עדעדית משובלת – Psylliostachys spicata

המדבר השנה פורח בצורה נהדרת, וכבר הייתי פעמיים במדבר יהודה ופעמיים בהר הנגב: יש לי מספיק תמונות לרשימות עד סוף הקיץ, ואפריל עוד לא התחיל!

היום אני מספרת על העדעדית המשובלת. 

העדעדית היא קרובתו של העדעד הכחול. אם מסתכלים מקרוב על הפרח, אפשר לראות את הדמיון לצורת הפרח של העדעד, כולל הגביע הקרומי שנשאר לאחר הפריחה. 

העדעדית גדלה בקרקעות מלוחות, במדבר. כלומר, בארץ אפשר למצוא אותה בדרום בקעת הירדן וסביב ים המלח. 

זהו צמח נדיר למדי – ובאמת, עד השנה מעולם לא פגשתי אותו פורח. ראיתי רק עמוד תפרחת יבש פעם… 

אבל כשהעדעדית פורחת, היא נוטה למלא את השטח. ליצור מקבצים לבנים ולשובב את הנפש – ממש כמו בתמונה הבאה – 

באזור מדבר יהודה, לא כל שנה יש פריחה מרשימה. להפך – לרוב הפריחה היא דלילה.
השנה היא שנה יוצאת דופן – מדבר יהודה קבל הרבה מים, והשלג שירד פעמיים בירושלים תרם גם הוא. 

שמורת ואדי מלחה, סמוך לבית הערבה ולתומר, פרחה בצורה יוצאת דופן – נסענו בדרך העפר בשמורה ולא האמנו למראה עינינו – הכל היה ירוק ומרגש. 

צלמתי יחד עם העדעדית כמה פרחים נוספים מהשמורה – למשל, בתמונה הבאה שמזכירה לי מין פמוט מיוחד – העדעדית מוקפת בפרחי חיעד ספרדי 

וכאן, לצד העדעדית פורח פרח זעיר ממשפחת הציפורניים – דוּרית רפה 

ובתמונה הבאה העדעדית מוקפת בדגן קטן ועדין ששמו יתדן מפושק – 

העדעדית היא פרח חד שנתי, כלומר כל שנה פורח צמח חדש, לאחר הפריית הפרח נוצרים הפירות, ולאחר הפצת הזרעים – הצמח מת. בשנה הבאה יצמחו מהזרעים פרחים חדשים. 

אך כיון שבמדבר לא כל שנה היא שנה ברוכת גשמים – לזרעים יש חיוניות ארוכת טווח, והם יכולים להמתין כמה שנים עד שירד מספיק גשם – ואז הם ינבטו. 

את התמונות צלמתי בשמורת ואדי מלחה, בתאריכים 9.3.2015 וגם 19.3.2015

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

 

זנב סנונית המכבים – Papilio alexanor maccabaeus

אי-שם באמצע פברואר מוטי ואני יצאנו לטיול זוגי בגולן. העצירה הראשונה שלנו היתה בעליה לגולן מכיוון מבוא חמה – שם צלמנו את הטופל האדום. הפעם מצאתי שם בנוסף לטופל – גם מקבץ יפה של מרווה דגולה. 

עוד אני מצלמת את המרווה, ומנסה להחליט מה הדרך הטובה להתמקד עליה – ומוטי קורא לי: תעזבי את המרווה, היא לא תברח. תראי מה יש כאן! 

הסתכלתי – ונעתקה נשימתי. מולי ניצב לו זנב-סנונית המכבים

בארצנו מרחפים להם ארבעה מינים שונים של פרפרי זנב-סנונית. הנפוץ והמוכר מכולם הוא, כמובן, זנב-הסנונית הנאה. הנדיר ביותר – אם אינני טועה – הוא זנב סנונית הורדניים, שמרחף בצפון הגולן ובמרומי החרמון.
השניים הנוספים הם זנב סנונית מדברי, שנמצא בדרום קרוב לגבול מצרים – וזנב סנונית המכבים – שמרחף במזרח הארץ.
זו הפעם השניה שאני רואה את זנב הסנונית הזה, אך זו פעם ראשונה שהצלחתי לצלם אותו – הוא פשוט חיכה לי, ודגמן בסבלנות על פרח חרצית נבול. 

הפעם יכולתי להתמקד גם בקשקשים הצבעוניים היפים על כנפיו של זנב הסנונית – 

כנפיהם של הפרפרים מכוסות קשקשים להגנה. גם כך הן מאד עדינות. אם מצליחים להתמקד טוב על הכנף, אפשר ממש להבחין בקשקשים הזעירים הללו. 

