איך היה החידון בעיניכם? אתם חושבים שהצלחתם? בטוחים בעצמכם? מצוין! זה בהחלט משמח!
בואו נראה את התשובות:
להמשיך לקרוא פתרון חידון העליםאיך היה החידון בעיניכם? אתם חושבים שהצלחתם? בטוחים בעצמכם? מצוין! זה בהחלט משמח!
בואו נראה את התשובות:
להמשיך לקרוא פתרון חידון העליםאתמול פרסמתי רשומה – הגיגים על גל השריפות של שבוע שעבר. קצת שיחקתי עם הפרמטרים, וכתוצאה מזה המייל שנשלח מכיל קישור לא תקין.
לכן קבלו קישור תקין לרשומה של אתמול: כאן.
ביחד עם כמה פרחים: סביון אביבי שפורח בעציץ שלי, ושלושה פרחים מהגן הבוטני: איריס הסרגל, כרכום השבכה וזמזומית המדבר.
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא, ומוזמנים לבקר גם ברשומה מאתמול.
היום, י` בטבת תשע"ג הוא יום הולדתו ה-140 של חיים נחמן ביאליק.
החלטתי להקדיש לחיים נחמן ביאליק זר של סביונים אביביים. בעצם, "זר" נשמע לי קצת קטן בשביל המשורר הלאומי, אז אני אקדיש מרבד סביונים.
לסביון אמנם קוראים "סביון אביבי" – אבל אם תסתכלו סביב – גם בעיר וגם מחוצה לה – תראו שסביונים כבר פורחים, ואפילו ממלאים איי תנועה ומרבדי פריחה.
הסביונים מתחילים לפרוח כבר בתחילת החורף, וממשיכים עד לשיא האביב.
חיים נחמן ביאליק נולד בתחום האמפריה הרוסית – באיזור שכיום הוא באוקראינה – בתאריך י` בטבת תרל"ג. הוא התייתם מאביו בגיל 7, וגדל אצל סבו שהיה אדוק וקפדן.
ביאליק כתב שירה מגיל צעיר. הוא למד בישיבה, אבל נמשך אל ההשכלה ואל חיי הרוח – ועבר מהישיבה ללימודים חילוניים.
עם זאת, היהדות והמסורת היו חלק ממנו, והם מופיעים הרבה בשיריו.
אני חושבת שרוב האנשים שגדלו בארץ בשמונים השנים האחרונות מכירים את שירי הילדים של ביאליק. "נד נד", "רוץ בן סוסי", "קן לציפור"…
הנה אחד שחביב עלי –
ביאליק היה ממחדשי השפה העברית. הוא טבע מלים יפהפיות כמו "גחלילית", "שלדג", "מצלמה" – ועוד רבות. כלומר, הוא תרם לבלוג שלי עוד לפני שההורים שלי נולדו…
לא רחוק ממרבדי הסביונים פגשתי את הציפור הזו – דוחל שחור גרון.
הדוחל מגיע אלינו בחורף, ובקיץ הוא חוזר לאירופה ולרוסיה. אולי אליו כיוון ביאליק כשכתב את "אל הציפור"?
בתמונה הבאה, שימו לב לחרק ששותה מצוף הסביון – בערך במרכז התמונה –
כשראיתי אותו ברגע הראשון, חשבתי שזו דבורה. אבל לא! זהו זבוב. הוא מתחזה לדבורה בשביל להפחיד טורפים פוטנציאליים, שיודעים שלדבורה יש עוקץ. שמו – רקבן מפוספס.
יש כמה תמונות נהדרות שלו בבלוג של אדי, והסבר יפה על ההבדל בין זבוב לדבורה בבלוג של Weinman.
