Encyclia tampensis – Florida Butterly Orchid – סחלב-פרפרי פלורידיאני

סוף סוף אני מגיעה לרשומה האחרונה שלי מהטיול לפלורידה בקיץ שעבר. מצבי יחסית לא רע: את הטיול לקליפורניה במרץ 2013 סיכמתי ברשומות ממרץ ועד דצמבר – תשעה חודשים. הפעם הצלחתי לכסות את מה שרציתי תוך חמישה חודשים בלבד. 

גם הפעם, שמרתי לי את האירוע המיוחד ביותר לסוף: סחלב בר יפהפה ומרשים שפגשתי בפארק ה-Everglades: סחלב ששמו Encyclia tampensis. 

את הסחלב הזה פגשנו… בביצה, כמובן. בפלורידה יש המון ביצות. הפעם הלכנו בשביל נחמד ששמו Anhinga Trail – הוא קרוי על שם הנחשון, ציפור ה-Anhinga שכבר הצגתי בבלוג. אמנם לא פגשנו נחשונים בשביל הזה, אבל היו כמה פרפרים, כמה אנפות – ועוד פרח אחד מיוחד. 

באותו שלב כבר הייתי די מיואשת: מספר הסחלבים שפגשתי בטבע עד אותו רגע היה אפס, וכל הנסיונות לאתר סחלבים הסתיימו בעקיצות יתושים ובמפח נפש.
אבל המסלול היה נחמד, התחלנו אותו בגשם – שפסק מהר; ולפתע שמתי לב לפריחה קצת שונה, קצת מיוחדת על עץ תפוח הביצות – Swamp Apple – שהוא מין של אנונה: 

התקרבתי – והתחלתי לקרוא באושר – סחלב! מצאתי סחלב בר! אמיתי! מיוחד! האפיפיט הראשון בחיי שאיננו בגן בוטני! 

לידנו עברה בדיוק קבוצת תיירים עם ריינג'רית שהדריכה אותם. הראיתי להם את הסחלב בהתלהבות – אבל נראה לי שהם בעיקר הסתכלו עלי, התמהונית, שמגיעה לביצות ומתלהבת כל כך ממשהו שצומח שם על העץ… 

אחרי שצלמתי אותו מכל הכיוונים – הוא היה לא מאד קרוב אלי; וכאמור, המצלמה שלי לא היתה מאד מוצלחת – המשכנו במסלול, פוקחים עיניים ומחפשים סחלבים על העצים – 

הסתבר שזו לא היתה בעיה: ראינו לפחות עשרה עצי Swamp Apple סביב גשר העץ עליו הלכנו, שהיו מעוטרים בסחלב הזה!

יכולתי גם לראות את הפקעות שלהם, המעוגנות על גזע העץ:
בעצם, אילו לא באמת פקעות – באנגלית הם נקראות Pseudobulbs. המטרה היא זהה – איבר אגירה לחומרי מזון ואנרגיה. אך מבחינה בוטנית, זהו חלק מהגבעול. 

שמו העממי של הסחלב הוא Florida Butterfly Orchid. הפרפר – Butterfly בגלל צורת הפרח. פלורידיאני – כי הוא טבעי בפלורידה. הוא פורח בפלורידה, קובה ואיי הבהאמה. 

שמו הלטיני – Encyclia – מגיע מיוונית, ומשמעותו להקיף במעגל (encycle). הכוונה היא לחמשת עלי הכותרת הרוחביים (אילו שבתמונות הם כתומים או ירקרקים) המקיפים בעיגול את העמודון (עמוד העלי והאבקנים) והשׂׂפית (עלה הכותרת המרכזי, הלבן-ורוד).
שם המין – Tampensis – הוא על שם העיר טמפה בפלורידה, שם הוגדר הפרח לראשונה בשנת 1846. 

לפי הספר שלי, האנציקליה היא האפיפיט הנפוץ ביותר בפלורידה. אך כיוון שיש מסחר בלתי חוקי בו, ופרטים רבים נאספו בטבע על ידי אספנים, סוחרים וסתם אנשים – הוא מוגדר כצמח מוגן, ואסור לקטוף אותו או לאסוף אותו ללא אישור רשמי. 

בינתיים, אני הסתובבתי שיכורה מעץ לעץ, ובסך הכל צלמתי כמה מאות תמונות של הסחלבים הללו. בכל יום בחופשה צלמתי בסביבות 150-200 תמונות. ביום הביקור ב-Everglades, שבו פגשנו את האנציקליה ואת הספירנתס – צלמתי כ-800 תמונות… 

לפי הכתוב בספר שלי, לפרחי האנציקליה יש ריח נעים. אך הם לא היו קרובים מספיק על מנת שאוכל לבדוק את הריח. 

את התמונות צלמתי בפארק ה-Everglades, בתאריך 7.7.2014

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

Spiranthes laciniata – Lacelip Ladiestresses – ספירנתס מפוצל

בפלורידה פגשתי שני מיני סחלבי בר. היום אני מציגה דווקא את השני מביניהם – כי הוא מאד מיוחד מבחינתי. 

זהו הספירנתס – השם מגיע מיוונית, ומשמעותו ספירלי. ובאמת אפשר לראות איך הפרחים מתפתלים בספירלה על הגבעול –

את פרחי הספירנתס אני מכירה באופן וירטואלי – מינים שונים של ספירנתס פורחים במקומות רבים בעולם, מאיי הים התיכון ועד להרי ההימלאיה. חברים שלי פגשו אותם, שלחו לי תמונות – ומאד רציתי לפגוש את אחד ממיני הספירנתס בעצמי. בארץ לא פורח ספירנתס. 

מוטי כבר סיפר על נסיונותינו למצוא סחלבים בפלורידה – שהסתכמו לרוב במציאת יתושים… ביום בו טיילנו באיזור המזרחי של פארק ה-Everglades, כבר היינו מוכי יתושים וביקשנו מהריינג'רית המלצה על מקומות בהם אפשר לטייל כך שפחות נעקץ.
המסלול השני ביניהם היה מסלולון של רבע קילומטר בערך – Pa-hay-okee Overlook. זה היה מסלול גשר עץ מעל ביצה רדודה, מלאת מים בעומק של כ-10 ס"מ. ופתאום, מתחת לגשר – ראיתי משהו מיוחד. 

בניגוד לספירנתס שחברי פגשו בהימלאיה, שהוא צמח זעיר בגובה 10 ס"מ – הספירנתס שמצאתי כאן הוא צמח גבוה ומרשים – גבהו בערך 70 ס"מ. הפרחים אמנם קטנים ולא מאד מרשימים, אבל צורת הספירלה שלו חיננית ונפלאה.
סוף סוף גם אני פגשתי ספירנתס!

כיוון שהפרח היה ממש מתחת לגשר העץ, נאלצתי להשתרע על הגשר מעליו, כדי שאוכל לצלם אותו כראוי. 

מוטי מיד עבר שוב את כל המסלול (כאמור, רק רבע קילומטר), וניסה למצוא פרחי ספירנתס נוספים – הרי לא הגיוני למצוא רק פרח אחד בכל הביצה?! גם אני חזרתי על המסלול. 

אבל… לא. לא מצאנו פרח נוסף. חזרתי אל הספירנתס הראשון שלי, וצילמתי אותו מכל הכיוונים. 

הפרחים קטנים ובהירים, וכל אחד פורח מעל קודמו – אך מעט הצידה, כך שנוצרת צורת ספירלה נפלאה. מבנה הגבעול הספירלי גם הוא מקסים. 

השם העממי של ספירנתס בארה"ב – Ladiestresses – צמת האישה. ברור לי מאיפה הוא מגיע, אך אני מעדיפה את השם המדעי. 

הספירנתס המפוצל (שנקרא כך בגלל עליו המפוצלים לאונות דקות) גדל בכל מדינות דרום מזרח ארה"ב, מצפין עד לניו ג'רסי וממשיך מערבה עד טקסס. בפלורידה הוא מתמעט, בגלל פיתוח וייבוש ביצות – והוא מין בסכנת הכחדה. 

את התמונות צלמתי בפארק הלאומי Everglades בתאריך 7.7.2014
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

 אני מוסיפה שיר שמתאים לי היום:

 

מרבה-חלב גדול פרחים – Polygala grandiflora – Showy Milkwort

היום אני מקדישה רשימה שלמה לפרח אחד שפגשתי בפלורידה – 

הכירו את מרבה-החלב גדול הפרחים – 

אני מקווה שכמה מקוראי הותיקים יאמרו עכשיו "מרבה-חלב? רגע, השם מוכר לי…"  – ואכן, שלושה מינים של מרבה-חלב כבר הופיעו בבלוג שלי. 

שני מינים מהארץ – מרבה-חלב מונפלייני (שהוא ממש פצפון, ושם גם סיפרתי על מקור השם) ומרבה-חלב נגבי (שהוא בן-שיח, וגדול יותר מהאמריקאי), ואחד מהעולם – מרבה-חלב הדסי – שיח מרשים מדרום אפריקה שמשתמשים בו בגינון. 

מרבה החלב הזה הוא עשבוני (כלומר, צמח ללא חלקים מעוצים) רב-שנתי (כלומר, מתחדש מהשורש כל שנה). 

הוא נקרא "גדול פרחים" כי הפרחים שלו גדולים… יחסית לאילו של מרבה חלב מונפלייני. הפרחים הם בגודל כסנטימטר וחצי, והם לא מאד גדולים.
אבל הכל יחסי. 

בתמונה הבאה אפשר לראות כמה הצמח (והפרח) קטן, יחסית לאצבעות שלי: 

לפי הכתוב בספר הפרחים שקניתי בפלורידה, זהו צמח בעל שימושים רפואיים רבים – למשל, טיפול בהכשות נחשים, דיכאון, נדודי שינה ועוד… 

לדעתי, לפגוש את הפרח פורח בטבע – זה גם סוג של תרופה נגד דיכאון 

לפרח של מרבה החלב יש מבנה מאד מיוחד. העלים הורודים שנראים כמו כנפי פרפר הם עלי הגביע של הפרח.
עלי הכותרת חבויים בפנים, הם קטנים ולא בולטים.

 

בטבע יש מגוון גדול של צורות פריחה – יש פרחים שיש להם רק עלי גביע, רק עלי כותרת, עלי גביע ירוקים מתחת לפרח (ולפעמים גם כמה שכבות של עלי גביע), עלי גביע צבעוניים ובולטים – ושלל צורות.
לכן, הבוטנאים קוראים לעלי הגביע ולעלי הכותרת יחד בשם כולל – עלי עטיף. 

מרבה חלב הוא פרח מקסים, ואני שמחה שפגשתי בו בכמה מקומות בטיול.

את התמונות צלמתי בפלורידה –
ב-3.7.2014, בשביל בפארק של Cape Coral
ב-5.7.2014 בשמורת היתושים Fakahatchee Strand
ב-7.7.2014 בפארק הלאומי Everglades

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא. 

 

 

פרחי מים בפלורידה

כשהתחלנו לנסוע ברחבי פלורידה, הדבר שמשך את תשומת לבנו היה התעלות והשלוליות הרבות. לצד כל הכבישים הראשיים יש תעלות. בין השכונות אפשר למצוא שלוליות ואגמים – בכל מקום יש מים.
ואם יש מים – אפשר כמובן למצוא בהם צמחית מים!

ובאמת, במקומות רבים – גם בשמורות, גם בפארקים העירונים, וגם סתם מאחורי המלון, אפשר למצוא בריכות מים ותעלות מים, ובהם צמחיה רבה ומגוונת.
היום אסקור חלק מהפרחים שצלמתי במים. 

את הצמח הראשון אני מכירה היטב: זהו סוּף מצוי – באנגלית קוראים לו Cattail, כלומר זנב-חתול; ושמו הלטיני Typha domingensis. גם בארץ אפשר למצוא אותו ליד מקורות מים.
וכאן המקום להבהיר: זהו סוּף. לא קנה-סוף. ישנו צמח ששמו קנה, זהו צמח אחר ממשפחה אחרת. 

צמח נוסף שאני מכירה – והוא מין פולש גם בפלורידה וגם אצלינו – איכהורניה עבת רגל – Eichhornia crassipes – הנקראת גם יקינתון המים.
זהו אחד הפולשים הבעייתיים בעולם – מוצאו של יקינתון המים באגן האמזונס, וכיום הוא נפוץ במקווי מים ברוב העולם. כתבתי עליו לפני 6 שנים, וממש לא מזמן הר הקסמים פרסמה את הקישור הזה, לתמונות מבנגלדש שמראות איך יקינתון המים חוסם נהרות ומכסה אותם, כך שצמחיה מקומית לא יכולה לגדול.
כיום המין הזה אסור בשתילה בפלורידה, והם מנסים לעקור אותם מכל מקום בו הם נמצאים – ואכן, בניגוד למה שקראתי לפני כמה שנים – שיקינתון המים "מכסה תעלות ברחבי פלורידה" – ראינו אותו רק בשני אתרים.

ועכשיו אל קרוב משפחתו של יקינתון המים – משפחת הפונטדריים – זו הפּוֹנְטֶדֶרִיָה הלבובה – Pontederia cordata – שבשנים האחרונות נעשתה נפוצה בגינון מים עירוני בארץ.
מוצאה של הפונטדריה הוא בדרום מזרח ארה"ב – כלומר בפלורידה היא מקומית – ונפוצה למדי בביצות. לבובה – כי יש לה עלים דמויי לב. 

עוד פרח אהוב ומוכר – הנימפאה. המין הנפוץ בפלורידה הוא נימפאה ריחנית – Nymphaea odorata ששמה העממי הוא American White Water-Lily.
פרח מאד פוטוגני, ואני אוהבת את ההשתקפויות שלו במים – 

ושוב, כאן המקום לתקן טעויות נפוצות: הפרח הזה הוא נימפאה. זהו איננו "פרח הלוטוס" ולא נופר, למרות שהוא שייך למשפחת הנופריים – שבלטינית בעצם שמה משפחת הנימפאתיים – NYMPHAEACEAE.
בבלוג הצגתי בעבר את הנימפאה התכולה, שהיא מין בר נדיר בארצנו. 

 הנופר (שגם עליו כבר כתבתי) הוא צהוב וקטן יותר. הוא נראה כך: 

זהו הנופר הצהוב – Nuphar lutea – צמח מים מקסים ומיוחד. 

את הנופר הצהוב אפשר למצוא גם בארץ – באיזור מקורות הירדן, וגם באיזור מקורות הירקון – לא רחוק מראש העין ישנה בריכת הנופרים, שהיא מקום נפלא לצפות בו בנופרים. 

בפלורידה פגשנו הרבה מאד נופרים, כך שיכולתי להתפעל מהפרחים, אבל גם מהפירות המיוחדים שלהם – 

פרח נוסף שפגשתי ולא הכרתי לפני כן – נקרא Floating Hearts – לבבות צפים. 

שמו הלטיני Nymphoides aquatica, כלומר דמוי-נימפאה מימית. לכן חשבתי שגם הלבבות הצפים הללו שייכים למשפחת הנופריים. אך לא – הם שייכים למשפחה אחרת, MENYANTHACEAE, שאין לה נציגים בארץ. השם העממי – לבבות צפים – נובע, כמובן, מהעלים דמויי הלב הצפים על פני המים.

 הפרח הבא מאד דומה ללבבות הצפים, ולקח לי זמן להבין שאילו צמחים שונים. אך העלים שלו דקיקים ואינם דמויי לב, ותצורת הפרח שונה. 

זהו פרח ששמו Cabomba caroliniana – קבומבה קרולינאנית, ממשפחה שגם לה אין נציגים בארץ – CABOMBACEAE. השם הלטיני "קבומבה" – שהוא משעשע מאד בעיני – מגיע מספרדית.

והפרח האחרון שלי להיום נראה היה לי מוכר מאד – הוא הזכיר לי את כף-הצפרדע שאני מכירה משלולית דורה ובריכת יער חדרה.
לסוג האמריקאי קוראים Sagittaria, והשם העממי הוא Arrowhead, כלומר ראש חץ. 

אם אני לא טועה, פגשתי שני מינים של ראש חץ – האחד גדול יותר, ושמו Sagittaria latifolia, כלומר ראש-חץ רחב-עלה –

והשני קטן ומעט יותר עדין, אם אינני טועה זהו Sagittaria graminea, כלומר ראש-חץ עשבוני. 

את התמונות צלמתי ברחבי פלורידה – בעיקר בשמורת Grassy Waters ובפארק הלאומי Everglades, אך גם בערים Kissimmee ו-Inverness ובכל מיני מקומות, ביוני וביולי 2014. 

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא. 

Damn Yellow Florida Composites!

 

כבר ספרתי פעמים רבות על משפחת המורכבים, ועל הדמיון הרב בין המורכבים הצהובים השונים. הרשימה שלי היום מוקדשת לעוד כמה מהמורכבים הצהובים הללו, שנקראים בשם חיבה DYC – כלומר, Damn Yellow Composites – מורכבים צהובים ארורים. 

אני מתחילה עם האחד שהיה היפה ביותר בעיני – תמונתו מופיעה בראש הרשומה וגם פה מתחת לכתוב: זהו Coreopsis leavenworthii, פרח מאד יפה בעיני – הפרחים הלשוניים (זוכרים? במשפחת המורכבים, אילו פרחים לשוניים ולא עלי כותרת!) מעוצבים מאד יפה.
השם העממי – Tickseed, ומשמעותו זהה לשם הלטיני – "זרע דמוי קרציה". 

והנה עוד צהוב אחד, דומה לקודמו, אם כי שונה – זהו אחד ממיני החמנית – Helianthus. אצלינו בארץ אפשר למצוא במישור החוף את החמנית המצויה, שגם היא אמריקאית במקורה. 

הפרח הבא כבר נראה שונה – אין לו פרחים לשוניים אלא רק פרחים צינוריים – צרים ודמויי צינור. 

זהו Flaveria linearis – שם די מתבקש – "צהובה קווית". השם העממי הוא "Narrowleaf Yellowtops" – צהובת-ראש צרת-עלים. זהו פרח נפוץ בכל איזור ה-Everglades. 

פרח קטן ונפוץ במדשאות הוא דו-שן לבן – Bidens alba – פרח קטן וחביב, שאם רק מסתכלים, רואים אותו בכל מקום. גם לו יש קרוב שפלש לארץ, וניתן למצוא אותו בשולי פרדסים – דו-שן שעיר. 

פרח מקסים שכבר הצגתי קרוב שלו בבלוג הוא סוזן שחורת העין – Black Eyed Susan – ששמו הלטיני Rudbeckia – פרח חביב שמחייך אלינו:
בקליפורניה פגשתי את סוזן הקליפורנית, ואילו כאן זהו מין אחר – כנראה Rudbeckia hirta. 

הפרח הבא גדל ממש בנחל, טיפס ממנו. הוא דומה מעט לאסתר הביצות שגדל אצלינו – רק גדול ממנו ולבן יותר. אסתר הביצות נוטה לורוד.
שמו הלטיני הוא Symphyotrichum carolinianum, ושמו העממי – Climbing Aster, כלומר אסתר מטפס. 

הצהוב האחרון גדל די רחוק ממני, במי הביצה, מוקף פרחי ג'נטיאן ורודים – הוא קרוי Helenium pinnatifidum. הלניום – לזכר הלנה היפה מטרויה. 

 

ועכשיו ברור למה הפרח מוקף. הלנה תמיד משכה קהל מעריצים…
הנה הלנה במלוא תפארתה: 

את הפרחים צלמתי ברחבי פלורידה, ביוני ויולי 2014. מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

 

  

Bottlenose dolphin – Tursiops truncatus – דולפינן מצוי

בבת אחת הפסיקו לתפקד ונמסרו לתיקון המחשב שלי, והדיסק שעליו היו כל התמונות שלי – 10 שנים של תמונות.
אני מקווה שיצליחו להציל הכל, ובינתיים נאלצת לחלוק את זמן המחשב עם הבן שלי (שבחופש מעדיף לשבת ליד המחשב). לתקלה האיומה הזו נוספו שלל עניינים אחרים – ובגלל זה כבר שבוע לא פרסמתי רשומה, למרות שיש לי הרבה מה לספר על פלורידה. 

החלטתי שאני צריכה רשימה חיובית – משהו מעודד ומקסים. אני חושבת שדולפינים הם מהיצורים המקסימים ביותר, החביבים ביותר והמעודדים ביותר על פני כדור הארץ. 

ובטיול בפלורידה פגשנו כמה וכמה. בטבע – ובשבי. אני מתחילה, כמובן, בדולפינים בטבע. 

כשהיינו בעיר היתושים, Everglades City, באיזור המערבי של פארק ה-Everglades, יצאנו פעמים לשיט בפארק – פעם אחת בסירת מנוע קטנה, אל יתושי המנגרובים – ופעם אחת בסירת מנוע גדולה, אל איזור האיים בצפון-מערב הפארק. בשני המקרים פגשנו דולפינים. 

קפטן סטיב, שהסיע אותנו בבוקר, סיפר לנו שהדולפינים הם חובבי שעשועים. אחד הדברים שהם נהנים לעשות – זה לשחות בשובל הקצף של סירות המנוע, ולקפוץ מעט דרכו. באנגלית קוראים לזה Breeching. 

ובאמת, תוך זמן קצר "אספנו" לנו דולפין שנהנה משובל הקצף של סירת המנוע. וכך הזדמן לי להיות מאד קרובה אל הדולפין. בתמונות אפשר לראות את המעקה האחורי של הסירה, שאני עומדת לידו תוך הצילום. היינו כל כך קרובים אליו, והוא פשוט היה מקסים – רדף אחרינו, נהנה ושיחק. זה היה הדולפין המקסים ביותר שיצא לנו לפגוש, וזה היה המפגש הקרוב ביותר שהיה לי עם דולפין בר. 

  אחר הצהרים, בשיט אל האיים, פגשנו להקה של 9 דולפינים – בוגרים וצעירים. בתמונה אפשר לראות סנפיר של הורה וגור. הם לא רצו לשחק איתנו, לא רדפו אחרי הסירה, אך נהנינו לצפות בלהקה החביבה הזו, שכללה לפחות גור אחד. 

השם הרשמי של הדולפין הזה הוא דולפינן מצוי – זהו הדולפין הנפוץ ביותר בכדור הארץ, ולעתים הוא מגיע גם לחופי ארצנו. אפשר לעקוב בפייסבוק אחרי מחמל"י, הם מדווחים שם על תצפיות דולפינים בחופי הים התיכון. 

הדולפין, אם אתם לא זוכרים, הוא יונק ימי – יונק ולא דג. ולכן הנקבה ממליטה גורים (ולא משריצה ולדות) וגם מטפלת בהם. התינוק יונק מאמו במשך שנה עד שנה וחצי, ונשאר לגדול לצידה עד גיל 6. 

דולפין בוגר ממוצע הוא באורך 2-4 מטרים, ובמשקל 150-650 ק"ג. זהו יצור גדול וחינני, בעל מוח הגדול ממוחו של האדם. אילו יצורים חכמים מאד – לכן ישנם הרבה דולפינים מאולפים. צבא ארה"ב מאמן דולפינים לאיתור פצצות עומק, ובמקומות רבים אפשר לראות מופעי דולפינים – הם לומדים לקפוץ, להביא חפצים, לסמן דברים. ישנם סיפורים רבים על דולפינים שדגים יחד עם בני אדם, וגם על דולפינים שהצילו את חייהם של אנשים שסירותיהם טבעו.
ב-Miami Seaquarium ראינו שלושה מופעי דולפינים – שניים של הדולפינן המצוי, ואחד של מין אחר – Pacific White-sided dolphins – שמוצאו בצפון האוקיאנוס השקט. כאן אני מתמקדת רק בדולפינן המצוי. 

 

מופעי החיות ב-Seaquarium היו בהחלט מרשימים – הדולפינים מזנקים לגובה עצום, משחקים בכדור עם הקהל, מטיילים עם המאמנות שלהם ועוד. ובכל זאת, התרגשתי יותר לראות את דולפין הבר ששחה מאחורינו מרצונו החופשי, ושיחק איתנו בעליצות.
עדיין, ה-Seaquarium משתמש בדולפינים בעיקר על מנת להעלות את המודעות לחיי האוקיאנוס, לשמירת טבע והגנה על הסביבה. גם המופעים השונים בנויים כהצגות עם מוסר השכל, שמטרתו היא "שמור על הטבע, אל תלכלך ואל תפגע". 

אמנם לדולפינים ישנם טורפים טבעיים –  כרישי ענק ואפילו לוויתן קטלן (אורקה) – אך הגורם העיקרי להרג דולפינים הוא כמובן האדם.
 בני אדם שחושבים שהדולפינים מתחרים איתם על הדגה הורגים דולפינים,
  לעתים דולפינים מסתבכים ברשתות הדיג ונחנקים מהן.
  זיהום האוקיאנוסים על ידי האדם – דולפינים בולעים בשוגג פסולת מוצקה ומתים מזה
  הרס קרקעית האוקיאנוס ע"י ספינות מכמורת (ספינות דיג שגורפות באמצעות רשת את כל קרקעית הים). 

אני מקווה שהאדם יתחיל להבין שהרס כדור הארץ – יביא להרס שלנו, ויתחיל לשמור על מארג החיים העדין והמקסים סביבנו. 

את התמונות צלמתי בפלורידה –
בפארק הלאומי אברגליידס, בתאריך 5.7.2014
וב-Miami Seaquarium בתאריך 11.7.2014

 

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.
ואם למישהו יש תובנה – איך אפשר לשמור חצי טרה-ביית של תמונות, במחיר סביר, ובאמינות גבוהה – אני אשמח מאד לדעת. 

 

Airplants – אפיפיטים בביצות פלורידה

סיפרתי על עצי הטקסודיום, שגדלים במים ועל הביצות הרבות של פלורידה. השאלה היא, מה עושים צמחים שאינם עצים? איפה הם צומחים? 

