים מתבטאים באופן קשה: "זו קטסטרופה".
איריס הגלבוע הוא לא סתם עוד פרח – הוא סמל להגנה על הטבע בארץ, ולטעמי הוא סמל לאומי לא פחות ממנורת שבעת הקנים.
רשות הטבע והגנים החליטה לאסוף מומחים, שיבדקו וינסו להבין מה קרה לאוכלוסית האיריסים בהר ברקן. אני מאחלת להם הצלחה, ומקווה שהם באמת יצליחו להציל את האיריסים שם.

וזה מחזיר אותי שוב לסיפור הישוב "מיכל". לפני כמה שנים, הועלתה הצעה להקים בלב שמורת האיריסים בגלבוע – על הר יצפור – ישוב חדש בשם "מיכל". היזמים טענו שזה יהיה ישוב "אקולוגי".
אבל… גם בתור יישוב אקולוגי, הוא יצטרך תשתיות, נכון? כבישים שייסללו, חשמל ומים שיועברו, ניקוז ביוב, ועוד… – וכל הדברים הללו היו גורמים לקיטוע ולהכחדה של האיריסים.
לשמחתינו, הגופים הירוקים לא שקטו – ובסיוע של תמיכה ציבורית רחבה, ומומחים מהארץ והעולם – הועדה לתכנון ובניה לא אישרה את הקמת הישוב.
ושוב אני אומרת – אסור לבטל את הועדה הזו. המשמעות שלה היא לא רק איסור סגירת מרפסת בעיר – אלא הגנה על השטחים של כולנו.

כל שנה בתקופת הפריחה של איריס הגלבוע, יש עליה לרגל אל הגלבוע. אלפי אנשים קמים ונוסעים לראות את הפרחים המרהיבים הללו. עומדים בפקק בדרך נוף גלבוע, בשביל לראות פעם בשנה את האיריסים.
ולדעתי, זה מקסים. למרות הפקקים השנואים עלי כל כך. האהבה הזו לפרחים המיוחדים שלנו, היא משהו שראוי להעביר לדורות הבאים.
זה משמח אותי לדעת שישנם בארץ הרבה אנשים שאכפת להם, והם גאים באיריס הגלבוע – שהאהבה לטבע ולשטחים הפתוחים היא לא רק נחלתם של קומץ משוגעים כמוני.
ולכן חשוב גם לשמור על האיריסים, הם חלק מאיתנו.

רגע לפני סיום, עוד תמונה מהגלבוע – לא של איריס: זהו פרפר קטן וחמוד ששמו הספרית הנשרן. כאן הוא מוצץ צוף מפרח תלתן תריסני.

התמונות צולמו בגלבוע, 2.4.2011
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.

בעקבות כמה שאלות, אני מוסיפה הבהרה:
האוכלוסיה בהר ברקן – ב"שביל האיריסים" – היא זו שקרסה. השנה נספרו שם פחות מ-10 גושי פריחה, ובכל גוש רק פרח או שניים, ולא יותר.
את האיריסים אני צילמתי במקומות אחרים בגלבוע, עדיין חלק מהשמורה – אבל לא בהר ברקן.

איריס הארגמן – Iris atropurpurea – בלונדיני!

אני עוזבת לרגע את הזהביות, אבל נשארת עם הצבע הצהוב – איריס הארגמן.

רגע רגע, איריס הארגמן – אבל לא בצבע ארגמן?

ובכן, לאיריסי ההיכל יש מגוון יפה של צבעים. איריס הארגמן הוא בדרך כלל בצבע יין אדום איכותי, אבל לפעמים נוטה לסגלגל או לחום כהה.

אבל לפעמים יש שינוי – מחסור בפיגמנטים – בעצם… מוטציה. הפיגמנט שאחראי על הצבע העשיר הייני – חסר כאן. אז נשאר לנו צבע צהוב.
בפורום שמירת טבע, יובל ספיר כתב הסבר לפני כמה שנים (ב2006). אתם מוזמנים לקרוא את השרשור (ולהנות מכמה וכמה איריסים צהובים בדרך)
האיריסים האילה לא בדיוק לבקנים… כי אמנם יש מחסור בפיגמנט – אבל יש פיגמנט, יש צבע. Ihtiyar, שהוא אדם חריף מאד הציע פעם לכנות את האיריסים הללו Flavino:
Albino נגזר מ- Albus – לבן. ולכן Flavino נגזר מ-Flavus – צהוב :P

תופעת הצבע הצהוב מוכרת מכל האיריסים הכהים – בשמורת איריס ירוחם הקיפו מקבץ צהוב במשולש של סרטי סימון. לא ראיתי אותם פורחים מעולם, ראיתי רק ניצנים.
בגבעות גורל ישנו איריס שחום-צהוב, ובגלבוע ישנו איריס גלבוע צהוב – אבל גם אותם טרם פגשתי.

בשמורת האיריסים בנתניה ראיתי לפני 5 שנים איריסים צהובים –  התמונה הבאה היא משם:

ביער אילנות בשרון ישנם כמה קבוצות של איריס ארגמן צהוב – ואת רוב התמונות ברשומה צלמתי שם. הלכנו ב"שביל האיריסים" המסומן, ופגשנו אותם.

גם האיריס הבהיר דואג למאורה הכהה יותר, שבה יוכלו לישון ולהתחמם זכרי דבורים – וכך גם להאביק אותו.

תודה רבה ל-Rebeccan שלקחה אותי אל האיריס המקסים הזה!
התמונות צולמו ביער אילנות, בשביל האירוסים בתאריך 28.2.2011
ובשמורת האיריסים של נתניה, 4.3.2006

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראות את האיריס הזה במלוא הדרו.

איריס הלבנון – Iris histrio

אני חוזרת אל משפחת האיריסיים, אל נציג יפהפה ולא גדול: איריס הלבנון 

איריס הלבנון הוא איריס תכול, קטן ונדיר. בארץ הוא גדל במירון, בצפון הגולן ובחרמון. אני פגשתי אותו במירון, וביער אודם בגולן.

  

אחד המקומות המוצלחים לפגוש אותו בגולן, הוא בשולי הג'ובה הגדולה של יער אודם. מעט צפונה למושב אודם שבצפון רמת הגולן, ישנו מסלול קצר המוביל אל הג'ובה הגדולה. הג'ובה היא גוב געשי – בור עגול ענק, שנוצר כתוצאה מפליטת בועות גזים געשיות בתקופה שרמת הגולן היתה רצף הרי געש.
מה שנשאר זהו מעין בור ענקי, עגול ורחב. בהליכה איטית, הקפנו אותו בערך בשעה.
ככה נראה המקום – תלחצו, תגדילו – כדאי לכם! יצרתי תמונה פנורמית משילוב של כמה תמונות של האיזור:

האיריסים פורחים  ממש בשולי הג'ובה. לפעמים נוצרות הזדמנויות לצילום קצת דרמטי – כמו שצלמתי בשולי הג'ובה לפני כמה שנים:

האיריס הזה קרוב מאד לאיריס אחר שהצגתי לא מזמן – איריס הסרגל. כמו שכתבתי שם, איריס הסרגל ואיריס הלבנון הם מינים ויקאריים – מחליפים אחד את השני בבתי גידול שונים.
איריס הלבנון גדל במקומות שגובהם מעל 800 מטר, ומדינת ישראל היא גבול התפוצה הדרומי שלו. הוא גדל בהרים מכאן ועד לדרום טורקיה.

  

הם שניהם מאד דומים – העלים הסרגליים, למשל, והציור על עלי הכותרת.
אבל הציור של איריס הלבנון הוא בצבעים עזים יותר – לאיריס הסרגל יש רק פספוס בתכלת עם צהוב ולבן, ואילו לאיריס הלבנון יש גם נקודות בכחול וסגול כהה.
אצל איריס הסרגל, הפס הצהוב הזה (ששמו קרין) בולט מעט, ואילו אצל איריס הלבנון – הוא שטוח.

איריס הסרגל פורח מוקדם יותר בעונה – ממש בראשית החורף, כבר בדצמבר. ואילו איריס הלבנון ממתיו לשיא החורף – לפברואר. לפעמים הוא פורח ממש בשלג.

לרוב אפשר למצוא את האיריסים ליד עצי האלון היפים שבאיזור (גם במירון וגם בגולן  יש הרבה אלונים ) – בתמונה הבאה ניסיתי להתמקד על האיריס למרגלות גזע האלון.

לפי הכתוב באנציקלופדיה של החי והצומח, האיריס הזה נאסף  לראשונה בלבנון  בשנת 1873 ע"י שארל גייארדו  ( Charles Gaillardot  ) שהיה מנתח ובוטנאי צרפתי בן המאה ה-19. הוא חקר את הצמחיה במצרים, בסוריה ובלבנון – וגם אצלינו.

   

באירופה גדלים מינים נוספים שדומים לאיריס הלבנון – כמו "איריס ספרדי" ו"איריס הולנדי" – ומגדלים אותם שם באופן מסחרי, לזרי פרחים.

   

 התמונות צולמו:
ליד הג'ובה הגדולה ביער אודם, רמת הגולן בתאריכים:  3.2.2007, 12.2.2011
ובפסגת המירון , 9.2.2008

 

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא!

 הרשימה היום מוקדשת לחברתי היקרה איריס, לכבוד יום הולדתה שהיה ביום שישי!