ניסיתי להבין מה הקשר בין המכבים בשם הפרפר למכבים היהודים, שלחמו ברומאים – אך לא מצאתי מקור שמסביר את הקשר.
השם הלטיני, כמו שאפשר לראות, כולל גם הוא את המכבים. 

זנב סנונית המכבים מרחף בעיקר באזורים המזרחיים בארץ – עכשיו אפשר למצוא את הפרפרים הללו מרחפים במורדות הגולן ובגלבוע, במזרח הגליל ובבקעת הירדן. 

 

את התמונות צלמתי ליד מבוא חמה, בתאריך 15.02.2015 (ממש תאריך פלינדרומי!) 

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

 

  

ישימונית דו-גונית – Volutaria crupinoides

היום אני מציגה עוד פרח מקסים מפרחי המדבר הפחות-מוכרים. זוהי ישימונית דו-גונית. 

את הפרח הזה הכרתי בהתחלה בשם הנהדר: אָמְבֶּרבּוֹאָה. נכון שזה שם מקסים? מתגלגל על הלשון, אָמְבֶּרבּוֹאָה! Amberboa!
השם הזה פשוט היה השם הלטיני של הפרח. 

אבל אז חקרו קצת, והפרידו את האָמְבֶּרבּוֹאָה שלנו מהאָמְבֶּרבּוֹאָה של אזור הקווקז. הקווקזית נשארה אָמְבֶּרבּוֹאָה, והאָמְבֶּרבּוֹאָה שלנו נקראה בשם הלטיני: וולוטריה – Volutaria – שם הרבה פחות מתגלגל על הלשון. 

ועדת השמות לפרחים באקדמיה לשפה העברית החליטה שזהו זמן מצוין לעברת את שמו של הצמח. וכיון שכל מיני האמברבואה בארץ גדלים במדבר – (יש שני מינים, השני – ישימונית ורודה – נדיר יותר ומעולם לא פגשתי אותו) – כלומר, בישימון – קראו את שמו של הפרח: ישימונית. 

תוספת: קיבלתי רשות מידידי איתי להציג את הישימונית הורודה, תמונה שאיתי צלם ב14.3.2015
איתי גם הזכיר לי שיש בארץ מין שלישי – ישימונית טוביפלורה. זהו צמח גר (או פולש).

עוד סיבה להתנגדות לשם ישימונית, הוא משמש גם לצמח התרבותי Eremophila. אפשרי לתת אותו שם לאורגניזמים מממלכות שונות כמו צבעוני (פרפר) וצבעוני (צמח) אבל כאן שני צמחים שונים קיבלו אותו שם (ובנוסף גם השממית).

הרבה חובבי טבע כמוני לא מרוצים מהבחירה הזו. מילא לקחו לנו את השם הנהדר והמתגלגל הזה, אָמְבֶּרבּוֹאָה – אבל ישימונית זו לטאה ממשפחת השממיות! הנה ישימונית מצויה שצלמתי בחולות שבטה, ב-30.8.2013: 

ולכן אני – באופן אישי – לא מרוצה מהחלפת השם הזו. 

הישימונית עצמה היא פרח מקסים. ראש הפריחה קטן – כ-2 ס"מ בלבד. 

  

שילוב הצבעים – כחול וצהוב – משובב נפש. כמו שכתב לי מישהו – הפרח הרשמי של מכבי תל אביב 

הישימונית היא צמח ממשפחת המורכבים. כמו שכבר הסברתי – זה אומר שכל פרח הוא בעצם תפרחת – מורכב מכמה פרחים קטנים. 

אם מסתכלים על חרצית או חיננית, אפשר לראות שני טיפוסי פרחים – הפרחים בהקף, שנראים כמו עלה כותרת בודד – הם פרחים לשוניים, ואילו הפרחים במרכז – הם צינוריים. 

אצל הישימונית יש שני טיפוסים של פרחים צינוריים: הפרחים התכולים, שהם הגדולים יותר, ונועדו למשוך את החרקים; ואילו הצהובים – שהם קטנים ובעלי אבקנים סגולים בולטים. 

בואדי מלחה בצפון ים המלח פגשנו מקבצים יפים של הישימונית: 

כשהתקרבנו, ראינו שיש המון חרקים קטנים על הישימונית… למען האמת, זה די דוחה בעיני. 

אבל בעקבות החרקים מגיע הטורף, ובמקרה שלנו – מושית השבע הידועה, פרת משה רבנו – מטיילת על הפרחים ומנקה אותם… 

גם הפרי של הישימונית מצא חן בעיני – הוא נראה כמו כוכבים קטנים. החרק מצד שמאל על הפרי הוא הזחל של מושית השבע. 

