מרקולית מצויה – Mercurialis annua

DSCN6372

הצמח שלי היום הוא אחד צמחים הנפוצים ביותר, פרח עם צורת חיים יחודית – ובכל זאת, לרוב מתעלמים ממנו. 

DSCN6314

הכירו נא את המרקולית המצויה. צמח חד-שנתי, קטן, ירוק, לא מרשים – אבל מעניין. 

DSCN6327

נסתכל על הפרחים שלו: הם קטנים, לא בולטים. האבקנים גדולים. וכשהצמח משקיע באבקנים, אבל לא משקיע בגודל הפרח – אנחנו מבינים שהפרח סומך על הרוח שתאביק אותו. הוא לא מנסה למשוך מאביקים בעלי עיניים או חוש ריח.
ואכן, המרקולית מסתמכת על האבקת רוח. 

DSCN6344

אבל אם נמשיך להסתכל על הפרח – נראה שאמנם יש פה אבקנים, אבל אין עמוד עלי. כלומר – זהו פרח זכרי!
ואם יש פרח זכרי – צריך לחפש גם את הפרח הנקבי. 

מרקולית מצויה זכר-25-12-14-גכלניות-הודהשרון-יעלאורגד-01

כאן הנקודה המעניינת של המרקולית. יש צמחים רבים שמפרידים את זמן פריחת הזכר מהנקבה – למשל, אצל הכלניות – הפרח מתחיל כפרח נקבי, ורק לאחר כמה ימים מבשילים האבקנים הזכריים. אצל פרחי האחילוף – הפרחים הזכריים נמצאים על החלק העליון של השזרה,והפרחים הנקביים בבסיס.
אך כל זה קורה באותו פרח. הצמח עדיין דו-מיני.
צמחים שמפרידים את הזכר מהנקבה לחלוטין נקראים צמח חד-מיני, דו-ביתי. כלומר, בניגוד לרוב הצמחים שהם דו-מיניים (הזכר והנקבה חיים יחד באותו "בית" – כלומר, על אותו צמח) – כאן יש לנו צמחי זכר וצמחי נקבה. לכל אחד יש בית נפרד. 

DSCN6373

השיטה הזו, של הפרדת הזוויגים לצמחים שונים – בד"כ מוכרת אצל עצים ושיחים. למשל, התות והחרוב הם דו-ביתיים. אצל צמחים קטנים, ובמיוחד חד-שנתיים – זה הרבה יותר נדיר. 

DSCN6377

מה שעוד מעניין הוא, שפרחי הנקבה הם קטנים וחבויים. בניגוד לפרחי הזכר הבולטים, שרוצים לשלוח את האבקה לכל עבר – פרחי הנקבה מוגנים בחיק העלים: 

DSCN6772

כך נראה פרח נקבי מקרוב: כאן רואים את העֶלי הלבן של הפרח. אין לו כלל עלי עטיף. 

מרקולית מצויה נקבה-25-12-14-גכלניות-הודהשרון-יעלאורגד-01

 כאן כבר רואים את פירות המרקולית:

DSCN6770

כאמור, המרקולית מאד נפוצה בארץ – אני בטוחה שכל מי שמטייל פגש בה פה-ושם, הרוב פשוט לא שמו לב אליה… 

אני רוצה למסור תודה מיוחדת לפרופ. שמידע על ההסברים לגבי המרקולית! 

DSCN6378

את התמונות צלמתי בתאריכים –
20.12.2014 ביער חורשים
25.12.2014 בגן הבוטני של אוניברסיטת ת"א
26.12.2014 בגבעת הכלניות של הוד השרון.
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

 DSCN6853  

אדום בעיניים! כלנית מצויה – Anemone coronaria

DSCN9319

שמתם לב שהגיע זמן הכלניות? 

DSCN9211

כי אם (במקרה) לא שמתם לב – אני כאן למענכם. יוצאת אל ההמון, מקללת בפקקים: הייתי חייבת לספוג קצת מהאדום-האדום הזה. 

DSCN9371

נסענו ליער שוקדה, וממש לא היינו שם לבד. המון אנשים באו לראות המון כלניות. 

DSCN9316

ובאמת היו שם המון כלניות – כלנית מצויה, למי שלא זוכר, היא פרח נפוץ מאד בארץ. 

DSCN9321

מאיזור השומרון וצפונה – אפשר למצוא אותה בשלל צבעים (למשל, סגול, לבן, ורוד…) – ובכל הארץ היא פורחת באדום חזק.
בצפון הנגב היא מכסה מרבדים נהדרים, מענגים. 

ולכן, בסוף ינואר-תחילת פברואר – חצי מתושבי המדינה (בערך) נוסעים לאיזור, ומסתנוורים מהאדום הנהדר. 

DSCN9305

כמובן, אם מתרכזים (וזה קשה, כי אודם הכלנית מאד מושך) אפשר למצוא בין הכלניות פרחים נוספים. כמו איריס ארץ-ישראלי – (בכלל, כלניות ואיריסים זה שילוב מצוין!)