לאחר הפריחה, הסביון נובל – ומוציא פרי. הפרי שלו הוא ה"סבאלה" – זה שנתן לו את שמו. אני מאד אוהבת לנשוף על סביונים…
למרות החינוך הדתי והקפדן – או אולי בגללו – ביאליק לא היה בישן או צנוע בכל הקשור למין הנשי. אחד השירים היפים שלו מספר על התעלסות בפרדס…
ביאליק עלה לארץ בשנת 1924, והתגורר בתל אביב. השירים הרבים שלו הקנו לו את התואר "המשורר הלאומי", ולדעתי – בצדק גמור,
כי גם היום מלחינים מחדש שירים שלו. הנה דוגמא שמצאתי בעת חיפושי – דין דין אביב ואלון אולארצ`יק שרים את "מאחורי השער" –
ובזה בעצם נמדדים המשוררים הגדולים שלנו: שגם עשרות שנים אחרי שהשיר נכתב, אפשר להלחין אותו מחדש, להצעיר אותו – והוא יישמע טוב.
הביצוע חביב מאד, ובהחלט עדכני – אבל אני עדיין מעדיפה את הביצוע הישן של אריק איינשטיין…
אז מזל טוב לחיים נחמן ביאליק, ואני מאחלת לו שעוד הרבה ילדים יגדלו על שיריו…
התמונות צולמו בכפר סבא, בתאריך 18.12.2012
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!
ושיר נהדר אחד לסיום – נהדר במיוחד בגלל הביצוע הנפלא –
כמו רוב האנשים בארץ, גם אנחנו עלינו צפונה. החלטנו לטייל במירון. אני מאד אוהבת את איריס הלבנון שפורח עכשיו בפסגת המירון, ואמנם ראיתי אותו כבר השנה – אבל לא בשלג…
אז נסענו למירון.
כבר יותר מקילומטר לפני ההר התחיל פקק. והמוני מכוניות חונות משני צידי הכביש. זחלנו לאיטנו – כי בכל זאת רצינו לעלות למעלה… אבל כשהגענו לצומת העליה להר, גילינו שם את המשטרה.
המשטרה פוחדת מ"פקקים ובלגן" על ההר, וה"פתרון" שלהם, במקום לווסת את התנועה, ולסדר אותה – פשוט היה לסגור את ההר. אז כולם באו להר, ונתקעו בבלגן. אני מקווה שאף ילד לא נדרס שם.
לא היתה לנו הרבה ברירה, וכמו כולם חנינו לאורך כביש 89, ועלינו ברגל – עד עין חומימה, וחזרנו בחזרה. את סיפור הטיול תוכלו לקרוא אצל מוטי, ברשומה הזו.
אני אשאר עם התמונות.
בדרך הלכנו בברד ובגשם קפוא…. זה דווקא היה נחמד.
אל האיריסים – לא הגענו.
אבל מצאתי כלניות –
חלקן היו ממש קבורות בקרח –
וחלקן מנסות להפשיר, מטות ראשיהן מטה:
גם סביונים מצאתי בשלג:
ליד בית ספר שדה מירון, ובשביל המוביל לעין חומימה, מצאנו סוף סוף את היקינתונים:
כשפרסמתי רשימות על יקינתונים לפני 3 שנים, צלמתי יקינתונים בשמש, בחום – הפעם זה ההפך המוחלט. שלג!
היקינתון הוא צמח נוי נפוץ – אפשר לקנות פקעות יקינתונים הולנדיות – שהפרחים שלהן צבעוניים, וצפופים יותר מאילו של היקינתון המזרחי.
אבל… הפקעות הללו תורבתו מהיקינתון המזרחי שלנו. כמו עוד פרחים יפהפיים של איזורינו – הצבעוני, השושן, הרקפת והכלנית – כולם תורבתו מפרחי הבר של ארץ ישראל וסביבותיה.
בארץ היקינתונים פורחים בגליל התחתון והעליון, בגולן ובחרמון. לפני 3 שנים כתבתי שאני זוכרת אותם כילדה בכרמל… ושמחתי לשמוע לפני שנתיים שמכר שלי טייל בנחל כלח (בכרמל) ופגש שם יקינתון פורח!
אני מקווה לפגוש יקינתונים – או שלג – או גם וגם – בכרמל
התמונות צולמו במירון, באיזור בית-ספר שדה הר מירון, בתאריך 3.3.2012
התמונות ב-Picasa, מוזמנים להקליק עליהן על מנת לראותן בגודל מלא.
ועוד תמונה אחת – של ה"בריכה" שמצאנו במקום מערת פער. ב-Picasa יש עוד כמה מאותו איזור, כאן אני אשים דוגמא אחת:
מערת פער היא ואדי שיורד אל מערת בולען, הנחל נבלע במערה ופורץ החוצה במקום אחר. הפעם, במקום ואדי – פגשנו אגם (שעמקו מגיע גם ל3-4 מטרים)…
הרשימה של היום מדגימה במעט את הקשיים שלי. אךךך, קשה, קשה.
ביום חמישי הייתי בהשתלמות רת"ם בצפון הנגב. בין שאר המקומות שהיינו בהם, לקחו אותנו לשדה מול מושב תפרח, ואחר כך לשדה אחר מאחורי קיבוץ ניר יצחק.
זה מושב תפרח:
השדות הללו היו מוארים באופן יוצא דופן. ומלאים. מלאים בסביונים.
הסביונים הללו גדולים יותר מהסביון האביבי שפורח ברוב איזורי הארץ, ומרשימים יותר: אילו סביוני הערבות. הם נפוצים בכל הנגב, מדבר יהודה והערבה.
צלמתי עשרות תמונות של סביונים צהובים. מצד אחד, הרבה מהן מאד דומות זו לזו. מצד שני, היה לי מאד קשה לסנן אותן. הצהוב הזה הוא חגיגה נהדרת.
ונמפית החורשף מסכימה איתי.
כמו שאמרתי, הם גדולים יותר מסביון אביבי – אבל גודל הוא לא תמיד סימן טוב להגדרה. לכן הסתכלתי במגדיר לצמחי בר בארץ ישראל של פרופ. פיינברון-דותן ופרופ. דנין. שם כתוב:
"החפים החיצוניים בבסיס המעטפת דמויי סרגל או אזמל צר, חדים או בעלי חוד ארוך. כרגיל, אין צבעם כהה, ומספרם אינו עולה על 12."
הסתכלתי מאחורי הסביון: החפים החיצוניים הם הצ'ופצ'יקים בבסיס התפרחת, בחיבור לגבעול.
רגע, את זה צריך להשוות לסביון הרגיל – לסביון האביבי, נכון? ניגשתי אל העציצים שלי, שהרוח הביאה אליהם סביונים: החפים קהים יותר, ומסתיימים בחוד שצבעו כהה, מספרם עולה על 12. סימנתי בחיצים לבנים את החפים בסביון האביבי:
אחרי שהסתכלנו היטב על סביון הערבות, ראינו שבעצם השדות הללו מלאים בפרחים נוספים!
למשל בתמונה הבאה: שן-ארי שעירה פורחת בין הסביונים:
גם זמזומית אייג, שהיא גדולה יותר מהזמזומית המצויה, פורחת בין הסביונים:
הכדורים הלבנים הם ה"סבאים" – פירות הסביון.
לעתים זיהינו את הפרחים השונים לפי השינוי במרקם, או בגוון הצהוב –
ובהמשך שדה הסביונים השתרע שדה של חרציות, משולבות במצליב סגול: שלח הערבות:
כשיצאנו משדה הסביונים גילינו שהנעלים שלנו נצבעו באבקה צהובה: פתאום לכולנו היו נעלים צהבהבות:
אבל ללא ספק, את האושר הגדול מצאנו מאחורי ניר יצחק: שם ראינו כתמים סגולים בין הסביונים:
איריס הנגב החל לפרוח!
איריס הנגב הוא ה"סגפן" מבין מיני איריסי ההיכל. הוא מסוגל לפרוח באיזורים שחונים, שבהם יש פחות מ-200 מ"מ גשם לשנה. בניר יצחק, למשל, יורדים כ-180 מ"מ גשם לשנה.
