Homeward Bound

סן פרנסיסקו: מבט מגשר סן-מתיאו אל העיר

היום אני מפרסמת את הרשומה השמונים-וחמש והאחרונה מהטיול הגדול לקליפורניה במאי 2018. מדהים אותי שהיו לי שם כל כך הרבה חוויות, כל כך הרבה מה לראות – וזה בלי לפגוש שום סחלב…  להמשיך לקרוא Homeward Bound

קליפורניה ממעוף הציפור

אספתי כמה ציפורים שצלמתי בטיול לארה"ב, ואני מפרסמת אותן יחד:
בסן פרנסיסקו פגשנו שחרורים. במבט ראשון הם נראו שחורים לגמרי – בלי המקור הצהוב המאפיין את השחרורים באיזורנו:

זהו שחרור ברוור – Brewer`s Blackbird – או בלטינית Euphagus cyanocephalus
ציפור חביבה, שטיילה על מדשאות הgolden gate park בסן פרנסיסקו (ובזאת הזכירה לנו את התנהגותו של השחרור "שלנו")

למרות השם Blackbird, הצבע שלה לא רק שחור. בתוך השחור מעורב גוון ירוק-סגול מטאלי, וזו ציפור יפהפיה.

בעיירה Red Bluff שישנו בה לילה אחד, פגשתי מוקדם בבוקר חוחית –

החוחית הזו – Lesser Goldfinch – או בשמה הלטיני – Carduelis psaltria – חיה בדרום מערב ארה"ב. לפרט שאני צלמתי יש (תאמינו לי…) גב ירוק. לזכרים של החוחיות הללו יש שוני בצבעים – ככל שהם נמצאים מזרחה יותר, הכתם השחור על הראש גדל וממשיך לגב. למערביים יש גב ירוק – ולמזרחיים יותר הגב כמעט כולו שחור.

את צמד הציפורים הללו פגשתי בפארק יוסמיטי, רוחצות להן בנהר המרסד (Merced River). אילו שתי נקבות של Mountain Bluebird – Sialia currucoides – ממש מתאים לי לתרגם את השם הזה ל"כחלית ההרים", למרות שכחלית ההרים זה פרח ולא צפור.
הנקבות הללו לא מאד מרשימות. הזכר הוא כחול מדהים ויפהפה, אך לצערי לא צלמתי אותו.

בטיולנו בפארק לאסן, שמענו לפתע קריאות רמות של ציפורים גבוה מעלינו. כיוונו את המשקפות והמצלמות, וברגע הראשון לא ראינו כלום. העצים הללו צמחו על ההר מעלינו, ובהחלט היו מאד גבוהים גם בפני עצמם, ללא עזרת ההר.

אחר כך הבחנו שהענפים העליונים של העצים מלאים בציפורים, שיושבות ומנהלות שיחה בינהן. הקולות היו משהו בין עורבים לתוכים – מאד רעשניים. בדקנו היטב,

והגענו למסקנה שאילו Clark`s Nutcracker – Nucifraga columbiana . מפצח האגוזים של קלארק? (ואני בכלל חשבתי שצ`יקובסקי כתב את זה!)

בכל מקרה, היה מעניין מאד לראות אותן מקשקשות ומדברות בינהן. מפצח האגוזים הזה נפוץ במערב ארה"ב, בעיקר באיזורים ההרריים.
ניסיתי לצלם גם רובין אמריקאי – American Robin – Turdus migratorius

אבל ראינו אותם רק בין השיחים או ממש לפני השקיעה, ורוב התמונות יצאו מאד מטושטשות. ה-Robin – אדום החזה האמריקאי, הוא שונה מאד מאדום החזה שלנו – כלל לא מאותה משפחה. אדום החזה הזה הוא בעצם קיכלי, והשם הנכון עבורו בעברית הוא קיכלי נודד.

עוד ציפור נפלאה שפגשנו ביוסמיטי היא נקר – White Headed Woodpecker – נקר לבן ראש

הנקר לבן הראש, ששמו הלטיני הוא  Picoides albolarvatus – חי רק באיזור הסיירה נבאדה. לזכר יש כתם אדום בקצה הראש, אבל לנקבה אין.

ולכן שני הפרטים שאני פגשתי – כפי הנראה היו נקבות.

הנקר ניזון מחרקים, אותם הוא מחפש בגזעי העצים. הוא גר בד"כ בחורים בעצים – לרוב בעצים מתים, ומעדיף חורים שהוא ניקר בעצמו.

כל התמונות צולמו בקליפורניה:
בסן פרנסיסקו 8-9.8.2009
בעיירה רד-בלאף 15.8.2009
בפארק לאסן 15.8.2009
ובפארק יוסמיטי. 17-18.8.2009

תודה לאבו-נטע, על העזרה בזיהויים!
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!
…וכיון שהזכרתי את צ`יקובסקי, הנה הוא:

עורבני השיחים – Scrub Jay – Aphelocoma californica

אני חוזרת לתמונות מהטיול בארצות הברית, באוגוסט האחרון – אל ציפור נפוצה מאד במערב ארה"ב – ה-Scrub Jay.

ה-Jay הוא העורבני, אך בארה"ב יש מספר מינים שלו. כשגרנו בחוף המזרחי, פגשנו את העורבני האפור (Gray Jay) והעורבני הכחול (Blue Jay).

בחוף המערבי הכרנו שני מינים נוספים – והפעם אני מתמקדת באחד מהם – ה-Scrub Jay.

משמעות המילה "Scrub" (פרט לקירצוף) – היא צמחיה נמוכה. לפי מה שקראתי, העורבני הזה נוטה לגור באיזורים של צמחיה נמוכה יחסית – חורשות של עצים נמוכים, שיחים – מה שנקרא בלשון מקצועית "גָרִיגָה" (Garigue). כיון שהשם "עורבני הגריגה" נשמע לי מוזר, בחרתי לתרגם את שמו ל"עורבני השיחים" – וזהו כמובן, תרגום פרטי שלי – ולא שמו הרשמי.

את העורבנים שלנו פגשנו בסן פרנסיסקו, ב-Golden Gate Park, ובשמורת Point Lobos הנפלאה.

העורבני הזה נוטה לגור בחורשות של ערערים, ואלונים נמוכי קומה.
בקיץ הוא אוגר לו מזון וטומן אותו במחבואים, כדי שיהיה לו זמין לחודשי החורף. מחקרים שנעשו, גילו שהעורבני חכם מאד ומצליח לדאוג לעצמו לכמויות מזון מספיקות, במספר מחבואים – לזכור איפה כל המחבואים נמצאים, ולהשתמש בהם בעת הצורך. כמו רוב חברי משפחת העורבים, הם נמשכים לחפצים מבהיקים ואוספים גם אותם למחבוא.

 אנחנו ראינו עורבני אחד עסוק בהטמנת מזון:

התמונות צולמו בסן פרנסיסקו, ב-Golden Gate Park בתאריך 8.8.2009
ובשמורת Point Lobos בתאריך 11.8.2009

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.

רגע לפני הסוף אני מזמינה אתכם לבקר ברשומה שmotior פרסם היום – על הופעה מיוחדת במינה שהיינו בה ביום חמישי האחרון.

 ולסיום, אני מוסיפה קטע מקסים שמצאתי במקרה. ג`ולי אנדריוס מארחת את ג`ין קלי – זו הנאה צרופה, וכל מילה נוספת מיותרת:

 

שקנאי חום – Brown Pelican – Pelecanus occidentalis

היום אני חוזרת לאוקיאנוס, ולחיים סביבו.

הנה לפניכם שקנאי –

כמו ששמתם לב, הוא לא נראה כמו השקנאי שמגיע אלינו: הוא חום!

ובאמת, שמו "שקנאי חום" – Brown Pelican – או בלטינית Pelecanus occidentalis.

אילו שלושה שקנאים ליד גשר המפרץ – ה-Bay Bridge של סן פרנסיסקו.
משהו בצבע ובצורה של השקנאים הללו גרם לנו לחשוב על אבולוציה… הם נורא דומים לכל מיני דינוזאורים!

יחסית לשקנאים, הוא קטן – זהו מין השקנאי הקטן ביותר. אבל אל תסיקו מזה שזוהי ציפור קטנה… ארכו מגיע כמעט ל1.40 מטר, ומוטת הכנפיים שלו יכולה להגיע ל2.5 מטרים!

את השקנאים ראינו מרחפים מעלינו לאורך המזחים של סן פרנסיסקו, וגם בשמורת פוינט לובוס הם ריחפו במרחק.

את התמונות מקרוב – צלמנו על המזח במונטריי. שם הם שוחים במים, מטיילים על המזח, ומתקרבים מאד.

מאד אהבתי את סידור הנוצות של השקנאי בתמונה פה מעל. אם תגדילו, תראו למה אני מתכוונת…

שקנאים הם עופות מאריכי ימים – הם מגיעים לגיל 30 שנים!
אני מאד מרוצה מהתמונה הבאה – תפסתי שקנאי בתעופה, בזוית מוצלחת למדי:

אחת התכונות המיחדות את השקנאים האילו, זה דיג מהאויר: הם מאתרים דג בתעופה, ואז יורדים ותופסים אותו – לא ראיתי את זה במציאות, אבל Pappa Quail ידידי תפש שקנאי בצלילה וכדאי מאד לראות את התמונות ברשימת השקנאים האמריקאים שלו.

התמונות צולמו בסן פרנסיסקו, בפוינט לובוס ובמונטריי, בתאריכים 9-11.8.2009

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

אריה ים קליפורני – California Sea Lion – Zalophus californianus

 
אחד מבעלי החיים הכי מזוהים עם קליפורניה (בכלל) וסן פרנסיסקו (בפרט) – הם אריות הים של קליפורניה.
 
 

 
אילו יצורים שמאד קל לפגוש: פשוט צריך להגיע לחוף… אחת הנקודות הידועות ביותר, היא מזח 39 (pier 39) בסן פרנסיסקו.
 

 
באיזור המזח ישנם לוחות עץ רחבים במים, ואריות הים באים לשם, משתרעים עליהם, ישנים, רבים, מחליפים דעות עם השחפים…
 

 
 
אריות הים הזכרים הם יצורים מאסיביים מאד. הם יכולים להגיע למשקל של 300 ק"ג ולאורך 2.4 מטר! הנקבות קטנות ורזות יותר – מגיעות למשקל 90 ק"ג בלבד, ולאורך של 2 מטרים.
 

 
על היבשה, אריות הים נראים גמלוניים למדי. אבל במים – הם שחיינים מעולים.
 

 
אריות ים הם חיות אינטיליגנטיות למדי, ומסוגלות ללמוד טריקים ולהסתגל לסביבת האדם. לכן משתמשים בהם לכל מיני מופעי חיות – באקווריומים וקרקסים.
כן, כן – למרות שמספרים לנו על "כלבי ים" בהופעה, אילו בעצם אריות ים.
 

 
כמו שספרתי ברשימת כלבי הים, ישנם כמה הבדלים בולטים בין כלבי ים לאריות ים –
ראשית, הסנפיר האחורי – ה"רגלים" – אריות הים יכולים לתמרן את הסנפירים הללו לכל מיני כיוונים, ועל ידי כך להתרומם לגובה. אצל כלבי הים – הסנפיר מופנה אחורנית. לכן על החוף הם תמיד מוטלים כשק.
שנית – אפרכסת האוזן – בתמונה פה מעל רואים בבירור את האפרכסות של אוזני האריות. לכלבי ים אין אפרכסת, אלא "חור".
 

 
הנה שלשה מתחממת בשמש:
 

 
את אריות הים פגשנו גם ב-Point Lobos, על הסלעים, נובחים זה על זה (או שמא זה שואגים? צורחים? ) – רק ששם הם היו מעט רחוקים יותר מאיתנו.
 

 
ושוב פגשנו אותם במפרץ מונטריי, כשיצאנו לשיט הלוויתנים שלנו – זה היה משעשע למדי.במים צפו מצופים שונים, ועל כל מצוף – ישב אריה ים:
 

 
את שובר הגלים של המפרץ הם נאלצו לחלוק עם קורמורנים ושקנאים (שגם להם אני מתכננת רשומה או שתיים…):
 

 

 
ועוד מצוף שאריות הים נהנו ממנו –
 

 
התמונות צולמו:
סן פרנסיסקו, ב- 10.8.2009
Point Lobos, ב-11.8.2009
מפרץ מונטריי, 12.8.2009
 

 
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא!
אני יודעת שיש המון הפעם… פשוט נהניתי מהם
 
 
ועוד משהו: בצלאל הציע להמליץ על רשימה שאהבתי, במסגרת חודש הבלוגים. אני ממליצה על רשימה של בלוגרית חריפה וממולחת ששמה ein ani – בה היא מנתחת ומסבירה לנו את המשפט הראשון במגילת העצמאות. במילה אחת – מ-ש-ו-ב-ח.
 

It`s a bloody sea-bird! it`s not any bloody flavour!

  שתי נקודות למי שמזהה מאיפה מצוטטת הכותרת.
למי שלא מזהה -אני נאלצת לבשר לכם שיש לכם חור בהשכלה, אבל אני לוקחת על עצמי לסתום אותו – בעזרת סרטון הyoutube שיצורף בסוף הרשימה הזו.


(שחפים בסן פרנסיסקו, ליד מזח 39, 10.8.09)


במהלך הטיול פגשנו כל מיני עופות מים (Sea-birds ) – ואת הרשימה הזו אני אקדיש לשלושה מינים מתוכם.
אני פותחת עם שחף…


(שני שחפים – בוגר וצעיר – בסן פרנסיסקו, 10.8.2009)

הבעיה עם שחפים, היא שקשה להגדיר אותם. במגדיר שיש לי של ציפורי אמריקה הצפונית – מופיעים מעל עשרה מינים שנניתן לפגוש לאורך חופי קליפורניה… אז את מי צלמתי?!

בהתחלה חשבתי שצלמתי שחף קליפורני – California Gull (שמו הלטיני: Larus californicus) – שהוא אחד הנפוצים בסביבה, מופיע גם בפרסומים ושלטים שונים. אבל… לפי הספר שלי, בקיץ, שחף קליפורני עולה להרים ומצפין אפילו עד קנדה.

המשכתי להסתכל, ומצאתי שחף אחר – שנראה מאד דומה לשחף הקליפורני. ההבדל הוא ברגלים: לשחף הקליפורני יש רגלים צהובות. אבל השחף שאני צלמתי הוא בעל רגלים ורודות! למשל, פה:

ומכאן הגעתי למסקנה שהשחפים שלי הם ממין שחף מערבי – Western Gull (והשם המדעי: Larus occidentalis ) – כמובן, שהזיהוי תופס רק לגבי אילו שראיתי את רגליהם. האחרים בהסתברות גבוהה גם הם Western Gull – אבל בלי התחיבות.

ראינו המון שחפים בסן פרנסיסקו, אבל דווקא האחד הזה מפוינט לובוס מצא חן בעיני – מרבד הפרחים (שלא הצלחתי לזהות… משהו ממשפחת הארכוביתיים) ממש מתאים לו:

 עם הצעירים בכלל לא העזתי להסתבך….

שחף אחר שצלמתי היה קל יותר לזיהוי – בזכות אבו-נטע, שהסביר לי מראש על השחף הזה – שחף הִירְמָאן, או באנגלית Heermann`s Gull (ושמו הלטיני Larus heermanni) –

הוא אפרפר יותר, והוא השחף היחידי באיזור שיש לו נקודה שחורה על המקור. ממש כך:

נכון שהוא נחמד?

אבל את הציפור המיוחדת ביותר להיום, הציפור שנתנה לי את ההשראה לכותרת של הרשימה – פגשנו בשיט הלוויתנים שלנו:
אני שמחה להציג בפניכם אלבטרוס שחור-רגל – Black Footed Albatross (ששמו הלטיני – Diomedea nigripes)

מימין זהו שחף צעיר, אבל העוף הגדול משמאל – הוא האלבטרוס. האלבטרוסים הם עופות גדולים – מוטת הכנפים של המין הזה מגיעה ל1.80 מטר! ויש מינים אחרים של אלבטרוס, שעוברים את שני המטרים.

האלבטרוסים מבלים את רוב חייהם בימים ובאוקיאנוסים, טסים מעל – ויורדים למים על מנת לנוח או לאכול. הם ניזונים מדיונונים ודגים. לעתים נדירות הם מתקרבים לחוף. הם מקננים במושבות על איים נידחים באוקיאנוס.
הנה אלבטרוס בתעופה:

וכדי להשוות, שחף הירמאן בתעופה:

התמונות צולמו:
בסן פרנסיסקו, 10.8.2009
בפוינט לובוס, 11.8.2009
במונטריי ובאוקיאנוס השקט, 12.8.2009

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

וכעת, קצת השראה:



ומי שמעדיף את גרסת Live in the Holywood bowl –

סנאי אפור מערבי – Western Gray Squirrel – Sciurus griseus

 
הרשימה הזו מוקדשת לעננצ`יקים שלי, שכל כך שמחו לפגוש סנאי בר!
 

 
כשהתכוננו לטיול הגדול שלנו, אחד הדברים שרגשו-במיוחד  את הילדים שלי היה העובדה שיש סיכוי טוב לפגוש כל מיני חיות בר מעניינות.
במיוחד נרשמה התעניינות בסנאים.
 

 
למרות שהחברה שלי טענה שהם "חולדות עם יחסי ציבור" – העננצ`יקים התעלמו מדבריה, וחפשו סנאים. יש כמה שגרים בחצר האחורית של החברה שלי, אבל את הראשונים פגשנו בסן פרנסיסקו, ב-Golden Gate Park.
 

 
אחר כך ראינו גם את אילו שבחצר שלה, אילו שבפוינט לובוס, ועוד ועוד…
ובכל זאת – קסמם לא פג, והילדים שמחו לפגוש כל אחד ואחת מהם, וניסו לפתות אותם להתקרב אלינו – בין אם זה היה עם סוכריות ג`לי בין (מידע חשוב: סנאים לא אוכלים סוכריות ג`לי בין!), פטל בר שמצאנו בפארק (לא, גם את זה הם לא אוכלים) או תות שדה (הסנאים טעמו אותו, והשאירו אותו זרוק על השביל)
 
בתמונה: סנאי מעז לבדוק ג`לי בין, ומתאכזב.את פני הילדים טשטשתי במכוון.
 

 
לבסוף קנינו בוטנים מלוחים, אבל… גם אותם הם לא אכלו: הם לקחו אותם וטמנו אותם במאגרי החורף שלהם…
מסקנה: סנאים אפורים לא אוכלים בקיץ… לפחות לא הזן של מערב ארצות הברית.
 
 
בתמונה: סנאי בודק בוטן, כדי להחליט אם לקחת אותו אל המחבוא שלו

 
מה שכן, הם חיות קטנות ומקסימות,הזנבות שלהם (מה שחברתי קוראת "יחסי הציבור") יפהפיים ומשווים להם חן;  והם מטפסים על עצים בצורה נפלאה:
 

 

.
 
הסנאים הללו הם סנאי עצים – הם בונים להם קנים בעצים, שנראים מלמטה כמו ערמה ענקית של ענפים ועלים יבשים שגובבה לה גבוה בעץ.
 

 
התמונות צולמו בסן פרנסיסקו (8.8.2009), פוינט לובוס (11.8.2009), וקאסטרו וואלי (13.8.2009)
 

 
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!
 

Eschscholzia californica – California poppy – אשולציה קליפורנית (פרג קליפורני)

 
 
כמו שציינתי – היינו בקליפורניה. 
ואחד הפרחים הנפוצים ביותר באיזור – לא רק בקליפורניה, כי אם בכל האיזור – ממדינת וושינגטון ועד למקסיקו – הוא הפרח הלאומי של מדינת קליפורניה, ששמו הוא פרג קליפורני.
 

 
השם הנכון – המדעי – הוא בעצם אשולציה קליפורנית, והפרח הזה הוא ממשפחת הפרגיים, למרות שאינו בדיוק פרג. לא כמו הפרג שלנו. זהו מין אחר.
 

 
אשולציה… פחחח… פרג מתגלגל לי טוב יותר מהמקלדת. אני אשאר עם פרג. אפילו שהוא לא השם המדויק. זהו השם העממי של הפרח.
 

 
הפרג הקליפורני הוכרז כפרח הרשמי של מדינת קליפורניה בשנת 1903. השם "אשולציה" הוא לכבוד מנתח וחובב טבע רוסי שחי בראשית המאה ה19, ושמו פון אשולץ (Von Eschscholtz).
 

 

 
לפרג הקליפורני ישנן תכונות הדומות לקרוב משפחתו האופיום – הרגעת כאבים – ויש המשתמשים בו להרגעת כאבים קלים. הוא אינו ממכר כמו האופיום – אך זהו עדיין סם ממכר.  (Mildly Sedactive, כתוב בספר פרחי הסיירה נבאדה שלי)
 

 
כשצלמתי את הפרג לראשונה, שמתי לב שליידו יש עוד צמח, קטן ומוזר:
 

 
לא הבנתי מהו הצמח הזה, ולמה הוא צומח רק בסמיכות לפרג….
ניסיתי להבין מאיזו משפחה הוא, אבל הוא לא התאים לי לכלום.
לא הצלחתי להתמקד עליו מלמעלה, ולבסוף צלמתי אותו עם היד שלי מאחוריו –
 

 
אבל מאוחר יותר, כשהסתכלנו על התמונות במחשב – לפתע שמנו לב לזה:
 

 
רואים את הטבעת הוורדרדת מתחת לעלי הכותרת של הפרח? הצמח ה"נוסף" הוא בסך הכל פריו של הפרג! התעלומה נפתרה!
 

 
התמונות צולמו בסן פרנסיסקו (8.8.2009) ובשמורת הטבע Point Lobos (ב-11.8.2009)
 
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!
 

 
 
 

The Japanese Tea Garden in Golden Gate Park, San Francisco

 

 
אם הגענו לסן-פרנסיסקו (והגענו!), יש מקום אחד שממש חובה לבקר בו: גן התה היפני בפארק שער הזהב –
כלומר, The Japanese Tea Garden in Golden Gate Park
 

 
פארק שער הזהב – שלא נמצא ליד גשר שער הזהב, אלא יותר בתוך העיר – הוקם בסביבות שנת 1870, כשתושבי סן פרנסיסקו החליטו שהם צריכים פארק עירוני, ריאה ירוקה וכד`. הוא גדול יותר מה-Central Park של ניו יורק! גדלו 4.12 קמ"ר – ואילו הCentral Park הוא "רק" 3.4 קמ"ר…
 
 
 
 
בשנת 1894 היה יריד גדול בסן פרנסיסקו – California Midwinter International Exposition of 1894 – ובעקבותיו פנה גנן אמריקאי ממוצא יפני, ששמו מקוטו האגיווארה (Makoto Hagiwara) אל האחראים על הפארק, והציע להם להפוך את אחת התצוגות הזמניות – לגן קבוע.
 

 
גן של צמחיה – אבל גם פגודות ושערים בסגנון יפני
 
 
 
 
 
 
ההצעה התקבלה, ובשנת 1895 נפתח הגן. האגיווארה שמש כגנן הראשי ומעצב הנוף עד למותו בשנת 1925.
 

 
בשנת 1949 הוצב בפארק פסל ברונזה של בודהא.
 

 
בשנת 1953 התווספה לגן פינה מיוחדת – גינת זן – Zen Garden – שעצב נגאו סאקוראי (Nagao Sakurai) – גנן ומעצב נוף יפני.
גינת זן נועדה להציג נוף מוקטן – שבילי החצץ מסמלים נהרות וימים, עצי הבונזאי מסמלים עצים גדולים ורחבי נוף, האבנים הקטנות מסמלות גבעות  – וכל הנוףנועד להשרות שלווה ורוגע על המתבונן.
העננצ`יקים נצלו את הספסל שמול גינת הזן למדיטציה קלה…
 

 

 
 
 
אחד המראות היפים של הגן הוא גשר הנזירים הבודהיסטים – או "גשר הירח" – גשר תלול ועגול, ומאד יפה:
 
 

 
בגן פגשתי גם פרפר – שנראה לי כמו נמפית הסרפד שאני מכירה מהארץ. אני לא יודעת אם זהו אכן אותו פרפר: אני מניחה שכן, כי לפי ספר הפרפרים של אייזנשטיין, הפרפר הזה נפוץ בכל חצי הכדור הצפוני, כולל צפון אמריקה.
 

 

 
הגן הזה אחראי גם להפצת עוגיות המזל היפניות (כן, כן! יפניות ולא סיניות!) – Fortune Cookies – בארה"ב (ומשם, לשאר העולם) – לאחר פתיחת בית התה בגן, היו מגישים בו תה ירוק לבאים, ויחד עם התה – נתנו עוגית מזל קטנה. עוגיות המזל היו קיימות ביפן, והאגיווארה ייבא את הרעיון לארה"ב, וביחד עם מאפיה יפנית סמוכה ששמה Benkyodo התאים את טעם העוגיות לחך האמריקאי.
 

 
 
בנוסף לבריכות, ששטים בהן דגי זהב – יש מפלונים קטנים ונחמדים ברחבי הגן.
 

 

 
 אמנם באנו בקיץ ולא באביב, אך עדיין היתה פה ושם פריחה בגן – הנה למשל משהו ממשפחת האירוסיים:
 

 

 

 
כל התמונות צולמו בגן התה היפני, אשר ב-Golden Gate Park בסן פרנסיסקו, 8.8.2009
 

 
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.