DSCN9327

או טוריים מצויים, שמשתלבים נפלא עם הכלניות –

DSCN9332

כמובן, כשיש אוכלוסיה גדולה שכזו – אפשר למצוא גם חריגים. למשל – כלניות בגוון כתום-אפרסק: 

DSCN9445

חלק מהכלניות כבר מפזרות זרעים לרוח: 

DSCN9364

הכלניות האדומות הן כל כך נפלאות ומושכות: גם אותנו וגם את החוקרים.
בהשתלמות כלנית האחרונה (זה השם החדש של השתלמויות רת"ם…), סיפר לנו פרופסור אמוץ דפני שהמאביקים הידועים של הכלניות האדומות הם חיפושיות פרחים (היחידות שמזהות את הצבע האדום), ודבורי דבש – כמו בתמונה. 

DSCN9298

זבובים, פרפרים וחרקים אחרים לרוב לא מגיעים אל הכלניות האדומות – הם לא מזהים את הצבע האדום, ולכלנית אין צוף או ריח שימשוך אותם.
זבובים מאביקים כלניות לבנות, ורודות וסגולות. פרפרים מחפשים צוף – ולכלניות אין צוף. 

DSCN9374

אבל הדבר המדהים ביותר שהתגלה במחקרים האחרונים, לפי מה שסיפר פרופסור דפני, הוא שרוב הכלניות מואבקות באמצעות האבקת רוח!
האבקת רוח – משמעותה שהרוח מעיפה את האבקה של הפרח, והאבקה נוחתת – לפעמים – על פרח אחר, ומאביקה אותו. 

DSCN9323
לפרחים שהם מואבקי רוח יש לרוב שני מאפיינים.
הראשון: הרבה אבקה. הרוח היא לא מאביק מדויק. היא מעיפה את האבקה לכל הכיוונים, וצריך מספיק אבקה כדי שחלק מממנה ינחת בפרח אחר. כלומר, שסטטיסטית יהיה סיכוי להאבקה. לכלנית באמת יש הרבה אבקה.  

DSCN9370

המאפיין השני הוא פרחים קטנים ולא בולטים. פרחים מואבקי רוח לרוב לא מנסים למשוך מאביקים – אין להם סיבה להשקיע אנרגיה בפרח יפהפה וגדול. למשל, לאלון התבור פרחים קטנטנים ולא בולטים. גם הפרח הבודד של ריבס המדבר קטן מאד, כמעט לא נראה.
אבל… לכלנית יש פרח גדול ומרשים!
כלומר הכלנית היא מאד מיוחדת – מצד אחד, היא מואבקת רוח. אבל מצד שני, היא בעלת פרח גדול, מרשים ויפהפה – כלומר, היא כן מנסה (ומצליחה) למשוך חרקים שיאביקו אותה. 

DSCN9413

את הכלניות צלמתי ביער שוקדה, בתאריך 24.1.2015 – מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

DSCN9454 

כרמלית נאה – Ricotia lunaria

  DSCN8350

היום הפרח שלי הוא אחד היפים במשפחת המצליבים: כרמלית נאה.

DSCN8334

לרוב, למשפחת המצליבים אין פרחים מרשימים. את אפקט הרושם הם נותנים על ידי הכמות – למשל, מרבדי השלח במדבר, מרבדי מרסיה במישור החוף או חרדלים לצידי הדרכים. הפרח הבודד לרוב קטן, תמיד עם ארבעה עלי כותרת, 6 אבקנים ועמוד עלי.

DSCN8358

הכרמלית היא ייחודית יותר במשפחה – עלי הכותרת שלה מעוצבים יפה, ויוצרים צלב מעוטר.

IMG_5712

גם היא יוצרת מקבצים ורודים מרשימים –

IMG_5803

הכרמלית נקראת כך כי היא נפוצה בכרמל. אבל היא נפוצה גם בגליל, בגולן ובחרמון. 

DSCN8346

כאמור, הפרח נפוץ בכרמל – וצורתו דומה לצלב. כנראה זו היתה אחת הסיבות לכך שמסדר הנזירים הכרמליתיים אמצו את צורת הפרח לצלב הרשמי של המסדר.
עדכון: קבלתי תיקון מפרופ. אמוץ דפני מאוניברסיטת חיפה: אני מביאה אותו בשם אומרו:
פרחיה של הכרמלית הנאה הם בתבנית "צלב מלטה". לצלב זה שמונה קצוות, האמורים לסמל את התכונות המציינות את אבירי המסדר: נאמנות, צדיקות, כנות, אומץ, כבוד ותהילה, בוז למוות, עזרה לעני ולחולה וכבוד לכנסייה. הצלב המלטזי הוא סמל מסדר הכרמליטים הידועים גם כ"אבירי מלטה". השם האנגלי "Maltese Cross Ricotia", המופיע באתרים רבים, הוא ככל הנראה "המצאה" מאוחרת תוצרת הארץ, משנות השמונים של המאה שעברה, שלא הצלחנו לאתר את מקורה. מכאן שכל קשר בין מראה הצמח – צלב מלטה ומסדר הכרמליטים – מופרך מעיקרו. למען הדיוק, נציין שצמח זה אינו מצוי כלל במלטה. כאשר נשאל ראש המסדר הכרמליטי בסטלה מאריס אודות הקשר האפשרי בין הצמח למסדר הוא ענה: "גם אני שמעתי כך".
נראה, אפוא, שהקשר של הכרמלית הנאה למסדר הכרמליטים אינו נכון, למרות הפיתוי הרב ל"סיפור יפה". סביר הניח שמקור השם העברי בכך שמעניקיו התכוונו לתפוצתו הרבה בכרמל. שם זה מופיע לראשונה במגדיר לצמחי הארץ שהופיע ב- 1955.
פרחי כרמלית נאה מופיעים בשלושה פסיפסים ביזנטיים – פסיפס שהיה בכנסיית המולד בבית לחם, פסיפס בבית דיוניסוס בציפורי ופסיפס בחמאם בבית שאן. משערים, הפרח נבחר בגלל היותו דומה לצלב ויצוין שגם הצלב האורתודוכסי הוא שווה צלעות.
הנאמר כאן הוא ציטוט מתוך הספר "צמחים, שדים ונפלאות: מפולקלור צמחי ארץ – ישראל" מאת אמוץ דפני וסאלח עקל ח'טיב. בספר יש מידע נוסף על הכרמלית.
תודה רבה לפרופ. דפני על הציטוט, ועל הרשות להשתמש בו!