הישימונית פורחת בארץ בערבה, בבקעת הירדן ובנגב. היא לא בולטת – ואני ממליצה מאד לשים לב, לחפש אותה ולהנות מיופיה. 

את התמונות צלמתי במקומות הבאים –
5.3.2010, בהר הנגב
30.1.2015 במפגש הבקעה
5.3.2015 במצפה חגי
9.3.2015 בואדי מלחה 

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא. 

 

צבעוני המדבר – Tulipa systola

בארצנו פורחים ארבעה מינים שונים של צבעוני
(ואני מזכירה: הסוג הוא צבעוני, ויש כמה מינים שונים) 

בבלוג כבר סקרתי את צבעוני החרמון, את אחיו הצבעוני הססגוני – וכמובן, את צבעוני ההרים (מספר פעמים – כולל תת המין המיוחד של השרון)

בפורים יצאנו לטייל במדבר, וזו הזדמנות מצויינת להציג את הצבעוני האחרון ברשימה: צבעוני המדבר. 

צבעוני המדבר הוא פרח גדול בצבע אדום מרהיב, מאד דומה לצבעוני ההרים. 

בעצם, חלק מהבוטנאים סבורים שצבעוני המדבר הוא רק תת מין של צבעוני ההרים – ממש כמו צבעוני השרון. רשמית הוא עדיין מוגדר כמין אחר. 

תמיד חשבתי שהצבע האדום של צבעוני המדבר עז יותר מזה של צבעוני ההרים. כמובן, יכול להיות שזו רק תחושה – יכול להיות שהאדום בוהק יותר על רקע המדבר הסלעי, במקום הצמחיה הים-תיכונית שסובבת את צבעוני ההרים. 

ההבדלים בין צבעוני ההרים לצבעוני המדבר  קטנים, ההבדל הבולט ביותר הוא הצבע – לצבעוני ההרים יש כתם שחור מעוטר בצהוב בבסיס כל עלה כותרת. אצל צבעוני המדבר הוא שחור ללא צהוב. 

אבל כמו שכתבתי בעבר, צבע אינו סימן הגדרה טוב. 

הסימנים האחרים מדברים על העלים – במדבר הם גלוניים יותר מאשר בהרים. שוב, סימן לא טוב, כי הגלוניות של העלים תלויה לרוב בכמות המים שהצמח מקבל.
אני מאד אוהבת את העלים של הצבעוני הזה – הצמח כולו נפלא, במיוחד כשהוא צומח מסדק בסלע: 

וכן גודל עלי הכותרת – בצבעוני ההרים לרוב יש שלושה עלים גדולים יותר ושלושה קטנים יותר, ובצבעוני המדבר הם לרוב באותו גודל. 

ודאי שמתם לב שהפעם כתבתי על כל הסימנים "לרוב" או "בדרך כלל"…  ולכן נשארנו עם בית הגידול. 

צבעוני ההרים גדל באזורים הים-תיכוניים, אזורים בהם יורדים לפחות 400 מ"מ גשם בשנה, ואילו צבעוני המדבר – מסתפק באזורים בהם יש 100-350 מ"מ בשנה בלבד. 

לצבעוני המדבר אין צוף. הפרח הצעיר נראה כך – לפני הבשלת האבקנים: 

הפרח עשיר באבקה. כאשר האבקנים מבשילים – הפרח כולו מתמלא אבקה צהובה. 

לפרח יש ששה אבקנים, ובמרכז עמוד עלי גדול. אופייני למשפחת השושניים. 

אמנם משפחת השושניים פוצלה לכמה וכמה משפחות, אך הצבעונים נשארו במשפחה הבסיסית גם לאחר החלוקה. זאת בניגוד לפרחים אחרים שהצגתי – כמו העריוני, הזמזומית, הסתוונית, הכדן והיקינתון – שהועברו למשפחות אחרות. 

בטיול פגשנו פרחים רבים אחרים. נהניתי מאד משילוב הצבעונים של הצבעוני עם השמשון ההדור, למרות שהפעם פגשנו רק שמשונים ורודים ולא שמשונים בכל הצבעים. 

הטיול להר הנגב היה ארוך… חזרנו אחרי השקיעה, והספקנו לצלם גם את זריחת הירח מעל הרי הנגב.  

את התמונות צלמתי בהר הנגב – בעיקר במצפה חגי ובבור חמת – בתאריך 5.3.2015
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא. 

 

צא לנוף – אך אל תקטוף!

שבוע עבר מסקר איריס הארגמן שהשתתפתי בו. רק שבוע אחד. 

ביום חמישי בבוקר קיבלתי הודעה בוואטסאפ – "בוקר כואב ורע משמורת אלוני קדימה. ונדליזם חמור התרחש הבוקר/אתמול בערב בשמורה" – השחתה מכוונת, ובמקור חשבו שהיתה גם עקירה של צמחים.

בחור שטייל בשמורה הזדעזע לגלות "זר" פרחי בר זרוק על הקרקע. זר שכלל שום תל אביב, צבעונים, תורמוסים, פרגים – וכמובן, גם איריסים. ולא סתם איריסים , אלא האיריסים הצהובים – שמשכו המון מטיילים וחובבי טבע אל השמורה הקטנה הזו בשבועיים האחרונים.

לכן הבוקר נסעתי לראות מה התרחש. לשמחתי, לא מצאתי סימני עקירה.
אבל השמחה היתה קצרה אל מול מראות של צבעונים קטופים וזרוקים על הקרקע.

התקרבתי אל גוש הפריחה הצהוב – לפחות לא פגעו בפרחים שסיימו לפרוח, אז יש סיכוי ליצירת פרי.
הנה העדות האילמת: משמאל, לפני שבוע. מימין – ביום שישי בבוקר. 

שוב אני ניצבת מוכת אלם אל מול הרס לשם הרס. מדוע לקטום כך את ראשי הפרחים? מדוע להרוס?

יש כמה השערות – ההשערה הפשוטה ביותר, היא שמישהו קטף לעצמו זר פרחים. מישהו אחר ראה אותו, העיר לו – והקוטף זנח את הזר הקטוף וברח.
השערה אחרת, היא שמישהו כועס על עיריית קדימה, או על רשות הטבע והגנים – והחליט להתנקם בטבע, כי כאן בארץ קל להיות חזק על חלשים.

אז רציתי לומר כמה מלים על שמורת טבע, והמשמעות שלה.

שמורת טבע נועדה – קודם כל ומעל לכל – לשמור על הטבע. אנחנו רק אורחים בשמורה. מבקרים.
כשאתם מבקרים חברים, האם תורידו תמונה מהקיר שלהם, ותיקחו אותה – רק כי היא מוצאת חן בעיניכם? האם תקחו את צנצנת הזכוכית שלהם ותשברו אותה, רק כי הם אמרו משהו לא לרוחכם?
אני משערת שלא. אז למה אנשים מרשים לעצמם לעשות דברים כאלה בטבע?

כשיוצאים לטבע, צריך לזכור שאנחנו מבקרים.
לא משאירים בשטח שום דבר פרט לטביעות הרגלים שלנו,
לא לוקחים שום דבר פרט לרשמים ולתמונות שצילמנו.

לפני 50 שנים בערך, קמו כמה אנשים מדהימים – ביניהם עזריה אלון ז"ל ועוזי פז יבדל"א, ובעזרת הסופר ס. יזהר (שהיה ח"כ) העבירו את חוק ההגנה על הצומח – אסור לקטוף פרחי בר!
הם לימדו את הילדים מגיל צעיר, ואותם ילדים (שהיום הם בגיל של אמא שלי) – למדו והעבירו את הידע הלאה. בזכותם יש לנו מרבדי פריחה של כלניות, בזכותם עדיין פוגשים את האיריסים והסחלבים בטבע.

אבל באיזו נקודת זמן בדרך הפסיקו לשים דגש על הרעיון. הדור שלי עדיין מכיר את רוב העקרונות, אבל אנשים שצעירים ממני ב-20 שנים, או אנשים שהגיעו לארץ ב-20 השנים האחרונות – לא למדו את הססמאות, לא הפנימו את רעיון השמירה.
רבים מהם יוצאים לטבע ומתפעלים מהפריחה – אבל לא מבינים שקטיפת פרחים בטבע – תמנע מהצמח לפתח פרי, ובלי פרי – לא תהיינה פריחות בעתיד.

אני מזכירה שוב את אחד הפתגמים החביבים עלי – פתגם אינדיאני שאומר: לא ירשנו את כדור הארץ מאבותינו. קיבלנו אותו בהשאלה מצאצאינו.

הגיע הזמן להחזיר את הסיסמאות, ללמד מחדש את כולם: 

צא לנוף – אך אל תקטוף! 

בינתיים בשמורת קדימה הפריחה מתקדמת: האיריסים מסיימים לפרוח, וזהו שיא הפריחה של שום תל-אביב (בתמונה מעל) ושל התורמוס הארץ-ישראלי (בתמונה השניה ברשומה) 

פשתנית יפו (בתמונה מעל) ומצילות החוף (בתמונה הבאה) מתחילות לפרוח.

