סיפור קטן על מרווה גדולה

האביב הקדים, ויש לי המון תכנונים ומעט זמן… בשבוע הבא אני בטוח אגיע כבר לסחלבים שמפארים את הארץ עכשיו – אבל עד אז:
היום אני שוב מארחת, והפעם – את שלֹמי אהרון.
שלֹמי הוא אדם מוכשר ונחמד מאד, וגם מדריך של החברה להגנת הטבע.לפני שנה וחצי בערך, שלמי פרסם קטע קצר שהוא כתב וצלם על פרח נפוץ מאד – מרווה דגולה.

אני הוספתי לו כמה תמונות, וערכתי את זה – ומכאן יצאה לנו מצגת מאד נחמדה.
ברשותו של שלמי, אני מציגה כאן את מה שהוא כתב על המרווה, ביחד עם התמונות שלו ושלי.

סיפור קטן על מרווה גדולה

(רמת הנדיב, 27.1.2009)
המרווה הדגולה, ממשפחת השפתניים, נקראת כך בגלל העלים הסגולים ,ממש בראש הצמח שמשמשים כדגל המושך ומפתה חרקים.

(רמת הנדיב, 27.1.2007)

כך נראית המרווה לאחר סיום הפריחה:


(צלם: שלמי אהרון, בתרונות רוחמה, 2007)
 בצילום רואים את גביעי הפרח היבשים.
לאחר נבילת הפרח,הגביע סוגר את לועו ומתקפל כלפי מטה. כך הגביעים חופנים בתוכם את פרודות הפרי וממתינים לזמן טוב להפצת הזרעים.

(צלם: שלמי אהרון, בתרונות רוחמה, 2007)

נזכרתי מיד בקטע הבא:

כפר יחזקאל, 21 ביולי (שנת 1940?)

"אתמול מצאתי מציאה ששימחה אותי מאוד, ואולי אין זו לגמרי מציאה, ורק בשבילי היה הדבר חדש. בשעת טיול בשדות עמק יזרעאל שמתי לב למרוה יבשה. הגביעים היו נטויים כלפי מטה, ופי הגביע סגור. כשפתחתי את הגביע מצאתי בו זרעים.הבנתי שהיא שומרת את הזרעים עד החורף, ועלה בדעתי כי אם תבוא ה"מרוה" במגע עם מים יפתחו פיות הגביע. ותאר לך מה גדלה שמחתי לכשניסיתי נסיון זה והגביעים התרוממו לגובה 90 מעלות במשך רגעים מספר,ופי הגביע נפתח. בשבילי היה זה דבר חדש לגבי המרוה.."


תמונתו של טוביה קושניר
מתוך אתר "יזכור"
זהו קטע מתוך מכתב ששלח טוביה קושניר בהיותו כבן 15-17 לד"ר מיכאל זהרי. (אז עוד היה ד"ר).
המכתב מופיע בספר "מחקרי טבע ומכתבים" שיצא כאסופה לאחר מותו.
טוביה נפל בשיירת הל"ה המפורסמת בגיל 24.
מה שהספיק לעשות בחייו הקצרים – הוא פשוט לא יאומן.
טוביה גילה מינים חדשים למדע או לארץ, ורבים בינהם נקראים על שמו.
למשל, הפרחים אירוס טוביה, סתוונית טוביה, ספלול הגליל, הפרפר נימפית טוביה ועוד…

הספר "סערה באביב" של דבורה עומר המספר עליו מומלץ בחום. גם למבוגרים.


 גם אני, כמו טוביה, הרטבתי את פרודות הפרי, והנה גביעי הפרי היבשים שהתרוממו:


(צלם: שלמי אהרון, 2007)

כתב, צלם, והתרגש: שלמי אהרון


(בארי, 10.2.2009)
 

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.

 

(בארי, 10.2.2009)
– – – – – – – – – – – – – – – – – – – –

בלי קשר, תוספת חשובה:

בשבת הבאה, 28.2.09, החברה להגנת הטבע מקיימת שני ארועים –

אני אהיה בדרום הרחוק באותו סוף-שבוע, אבל אני מזמינה את כולכם – מבוגרים, צעירים, זקנים וטף – לבחור לכם אם אתם מעדיפים לראות אירוס ארגמן פורח בקדימה או בנס ציונה, ולנסוע לשם, להביע תמיכה ולהזכיר לקבלנים ששטחים פתוחים זה לא מותרות, אלא צורך.

מאת: ע נ נ ת

I love nature, and I take pictures of nature - mostly flowers, mostly in Israel - but not exclusively

37 תגובות על ״סיפור קטן על מרווה גדולה״

  1. גם אני התרגשתי!

    מדהים לראות את גביעי הפרי נפתחים.
    אני מקווה להשתתף בסיור בנס ציונה, הכל תלוי במשפחתי הסרבנית…
    והצילומים נפלאים, גם שלך וגם של שלמי.

    אהבתי

  2. כמה יפה.

    הטבע ההסברים והצילומים לך.
    האהבה והחיבור שלך לטבע ניכרבכל רשומה יותר ויותר.
    (8
    תודה עננת.

    אהבתי

  3. מקסים, אין מילה אחרת

    והמידע פשוט תענוג
    בוטניקה במיטבה.
    תודה רבה למידע ולהשקעה
    אתי

    אהבתי

  4. מרתק לדעת עוד דברים על המרווה

    בקשר לסיורים לצערי לא ממונעת באהבה משלגיה

    אהבתי

  5. מרגש ונפלא

    לקרוא הסיפור וההסברים .
    והתמונות נהדרות
    תודה על המידע והכל
    ערב נהדר לך

    אהבתי

  6. אכן, שטחים פתוחים הם צורך

    לאומה שוחרת בריאות נפשית.
    ושירוזנו הקבלנים רודפי הבצע.

    כמה כיף לכם בטיולים האלה. שיהיה בכיף.
    ותודה על עוד רשומה נהדרת 🙂

    אהבתי

  7. מקסים ומרגש

    הסיפור, התמונות ואיזכורו של טוביה קושניר מאד מרגשים.
    זה הזכיר לי שפעם יצאתי עם תלמידים לסיור ביום גשם ומתחת למרווה הדגולה מצאנו גושים של ריר עם זרעי המרווה שנשרו מהגביעים.

    אהבתי

  8. לא הצלחתי להוסיף תגובה ראשית…

    ורציתי לומר שמעבר לסיפור המעניין ולתמונות היפות אני לא יכול שלא לחשוב איזו אבידה היתה מותו של טוביה קושניר…
    תודה

    אהבתי

  9. זה מזכיר לי

    איך לפני כמה שנים שר הפנים דאז, אברהם פורז אמר "מי שרוצה טבע – שייסע לחו"ל. למי שאין כסף – שיצפה בטלוויזיה".
    אני מאד מקווה שהדעה שלו היא עדיין דעת מיעוט בארץ. אבל אני ממש לא בטוחה.

    אהבתי

  10. עוד דברים על המרווה

    גם אני לא הצלחתי להכניס הודעה ראשית.
    הכתבה והתמונות הזכירו לי סיור שערכתי עם תלמידים ביום גשום ומתחת לשלד של מרווה דגולה מצאנו גושי ריר עם גופיפים שחורים. בהתחלה חשבתי שזאת תטולה של צפרדע, אבל מיד נזכרתי שכאשר הגביע היבש נרטב נושרים ממנו הזרעים בעזרת ריר.

    אהבתי

  11. נשמע רע. היתה לי דעה יותר חיובית

    על האיש. זו גישה כוחנית וקפיטליסטית אטומה.
    ואת דעתי על נופים את כבר מכירה מאותה רשומה אצלי..

    תודה שוב, וסופ"ש נעים לך

    אהבתי

  12. זה אכן היה רע.

    ועורר התקוממות מצד הרבה אנשים. והוא איבד אז את הקרדיט אצל הרבה אנשים בארץ.

    אהבתי

  13. כמובן שנכנסתי לבלוג וקראתי את רשימתו של טוביה קושניר. מזמן קראתי את "הסערה באביב" והספקתי להמליץ להרבה מתעניינים בטבע. אני כמובן מעריצה שלו. דרך אגב, הספר הראשון "אני חושבת) שקראתי היה של אבא של טוביה, שמעון קושניר שהיה מורה מחנך וסופר. שם הספר (לעולם לא אשכח!) היה "אנשי בראשית" ומאז התעצבו דעותי לגבי מה שאנחנו צריכים לעשות כדי להתקיים בארץ הקשה והנפלאה שלנו.

    אהבתי

    1. אני שמחה שנכנסת וקראת.
      אני רוצה להדגיש, שזו רשימתו של שלמי אהרון, שנזכר במכתבו של טוביה קושניר ובדק את המרווה בעקבותיו.
      את "אנשי בראשית" כתב אליעזר שמאלי, שהיה חוקר טבע, מחנך ואדם דגול מאד.
      שמעון קושניר לא היה מורה ומחנך, כי אם פעיל של הסוכנות, שפעל רבות למען הישוב היהודי.

      אהבתי

ספרו לי מה חשבתם על הרשימה שלי!

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s