DSCN8356

המסדר הכרמליתי הוא מסדר נזירים שנוסד במאה ה-12, על ידי נזירים שבאו לארץ הקודש מאיטליה ומצרפת. הם התגוררו תחילה במערות בכרמל – בנחל שיח, וכנראה שם פגשו את הכרמליות. 

DSCN8357

מאוחר יותר הם עברו לאיזור סטלה מאריס – שם, לפי המסורת, נמצאת מערת אליהו הנביא. הם רכשו את השטח במאה ה-17, אך בתחילה עדיין התגוררו במערות ובכוכים באיזור. 

DSCN8365

במהלך המאה ה-18 כוחם התחזק והם התחילו לבנות מנזר. בשנת 1799 נפוליאון כבש את הארץ – והשתמש בבנין המנזר לבית חולים לחייליו. 

DSCN8360

לאחר עזיבת נפוליאון הערבים ששלטו באיזור הרגו את החיילים הצרפתיים (הפצועים שנותרו בשטח) והרסו את המבנה.
במהלך המאה ה-19 הכרמליתים הגיעו להבנות עם הערבים ובנו את המנזר והכנסיה שנמצאים שם עד היום. 

DSCN8375

בעצם, בערך החל מתקופת נפוליאון הכרמליתים היו חלק חשוב מהעיר חיפה. הם היו נזירים ומשכילים, בעלי ידע ברפואה באיזור שעד אז היה כפר דייגים קטן בדרך לעכו. הם תרמו רבות להתפתחות העיר. 

DSCN8362

וכל הזמן הזה, הכרמליות פורחות מסביב וכלל לא מודעות למלחמות ולקרבות. 

IMG_0854

הכרמליות בכרמל מתחילות לפרוח בסוף דצמבר, וממשיכות עד ראשית מרץ. בגליל העליון, בחרמון ובגולן אפשר לפגוש בהן גם מאוחר יותר. 

DSCN8366

הכרמליות, כמו שרואים בתמונות כאן, פורחות בורוד בהיר. אבל פה ושם אפשר למצוא גם לבקניות: 

DSCN8338

את התמונות צלמתי בעיקר בכרמל – בתאריכים 1.1.2013, 16.2.2013 וגם 17.1.2015
אבל גם בכמון, בגליל התחתון בתאריך 23.2.2013

IMG_0877

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא. 

IMG_4671

 

   

כפתור חולות – Neurada procumbens

DSCN7007

 היום אני מציגה צמח מאד מוכר – אבל הרוב בכלל לא שמים לב אל הפריחה שלו. טוב, הפרחים מאד קטנים…

DSCN6997

הכירו את אחד האויבים הגדולים של סוליות נעלי המטיילים: כפתור החולות. זהו הפרי היבש: 

DSCN7018

השיטה של כפתור החולות להפיץ את הפרי היא באמצעות קוצים חדים. כפתורים קוצניים שנתקעים בסוליות הנעליים (ובפרסות בעלי חיים) ולפעמים גם חודרים דרכן עד הרגל… וזה כואב. 

DSCN7024

תתארו לעצמכם מה מרגישים בעלי החיים שהכפתורים הללו נתקעים להם בכפות הרגליים! מסכנים! 

DSCN7013

אבל מהפרי – בסופו של דבר – נובט צמח שטוח ומתפרס, ששולח גבעולים על הקרקע, עם עלים נחמדים מכוסים פלומה עדינה – כנראה כדי לדחות את החול – 

DSCN7009

ופרח קטן ולבן – לפעמים בצבע קרם, צהבהב או ורדרד – בקוטר חצי סנטימטר בערך. 

DSCN7014

כפתור החולות, כמשתמע משמו, הוא צמח חולות. אפשר למצוא אותו בחולות מישור החוף, הנגב והערבה. 

DSCN7015

בעולם אפשר למצוא אותו במדבריות ובספר המדבר – באיזורי חולות – מצפון אפריקה (סהרה) ועד להודו. 

DSCN7005

את הפירות הטריים – לפני שהם הופכים לכפתורים הדוקרניים – אפשר לראות בתמונה מעל ובתמונה הבאה – בשלב הזה הקוצים עוד לא דוקרים.
בערבה ישנו זן נוסף של כפתור החולות, שהכפתורים שלו יותר כוכביים ולא עגולים. 

 IMG_8035

כפתור החולות כלל אינו נדיר, ובכל זאת – כיוון שהצמח קטן ולא בולט, לרוב לא שמים לב אל הפרח. הפרי – זה משהו אחר… 

IMG_8032

ואם כבר הייתי בנתניה, ליד שלולית דורה התחיל כבר לפרוח איריס הארגמן! הופתעתי למצוא אותו פורח, כי לפי הכתוב, הפריחה מתחילה בסביבות השבוע השלישי של ינואר.
המומחה שלי לאיריסים – ד"ר יובל ספיר מהגן הבוטני של אוניברסיטת ת"א – טוען שזמן הפריחה רחב יותר ממה שהנחתי, ומאד סביר שלא ראיתי אותו פורח בעבר בסוף דצמבר – פשוט כי לא חיפשתי… בינתיים כבר יש דיווחים יפים על פריחה גם בשמורת האיריסים בנתניה. 

DSCN6906

את התמונות צלמתי בשמורת האיריסים בנתניה ובשלולית דורה בנתניה, בתאריכים  22.2.2014 וגם 27.12.2014. 

IMG_8031

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

IMG_8036

קשקשית פחומה – Pholiota carbonaria

DSCN5418a

כבר ציינתי שהשנה פגשתי המון פטריות? למשל, תראו איזה מקבץ נהדר: 

DSCN7647

היום אני מציגה בפניכם את הקשקשית הפחומה.  

DSCN5419

יש אנשים שמכנים את הפטריה הזו בשם "אורניה כוזבת" – כי במבט ראשון היא מזכירה אורניה. אבל זה רק במבט ראשון!

DSCN7660

מיד כשהופכים אותה, רואים את הדפים הבהירים בחלק התחתון של הכובע – לאורניה, כזכור, יש ספוג בצבע צהוב-חום ולא דפים. 

DSCN5420

ושוב אני אזכיר: 

פטריות יכולות להיות רעילות מאד – עד כדי מוות. אין כלל שלפיו אפשר לומר "פטריות שיש להן X הן תמיד רעילות" או "פטריות שיש להן Y הן תמיד אכילות". פשוט אין.
הדרך היחידה לדעת אם פטריה היא אכילה או רעילה, היא להכיר אותה. לטייל עם אנשים שמכירים, שיודעים לזהות ולקחת רק מה שבטוחים בו. הכלל החשוב ביותר הוא –

 בפטריות, אם יש ספק – אז אין ספק. לא אוכלים, לא מלקטים. נקודה.  

DSCN5448

הקשקשית הפחומה היא פטריה יפה: הכובע הוא בצבע כתום-חום נעים. הרגל מחוספסת – יש עליה מעין קשקשים, והם אילו שנתנו לקשקשית את שמה. 

DSCN6581

הקשקשית אוהבת לצמוח במקום שבו היו שריפות. אפשר למצוא מקבצים יפים שלה באיזורים שנשרפו בעבר. 

DSCN7648

את המקבצים היפים הפעם צלמתי ביער בן שמן, ממש בחניון – ליד מנגל. כלומר, במקומות בהם שפכו פחמים – אמנם לא ממש שריפה, אבל בהחלט במקום שיש בו משהו שנשרף. 

DSCN7649

הקשקשית הפחומה איננה פטרית מאכל. בכל מקום שקראתי עליה, כתוב שהיא פשוט לא טובה. 

DSCN7651

כלומר, כנראה היא לא רעילה, ולא תמותו אם תבשלו אותה – אבל ממש לא יהיה טעים. בכלל לא. 

DSCN7654

ובאמת, אחד הדברים שמפריעים לי בכל מיני קבוצות של פטריות – זה הרצון לאכול כל דבר.
אנשים מעלים תמונות פטריות, וישר שואלים: "זה אכיל?" – או במקרים קיצוניים יותר – "איך מבשלים אותה?"
אז רציתי לומר שלא כל דבר צריך לאכול. אפשר להסתכל על פטריות ולהנות מיופין, גם בלי לתכנן מרק, או תבשיל. 

DSCN7656

את התמונות צלמתי –
ביער בן שמן, בתאריכים 11.12.2014 וגם 5.1.2015
ובכרמל, ב-21.12.2014

DSCN7657

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

DSCN7662

The Snow is Snowing!

DSCN7902

בזמן שבו צלמתי מעט מהשלג שירד בכרמל – ירד המון המון שלג בצפון הארץ. קראתי דיווחים על 30-50 ס"מ של שלג בהר מירון, ויותר מזה ברמת הגולן ובחרמון. 

DSCN7940

ולכן, למרות שמאד התרגשתי מתמונת היעלים בשלג במצפה רמון שצלמה תיקי עוזר (ופרסמה בפייסבוק – שווה להציץ, זו תמונה מופלאה!) – היה ברור שהסיכוי הטוב לראות שלג יהיה בצפון – ונסעתי עם חברים צפונה.
התחלנו בתצפיות מאיזור רמת דלתון.
הנה הר מירון: יש עליו כמויות נאות של שלג.

DSCN7839

בשלב הזה עוד קיוויתי שאפגוש בשלג רקפת יוונית, או איריס הלבנון… למרגלות המירון פגשתי סביון אביבי (שלא נראה מאד אביבי) בשלג: 

DSCN7848

הסתכלנו צפונה: בבדידות קורנת נם חרמון הסבא, וצינה נושבת מפסגת הצחור – 

DSCN7861

בעצם, כל צפון הרמה הבהיק בלבן. הנה הר בנטל: 

DSCN7874

וממש לידו, הר אביטל: רואים יפה את הלוע שלו, ואת הכביש שעולה לבסיס:
נראה שכדאי לנסוע לגולן. אז נסענו.