אני חושבת שהאיריסים הללו ערכו איזו השתלמות באומנות. אחרת, איך הם ידעו שהצבע הנכון לבחור כרקע לסגול, הצבע שיבליט אותם בצורה הטובה ביותר, יהיה צהוב!?
אם אתם רוצים לראות עוד קצת מהחגיגה שהיתה לנו בהשתלמות, אתם מוזמנים לשרשור בפורום צמחי בר.
התמונות צולמו מול מושב תפרח ומאחורי קיבוץ ניר יצחק, בתאריך 23.2.2012
ובעציצים שלי, 26.2.2012
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בFlickr!
איריס הסרגל, רמות מנשה, 3.12.11
שבעים ותשעה ימים חלפו מאז שתפוז גרדשו את הבלוגיה, והיום – לראשונה מאז 10.10.11 – הבלוג שלי נראה כמו שרציתי שייראה!
שושנתית הלבנון – העלים יפים יותר מהפרח. נחל מערות, כרמל, 3.12.11
בנוסף, למי שלא יודע (כי הוא לא קרא אצל מוטי) – היום זה יום ההולדת שלי. התיקון הגיע ממש בזמן…
מרסיה יפהפיה, שמורת בני ציון, 10.12.11
אז החלטתי שאני חייבת לפרסם היום רשימה! אבל… על מה?
רקפת מצויה, מערת התאומים, 21.12.11
חשבתי לחזור אל כמה מפרחי הסתיו שהזנחתי: יש לי שני מיני אחילוף ומין אחד של כרכום שפרחו באוקטובר ונובמבר, ודוקא רציתי לכתוב אודותיהם…
חיננית הבתה, עין אלון בכרמל, 17.12.11
יש גם כמה בעלי חיים שהצטברו אצלי – חרדון-צב מצוי, דנאית הדורה ועוד…
דודא רפואי בגן איריס טל בכפר יהושע, 29.12.11
אחרי כמה התלבטויות, החלטתי לפרסם מקבץ פרחי-דצמבר. פרחים שצלמתי החודש הזה, בשלל מקומות בארץ.
כרכום חרפי, ליד מערת התאומים, הרי יהודה, 21.12.11
דצמבר הוא חודש עם מעט פריחה – פרחי הסתיו – כרכומים וסתווניות – כבר גומרים לפרוח, ופרחי החורף – כלניות ורקפות – רק מתחילים.
ובכל זאת, פגשתי גם מאילו וגם מאילו – אפילו את האיריס הארץ-ישראלי כבר פגשתי:
איריס א"י, מערת התאומים, הרי יהודה, 21.12.11
נרקיסי ההר כבר גומרים לפרוח, אבל אפשר עוד לפגוש אותם בהרי יהודה ובכרמל. הנרקיסים של מישור החוף רק מתחילים עכשיו.
נרקיס מצוי, יער הקדושים, הרי יהודה, 21.12.11
מבין הסחלבים – מתחילה עכשיו לפרוח הדבורנית השחומה. זוהי דבורנית קטנה ועדינה, ומסמלת את תחילת הפריחה של הסחלבים בארץ.
דבורנית שחומה, עין אלון, כרמל, 26.12.11
גם הסביונים התחילו לפרוח כבר. אם תסתכלו על איי התנועה ושולי הדרכים שאתם עוברים בהן – אני בטוחה שתוכלו לראות סביונים. אפילו בתל אביב ראיתי אותם.
הסביון קרוי "סביון אביבי" – אבל הוא לא ממש מתחשב בשמו, ומתחיל לפרוח כבר בראשית החורף, ולאורך כל החורף והאביב.
מרבד סביון אביבי, שמורת בני ציון, 29.12.11
את התמונות צלמתי במקומות שונים בארץ, ככתוב – לאורך חודש דצמבר 2011
כלנית מצויה למרגלות עץ זית וצפורני חתול מצויות, שפך נחל אורן, 29.12.11
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא!
כלנית מצויה, שמורת בני ציון, 29.12.11
השיר הזה פשוט מתבקש, נכון?