אמברוסיה מכונסת – Ambrosia confertiflora

היום אני רוצה לספר על פולש חדש בארץ – אמברוסיה מכונסת.
למרות השם המבטיח – אמברוסיה היא מזון האלים מהמיתולוגיה היוונית – האמברוסיה היא מין בעייתי מאד. 

מקורה של האמברוסיה הוא באזור מקסיקו ודרום ארה"ב. שם היא צומחת בעמקים צחיחים למחצה. אצלינו היא פולשת בעיקר במישור החוף ובבקעת הירדן. 

ד"ר ז'אן-מארק דופור-דרור, אחד החוקרים הבכירים בארץ בכל הקשור למינים פולשים, מסביר שיש שלושה שלבים שצמח זר עובר על מנת להפוך למין פולש.
השלב הראשון – מין מזדמן – בשלב זה, יש צמחים שפולשים לשטחים הטבעיים, אך עדיין לא מקיימים אוכלוסיה. רק פרטים בודדים מזדמנים. האוכלוסיה עדין לא מבוססת.
בשלב השני – המין מאוזרח. כלומר, יש אוכלוסיה שכבר התבססה, ומתחדשת באופן עצמאי ללא "עזרה" אנושית.
השלב השלישי הוא שלב הפלישה המסיבית – בשלב זה, האוכלוסיה מתרבה, ומייצרת אוכלוסיות נוספות בשטחים מרוחקים יותר מהמקור.

לפי ההשערות, האמברוסיה הגיעה לארץ באמצעות סיוע חקלאי שנשלח מארה"ב לרשות הפלסטינית בסביבות שנת 2000. שקי מספוא לבעלי חיים, או זרעים לחקלאות נשלחו מארה"ב. השקים כללו (בנוסף למה שרצו לשלוח) גם זרעים של אמברוסיה.
הזרעים – יחד עם פסולת, ביוב וכל מיני דברים אחרים – נזרקו לנחל שכם, שהוא יובל של נחל אלכסנדר – ומכאן הם מתפשטים באזור השרון.
מעט אחר כך הם ירדו גם בנחל תרצה – שיורד משכם אל בקעת הירדן והתפשטו גם שם.  

האמברוסיה הגיעה לשלב השלישי במהירות גבוהה. היא מילאה את גדות נחל אלכסנדר, ודחקה משם את הצמחיה המקומית – הקנה ושיח אברהם – וכמובן גם את בעלי החיים שחיו בסבך הקנה (ציפורי שיר ועופות מים נהנים מהקנה) או נהנו מהצוף של שיח אברהם. 

 

מכאן היא מתפשטת. את התמונות ברשומה הזו צלמתי ברעננה, כפר סבא ובשולי ג'לג'וליה. בכל מקום אליו היא מגיעה, גדל גוש גדול של אמברוסיה, שדוחק כמעט לחלוטין את הצמחיה שהיתה שם – גוש צפוף ואחיד של אמברוסיה. 

האמברוסיה היא צמח גדול. גובה הצמחים נע בין חצי מטר לשנים וחצי מטרים. באזור נחל אלכסנדר נמדדו גם פרטים בגובה ארבעה מטרים! 

האמברוסיה היא צמח בעייתי מאד.  העלים אמנם יפים, אך גם העלים וגם הגבעולים מפרישים חומרים צורבים – ומגע איתם יכול לגרום לתגובה אלרגית קשה, במיוחד לאנשים הרגישים לכך. 

למשל, החזקתי ענף של האמברוסיה לכמה שניות על מנת לצלם את התפרחת – ותוך דקות הרגשתי עקצוץ וגירוי ביד, ורק אחרי שחזרתי הביתה ורחצתי היטב את הידיים – זה עבר. 

הפרחים שלה קטנים ומאד לא מרשימים. בתמונה מעל אפשר לראות את הפרחים הזכריים, ובתמונה הבאה – את הפרחים הנקביים. הפרחים הקטנים והלא-אטרקטיביים הללו מעידים על כך שהאמברוסיה מואבקת על ידי הרוח. היא מייצרת הרבה אבקה, שמתפזרת על ידי הרוח לשטח גדול. כמובן, גם זה גורם אלרגני בעייתי. 

וכאן נשאלת השאלה – מה עושים? איך אפשר לעצור את הצמח הבעייתי הזה? 

ד"ר ז'אן מארק דופור-דרור חוקר כעת את האמברוסיה, ובקרוב יפרסם מאמר וסיכום של הנושא.
בינתיים – ראו שאין טעם לקצור את הצמחים. היו נסיונות פשוט לקצור את השטח, אבל תוך 5 חודשים האמברוסיה התאוששה לחלוטין. גם קוטלי העשבים ה"רגילים" בשימוש עירוני (ראונד-אפ או גרלון) אינם יעילים – וגם בעייתיים כי הם פוגעים במערכת האקולוגית, במיוחד בנחלים. 

ומה אתם יכולים לעשות? 

אם שמתם לב לאמברוסיה באזור מגוריכם – או בטיול – שימו לב איפה זה, אם אפשר תשמרו לעצמכם נ.צ. של המקום.
באתר של המשרד להגנת הסביבה יש דף מוקדש לנושא האמברוסיה. שם אפשר להוריד טופס (WORD) דיווח, למלא אותו – ולשלוח במייל אל רועי פדרמן, שהוא פרוייקטור התכנית. 

את התמונות צלמתי ברעננה, כפר סבא וג'לג'וליה, בין 2013 ל-2016.
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.

לקריאה נוספת: מאמר מעניין של הגר לשנר באתר כלנית. 

ולסיים במשהו מוצלח: העננצ'יק כתב פואמה בשיעורי בית בספרות. הוא אישר למוטי לפרסם אותה בבלוג – וכולם מוזמנים לקרוא ולצחוק!