אני מקווה מאד שאנשים ישימו לב, יהנו מהפריחה ויזכרו להשאיר אותה כדי שגם אחרים יוכלו להנות.
ואם אתם נתקלים במישהו שקוטף – תסבירו לו, בעדינות, שאסור לקטוף, וצריך לשמור על הטבע. 
על מפגעי טבע, ועל אנשים שהורסים – חשוב לדווח למוקד *6911 

 

את התמונות צלמתי בשמורת אלוני קדימה, בתאריך 6.3.2015
פרט לתמונת האיריסים הצהובים הפורחים שהיא מתאריך 26.2.2015

סקר איריס הארגמן, 2015

בשבוע שעבר הצטרפתי אל סקר איריס הארגמן שערכה רשות הטבע והגנים. 

איריס הארגמן הוא מין נדיר בסכנת הכחדה. עיקר הסכנה הוא כמובן הפיתוח הרב – הרס בתי הגידול למען בניית שכונות ואיזורי תעשיה במישור החוף.
אחת לכמה שנים נערך סקר, בו סופרים את כמות האיריסים – כמות גושי הפריחה והפרחים בכל גוש – כדי להעריך את הסכנה לקיומם של האוכלוסיות השונות. 

נפגשנו בבוקר בחוף בית ינאי – שם צלמתי את הגלים הנהדרים בים – וכל חוליית סוקרים נשלחה לאתר אחר. אני הצטרפתי אל מירב, ונסענו לשמורת אלוני קדימה. 

שמורת אלוני קדימה היא שמורה מאד קטנה, והפריחה בה רבה. הגענו מעט אחרי שיא הפריחה, ומיד התחלנו לספור.
בכל גוש פריחה, ספרנו את מספר הפרחים – כולל ניצנים, פרחים נבולים ופרחים פורחים. 

כמובן, לא רק איריסים פורחים בשמורה. שום תל-אביב הוא בשיא פריחה, והשמורה מלאה שומים – 

אלקנת הצבעים מנקדת בכחול יפהפה את החולות. 

ספרנו את כמות הפרחים בכל גוש פריחה ורשמנו. בשלב מסוים הצטרפה לסקר שלנו זיקית נחמדה – אבל היא נשארה בשטח, להמשיך לספור איריסים גם אחרי שאנחנו הלכנו. 

פגשנו חרצית דביקה – חרצית שהיא קטנה יותר מהחרצית העטורה הנפוצה, וגם נדירה יותר. 

בשמורת קדימה יש גוש פריחה אחד צהוב. כמו שמירב הסבירה למטיילים שפגשנו – אנחנו ספרנו את כל האיריסים, ללא הבדלי דת, גזע או צבע.
אבל בכל זאת, נראה לי שאת הגוש הצהוב צלמתי קצת יותר מאשר את השאר… 

אחרי שגמרנו לספור את האיריסים בשמורת קדימה – בערך 250 מקבצים, שהגדול בהם מנה 183 פרחים – נסענו ליער קדימה, לאכול סנדביץ'.
בן-חצב יקינתוני התחיל לפרוח ביער: 

 

ביער קדימה ישנם שני ריכוזים קטנים של איריסים. אחד בכניסה ליער, ואחד בפנים.
הריכוז הפנימי סבל השנה מונדליזם – מישהו חפר ועקר כמה איריסים.
כאן המקום להזכיר שאיריס הארגמן הוא מין מוגן. אסור לפגוע בו! אסור לקטוף, אסור לעקור! פגיעה באיריסים היא עבירה על החוק. 

ביער קדימה פגשנו גם את המרסיות האחרונות לעונה – מרסיה יפהפיה 

ואת תחילת פריחת הצבעונים – צבעוני ההרים, תת מין השרון 

למרגלות הצבעוני צמחו כמה פטריות – התייעצתי עם אולגה בקבוצת הפטריות, ואנחנו לא בטוחות בזיהוי. כנראה זו שברירית צעיפית – או אחד ממיני הנירנית. 

בניגוד לזיקית הסקרנית שבדקה את הסקר שלנו – החרדון הגדול שפגשנו ביער קדימה לא הראה עניין באיריסים, אלא ברח מאיתנו. 

הכנתי קולאז' מחלק מהאיריסים היפים שפגשנו – אני מקווה שאיריס הארגמן ימשיך לפאר את מישור החוף, וגם הנכדים והנינים שלי יזכו לראות אותו פורח בטבע. 

את התמונות צלמתי בשמורת אלוני קדימה וביער קדימה, בתאריך 26.2.2015
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא
ולסיום, עוד תורמוס צר-עלים מיער קדימה: