בארץ גדלים 23 מיני מרווה, 8 מתוכם כבר סקרתי בבלוג: בין השאר, את המרווה המשולשת הנפוצה והמוכרת בזכות תכונותיה הרפואיות הרבות, ואת המרווה הכחולה, שהיא ללא ספק אחת הגדולות והיפות.
היום אני מציגה את אחת המרוות הקטנות ביותר: מרווה מצרית.
המרווה נקראת "מצרית" כי היא הוגדרה לראשונה במצרים.
בארץ אפשר למצוא מרווה סורית, מרווה ארץ-ישראלית, מרוות יהודה ומרוות ירושלים – הן נקראות על שם האזור או המדינה, אך לא מחויבות לגדול רק שם.
המרווה המצרית היא צמח קטן, עם פרחים תכולים-סגולים זעירים – בגודל חצי סנטימטר בערך. כשמסתכלים מקרוב, רואים שיש דוגמאות עדינות על הפרח.
המרווה הזו היא צמח תרמופילי – כלומר, אוהב חום.
ובאמת, בארץ היא פורחת בעיקר במדבר: בנגב ובמדבר יהודה, ובספר המדבר – בבקעה.
הפעם הראשונה בה פגשתי את המרווה הזו היתה בנחל פארן, בדרום הנגב – לפני 6 שנים.
מאז התאהבתי בה, ועדיין אני חושבת שהמרווה הזו היא יפהפיה אמיתית:
אני מסוגלת לשבת הרבה זמן להסתכל על הפרחים הקטנים והעדינים הללו.
כמובן, קצת קשה למקד את המצלמה עליהם. אז מכריזים על עצירת שתיה, מתישבים ליד המרוות – ולא עוזבים עד שמרוצים מהתוצאות (וחשוב לזכור גם לשתות מים!)
המרווה המצרית היא בן-שיח, כלומר צמח שבסיסו מעובה – אבל בניגוד לשיח, שהוא גדול ומרשים, בן-שיח יכול להיות קטן. המרווה המצרית היא בגובה 20 ס"מ בערך.
את התמונות צלמתי –
במצפה חגי ליד שדה בוקר, בתאריך 1.10.2014
בראש נחל פיראן בבקעת הירדן, בתאריך 30.1.2015
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.
פרחים, פרפרים וכל מיני 