עוד פרחים מחוף אגם שסטה. הראשון הוא אחד הפרחים המיוחדים ומקסימים שיצא לי לפגוש: אקווילגית השני – Aquilegia formosa, ששמה העממי Crimson Columbine. כבר כתבתי עליה, לאחר מפגש מרגש בפארק לאסן לפני 9 שנים. הפעם ראיתי אקווילגיות בכמה מקומות, וכל פעם התפעלתי מהעדינות והמבנה המורכב של הפרח. להמשיך לקרוא פרחים לחוף אגם שסטה, חלק III
בעצם, פגשתי די הרבה פרחים בפארק עץ יהושע… אני ממשיכה עם עוד כמה מקסימים.
את הפרח הראשון להיום קל לזהות: זה תורמוס. אמנם קטן וסגול, אבל צורת הפרח והעלים לא משאירה מקום לטעות.
זהו תורמוס אריזונה – Lupinus arizonicus – תורמוס חד שנתי קטן ונפוץ בכל דרום מערב ארה"ב.
לפני 4 שנים בקליפורניה פגשתי תורמוס אחר – גדול יותר, ורב שנתי, והצגתי בבלוג כבר ארבעה מתוך חמשת מיני התורמוס שגדלים בארץ.
בנסיעה לפנות ערב, פתאום ראיתי משהו פורח ממש לצד הכביש. הוא הזכיר לי לוטוס –
ואכן, זהו קרוב של הלוטוס – שמו העממי הוא Desert Lotus, כלומר – לוטוס מדברי; ושמו הלטיני – Acmispon rigidus, כלומר, אקמיספון קשיח.
בעבר, הלוטוס המדברי אכן היה שייך לסוג "לוטוס", אך הוא הופרד ממנו לסוג אחר.
אני משערת שיהיו אנשים שיראו את הפרח הזה ויטענו שהוא לא דומה כלל למה שהם מכירים כ"פרח הלוטוס". ובכן, אתם מתכוונים לשם העממי של פרחי מים כמו נימפאה או נלומבו. השם הלטיני "לוטוס" הוא של פרח צהוב ממשפחת הפרפרניים – ולא של פרחי המים הללו.
ממש למרגלות הלוטוס המדברי – ראיתי עוד לוטוס, קטן ושרוע –
זהו מין נוסף של אקמיספון – שמו הלטיני Acmispon strigosus, ושמו העממי Strigose Lotus, כלומר – לוטוס זיפני – בגלל הזיפים הקצרים על העלים.
בדרך אל נאת מדבר הדקלים האבודים פגשנו שיח עמוס פירות מעניינים – פירות שנראו כמו כדורי נייר קטנים ונחמדים:
זהו צמח מדברי מיוחד ממשפחת הפרפרניים, ששמו העממי Paperbag Bush – כשרואים את הצמח עמוס פירות, השם מאד ברור.
שמו הלטיני – Scutellaria mexicana, כלומר – קערורית מקסיקנית. הוא קרוב למיני הקערורית מהארץ שכבר הצגתי בבלוג, למרות שהפירות שלו אינם קערוריות.
חבל לי שלא פגשתי אותו בפריחה, כי הפרח שלו מאד יפה – כמו שאפשר לראות באתר CalPhotos.
כמובן, רשימת צמחי קליפורניה שלי לא תהיה שלמה אם אני לא אזכיר פרגים.
ובכן, הפרגים המדבריים בקליפורניה גם הם שייכים לסוג אשולציה, כמו הפרג הקליפורני הידוע.
הם צהובים יותר וקטנים יותר מהפרג הקליפורני,
שמם העממי – Desert Golden Poppy, כלומר פרג זהוב מדברי, ושמו הלטיני Eschscholzia glyptosperma, כלומר אשולציה בעלת זרעים מחורצים.
שימו לב לתמונה הבאה – האשולציה היפה הקיפה את עצמה בפרחים סגולים זעירים –
כמובן, הסתכלתי על הזעירים הללו מקרוב – הם נראו לי מוכרים. משפחת השפתניים, ולא סתם – דומים למרווה המצרית שאני מכירה מהנגב.
ואכן, זו מרווה. שמה הלטיני Salvia columbariae, כלומר מרוות היונים.
השם העממי הוא Chia, כלומר – צ'יה. כשסיפרתי עליהם למוטי, הוא הזכיר לי את זרעי הצ'יה שנעשו פופולריים לאחרונה. הזרעים הללו הם זרעים של מרווה אחרת שגדלה מעט דרומה יותר – שמה מרווה היספנית (Salvia hispanica)
המרווה עצמה נפוצה למדי, ונחמדה מאד. שילוב הצבעים שלה יחד עם הפרגים הצהובים הוא באמת נפלא!
הרשימה שוב מתארכת לי, אז מספיק להיום, אני מקווה שנהניתם מהפרחים!
את התמונות צלמנו, אום נטע ואני, בפארק הלאומי Joshua Tree, בתאריכים 11-12.3.2013
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.
אם כבר הזכרתי קערורית, ישנו מין נוסף של קערורית שהוא מאד נדיר.
הקערורית השיחנית היא בן-שיח – כבר הסברתי על בן-שיח, כשסיפרתי על מרבה-חלב נגבי: זהו צמח שנראה כמו שיח, אבל נמוך. בד"כ גבהו לא יהיה יותר מחצי מטר.
גם לקערורית הזו, כמו לאחיותיה, יש פרח מוארך וסגור, וגם היא בררנית במאביקים. אבל בעוד הקערורית הסגולה היא סגולה, והקערורית הנאדית ורודה-לבנה – זו צהובה.
הצהוב הזה, על רקע אדמת הבזלת של הגולן – ממש זורח!
אבל הופתעתי לגלות שהיא מוכרת לא רק מהגולן – לפי המגדיר, אפשר לפגוש אותה גם בהרי יהודה ובשומרון, למשל בנחל שורק. היא פורחת שם בחודש מאי.
אני משערת, שכיון שבמאי כבר מתחיל להיות חם, פחות מטיילים שם, ולכן גם פחות מכירים את הקערורית הזו.
אנחנו פגשנו אותה על מורדות הר אביטל: היו שם בערך עשרה בני-שיח, מפוזרים על דופן ההר – מאחורי גדר תיל. זה היה מתסכל למדי, להתקרב ככל האפשר אל התיל כדי לראות את הקערורית. את רוב התמונות צלמתי מרחוק.
אבל כידוע לכל קוראי, אין דבר העומד בפני הרצון שלי לצלם פרח – גם לא גדר תיל – ולכן, למרות שלא עברתי אותה (רמת הגולן, אתם יודעים), התקרבתי מספיק בשביל (כמעט) לקרוע את המכנסים (לא קרעתי, בסופו של דבר!) – והצלחתי לצלם גם תמונות כאילה:
הקערורית, ממשפחת השפתניים, פורחת בארץ במאי – יוני. אחרי שהצגתי שלושה מיני קערורית כאן בבלוג, נשאר לי לפגוש עוד מין אחד אחרון: קערורית הביצות, מין נדיר של עמק החולה, שמעולם לא פגשתי.
הקערורית הזו היתה "קינוח הסעודה" בטיול הנהדר לחרמון עם שאולי מגונן, 17.6.2011
וגם כאן, אני מודה מאד לשאולי, שלקח אותנו לראות את הפרח הנפלא הזה!
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא!
יש בייביסיטר לחתולים, יש תכנית וכרטיסים: הבלוג ואני יוצאים לחופשה, נחזור בקרוב!
הקיץ התחיל, ואני מנצלת את הזמן לסגור כמה חובות מהעבר…
הראשונה ברשימה – קערורית סגולה.
לפני שנתיים בערך, הצגתי פה בבלוג פרח חביב מהחרמון – קערורית נאדית. הקערורית הסגולה היא האחות שגדלה ברחבי ארצנו – אפשר לפגוש אותה בהרים באיזור הים תיכוני, מהרי יהודה ועד לחרמון.
היא מתחילה לפרוח בהרי יהודה במרץ-אפריל, וממשיכה צפונה – פגשתי אותה במאי ובראשית יוני בגוש הרי מירון, ובסוף יוני בחרמון.
השם "קערורית" מגיע בגלל צורת הפרי – פירות הקערורית נראים כמו קערוריות קטנות ועגולות:
הפרח של הקערורית הוא סגול (ומכאן שמו) וארוך.
הפרח של הקערורית סגור. הצוף והאבקנים מוסתרים בפנים – כמו, למשל, אצל לע הארי.
וזה רומז לנו שהקערורית לא מוכנה שכל אחד יבוא ויאביק אותה. היא בררנית.
הקערורית מחפשת חרק שיהיה חכם מספיק לשבת על שפת הפרח ולהפעיל לחץ על מנת שהפרח ייפתח. אבל חכמה לא מספיקה. אחרי שהוא פתח את הפרח, הוא צריך שיהיה לו גם חדק ארוך (19 מ"מ לפחות!) על מנת ללגום את הצוף החבוי במעמקי הפרח.
ובעצם, לפי הכתוב ב"לקסיקון מפה לצמחי ישראל" של אבי שמידע, בכלל לא ידוע לנו מיהו המאביק של הקערורית!
מן הסתם, הוא קיים – כיון שהקערוריות ממשיכות לפרוח. אבל כנראה אינו נפוץ מאד.
את רוב הקערוריות פה צלמתי בנחל גוש חלב, במסגרת סיור של אגודת חובבי הפרפרים, עם גדי איש-שלום – ב-11.6.2011
הפרפר הנפוץ ביותר בסיור היה סטירית משויישת – פרפר לבן ויפה, שעל הצד התחתון של כנפיו יש דוגמא המזכירה אבני שיש –
בסיור מצאנו גם זוג סטיריות מזדווגות –
התמונות צולמו:
בנחל גוש חלב, 11.6.2011,
בהר חבושית בחרמון, 21.6.2008
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.