DSCN7875

עלינו לרמה מכיוון גונן. לאט לאט הנוף נעשה לבן יותר.
בצומת גוב געש היה משטח לבן ונפלא של שלג עמוק – ועצרנו לבדוק אותו.
ציירתי בשלג מלאך-שלג – Snow Angel – את זה למדתי לעשות בארה"ב, ובעצם מאז שהתגוררתי שם לא עשיתי אחד. למי שתוהה, הנה סרטון הדרכה איך לצייר מלאך-שלג בשלג.

DSCN7889

המשכנו צפונה, לכיוון הג'ובה הגדולה – החניה המוסדרת אבדה בשלג… אבל מצאנו מקום לחנות וירדנו לכיוון הג'ובה. כמויות השלג מדהימות – שלג בעומק 60-70 ס"מ, מכסה את העצים והקרקע  

DSCN7980

הג'ובה, למי שלא יודע, היא בור גדול שנוצר כתוצאה מפעילות געשית שהיתה בעבר בגולן. הג'ובה הגדולה ביער אודם היא הגדולה בארץ. קוטרה כ-250 מטרים ועומקה כ-60 מטרים. ככה היא נראתה אתמול: 

DSCN7910

ואם מסתכלים היטב, רואים במרחק את גוש הרי מירון, הלבנים מהשלג. 

DSCN7908

ניסיתי לחפור קצת בשלג, כדי לחפש רקפת יוונית. מובן שנכשלתי… איך אפשר למצוא רקפת יוונית, צמח בגודל 3-4 ס"מ, בשלג בעומק 60-70 ס"מ?
אז צלמתי נטיפי קרח:

DSCN7918

המשכנו דרך הישובים מסעדה ובוקעתא לכביש 98, ובו נסענו דרומה. כך נראתה הדרך ממסעדה לבוקעתא: 

SAMSUNG CAMERA PICTURES

עוד אנחנו נוסעים, וראינו ממרחק שהדרך העולה להר בראון מפונה, ובולטת בשחור על רקע השלג הלבן. ניצלנו את העובדה שבאנו ברכב 4X4, ועלינו לראש הר בראון.
רוב הדרך סלולה, ועבירה גם לרכב רגיל – אך החלקים העליונים הם דרך עפר, קפואה בחלקה, והנסיעה למעלה מחייבת זהירות.

DSCN7976

את הנוף מפסגת הר בראון אפשר לסכם במילה אחת: לבן. 

DSCN7988

את התחושות שלנו שם אפשר לסכם בשתי מלים: התעלות קפואה.
מד הטמפרטורה של האוטו הראה מינוס-מעלה, והרוח החזקה גרמה לתחושה של טמפרטורה נמוכה הרבה יותר. הנוף מרהיב – לבן לכל הכיוונים – אך הרוח חזקה מאד.

DSCN8001

הנה מאגר בראון – בשבת ראיתי תמונות שלו מכוסה שכבת קרח. בינתיים הקרח נמס. אבל יש עוד הרבה מאד שלג. 

DSCN7997

הופתעתי לראות כמה ציפורים בשלג בראש הר בראון. ראינו עפרוני מצוייץ, שלא המתין לצילום – אבל הגבתון הצהוב הסכים לעמוד ולהצטלם: 

DSCN8006

למרגלות ההר עמדו כמה פרים ופרות, די ריחמתי עליהם ככה בקור – 

DSCN8023

נסענו לראות גם את מאגר בראון מקרוב. פתאום ראיתי משהו זז… 

DSCN8042

לבנית גדולה נעמדה על השלג. ממש לבן על לבן

DSCN8033a

מעבר לכביש, בריכת באב אל הווא עדין קפואה. אבל הקרח כבר דק ומתחיל להסדק. 

DSCN8080

ועוד סוס אחד רועה בשלג. מסכן, נראה לי שממש קר לו… 

DSCN8055

הפעם צלמתי גם את הנסיעה ביער אודם – והעליתי את הסרטון להנאתכם: 

 

ולסיכום: אמנם לא שלג-במדבר כמו במצפה רמון, וגם לא שלג-בכרמל שזה אירוע נדיר – אבל כמויות שלג שכאילה אני לא זוכרת שראיתי בארץ. זה היה טיול מדהים!
ואני אצטרך לחזור לגולן בשביל הרקפת היוונית… 😉

DSCN8058  

את התמונות והסרטון צלמתי ברמת הגולן, בתאריך 12.1.2015 – מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא. 

DSCN7947

שלג בכרמל!

SAMSUNG CAMERA PICTURES

הלילה ירד שלג בכרמל! איזו התרגשות!  

SAMSUNG CAMERA PICTURES

שלג – בכרמל – זה אירוע נדיר מאד. ובדיוק הערב נסענו לארוחת ערב משפחתית בחיפה. תזמון מצוין! 

SAMSUNG CAMERA PICTURES

כשהגענו, ירד בשכונת אחוזה גשם מעורב בשלג – נכון, זה לא מרגש או מרשים כמו סופות השלגים שהיו באותו זמן בירושלים, בגליל ובגולן (אפילו ציפורי בגליל התחתון התכסתה לבן!) – אבל מצד שני, מזמן לא יצא לי לראות שלג יורד. אפילו כשהוא מעורב בגשם זו חוויה נהדרת. 

SAMSUNG CAMERA PICTURES

בחדשות סיפרו בינתיים, שהכביש מעוספיה לצומת דמון נסגר לתנועה – עקב השלג והקרח. החלטנו לעלות לכיוון אוניברסיטת חיפה, לראות מה קורה שם.
כמובן, חצי מתושבי חיפה יצאו גם הם לכיון הכרמל. אנחנו לא נסענו רחוק – הגענו רק עד הכיכר בכניסה לאוניברסיטה. 

SAMSUNG CAMERA PICTURES

אמנם הגענו רק לרום 460מ' מעל גובה פני הים, ובכל זאת – האיזור היה מכוסה שלג! כסות צנועה – כסנטימטר (הבנתי שבהר מירון יש בערך 35 ס"מ…) אך גם הכרמל לבש לבן!
אני כמובן חייבת לחלוק את החוויה הזו עם כל קוראי! ואם מתאים לכם – נראה לי שמחר בבוקר כדאי לעלות לכיוון עוספיה.
כן, רוב תושבי חיפה והאיזור יהיו שם, אבל בכל זאת, שלג! בכרמל! 

SAMSUNG CAMERA PICTURES

את התמונות צלמתי הלילה, 9.1.2015, בכרמל – איזור אוניברסיטת חיפה.
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

SAMSUNG CAMERA PICTURES

יום גשום באגמון החולה – חלק II

DSCN7071

כמו שספרתי, היינו באגמון החולה… (וראינו שם כמה דאות) מפעם לפעם שמענו את צעקות העגורים, וכמה מהם חלפו מעלינו, או הסתובבו בשדה הסמוך.
בתמונה הבאה אפשר לראות משפחה: הצעיר מקדימה, והוריו בעקבותיו. 

DSCN7149

באגמון אפשר לפגוש מינים רבים של ברווזים – מסתובבים יחד, שוחים או נחים. הברווזים הלבנים בתמונה הבאה הם ממין טדורנה ירוקת-ראש. פרט אליהם יש בתמונה ברכיות, מריות, סיקסק אחד – ואפילו סיפן (מימין מאחור)

DSCN7193

הטדורנות הללו מצאו חן בעיני, וקצת הצטערתי שכולן ישבו מכורבלות – כנראה בגלל הגשם – ולא ראיתי את המקור האדום המרשים שלהן.
אתם מוזמנים לראות תמונות יפות שלהן באתר תצפית המצוין.
אגב, בתמונה הבאה – פרט לטדורנות – יש תמירון אחד וכמה מריות. 

DSCN7191

המרית גם היא ברווז משעשע – בתמונה הבאה אתם יכולים לראות נקבה. לזכר יש ראש ירוק מבריק. המרית נקראת כך על שם המקור הרחב שלה, המזכיר מרית בצורתו –

DSCN7300

צלמתי גם שרשיר – ברווז נפוץ למדי, עם ציור יפה על הראש – תראו כמה הוא נחמד, שוחה לו בבריכה מלאה צמחי ספלילה –

DSCN7312

אמא שלי קראה לתמונה הבאה – Bottoms Up! – אילו ברכיות, שבתיאום מושלם צללו כולן כדי לחפש מזון. התוצאה משעשעת מאד בעיני: 

DSCN7287

אני חושבת שהברווזים הנחמדים ביותר שראינו הפעם היו אילו: ברווז צהוב מצח. המצח הצהוב בולט מאד אצל הזכר – 

DSCN7266

בבית בדקתי, וגיליתי שהברווז צהוב-המצח נקרא באנגלית Eurasian Widgeon, והוא קרוב של ברווז אחר שהצגתי כאן – ברווז שאבו-נטע לימד אותי להכיר – American Widgeon.
את קרובו האמריקאי פגשתי (בין השאר) באגם בלבואה

DSCN7277

בשטח האגמון היו להקות רבות של עוף מים חביב נוסף – האגמית. הן התהלכו על החוף, וגם ירדו למים בקפיצות התאבדות משעשעות מאד.
זה הזכיר לי את האגדות אודות ה-Lemmings, שקופצים מהצוק בזה אחר זה. האגמיות, כמובן, קופצות למים ומתחילות לשחות… 

DSCN7225

לצערי, כל תמונות הקפיצות שלהן יצאו לי מטושטשות. אבל צלמתי אותן שוחות בטור לאחר מכן: 

DSCN7235

השמש התחילה לשקוע – קרן אור האירה את האנטנות ברמות נפתלי. בגלל מסך העננים זה נראה היה ממש מצויר. מין תחושה של משהו לא אמיתי –

DSCN7410

ואז הגענו אל המוני העגורים… היו שם רבבות. והצעקות שלהם… מכירים את הביטוי "מצווח ככרוכיה"? ובכן, הכרוכיה זה שם אחר לעגור, ו-30,000 עגורים עושים המון המון רעש. 

DSCN7335

לצערי, מרפי לא שכח אותי – ובשלב הזה נגמרו לי הבטריות של המצלמה… לפחות נשאר הטלפון, ויכולתי לצלם סרטון (מרחוק): קבלו חצי דקה (בערך) של עגורים מצווחים: 

 

עד כאן הטיול באגמון. היה יום מקסים, ירד קצת גשם – ומאד נהניתי.
את התמונות והסרטון צלמתי באגמון החולה, בתאריך 28.12.2014 – מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא. 

DSCN7293

יום גשום באגמון החולה – חלק I

DSCN7294

ביום ראשון, 28.12.2014 נסעתי לאגמון החולה. הפרסומים הרשמיים דיברו על יותר מ-30,000 עגורים ששוהים בשמורה, ורצינו לראות אותם. אכן פגשנו בהם – ופגשנו עוד בעלי כנף רבים. היו לנו הרבה מציאות.
כיוון שיש הרבה – רשמי הטיול יפורסמו בשתי רשומות. אני מקווה שתהנו.

DSCN7173

אני מתחילה בשני עופות מהצבעוניים ביותר בארץ: שלדגים. ראינו שני נציגים מהמשפחה: שלדג לבן חזה בתמונה מעל, ושלדג גמדי (שכבר הופיע בבלוג) בתמונה הבאה.
שני אילו הם עופות יציבים בארץ. כמשתמע משמם הם אוכלי דגים – אם כי השלדג לבן החזה לא בוחל גם במכרסמים, זוחלים ודו-חיים קטנים, ולא מגביל את עצמו לתפריט דגים.

DSCN7222

ציפור מיוחדת אחרת שפגשתי – וזה המפגש הראשון שלי איתה – היא חרטומית הביצות. ציפור ביצות קטנה, בעלת מקור ארוך ומרשים. מאד התפעלנו מהדוגמא היפה בגווני חום על הגב שלה – 

DSCN7160

באגמון אפשר לראות כל מיני בעלי כנף. ראינו גם ציפורי שיר – הנה אחת נחמדה: עפרוני מצוייץ, שנקרא כך על שם הציצית החביבה על ראשו –

DSCN7245

בפלורידה פגשתי את המגלן הלבן. בארץ חי המגלן החום, שלמרות שמו המשעמם – יש לו גוונים יפים ומיוחדים: 

DSCN7311
מאד התלהבתי מלהקת המגלנים הזו – לא שמתי לב אליהם בעשב הגבוה, אבל הם שמו לב אלי, וכשהתקרבתי מדי – התרוממו ועפו במשק כנפים.
DSCN7386

הטיול שלנו באגמון הפעם היה ביום סגרירי במיוחד. למזלנו, רוב היום לא ירד גשם חזק – היו רק טפטופים פה ושם. הגשם התחשב בנו באופן מופתי: כשהוא התחזק, היינו בדיוק ליד מצפור השקנאים הבנוי. נכנסנו פנימה וישבנו לאכול סנדביץ', עד שהגשם יירגע. מתוך המצפור צפינו באנפה אפורה שעמדה לה בגשם: 

DSCN7350

ועכשיו אתנחתת עגורים. כבר ציינתי שהיו שם הרבה מאד עגורים? רבבות! וכולם ממין עגור אפור, שכבר כתבתי עליו

DSCN7401

באגמון אפשר למצוא כל מיני דורסים, חלקם מאד נפוצים – כמו הבז המצוי הזה –  אם אני לא טועה, זהו זכר – לפי הגב החום. 

DSCN7202

הדורס המרשים שלנו לטיול הזה היה עיט צפרדעים: נראה שנוצותיו מעט סתורות מהרוח והגשם… 

DSCN7370

עיט צפרדעים נחשב לדורס בינוני – מוטת כנפיו היא בערך 180 ס"מ. זהו דורס בסכנת הכחדה – לפי ההערכות, יש פחות מ-10,000 עיטי צפרדעים בכל העולם. הערכות פסימיות יותר מדברות על כ-3,000 עיטים בלבד. 

DSCN7377

בערך 150 עיטי צפרדעים מגיעים לארץ מדי שנה ומבלים פה את החורף. לפי העדויות, בעבר עיטי הצפרדעים קיננו בארץ, באיזור החולה. אך מאז ייבוש החולה – בשילוב עם התרבות אוכלוסית האדם בארץ – הם הפסיקו לקנן כאן. 

DSCN7185

השם "עיט צפרדעים" מרמז, לכאורה על המרכיב העיקרי תפריט של העיט – צפרדעים. ובכן, אמנם הוא לא יתנגד לאכול צפרדעים אם הוא יתפוס אותן – אך עיקר התפריט כולל מכרסמים, דגים ועופות ביצה שונים. השם כן מרמז על בית הגידול העיקרי של העיט הזה – איזורי ביצה. 

DSCN7382

ועם עוד כמה עגורים אני מפסיקה: המשך יבוא.
את התמונות צלמתי בתאריך 28.12.2014, באגמון החולה. מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

DSCN7417

 

דאה שחורת-כתף – Elanus caeruleus

לפני שאני מתחילה, הפעם אתן אזהרה:
heart בהמשך יש תמונות טריפה, מאד "גרפיות" – כלומר, אם נפשכם עדינה ויש לכם בעיה עם יצורים טורפים המפרקים את טרפם, שימו לב שהמחצית השניה של הרשימה תכיל תמונות כאילה בדיוק. אני אזהיר לפני התחלת התמונות הקשות – אם כי בעיני הן מרתקות. 

DSCN7048

לפני 3 שנים כתבתי רשימה על דאה שחורת כתף.
זו היתה רשימה בדגש שמירת טבע וסיפור הדאות בישראל, ולמרות שהתמונות היו לא מוצלחות וצולמו ממרחק רב מאד – אני ממליצה לקרוא את הרשומה. 

DSCN7060

בינתיים הדאות התרבו בארץ. בעוד שבעבר הן היו "מזדמן נדיר" שקשה היה לפגוש – בשנת 2011 היה הקינון הראשון באגמון החולה ומאז הן התחילו להגיע לכאן.
נרשמו קינונים שלהם בכמה מקומות – מאגמון החולה ועד שפלת יהודה. מצבן בארץ משתפר. 

DSCN7061

לכן מאד שמחתי שהצלחתי לצלם תמונות טובות של הדאה בביקורי האחרון באגמון החולה.
זה התחיל בכלל מאנפה… ראינו מישהו עומד על עץ (מעבר לתעלה) והתקרבנו בנסיעה איטית לראות מי זה. זו היתה אנפה, אך לידה היה קן, שלא הצלחנו לראות מה יש בו.
פתאום הגיע מישהו אל העץ – 

DSCN7055

דאה שחורת כתף!
הדאה היא דורס קטן, מעט יותר גדול מבז. היא ניכרת בצבעיה היפים – לבן-אפור, ובעיניה האדומות. בעיני, שילוב של גווני אפור עם אדום הוא שילוב צבעים נעים מאד לעין. 

DSCN7059

צלמתי גם את הקן, אבל התמקדנו בעיקר בדאה היפהפיה שעמדה מולנו.
אחרי כמה זמן, נמאס לדאה לדגמן לנו, והיא עפה לה הלאה, לעץ ברוש. 

DSCN7064

בבית הסתכלתי בתמונת הקן, וראיתי שגם שם – מוסווית על ידי הענפים – יושבת דאה. אולי בת הזוג של הדאה שראינו.
אני לא מעלה את תמונת הקינון משיקולי שמירת טבע. אמנם צלמתי אותה ממרחק גדול, מהכביש בו עוברים יום יום הרבה מטיילים בשמורה – אבל צילום קינון הוא בעיה כאובה בשמירת טבע. 

DSCN7067

מצד אחד, ממש מקסים לראות תמונות כאלה. אמא-ציפור דוגרת או מאכילה את הגוזלים.
אבל קרו מקרים רבים בהם בנסיון להשיג תמונה טובה יותר – צלמים שאכפת להם רק מהתמונה פגעו בקן, או הפחידו את ההורים.
ציפור שהתקרבו אל הקן שלה יותר מדי עלולה לנטוש את הקן. היו מקרים רבים של קינונים שננטשו או נהרסו, רק למען תמונה יפה. ולכן, לו רק למען החינוך – אני משתדלת לא להעלות תמונות קינון.
בינתיים הדאה התרחקה מהברוש, ואנחנו המשכנו הלאה…. 

DSCN7081

פתאום עלה מהשדה מישהו… דאה נוספת! הוא (אני החלטתי להתייחס אליו בלשון זכר, אני לא באמת יודעת להבדיל בין הזוויגים) נעמד על עץ, והצלחנו לראות שיש לו נברן אחוז בטפריו.
הדאה ניסה לאכול את הנברן, אבל על ענפי העץ הדקים לא היה לו נוח.
התפעלנו מהעובדה שכל פעם הוא בודק שאף אחד לא בא לגנוב לו את הטרף: הוא מסתכל לכל הכיוונים, ומסובב את ראשו בזוויות מאד מרשימות 

DSCN7083

הדאה החליט לעבור לקו-נוע להשקיית השדה הסמוך – וכאן התחיל לאכול ברצינות.
שימו לב: heart התמונות הגרפיות יבואו עכשיו. heart

DSCN7091

הוא נעמד על אחד הצינורות הדקים, והתחיל לקרוע את קרביו של הנברן ז"ל שתפס 

DSCN7098

אבל כנראה גם על הצינור הדק לא היה לו באמת נוח… כל הזמן הוא הניף כנפיים על מנת לשמור על שיווי משקל 

DSCN7100

ולכן הוא עבר לצינור העבה של קו-הנוע. פה כבר היה לו מקום להניח את הטרף ולפרק אותו לגורמים… 

DSCN7103

באחת התמונות הצלחתי לקלוט גם את הלשון שלו בחוץ – נימוסי השולחן שלו לא מרהיבים… הכל מרוח בדם. 

DSCN7108

גם כאן, הדאה המשיך להסתכל מפעם לפעם לכל הכיוונים, לוודא שאף אחד לא בא לגנוב לו את הטרף. 

DSCN7120

מספר הדאות בארץ עולה – באגמון החולה אפשר לצפות בהן כבר כמה שנים. ראיתי דיווחים עליהן בעמק בית שאן ואפילו באיזור כפר הבפטיסטים, ליד פתח תקווה.
בעולם הדאות חיות בעיקר באפריקה, דרומית לסהרה, בדרום מערב אירופה (חצי האי האיברי) ובאסיה (איזור הודו). נראה שבשנים האחרונות הן הרחיבו את תפוצתן אלינו. 

DSCN7105

את התמונות צלמתי באגמון החולה (בלי לרדת מהכביש!) בתאריך 28.12.2014
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא – אני ממליצה לפחות להגדיל את תמונת התקריב, על מנת לראות את העיניים האדומות המדהימות. 

DSCN7112