איריס הסרגל – Iris vartani

אני אתחיל בתודות –

תודה למוטי, על הרשימה הנפלאה שפרסמת, על המסיבה שארגנת (ובגללה לא כתבתי את הרשימה הזו קודם…), על כל מה שטרחת ועשית עבורי, ועל שאתה – אתה!
תודה לכל החברים  והמשפחה ששלחו אלי ברכות בכל מדיה אפשרית , דיגיטלית, אנלוגית, וירטואלית או פיזית
ותודה לכל הקוראים של מוטי ושלי שברכו אותי בבלוג של מוטי, בבלוג שלי ובכלל –
ריגשתם אותי מאד, ואני אוהבת את כולכם!

  

עכשיו אני יכולה לעבור לנושא שלי להיום – והנושא שלי הוא איריס. איריס הסרגל.
למה סרגל? בגלל העלים הישרים הסרגליים –

  

איריס הסרגל הוא צמח נדיר למדי – הוא מופיע ב"ספר האדום – צמחים בסכנת הכחדה" של שמידע ופולק, בתור "מין בסכנה" (EN) . אני מכירה אותו מרמות מנשה ומהכרמל.  

  

איריס הסרגל הוגדר לראשונה בהרי נצרת, ולפי הספרים שלי, הוא פורח גם בהרי השומרון ויהודה.  זהו מין תת-אנדמי.
מה זה תת-אנדמי?
מין אנדמי הוא מין שגדל במדינה אחת בלבד. אבל… הצמחים לא למדו גיאוגרפיה מדינית, ולכן הם גדלים לפי איזורים גיאוגרפים, ולא פוליטיים. איריס הסרגל גדל בישראל, ירדן ומעט גם בדרום סוריה – איזור דרום החורן ואגן דמשק.
רוב הפריחה שלו היא בארצנו, ומחוץ לארצנו הוא גדל באיזורים שבהם המודעות לשימור קטנה יותר, יש הרס מואץ של בתי הגידול שלו – ולכן זו אחריותנו לשמור עליו ולשמר אותו למען הדורות הבאים. לפי הספר  האדום, באיזור ירושלים האיריס הזה כמעט נכחד בגלל פיתוח כבישים ובינוי.

מאד יפה לעקוב אחרי פרח איריס שנפתח, מניצן צעיר (למעלה משמאל), ועד לפרח בוגר פתוח (למטה מימין) :  אילו לא כולן תמונות של אותו איריס.
המעבר מהשלב הראשון לשני הוא מספר ימים. מהשני לשלישי ולרביעי – שניות ספורות. החמישי הוא שוב יום יומיים מאוחר יותר, כשהאיריס בשל ופתוח.

בעולם יש כ-260 מינים שונים של איריסים. כבר הצגתי כאן כמה מאיריסי ההיכל – שהם סקציה נפרדת בסוג, כלומר – קבוצה ייחודית מבין האיריסים, וללא ספק הם היפים והמרשימים ביותר. 
הצגתי גם  איריסים אחרים – איריס ארץ-ישראלי ואיריס טוביה; איריס ענף  ואיריס הביצות .

איריס הסרגל הוא אחר.  כמו לאיריסי ההיכל, אצלו יהיה תמיד פרח בודד לכל גבעול. אבל ה"היכל" שלו מנוון, אפילו יותר מזה של איריס טוביה או איריס א"י.
עוד דבר ייחודי לו  ולקרובים אליו – אם עושים חתך רוחב בעלה, רואים שהוא בעל צורה מרובעת.

  

המין הקרוב ביותר לאיריס הסרגל הוא איריס תכלכל ומקסים אחר, שגדל במירון ובצפון רמת הגולן – איריס הלבנון. הוא מחליף את איריס הסרגל באיזורים הצפוניים יותר.
כאשר יש שני מינים קרובים זה לזה, אך לא זהים – שהתפוצה שלהם לא חופפת, ויש הבדל בבתי הגידול – הם נקראים מינים ויקאריים. מינים ויקאריים אחרים שהצגתי פה הם חבצלת החוף – וחבצלת הנגב
איריס הסרגל גדל באיזור הים-תיכוני, ואילו איריס הלבנון מחליף אותו באיזורים גבוהים וקרים יותר.

השנה מצאתי שילוב מיוחד בסלע: נרקיס מצוי (ומאד ריחני) יחד עם צמד איריסים:
בגלל מיעוט הגשמים, האיריסים פרחו נמוך מאד. בשנים טובות הגבעול שלהם הוא כפול באורכו.

איריס הסרגל גדל בד"כ במקבצים בודדים – ולא במרבדים. אפשר למצוא מקבצים כמו בכמה מהתמונות פה, אבל הם מעטים. הוא גדל לרוב במדרונות אבניים וטרשיים, כלומר לא יוצר מרבדים – אלא לכל היותר כתמים פזורים בשטח.