ישנם צמחי מים, שגדלים ממש במים (כמו למשל, הנאדיד הסגול) – או צמחי ביצות, שגדלים באיזורים בוציים ולחים.
חלקם – כמו עלי הוניל בתמונה הבאה – גדלים על פני הקרקע, ונעזרים בעצים לטפס למעלה, להשיג חמצן ואור.
אגב – למי שתהה – וניל הוא ממשפחת הסחלביים, גדל באיזורים טרופיים, ואת התבלין מפיקים מתרמילי הפרי שלו. בפלורידה גדלים ששה מיני וניל – חמישה מיני בר, וגם הוניל המסחרי שפלש לטבע. 

יש צמחים שפשוט מוותרים על מגע עם הקרקע. מאילו יש שני טיפוסים עיקריים – טפילים ואפיפיטים. 

טפילים – כמו למשל הרנוג השיטים שגדל בנגב ובבקעת הירדן – מנצלים את העץ עליו הם צומחים, ולוקחים ממנו צרכי מחיה. 

אבל אפיפיטים – צמחי אוויר – הם משהו אחר ומיוחד. 

הם נעזרים בעץ רק בתור נקודת עיגון. מקום לחיות בו – ולאו דווקא לנצל אותו. 

האפיפיט קולט את צרכיו – המים והמינרלים השונים – מהלחות באוויר, ובפלורידה הלחות באמת גבוהה מאד. 

האפיפיטים מתיישבים להם על הענפים ובינהם, ופעמים רבות יש להם שושנת עלים צפופה ועמוקה. בתוך שושנת העלים הזו ייקוו מי גשמים, וזו דרך נוספת בה הצמח משיג מים ומינרלים. 

לצערי, למרות שבספרות כתוב שאפיפיטים רבים פורחים בקיץ – לא ראינו הרבה פרחים. כלומר, ראינו את הצמחים, אך לרוב ללא פרחים או לאחר פריחה. 

הרבה מהאפיפיטים שפגשנו הם בני משפחת הברומליים – אותה משפחה ממנה מגיע האננס. אחרים הם ממשפחת הסחלביים האהובה עלי, וכן שרכים שונים. 

ראינו את שרידי הפריחה של אחד ממיני הטילנדסיה – ממשפחת הברומליים – שמו העממי הוא Cardinal Airplant, כלומר צמח-אוויר קרדינלי (על שם האדום מבגדי הקרדינלים) ואילו שמו הלטיני Tillandsia fasciculata. 

מין אחר שאני חושבת שזיהיתי – בתמונה הבאה, בעל עלים רחבים זהו Catopsis berteroniana – קטופסיס. 

את הצמח עם העלים העדינים לא הצלחתי לזהות, זהו אחד ממיני הטילנדסיה. בפלורידה ישנם לפחות 13 מינים של טילנדסיה, ועוד כמה מיני כלאיים. לפחות לשלושה מינים ישנם עלים עדינים ודקים. 

את התמונות צלמתי בפלורידה – בעיקר בביצות האברגליידס (Everglades), אך גם סביב להן, בתאריכים 4-6.7.2014 

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

 

מנגרוב אדום, מנגרוב שחור

ברשימה הקודמת כתבתי על המנגרוב האדום – Red Mangrove – ששמו הלטיני Rhizophora mangle. 

המנגרובים האדומים נקראים כך, כי העלים שלהם מכילים טאנין – החומר שנותן את הצבע לתה וליין אדום. כאשר העלים נושרים, הטאנין מתפזר במים ולכן המים בביצות המנגרובים הם חומים-אדומים, בצבע תה.

המים לא מלוכלכים, הם פשוט צבועים. 

הפרח של המנגרוב האדום הוא מאד נחמד – פרח קטן למדי (קוטרו פחות מסנטימטר), בצבע צהבהב: 

הפרי בנוי מזרע ארוך וגדול, שמחובר בכובע קטן אל הענף. הזרע יחסית כבד ומחודד בקצהו. 

כאשר הפרי מבשיל והזרע מוכן להפצה – הוא נושר מהעץ. כזכור, המנגרובים גדלים במים – בבוץ.
הזרע המחודד נופל כמו חץ, נתקע בבוץ – ושם יכול להתפתח ולגדול. 

לפי מה שהסבירו לנו, כ-80% מהעצים בסבך המנגרובים של פלורידה – הם עצי מנגרוב אדום. אבל ישנם כמה מינים נוספים. 

עץ נוסף שפגשנו פורח הוא המנגרוב השחור – Black Mangrove, ששמו הלטיני Avicennia germinans – 

הפרחים שלו קטנים מאד, והפירות נראים כמו שלפוחיות מוזרות –

למרות שהשם העממי הוא מנגרוב אדום ומנגרוב שחור, אין בין העצים הללו קשר משפחתי. המנגרוב השחור הוא אביסיניה – קרובה של האביסיניה הימית שגדלה בדרום סיני, בסבך המנגרובים של ראס מוחמד. 

המנגרוב האדום מסוגל לגדול ממש במים, הוא לא צריך כמעט יבשה, ומספיק לו הבוץ בתחתית האוקיאנוס. 

המנגרוב השחור – האביסיניה – זקוק לסביבה יבשתית מעט יותר. לכן בדרך כלל הוא גדל עמוק יותר בסבך, באיזורים בהם יש מעטה יבשה מעל המים.
הוא נקרא מנגרוב שחור, כי הגזע וליבת העץ שחורים. 

את התמונות צלמתי בביצות המנגרובים בפארק אברגליידס, במהלך יולי 2014

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא. 

 

 

 

 

 

בחזרה למנגרובים

עם כל העצב הממלא אותי כרגע, אני מנסה לחזור לשגרה ולספר על הטיול בפלורידה. סיפרתי באופן כללי על הביצות, ועכשיו אתמקד במנגרובים. 

המנגרובים הם עצים שגדלים במים, ולא סתם – במים מלוחים. בשולי האוקיאנוס, באיזורים יחסית רדודים – אפשר למצוא גושים של מנגרובים.
עצי מנגרובים גדלים באיזורים טרופיים וסב-טרופיים, בין קו רוחב 30° דרום לקו רוחב 30° צפון. 

המנגרובים יוצרים חורשות צפופות של שורשים וענפים, וסביבתם מהווה בית גידול לכמה מיני בעלי חיים. המנגרובים גדלים בדרך כלל בחופים רדודים או בשפכי נהרות.

 

בעצם כמעט אין אדמה סביב עצי המנגרובים. העצים יוצאים ישירות מהמים. לכן, רוב בעלי החיים שאפשר למצוא כאן הם עופות ובעלי חיים ימיים.
ראינו כמה וכמה קינים של עופות דורסים בין העצים, יש גם הרבה דגים במים – וכמובן, אי אפשר בלי יתושים.

האליגטורים מעדיפים איזורים של מים מתוקים. הם מגיעים אל איזורי המנגרובים לצוד שם, אך חוזרים לאיזורי הנהר.

לפי מה שספרו לנו הריינג'רים, כל מיני יונקים מגיעים למנגרובים, בחיפושי מזון. נצפו שם זאבים ואפילו פומות (Florida Panther).
בעלי חיים שכן אפשר למצוא בסבך המנגרובים הם נחש נדיר שנקרא נחש המנגרובים, ודביבונים – שמסתדרים בסבך, בלי לרדת לקרקע. הם ניזונים מדגים וחיים בין העצים. 

טיילנו בין המנגרובים בכל מיני דרכים –  שטנו בסירת מנוע רגילה, וגם ב-Airboat – סירה עם פרופלור ענק שעושה המון המון רעש: 

טיילנו ברגל על החוף וגם בתוך המים הרדודים – ואפילו טיפסנו אל מגדל תצפית, לראות חלק קטן מסבך המנגרובים העצום מלמעלה. 

בחוף פארק ביסקיין טיילנו לאורך הטיילת, ומצאנו מקום שנראה מקסים למנוחה – איזו שלווה, לשבת ככה מול האוקיאנוס, בצל המנגרובים: 

חבל רק שהטמפרטורה היא מעל 35 מעלות, הלחות בערך 90% ופה ושם יש גם יתושים… צלמתי את המקום, אך לא ישבנו. 

עצי המנגרובים התרגלו לחיות בסביבה קשה למדי: רוב המים הם מלוחים, לכן יש להם מנגנוני סינון מלח ופליטת מלח.
יש להם גם מנגנונים לחיסכון במים – הקטנת כמות האידוי למינימום.

השורשים שלהם נמצאים מתחת לפני המים – בסביבה ענייה בחמצן, לכן יש להם שורשי אוויר לקליטת חמצן,
וכיוון שאין הרבה אדמה – הרבה פעמים הזרעים מתחילים לנבוט צמוד לצמח האם, ורק בהמשך ניתקים ממנו, זורמים עם המים, ונאחזים במקום אחר.  

חורשות המנגרובים בפלורידה מורכבות בעיקר מעץ אחד ששמו העממי Red Mangrove. ישנם עוד כמה וכמה מיני צומח בסבך, אך בערך 80% מהסבך הוא המנגרוב האדום – Rhizophora mangle

יש לי עוד סיפורים על המנגרובים, ולכן תהיה רשומת המשך.
את התמונות צלמתי בדרום פלורידה – בסביבות ה-Everglades ובפארק Biscayne, ביולי 2014.
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

 

 

 

מים, בוץ ומנגרובים – הביצות של פלורידה

 

אני חייבת לציין שביצות – בניגוד לדעה הרווחת – הן מאד פוטוגניות. 

השלווה, המים, הירוק מסביב, ההשתקפויות – כל זה נראה נפלא לעין המצלמה.

מה שלא רואים בתמונות – זה את מליוני היתושים, החומדים את דמנו ועוקצים אותנו מכל עבר.  אבל אותם לא צלמתי, ועליהם מוטי סיפר. 

כשהחלטנו לנסוע לפלורידה, מאד רציתי לראות את ביצות המנגרובים הידועות שלהם. ובכן, ראינו אותן – ואני אכתוב רשומה נפרדת על המנגרובים.
בינתיים, הנה טעימה: כך נראות ביצות המנגרובים: 

כשמדברים על הביצות של פלורידה, יש כמה וכמה סוגים שונים של ביצות.
ישנם איזורים שהם ממש מוצפים ומלאי מים – 

ישנם איזורים לחים, שמתייבשים במשך חלק מהשנה –

ויש איזורים שיש בהם מים עומדים, רדודים מאד – לפעמים בעומק של סנטימטרים בודדים. 

רוב דרום פלורידה, וגם חלקים ניכרים מאיזורי החוף הצפוניים יותר שלה – הם ביצות. ישנם שישה טיפוסים שונים של ביצות, בהתאם לכמות המים (מים עמוקים, רדודים, מתייבשים חלק מהשנה או תלויים בהצפות), סוג המים (מתוקים, מלוחים או מעבר בין לבין) ומיני הצומח השונים.  

פגשנו בחלק מהביצות עצי טקסודיום – קרובים של הברושים שלנו – מחטניים שגדלים ממש במים. הטקסודיום בתמונה הבאה הוא בן יותר מ-2,000 שנים, והוא מסוג Taxodium ascendens, והוא גדל בקרקעות מוצפות או מתייבשות, אך כאילו ללא שטפונות. 

 

אני מתכננת רשימה גם לקרוביו, עצי הטקסודיום הגדלים במים – אפשר לראות אותם מקיפים את הבריכה הזו, מלאת הצמחיה: 

אחד הצמחים היפים שפגשנו בביצה נקרא Swamp Apple – עץ ממשפחת האנוניים – קרוב לאנונה ששמו Annona glabra. לא ראינו את הפריחה, אך תפוחי הביצות ליוו אותנו ברוב הסיורים: 

טיילנו גם באיזור יבש יותר – ה-Pinelands – איזורים בהם שולטים עצי אורן. הם פחות מוצפים, ובד"כ גבוהים יותר ולכן בעלי חיים רבים מעדיפים לישון שם – למשל, הפומה של פלורידה – Florida Panther. 

מאד התפעלתי מעצי האורן בביצות – שמם הלטיני Pinus elliottii, ושמם העממי Slash Pines, על שם האדמה הבוצית בה הם גדלים.

ראינו גם ביצות ללא עצים – אילו ביצות-הצפה – איזורים קרובים לנהר, שמוצפים רק כאשר הנהר עולה על גדותיו. בביצות כאילה, עיקר הצומח הוא עשבוני – אך פה ושם אפשר למצוא דקל או אורן. 

ביצות כאילו יכולות להתפרש לאורך קילומטרים רבים: 

כמו שכתבתי, הרבה מהביצות מוצפות – ולכן, על מנת לאפשר לאנשים לטייל בביצות – בנו טיילות מעץ. הרבה מהשבילים שהלכנו בהם היו בטיילות עץ כמו זו – 

בביצות הלחות אפשר למצוא גם שרכים רבים – זה מאד מרשים לראות את סבך השרכים למרגלות עצי האורן, הטקסודיום ושאר העצים –

 

וגם עצים עמוסי אפיפיטים – צמחי אוויר – צמחים הגדלים על העץ, אך אינם טפיליים ואינם מנצלים את העץ לקבל את צרכיהם – הם נעזרים בעץ רק עבור מקום עיגון, ואת צרכיהם מקבלים מהאוויר (המאד לח) ומהגשמים הרבים שיורדים. 

מבחינה אקולוגית, הביצות הללו הן סביבה (אקוסיסטמה) ייחודית – כמות גדולה של מים מתוקים, סביבה איזור מעבר של מים מתוקים מעורבים במים מלוחים, וסביב – האוקיאנוס האטלנטי ומפרץ מקסיקו, כלומר – מים מלוחים. 

  

במקור, רוב המדינה היתה מיוערת וחלקים גדולים היו מוצפים במים רוב השנה. אך עם התפשטות האדם, נכרתו עצים רבים, נחפרו תעלות המנקזות את הביצות – לצד רוב הכבישים הראשיים עוברות תעלות – וכמובן, הרבה מהמים הנקיים נשאבו הישר מהמעיינות לשימוש האדם.

פארק האוורגליידס, והשמורות סביבו – נותרו כשריד אחרון למערכת המופלאה הזו. 

אך כיוון שכמות בני האדם הולכת וגדלה (במטרופולין של מיאמי חיים כ-5.5 מליון בני אדם, באורלנדו – כ-3 מליון, ובטמפה עוד כ-2.5 מליון), יותר ויותר שטחים טבעיים מפונים על מנת לבנות שכונות ומרכזי קניות לבני האדם, ומים רבים מנוצלים לשימוש בני האדם.
שמענו חלק מהסבר של ריינג'ר באחת השמורות, הוא אומר שכמות המים בביצות פוחתת, ולכן כל המערכת נמצאת בלחץ – Stress – והם עובדים קשה על מנת לשמר ולהציל את הביצות, ואת כל תושביהן. 

  

בעצם, מה שהם עוברים, דומה למה שקורה גם כאן אצלינו – רק שבארץ יש פחות שטחים, וצפוף יותר. התחברתי לקבוצת בוטניקה בפלורידה, וכבר ראיתי שהם מבקשים עזרה בחתימות נגד כמה פרוייקטים של בינוי, שאמורים לקחת שטח שידוע כשטח ערכי ומלא חיים – ולבנות שם וול-מארט, או שכונת מגורים וכיו"ב. 

אחרי ששמעתי כל כל הרבה על העבודה הקשה שהם משקיעים בהצלת בעלי חיים, ואחרי שבקרתי בגנים הבוטניים של מיאמי – גני פיירצ'יילד, שמנסים להשיב לטבע צמחים נדירים – אני מקווה שהם יצליחו במאבקים, ויישמרו את הביצות היפהפיות הללו (למרות כל מליוני היתושים הרעבתנים!) 

את התמונות צלמתי ברחבי דרום פלורידה, בתאריכים 22.6.2014 – 12.7.2014

  

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!