פרחים בפארק לאסן – חלק שלישי

 

למי שלא הבין עדיין, התשובה לשאלה "כמה פרחים עננת מצלמת" היא הרבה. הרבה מאד.

 

אני ממשיכה עם הפרחים היפים של פארק Lassen Volcanic. הפרח הראשון שלי היום הוא פרח ממשפחת הורדניים ( Rosaceae):

 

 

לפרח הזה קוראים ספיראה צפופת-פרחים – Spiraea densiflora.

 

עכשיו בטח יקומו כמה מאוכזבים ויאמרו – זה? ורדני? אחרי ורד הכלב, ורד צידוני, הורד מיוסמיטי – את מראה לנו את התערובת הורודה הזו, ואומרת שזה ורדני???

 

 

 

אז התשובה היא כן. זהו פרח ממשפחת הורדניים. אם תסתכלו היטב, תראו גם את הדמיון במבנה הפרח – הספיראה נראית כמו ורד שתלשו לו את עלי הכותרת, והשאירו את האבקנים והחלקים הפנימיים של הפרח.

 

 

הפרח מזכיר מעט במבנה גם את הפרח של הסירה הקוצנית הנפוצה בארץ, שגם היא ממשפחת הורדניים. הוא נפוץ בהרים במערב ארה"ב, בגבהים של 600 מטר עד כמעט שלושה ק"מ.

 

 

 

ומורוד – לאדום… אני, כאמור, מצלמת הרבה – אך אני לא עוצרת בצילומים. אני רוצה לדעת גם מה צלמתי.

בארץ – זה די פשוט לי. אני מכירה צמחים רבים, יש לי ספרות טובה – וגם כמה בוטנאים מוכשרים במיוחד נמצאים ב-Mailing List שלי.

קליפורניה העמידה בפני כמה חידות.

 

 הפרח האדום הזה, למשל – עשה לי "צרות" בזיהוי. לבסוף יובל בא לעזרתי וזיהה אותו בתור Penstemon. ממשפחת הלחכיים – Plantaginaceae.

 

לצערי, לא הצלחתי להחליט איזה מין הוא הפנסטמון הזה. אני משערת שזהו Penstemon rostriflorus – משהו כמו פנסטמון אדום-פרחים, אבל אין לי הוכחות לשום כיוון.

 

 

אז אני עוברת לפרח הבא:

 

 

לפחות פה המשפחה ברורה. זו משפחת השפתניים (Lamiaceae). הריח שלו נעים מאד.

אום נטע סיפרה לי בטיול שזהו צמח קרוב למנטה ולנענע, אך היא מעולם לא ניסתה לחלוט אותו.

 

 

יובל הציע Monarda, שזהו צמח הברגמוט, ממנו עושים תה Earl Gray – והצמח שלי הוא קרוב  של המונרדה – שמו מונרדלה –  Monardella odoratissima – ושמו העממי הוא Mountain Coyote Mint .

 

 מעניין איך הוא יצא כְּתֵה. למשפחת השפתניים יש כמה וכמה נציגים שטובים לתה.

התה החביב עלי בינהם הוא חליטת זוטה לבנה – אני מגדלת עציץ של זוטה, ונהנית מהתה.

צמחים נוספים שטובים בתה הם מנטה ונענה, מרווה משולשת, געדה מצויה (שעלולה להיות מרירה!) ויש עוד…

כמה וכמה בוטנאים נשבעו בפני שאת התה הטוב ביותר חולטים מעלי אזובית הרמון. זהו צמח שגדל בנגב, באיזור ההר הגבוה. טעמתי פעם תה-אזובית, ואני חייבת לציין ש… אני עדיין מעדיפה את הזוטה.

 

 אבל אם הפרחים הקודמים העמידו בפני אתגרים, הם היו כאין וכאפס לעומת הפרח הבא:

 

 

לא הצלחתי לזהות שום דבר לגביו. הפרח הזה הוא עדיין חידה מושלמת בעיני, והפעם – אפילו יובל לא הצליח להושיע אותי.

 

 

 

לאחר חיפושים רבים, אני חושבת שהפרח הזה שייך למשפחת הארכוביתיים – Polygonaceae וששמו הוא Eriogonum umbellatum

 

 

אבל השם העממי של האריגונום הוא "Solfur Flower Buckwheat" – כלומר, משהו בסגנון "כוסמת גופרתית"

 

 

בכל התמונות ברשת הוא מופיע בצבע צהוב עז, ואילו הפרח שלי – הוא צהוב חם יותר, עם נגיעות של כתום.

 

ועם לוע הר געש מאחור, זה בכלל יפה:

 

 

בקיצור, אם מישהו מכיר מומחה לצמחי קליפורניה – אני מאד אשמח לדעת מה צלמתי פה. בינתיים, אני פשוט נהנית מיופיו של הצמח.

 

תוספת 8.10.2009: שאלתי באתר הגנים הבוטניים של אוניברסיטת British Columbia, ושם אישרו לי שזהו אכן מין של Eriogonum. לא ידעו לזהות איזה.

 

 

התמונות צולמו ב-Lassen Volcanic National Park , בקליפורניה

בתאריכים 15-16.8.2009

 

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.

 

 

תודה רבה מקרב לב ליובל ספיר, שעזר לי לזהות את הפרחים שלא הצלחתי לזהות בעצמי!