 

התמונות צולמו:
במצוק הארבעים בכרמל בתאריכים:
19.11.2005
18.11.2006,
1.12.2007,
25.12.2010
וברמות מנשה ב29.12.2004

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא!

איריס עָנֵף – Iris pseudacorus

יש אנשים שנוסעים לשמורת החולה, כדי לראות צפורים

יש כאילה שמתעניינים בתאואים (ג'מוסים)

אני?

 

אני נוסעת לראות איריסים.

 

בביצות, ובנחלים בעלי זרימה איטית – באירופה, וגם בעמק החולה – גדל האיריס הענף

 

ענף – כי מכל גבעול מסתעפים כמה ענפים נושאי פרחים. זאת בניגוד לאיריסי ההיכל, למשל – שמתאפיינים בפרח בודד לכל גבעול.

 

האיריס הזה פחות מרשים מאיריסי ההיכל. אמנם עלי העטיף (שזה השם הרשמי של עלי הכותרת) החיצוניים גדולים ויפים כמו באיריסי ההיכל, אבל עלי העטיף הפנימיים – אילו שיוצרים את ההיכל – הם קטנים ומנוונים:

רואים את שלוש ההבליטות הזעירות? אילו שבין עלי העטיף הגדולים? אילו המקבילים לעלי ההיכל של איריסי ההיכל.

בפעם הראשונה שראיתי את האיריסים האילה, חשבתי שמישהו קטף להם חצי פרח…

עדיין, האיריסים הללו חינניים מאד, ושילוב הגוונים – צהוב, עם ירוק ושמים תכלת – יוצא מאד פוטוגני.

  

בעבר, האיריסים הללו צמחו בכל האיזורים הביצתיים בעמק החולה. אבל, כמו עוד רבים וטובים – הם כמעט נכחדו מהאיזור עם ייבוש הביצות.

כיום נותרה אוכלוסיה טבעית אחת: בעין תינה, מדרום לקיבוץ גונן, למרגלות הגולן. 
אל שמורת החולה ולעוד מספר שמורות בסביבה הוא הושב על ידי רשות הטבע והגנים.  

  

במישור החוף יש נקודה אחת שבה ניתן לראותם, אבל לא מקרוב – בעת שחפרו את מחלף ינאי, נוצרה במקום שלולית עונתית. בשנת 1995, פרופ. אביבה רבינוביץ' (שהיתה חוקרת ובוטנאית חשובה בארצנו) מצאה שם, בשלולית איריס ענף!
לא ידוע איך הוא הגיע לשם, אך המקום גודר; סודר שביל עץ, (מתאים גם לעגלות) שמוביל אליו – וניתן לטייל מסביב, ולראות איריס ענף במישור החוף. (הבעיה היא, שאין חניה קרובה…)

כמובן, לא בכמויות נאות כמו שיש בעמק החולה – אבל בכל זאת, זה משמח למצוא אותו שם.

 האיריס הענף הוא צמח גדול ומרשים – הוא מגיע לגובה של מטר וחצי ואף יותר, והעלים שלו חדים ודמויי חרב.

בארץ האיריס הזה הוא מין אדום, בסכנת הכחדה. אך לא כך בעולם. באירופה הוא מין אגרסיבי ומתפשט בנחלים ובנהרות – ובארה"ב הוא מופיע ברשימת המינים הפולשים!

 מכירים את האמרה "הזבל של אדם אחד – הוא האוצר של אדם אחר"? – או באנגלית "One man's trash is another man's treasure " האיריס הזה, שבארה"ב הוא פולש והם מנסים להתמודד איתו, ובאירופה הוא מתפשט באופן אגרסיבי – אצלינו הוא נדיר, ומיוחד…

 

התמונות צולמו בעין תינה ובשמורת החולה, בתאריך 10.4.2010

 

כתמיד מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.

איריס הדור – Iris lortetii

איך פותחים רשימה על איריס הדור? חשבתי לתאר אותו כפרח נפלא, מהודר, מרהיב, מקסים, מיוחד, רומנטי…
הכל נכון – אבל איכשהו, כל המלים הללו הן סתם מלים… ואילו האיריס ההדור הוא כל כך מעבר להן!

אז פשוט לא אנסה לתאר אותו. אני אתן לתמונות לדבר. זה פרח כל כך פוטוגני, אי אפשר לצלם תמונה לא מוצלחת שלו. הוא גדול ומרשים – פרח בגודל 10-13 סנטימטרים, על גבעול בגובה 50-80 ס"מ.

טוביה קושניר, באחד ממכתביו, כתב על האיריס ההדור:
"אדיר מכולם הוא, האיריס ההדור שהבאתיו מהגליל. כשפרח לראשונה כה הפתיעני. כה שבה את לבי, את כולי. כל פעם בחזרי מהשדה, בקומי בבוקר לעבודה ומדי רגע ברגע ממהר אני לראותו ואיני יכול לשבעו. כשמניח אני אותו, נדמה לי שלא ראיתיו עוד כלל – ואני ממהר לראותו מחדש"

  

טוביה אסף איריסים, וגידל אותם – זה היה שנים רבות לפני חוק הגנת הצומח. פרט לאהבתו הרבה לאיריסים, מטרתו של טוביה היתה מדעית – הוא חקר את צבעי האיריסים, את ההבדלים בינהם. הוא הראשון בעולם שבדק אותם באופן מדעי והכליא בינהם.

ועוד כותב טוביה:
"התמזגו בו באיריס זה כל התכונות הנהדרות: אצילות, גוונים נהדרים וצנועים, ועדינות אין חקר. עלי העטיף החיצוניים יורדים כפופים מטה מטה, מכוסים נקודות-נקודות בצבע בין ארגמן לאדום. בבסיסם כתם כהה יותר, ומעליהם בולטות כלפי חוץ שלוש צלקות בקשת נפלאה, מאירות בצבע אורנז' אדמדם. פרחים אילה מביעים, ואפשר למצוא בהם ניב וקשר בלתי אמצעי למקור המקורות של כל נעלה ויפה לטבע."

אחרי שיר הלל שכזה, מה עוד נותר להוסיף?! למרות שנראה במבט ראשון שגווניו של האיריס הזה אחידים למדי – גם אצלו יש שונות בצבעים: 

יופיו וייחודו של האיריס הזה היו, כמובן, בעכריו: פרופ. מיכאל אבישי (מחוקרי האיריסים החשובים בארצנו), מספר שבמאה ה-19 פורסם באירופה ספר, שבו תמונות צבעוניות של האיריס ההדור. התמונות הלהיבו את חובבי הצמחים באירופה – ואילו שלחו סוכנים מיוחדים לארץ, לקנות את הפרחים הללו.
קני שורש רבים נאספו ונמכרו לאירופה – וכתוצאה מכך כמעט נכחד האיריס ההדור מהארץ. 
אבל… האיריסים הללו לא הצליחו באירופה. שם היה להם קר (או לח) מדי. הם מתו בתוך שנים אחדות.  

  

לאיריס ההדור יש תפוצה מאד מקוטעת: בגליל העליון הוא פורח באיזור נחל דישון, תל חצור ועולה גם לרמות נפתלי; ישנן עדויות שהוא ממשיך צפונה לתחום לבנון ועולה עד לואדי דובה בלבנון. אבל אילו אינן עדויות אמינות, וכידוע – יש בעיות פוליטיות שמונעות מחוקרי האיריסים לבדוק את הנושא…

  

בהרי השומרון, ליד עוצרין ישנה אוכלוסיה נוספת שכונתה בעבר "איריס שומרוני", אבל אוחדה לתוך האיריס ההדור לאחר שהוחלט שאין הבדל בינם לבין האיריסים ההדורים הגליליים.

האיריס היחידי שדומה לאיריס ההדור מבחינת צבעים וצורה – הוא איריס הגדל בצפון עירק, ושמו איריס גָטֶסִי. ( Iris gatesii )

 

 

גם האיריס הזה (כמו שאר איריסי ההיכל) מקיים את יחסי הגומלין עם זכרי הדבורים – שימו לב לאיזור הכהה ביותר באיריס הבהיר הזה: 

זכרי הדבורים  ישנים ב"מאורה" שלו, קמים מוקדם ומתחילים את הפעילות ראשונים – ויחד עם זה, מאביקים את האיריס.

את התמונות צלמתי:
בהר מלכיה (7.4.2010)
בהר פועה (11.4.2009, 13.4.2007)


כתמיד, כדאי ומאד מומלץ להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת הגדיל את התמונות, ולהנות מהאיריס הנפלא הזה במלוא גדלו.

  

איריס שחום – Iris atrofusca

אני ממשיכה עם איריס נוסף מסקציית איריסי ההיכל – האיריס השחום

האיריס השחום הוא בעל התפוצה הרחבה ביותר מבין איריסי ההיכל שגדלים בארץ – הוא גדל בצפון הנגב (איזור תל קריות ליד ערד) וליד באר-שבע (יער דודאים), ממשיך בבקעה עד לדרום הגולן. הוא גדל גם ממזרח לנהר הירדן – בממלכת ירדן.

   

גם האיריס הזה מקיים את אותם יחסי גומלין עם זכרי הדבורים. הנה המנהרה שלו – ה"שטיח" בפתח כאן הוא צהוב – ובפנים ניתן לראות את האבקן הבהיר.

מדוע, בעצם, התפתחו היחסים הללו?
ישנו פתגם שאומר "The early bird gets the worm" – הציפור שקמה הכי מוקדם, היא זו שתזכה לארוחה. כך גם אצל הדבורים. מי שיקום מוקדם יותר, יוכל להנות מצוף פרחים (אגב, לאיריסים אין צוף – הכוונה היא לצוף של פרחים אחרים), ואולי לזכות גם להזדווג עם נקבה נחמדה.

   

אבל בחורף, הטמפרטורה בלילה יורדת מאד נמוך – גם במדבר, וגם בצפון. וקשה לחרקים להתחיל להיות פעילים לפני שהם מתחממים.
המנהרה של האיריסים עשויה מעלי עטיף כהים, קולטי חום. בפנים חמים ונעים גם כאשר בחוץ הטמפרטורה יורדת.

כמו שכבר כתבתי, נמדדו הבדלי טמפרטורה משמעותיים בשעות הבוקר המוקדמות – בין פנים ה"מנהרה" לבין האויר הפתוח.
הדבורים הזכרים מנצלים זאת. הם מתחממים מהר יותר, ויכולים לצאת לפעילות גם כאשר שאר החרקים עדיין לא מסוגלים לזוז.

   

האיריס השחום סבל רבות באיזור יער דודאים צפונית לבאר שבע – הקק"ל החליטו ליישר שטח לכבוד נטיעות ט"ו בשבט – והשטח שהם בחרו היה… גבעות גורל, צפונית לבאר שבע. איזור זה היה אחד הריכוזים הגדולים ביותר של איריס שחום בארץ. החברה להגנת הטבע, יחד עם חובבי טבע וחובבי איריסים נזעקו – והעבודות הופסקו בחלקן. הרבה איריסים נצלו מכליה, אבל רבים "יושרו" על ידי הדחפורים, למען יוכלו ילדי ישראל לטעת יערות.
הקק"ל הפסיקו את הנטיעות שם, וזה לא מונע מהם להציג את יער דודאים כ"פרוייקט שמירת טבע" שלהם, ו"הצלת האיריסים".
סתם עוד דוגמא, לחלמאות המקומית.

 

התמונות צולמו כולן ביער דודאים ובגבעות גורל צפונית לבאר שבע

בתאריכים:
26.2.2005,
13.3.2008
5.3.2010

 

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא!

ושוב, תודה רבה ליובל ספיר – שמדד את הטמפרטורות באיריסים מוקדם בבוקר עם הזריחה, שלח לי מיקומי איריסים ב-SMS ולימד אותי המון על האיריסים!

   






איריס הנגב – Iris mariae

היום אני מציגה את אחד הנסיכים היפהפיים ביותר, פרח ייחודי ומיוחד :

זהו איריס הנגב. והוא גדל בנגב. רק בנגב, בחולות.

     

איריס הנגב הוא אחד מאיריסי ההיכל, כלומר שייך לסקציה Oncocyclus – זוהי סקציה מיוחדת במין איריס.

   

ישנם מעל 200 מיני איריסים בעולם, והם מחולקים למספר סקציות (כלומר, קבוצות). איריסי ההיכל נקראים כך בעברית בגלל שלושת עלי העטיף הפנימיים (שנקראים גם "דגלים") שיוצרים מעין מבנה גדול:

ישנם 33 מיני איריסי היכל בעולם, וכולם מרוכזים בסביבות המזרח התיכון – מהרי טרנס-קווקז ואירן, דרך ארצות הסהר הפורה – ועד אלינו. שמונָה מינים מתוך ה-33 גדלים בארץ.

   

איריסי ההיכל גדלים במגוון בתי גידול – הרים גבוהים בקווקז, איזורים ים-תיכוניים בצפון הארץ – ואפילו יורדים דרומה למדבר. איריס הנגב הוא ייחודי בכך שהוא מגיע גם לאיזורים הנחשבים מדבר קיצוני – שבהם כמות הגשמים השנתית אינה עולה על 50 מ"מ לשנה.

   

 איריסי ההיכל מואבקים על ידי זכרים של דבורים יחידאיות. 
דבורים יחידאיות הן דבורים שאינן בונות כוורת כמו דבורי הדבש – מינים אחרים של דבורים, בהם הנקבה חופרת לעצמה קן באדמה, ובו הוא ישנה בלילות.
הזכר, לעומתה, אינו חופר. הוא מחפש פרחים לישון בהם. לאיריס יש "מנהרה" קטנה, שמורכבת מעלים כהים.
ד"ר יובל ספיר הראה בעבודת הדוקטורט שלו שיש יחסי גומלין יפהפיים בין זכרי הדבורים לאיריסים: האיריסים מספקים מאורה מוגנת לדבורים, שגם מתחממת מהר בשעות הבוקר המוקדמות (נמדד הבדל של כ-5 מעלות בין החוץ לבין פנים המנהרה!) ומאפשרת להם לקום מוקדם ולצאת לפעילות – ואילו הדבורים, בתמורה, מאביקים את האיריסים.

בתמונה מעל ניתן לראות את ה"מנהרה"  (אפילו יש שטיח שחור ונחמד בכניסה…. ) . הפס הלבן  שמציץ בתוך המנהרה – הוא האבקן של האיריס.

איריס הנגב גדל במערב הנגב ובצפון סיני – לכיוון אל-עריש.

עוד דבר שמאפיין את איריס הנגב – בניגוד לשאר האיריסים הכהים בארץ – הוא האחידות בצבע. בעוד לאיריס ירוחם או איריס הגלבוע – למשל – ישנה שונות בצבע והם נעים מארגמן-חום כהה דרך סגול עז ועד סגלגל-חום בהיר, ויש להם ואריאנטים צהובים – אצל איריס הנגב הפרחים הם תמיד באותו גוון נפלא של סגול יפהפה.

התמונות צולמו במקומות הבאים:
26.2.2005 – קיבוץ גבולות
13.3.2008 – חולות שבטה
24.2.2010 – חולות נחל סכר
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!


תודה רבה ליובל ספיר, שלימד אותי המון על איריסים (ועל עוד הרבה פרחים)


איריס טוביה – Iris regis-uzziae

 לפני כמה ימים, אדי פרסם תמונות של זבובים ממין "עוזיה" (שמם הלטיני – Usia) . בתגובה, מוטי כתב לו שאנחנו ראינו את אירוס עוזיה. אדי אמר שהוא לא מכיר את אירוס עוזיה.
אז לך, אדי – ולכל מי שרוצה להכיר את הפרח העדין והמיוחד הזה, מוקדשת הרשימה הזו.

 

ביום שבת האחרון טיילנו בשמורת בורות לוץ, בהר הנגב – לא רחוק מגבול מצרים. אחד הפרחים שרצינו לפגוש הוא אירוס טוביה, הידוע גם בשם אירוס עוזיהו. בתחילה מצאנו רק נבולים:

 

 

זה מאד הדאיג אותי. ידעתי ששבוע קודם פרחו כמה פרטים בודדים (כי ציפורן חתול היתה שם וצלמה אותם), ודאגתי: האם כולם נבלו?! 
למזלי, פרח אחד בודד החליט לחכות לי. מישהו אפילו דאג להקיף אותו במעגל אבנים. אז  בשמחה רבה, אני מציגה לפניכם את אירוס טוביה הראשון שלי (והיחידי עד כה) :

 

 

אבל… רגע רגע! תחליטי – זה אירוס טוביה? אירוס עוזיהו? איך קוראים לו? 

 

סיפורנו מתחיל בשנת 1943. בחור צעיר – בן 19 בערך – מטייל לו בהר הנגב, ומוצא שם אירוס פורח. האירוס דומה מאד לאירוס ארץ-ישראלי, אבל… שונה.
הוא נראה כך:

 

 

שמו של הבחור היה טוביה קושניר, וכבר סיפרתי עליו – הוא היה בוטנאי מוכשר ואדם מבריק, ו…אחד מהל"ה, שנפל ב1948 על הגנת גוש עציון. הוא אמנם דיווח על האירוס, ואסף פרטים אחדים אל האוניברסיטה – אבל במשך זמן רב לא היה ברור אם זהו אירוס ארץ-ישראלי, או תת מין של אירוס ארץ-ישראלי – או מין נפרד.  במשך השנים, אנשים כינו אותו "אירוס טוביה" – לזכרו של טוביה קושניר.

 

 

 בשנת 1978, פרופ. נעמי פינברון תיארה את האירוס הזה כמין חדש למדע – וקראה אותו אירוס עוזיהו, על שם המלך התנכ"י עוזיהו.  מדוע היא בחרה במלך עוזיהו ולא בטוביה קושניר, ששמו כבר היה קשור באירוס? אינני יודעת. אבל כך היא עשתה, ומאז – שמו המדעי של האירוס הוא אירוס המלך עוזיהו. ואת זה אי אפשר לשנות.

 

 

 

את  השם העברי, לעומת זאת, אפשר לשנות. ולכן השם העברי שונה לאירוס טוביה. והוא מופיע כאירוס טוביה באתר הפלורה.

 

 

כמו שאמרתי, אירוס טוביה דומה מאד לאירוס ארץ-ישראלי. הוא תכול יותר, ולפעמים מחליף גוונים בין לבן לתכלת – וזה פשוט מקסים. רואים את זה יפה בתמונה שצלמה ציפורן חתול:

 

 

האירוס הזה אנדמי לאיזורנו – הוא גדל בהר-הנגב אצלינו, ובהרי אדום ומואב בירדן. זהו פרח עדין ונדיר מאד.

כיון שאני צלמתי רק פרט בודד, ציפורן חתול תרמה לי כמה תמונות – התמונה פה מעל, והשתיים הבאות הן שלה:

 

 

כל התמונות צולמו בשמורת בורות לוץ בהר הנגב,

בתאריך 13.2.2010 (ע"י ציפורן חתול)
ובתאריך 20.2.2010 (התמונות שלי)

 

 

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 – על מנת להנות מהאירוס הנפלא הזה במלוא יופיו!

 

 

 ועוד הערה:  השבוע הזה הוא שבוע עמוס מאד, ואני נאלצת לתמרן בין עבודה, הכנות לפורים, השתלמות רת"ם (ביום רביעי! מחר!) ועוד… לכן, אני קצת מתעכבת בקריאת רשומות ובתגובות… עמכם הסליחה!
אני מקווה לשוב לפעילות מלאה בהמשך.

איריס הביצות – Iris grant-duffii

 
היום אני חוזרת אל משפחת האירוסים, אבל הפעם לא אל אירוסי ההיכל. בסוג "אירוס" נכללים בערך 260 מינים שונים של גיאופיטים. בארץ יש 17 מיני אירוסים, שמונָה מתוכם הם אירוסי-היכל.
 
 
אירוס הביצות מאד נדיר בארץ. בעבר הוא צמח בשרון, בעמק עכו, בעמק יזרעאל ובגולן. היום הצטמצמו רוב האוכלוסיות – הוא ידוע רק מ-30 נקודות בערך, ובעבר היו מאות מקומות בהם הוא פרח.
 
 
אירוס הביצות נתגלה למדע באמצע המאה ה-19: אל גני קיו בלונדון הגיעה שמועה מנוסע שטייל בארץ בסביבות 1860, שהוא ראה אירוס צהוב פורח בעמק יזרעאל. בשנת 1888 נסע לארץ הגנראל גראנט-דאף  – הוא נשלח מטעם הקרן הבריטית לחקרת ארץ-ישראל (P.E.F), וגני-קיו בקשו ממנו לאתר גם את האירוס העלום.
הוא מצא אותו בעמק יזרעאל, עקר כמה בצלים, ושלח אותם אל גני קיו. אבל… במשך שנים רבות האירוס לא פרח שם. עברו מעל 20 שנה – ורק אז פרח האירוס. הוא הוגדר כמין חדש למדע, ושמו הלטיני נקרא על שם הגנרל שהביא אותו לאנגליה.
 
 
באיזור השרון ובעמק עכו הוא נעלם בגלל פיתוח ובניה. בעמק יזרעאל הוא הצטמצם מאד בגלל ריסוס. האירוס הזה רגיש מאד לריסוס, ולא יפרח באיזורים מרוססים.
 

 
הבצל של אירוס הביצות עטוף שבכה קוצנית ונוקשה – זו ההגנה שלו מפני נברנים אוכלי פקעות. באחת מהשתלמויות רת"ם חפרנו בצל אחד והחזקתי אותו – השבכה הזו באמת קוצנית ולא נעימה למגע.
 

 
באחו נוב בגולן עדיין יש פריחה נאה מאד של אירוסים – ועכשיו זו העונה שלהם. הם ממלאים את האחו בפרחיהם היפים –
 

 
שמורת נוב הוכרזה על מנת להגן על אירוס הביצות. כפי שאפשר להבין משמו, הוא גדל באדמות ביצתיות, ועל כן אנחנו הלכנו בבוץ על מנת להגיע אליו ולצלם אותו.
 

 
אחו נוב הוא מקום מקסים. הפרחים שם מרשימים מאד. בראשית ינואר פורחים שם אלפי נרקיסים – אפשר לעמוד (לא צריך להתכופף…), לשאוף לקרבכם את האויר המבושם… פשוט נפלא.
עכשיו כבר הסתיימה פריחת הנרקיסים, והאירוסים תופסים את מקומם.
יחד עם האירוסים פורחות הכלניות – והכלניות בנוב הן פשוט כלניות מדהימות. הן גבוהות יותר, גדולות יותר, והצבעים שלהן עזים מאד.
 

 
לפני כמה שנים צלמתי שם את הצמד הזה – כלנית ואירוס שממתיקים סודות יחד:
 

 
הניצנים של אירוס הביצות יפים מאד, וראינו ניצנים בשלבים שונים – השמאלי הוא ניצן צעיר, האמצעי בשלב מתקדם יותר – והימני עוד רגע קט ייפתח.
 

 
אני מאד אוהבת את הדוגמאות היפות של אירוס הביצות. מרחוק הוא צהבהב, צבע שנע בין צהוב-חיוור לצהוב עז. מקרוב, יש דוגמאות מקסימות בחום:
 

 
האירוס הזה ייחודי לאיזור שלנו – מדרום טורקיה, דרך מערב סוריה ודרומה – ועד לצפון ישראל.
 

 
כל התמונות צולמו באחו נוב, בתאריך 6.2.2010
כתמיד, מומלץ להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא!