קדד – פרחים, פרפרים וכל מיני

אביב בחוף האוקיאנוס השקט

הלכנו בטיילת Moonstone Beach, ומשני צידי השביל חייכו אלי פרחים: אלו Erigeron glaucus, ששמם העממי Seaside Daisy – חיננית חוף-הים.

להמשיך לקרוא אביב בחוף האוקיאנוס השקט

מסוזנוויל המשכנו דרומה, מתפעלות מנוף ההרים סביב כביש 395 – הרי הסיירה נבאדה, רכס ההרים העיקרי בקליפורניה. הדרמנו עד לעיירה קטנה ששמה ברידג'פורט – Bridgeport. למחרת קמנו מוקדם בבוקר, ויצאנו אל שולי העיר – למעיינות החמים – Travertine Hot Springs.

להמשיך לקרוא המעיינות החמים בברידג'פורט

קדד הקרקפות – Astragalus oocephalus

הפרח שלי להיום הוא פרח מיוחד, יפה ומאד מאד נדיר. יכול להיות שבעצם הוא כבר נכחד מהטבע בארץ.

זהו קדד הקרקפות – אחד המינים היפים והמרשימים של קדד בארץ. קצת מזכיר את קדד אהרנברג, שפגשתי בחרמון לפני כמה שנים.

גם לו יש ראשי פריחה צהובים, גדולים וצמריריים. אבל כשהוא נובל, הוא הופך מיד לחום ולא עובר דרך כל הכתומים והאדומים כמו קדד אהרנברג.

זהו צמח גבוה – צומח לגובה מטר ויותר. הצמח נראה מקסים כשכל הקרקפות שלו פורחות:

הצמח הזה נמצא בארץ בעבר ב-2 נקודות בלבד – בעמק החולה ובחורשת אקליפטוסים ליד עפולה. משתי הנקודות הללו, ככל הנראה, הוא נכחד.

אבל מהאוכלוסיה של עפולה נאספו זרעים, והונבטו בגנים בוטנים – ותאמינו לי, זה לא משהו פשוט. מסתבר שזהו צמח עדין ומפונק, ולא תמיד מסכים לנבוט או לפרוח.

בכפר יהושע נמצא "גן איריס" של אילן טל. לאילן יש אצבעות ירוקות, הוא מקדיש את ליבו ונשמתו לגן – והצמחים מרגישים זאת, ופורחים למענו. בזכות זה, כשביקרתי בגן, פגשתי שם את הקדד הנהדר הזה בשיא פריחתו.

הקדד נקרא "קדד הקרקפות" כי התפרחות שלו הן בצורת קרקפות פורחות.

התעוד המסודר הראשון של הקדד הזה בארץ הוא בשנת 1924. נח נפתולסקי – חוקר טבע, והאיש שנזקפות לזכותו כמה מציאות מיוחדות, כמו למשל גילוי מחדש של השושן הצחור שנחשב לנכחד – מצא את את הקדד הזה בעמק החולה. 18 שנים אחריו הגיע טוביה קושניר (שכבר כתבתי עליו) ומצא אותו קרוב לביתו (כפר יחזקאל) – בשולי עפולה.

בין 1942 ועד לשנות ה-90 אין שום דיווחים על הקדד הזה, ואז הגיעו אורי פרגמן-ספיר (היום המנהל המדעי של הגן הבוטני בגבעת רם) ויאיר אור ומצאו אותו מחדש, כנראה באותם מקומות כמו נפתולסקי וקושניר. במשך כמה שנים היה מעקב אחרי הצמחים, אבל בשנים האחרונות הם נכחדו משני האתרים הידועים.

היום אפשר לפגוש את הפרח הזה באחד משלושה מקומות: גן איריס, הגן הבוטני בגבעת רם וגן-המקלט בגן לאומי ציפורי.
ותודה לנוגן צברי מנאות קדומים שמוסיף שגם הם קיבלו צמח מאילן, ולכן אפשר לראות אותו פורח גם אצלם!

אני מקווה שיכריזו על החורשה הקטנה בשולי עפולה כשמורה, ושישיבו אליה את הקדד המיוחד הזה. בחורשה ההיא נמצאו מגוון מינים נדירים ומיוחדים, ובאמת חשוב לשמור אותה.

את התמונות צלמתי ב"גן איריס" בכפר יהושע, בתאריך 21.4.18. מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.
ואילן מוסיף:
צמח האם שהתחיל לפרוח לפני 5 שנים , הגיע לגובה של 1.8 מ' והיו לו 238 קרקפות . הצמח מייצר מעט מאד זרעים . אני מצליח להנביט אותו והתוצאות סבירות . הנבט גדל בשנתו הראשונה לגובה של כ – 20 ס"מ . מגיע הקיץ והעלים מתייבשים . אם התפתחו שרשים מספיק חזקים וחיוניים , הצמח יתעורר בבוא החרף . בקדד הקרקפות , הקרקפת יושבת בחיק העלה. לעומתו – בקדד אהרנברג, הקרקפת יושבת על עקץ די קצר.
תודה לאילן!

קדד מפורץ – Astragalus emarginatus

בסוף הרשומה על צבעוני החרמון, אום נטע הגיבה לי: הפרפר מקסים, אבל הפרח – עוד יותר!"

אני חושבת שזו סיבה מצוינת להקדיש את הרשומה הנוכחית לאום נטע, וחוץ מזה יש לה יום הולדת היום.

הקדד המפורץ גדל בחרמון – (לפי אתר הפלורה הוא נדיר גם בגולן, אך יכול להיות שזו טעות, והוא כלל לא נמצא שם). בחרמון אפשר לפגוש אותו בעיקר באיזורים הגבוהים – ברום 2 ק"מ לערך.

לקדד יש כדורי פריחה מקסימים בצבע בורדו,

כל כדור הוא בערך בקוטר שני סנטימטרים.

הצמח כולו רך וצמרירי –

גם ראשי התפרחת – הפרחים כאילו צצים מכדור צמר גפן –

וגם העלים לבידים – כלומר, יש להם רכות ושעירות, כאילו הם עשויים לבד.

החרמון הוא נקודת התפוצה הדרומית ביותר של הקדד הזה. הוא ממשיך לפרוח צפונה בהרי הלבנון ומול-הלבנון, וגם בהרים בכורדיסטאן (כלומר, טורקיה-עירק-איראן).

כדורי התפרחת מזכירים מעט את אילו של קדד אהרנברג שהצגתי לפני שלוש שנים.

מזל טוב לאום נטע חברתי הטובה, אני מאחלת לך הרבה אושר ושמחה ובריאות!

את התמונות צלמתי בחרמון, בתאריך 27.5.2014

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.

קדד השני – Scarlet Milkvetch – Astragalus coccineus

היום אני מפרסמת את הרשימה האחרונה מהפארק הלאומי Joshua Tree. החלטתי שהרשומה האחרונה מהפארק תהיה Grand Finale, כמו שאומרים באיטלקית,

אני שמחה להציג בפניכם את הפרח המרשים ביותר שפגשתי במדבר (ואני מתכוונת לפרח עשבוני, כי בכל זאת קשה לו להתחרות בעץ יהושע ובאוקוטיו ) – קדד השני.

מיד כשראינו את הראשון – והאדום הזה מאד בולט, אי אפשר להתעלם ממנו – הסתכלתי מקרוב, והבנתי שזה קדד.

הפרחים במבנה פרפרני מאורך, העלה מורכב – אך מנוצה פעם אחת ולא פעמיים, אין קנוקנות – כל אילו מאפיינים את הסוג קדד.

בהתחלה פגשנו אחד. מיד, כמובן, התיישבתי והתחלתי לצלם אותו מכל הכיוונים.

אבל כמה צעדים בהמשך – מצאנו עוד כמה וכמה פורחים. השטח היה מנוקד בהם, וזה פשוט מקסים!

שמו האנגלי (העממי) של הקדד הוא Milkvetch – אני יודעת ש-Vetch זה השם העממי לצמח הבקיה, שהיא קרובה לקדד.
אני לא יודעת למה הוסיפו את החלב לשם.

שם עממי נוסף לפרח הזה הוא Scarlet Locoweed, כלומר עשב-משוגע שני.

השם הלטיני – Astragalus coccineus – משמעותו פשוט קדד אדום.
coccineus – קוקסינאוס – משמעותו בלטינית אדום.

הסתכלתי על הפרחים הטריים: מקרוב רואים שיש עליהם פסים לבנים –

בדרך כלל, פסים צבעוניים על עלי הכותרת שמכוונים אל מרכז הפרח, הם נתיבי האבקה. כלומר, ציור מסלול שיוביל את החרק המאביק אל מרכז הפרח – שם הצוף והאבקה.
אבל מצד שני, הפרחים הללו אדומים ומאורכים – בדרך כלל חרקים לא נמשכים אל פרחים אדומים (האדומים שלנו הם יוצאי דופן בתחום הזה).

כבר סיפרתי שפרחים אדומים מאורכים מיועדים להאבקת ציפורים – כלומר, יונקי דבש. ואכן קראתי שהם מואבקים על ידי יונקי דבש.
זה בהחלט יוצא דופן, שפרח נמוך וצמוד לקרקע מחליט להסתמך על ציפורים כמאביקים.

את התמונות צלמנו, אום נטע ואני, במסלול הדקלים האבודים בתאריך 12.3.2013
תודה לאום נטע על הרשות להציג את תמונותיה!
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

קדד גדול-פרי – Astragalus macrocarpus

היום אני מציגה פרח מצוי, אבל לא מאד נפוץ, של האיזור הים תיכוני בארץ – גדל מהשפלה ועד לחרמון, בעיקר ברמות מנשה, בגליל התחתון ובגולן.

זהו קדד גדול-פרי. צמח עשבוני רב-שנתי (כלומר, השורש שלו נשאר חי באדמה גם בקיץ, כשאין עלים או פריחה) – ומרשים למדי.

הסיבה שהוא מצוי יותר באיזור רמות מנשה, הגליל התחתון ודרום הגולן היא שהוא אוהב קרקעות כבדות – וכאילו יש בעיקר באיזורים שהזכרתי.
למרות זאת אפשר למצוא אותו גם בשאר האיזורים הים תיכוניים.

הצורה הכללית של הפרח מאד ייחודית – מגדל של עלים – מעין פגודה, בה הפרחים פורחים למטה במרכז. גובה ה"פגודה הוא בד"כ קצת יותר מחצי מטר.

כבר הצגתי בבלוג שלי שני מיני קדד מתוך ארבעים-ושמונה מינים שגדלים בארץ, ומעניין שגם השניים האחרים הם צהובים.

אבל לא כל מיני הקדד צהובים – יש שישה עשר מינים צהובים, והשאר הם בגווני בורדו, ורוד, לבן, קרם, וכל מה שביניהם.

גם לקדד הזה יש עלים יפים – עלים מורכבים. מבט אל ראש הצמח נראה כך: מין מנדלה טבעית ויפהפיה:

הפרחים של הקדד הם, כאמור, צהובים – וגדולים למדי. הצוף חבוי עמוק בפנים –

ולכן לא כל חרק יכול להגיע לצוף ולהאביק את הפרח. הוא מכוון אל דבורים גדולות, גדולות יותר מדבורי הדבש למשל, שיוכלו להגיע פנימה – ואז גם יעבירו אבקה מפרח לפרח.

מייק לבנה מספר שהשם של הקדד בא לו כי לכל מיני הקדד יש פרי קדוד. פתחתי מילון אבן שושן, ושם מצאתי את הפירוש הבא:
קָדַד – גזר וחתך חלק מתוך דבר.
קִדֵּד – ניקב, ניקר וחדר, קדח בקו ישר

הפירות של הקדד, שלא צלמתי כאן (הם יבשילו מאוחר יותר) נראים כמו כדור גדול ומעוצה, ויש בהם מין חריץ, כאילו מישהו באמת ניסה לקדוד אותו…

ועכשיו גם למדתי מילה חדשה ושימושית. יותר אני לא אחתוך עיגולי בצק לאוזני המן, אלא אקדוד את העיגולים מהבצק.
ואם אתם חותכים צורות מתוך דף לסקראפינג – אתם פשוט קודדים את הדף.

מצוין! מי מצטרף אלי בהחזרת הפועל הקיקיוני הזה לשימוש?

את הקדד צלמתי ברמות מנשה, 29.1.2013

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.

קדד אהרנברג – Astragalus ehrenbergii

לפני קצת יותר משבועיים, מטייל מזדמן פגש פרח לא מוכר בחרמון. הוא צילם אותו, והעלה את תמונתו לפורום צמחי בר, על מנת לשאול מהו הצמח.

התגובה היתה מפתיעה: ד"ר אורי פרגמן-ספיר, המדען הראשי של הגן הבוטני בירושלים, שאל אותו אם… הוא בטוח שהתמונה צולמה בחרמון, ולא בקווקז.

אבל היא צולמה בחרמון. לאחר עוד חקירות ודרישות, אורי מצא את התשובה בספר של פרחי הלבנון: זהו קדד אהרנברג. קדד מוכר מלבנון ומסוריה, ובארץ נצפה פעם אחת ע"י פרופסור שמידע, בשנת 2008.

מאז פרסום התמונה בפורום "צמחי בר", הקדד הזה הפך לנקודה לעליה לרגל. כל אנשי הבוטניקה בארץ פתאום נסעו לטייל בחרמון.

כידוע לכם, ביום שישי (17.6 – לפני אחרון) גם אני הייתי בטיול בחרמון. ואת הטיול הדריך שאולי מגונן. אחרי שהוא כבר הראה לנו את הריבס, ועוד דברים נפלאים – הוא פתאום אמר לנו "עכשיו אנחנו נוסעים לנקודה האטרקטיבית ביותר בחרמון".

אז נסענו, ובמקום מסוים על הכביש העולה להר חבושית עצרנו. מעלינו התנשא מצוק בגובה כחמישה מטרים. "זה שם, למעלה" – אמר שאולי בביטחון.

כבר ירדנו בעקבות שאולי מצוק מאד קשה עד לריבס האמיתי – אז מה זה בשבילנו לטפס מצוק (ועוד נמוך יחסית) בשביל הקדד?

אז טיפסנו למעלה, ושם חיכתה לנו חגיגה צבעונית.

הפרחים של הקדד הם צהובים, וגדלים בכדורים. גדלו של כל כדור הוא בערך אגרוף.
כאשר הפרחים מזדקנים ונובלים, הם הופכים לכתומים, משם לאדומים, לסגולים ולבסוף חומים.
כאן אפשר לראות את כל השלבים – מניצן ירקרק ועד לפרי סגול-חום :

כשמסתכלים על גוש הפריחה בשטח מקבלים מרבד נפלא כזה:

הצבעוניות שלו פשוט שבתה את לבי, ולא הפסקתי לצלם. יש לי כ-70 תמונות של הקדד הזה, רובן מאד דומות לזו:

הקדד שייך למשפחת הפרפרניים.
בארצנו גדלים (פרט לקדד הזה) 48 מיני קדד, חלקם דומים מאד זה לזה. אפשר למצוא מינים שונים של קדד מהחרמון ועד אילת, מהמירון ועד ים המלח.
כאן בבלוג הצגתי רק את הקדד הקהירי, שגם הוא יפהפה – אם כי שונה לגמרי מהקדד הזה.

התמונות צולמו בחרמון, בתאריך 17.6.2011
וכדאי מאד להקליק עליהן, ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.

המון תודה לשאולי שבזכותו היה לנו טיול מרגש ומיוחד!

רגע לפני הסוף, אני מוסיפה עוד שתי תמונות של פרפר נהדר מהחרמון, שכבר הראיתי פה בבלוג בשנה שעברה: נמפית פנדורה – שותה צוף מדרדר מצוי, וממריאה:

קדד קהירי – Astragalus kahiricus

בחולות משאבים, יחד עם החורשף הנאה, פגשנו עוד צמח חולות יפהפה. זהו צמח כל כך מקסים, שאני באמת לא מבינה למה לא תרבתו אותו.

אני מציגה בפניכם היום את הקדד הקהירי.

הקדד הוא פרח ממשפחת הפרפרניים – שקל לזהות אותה לפי מבנה הפרח. הקדד הוא סוג גדול המונה כמעט אלפיים מינים ברחבי העולם!

גם לנו יש מינים רבים: בארצנו גדלים 48 מיני קדד. חלקם פשוטים, קטנים וללא פרי כמעט בלתי אפשרי להבדיל בינהם. הקדד הקהירי – הוא מיוחד.

זהו צמח יפהפה. הכל בו יפה: החל בעלים המורכבים מעלעלים עגולים בצבע ירקרק, ממשיך עם הפרחים הצהובים, שמאדימים לעת זקנה – ולסיום, הפירות הכדוריים בגוון חום-אדמדם. פשוט צמח מקסים ומרהיב.

הקדד הוא צמח רב-שנתי שרוע, שגדל בחולות המדבר. הוא לא נחשב נדיר, ויחד עם זאת – הוא לא מאד נפוץ. כך נראה הצמח במלואו –

כשראיתי את תמונותיו של הקדד בפעם הראשונה, הוא נראה לי לא-אמיתי. כאילו מישהו הדביק את הכדורים החומים האילה עם פוטושופ על התמונה – (ואז עוד לא חלמו על פוטושופ…)

אבל זה לא פוטומונטאז', ואין כאן עיבוד תמונה, פרט להוספת קונטראסט: ככה הוא בחיים! יפהפה ומיוחד! ואני, למשל, הייתי שמחה לראותו אותו בגנים הציבוריים – במקום כל מיני צמחים-מיובאים ששותלים שם.

התמונות צולמו: בחולות חלוצה, 24.2.2010 ובחולות משאבים, 23.4.2010

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.

אמנם כתבתי אתמול, אבל אני אחזור שוב על האזהרה הזו:
הערה חשובה, למטיילים באיזור:
בשמורת חולות משאבים יש דרך עפר/חול עבירה, ואפשר לנסוע לאורכה, לעצור ולטייל כל פעם ליד האוטו. לא להתרחק ממנו!
ברגע שהתרחקנו מעט מהרכב, ראינו טרקטורונים וטנדרים של בדואים, עוברים על הכביש ליד ומתצפתים. הם חיכו שנתרחק מעט מהאוטו, בשביל לפרוץ אליו.
לכן יש להשאיר שומר על הרכב, לא להתרחק ממנו, ולהפגין נוכחות.

אהבתם? מצא חן בעיניכם? תלחצו על Maxit! כאן למטה משמאל. תודה!

פריחה בנחל פארן – חלק שני

אני ממשיכה בטיול בנחל פארן.

פגשנו פרח קטן מאד ממשפחת הציפורניים – ערטל מדברי – Gymnocarpos decander

למשפחת הציפורניים יש הרבה נציגים זעירים – פרחים כמו צללית, אפזרית, רב-פרי, דרכנית, קרנונית – שלכולם חמישה עלי כותרת, וכולם פיצקל`ך…

הערטל פורח בגוונים של ירוק-בורדו, שמאד אהובים עלי:

ועוד פרט, ירוק יותר –

עוד פרח מיוחד, ממשפחה מלאה נציגים מדבריים: דמיה לבידה – Pergularia tomentosa – ממשפחת האסקלפיים. כמעט דילגתי עליה, היא נראית יבשה לגמרי – ואז איתי (שאיתו טיילנו) קרא לי והראה לי את הפרחים העדינים שלה.

התמונות הבאות הן של קדד. (ממשפחת הפרפרניים) יש כחמישים מינים של קדד בארצנו, והרבה פעמים קשה להבדיל בינהם אם אין להם פירות (וזאת בניגוד לאספסת, שלחלוטין בלתי אפשרי להבדיל בין כמה מהמינים שלה אם אין פרי).

הקדד הזה דווקא מאד קל לזיהוי: קדד משולחף – Astragalus spinosus – שנקרא כך בגלל הפירות שלו, שנראים כמו שלפוחיות:

קדד נוסף שפורח במדבר הוא קדד הסיף – Astragalus dactylocarpus

הנה הפרח שלו:

גם פה, שמו נובע מצורת הפרי שלו. הנה הפרי:

נציג נוסף למשפחת הפרפרניים: שיח ששמו קרוטלריה מצרית – Crotalaria aegyptiaca

גם לסילון ולמוריקנדיה ברשימה הקודמת, וגם לקרוטלריה כמעט ואין עלים. העלים הם קטנים ונוקשים, או בכלל לא קיימים. זאת התאמה של הצמחים הללו למדבר. הם מקטינים את שטח הפנים הכולל של הצמח, כדי שפחות מים יתאדו מן הצמח.

ועכשיו אני עוברת לטפיל: עלקת נטויה – Orobanche cernua (משפחת העלקתיים)

העלקת נטפלת לשורשי צמח אחר, ויונקת ממנו את צרכי מחייתה. היא לא עושה פוטוסינתזה, ולכן אינה ירוקה.

הפרח הבא הוא ריסן דק. בעבר חשבו שיש שני מינים של ריסן בארץ: ריסן דק, שגדל באיזורים הגשומים יותר; וריסן נאכל – שגדל באיזורים השחונים. אבל… בשנת 2000 קבע החוקר קיי וולסן בגני- קיו שבלונדון, לאחר עיון בכל מיני הסוג ריסן בעולם, שבארץ מופיע רק מין אחד של ריסן: ריסן דק Blepharis attenuata.

ולכן, למרות שהייתי בטוחה שצלמתי ריסן נאכל – מסתבר שצלמתי ריסן דק.

מילא. עדין הפרח מיוחד ועדין מאד: