החיים בעמק אוונס

נשארו לי עוד כמה מציאות מהיום המאד מגוון הזה – בין ספר המדבר להר הגבוה, בין טבע נקי לעוולות אנושיות – והיום אספר עליהן. 

חיים במדבר

בדרך כלל, כשחושבים על "מדבר" – חושבים על "שממה" – מקום ריק מצמחים ובעלי חיים. ובכן – זה ממש לא נכון!
במדבר מוהאבי חיפשנו בעלי חיים, ומצאנו כמה, אם כי לא הרבה. 

החמוד מכולם היה הצ'יפמנק – Chipmunk – סנאי חמוד שעמד על הסלעים בשמש וכרסם משהו.
שמחנו מאד שהוא עמד בשמש, גלוי, ויכולנו להתמקד בו ולצלם אותו. 

במרכז המבקרים של מדבר מוהאבי סיפרו לנו על צב המדבר – The Desert Tortoise – צב בסכנת הכחדה, אופייני לאיזור מדבר מוהאבי ומדבר סונורה. היו שלטים בדרך שהזהירו אותנו לא לדרוס צבים… אז חיפשנו צבים בכל כיוון. חיפשנו וחיפשנו… ובסוף הצבים היחידים שמצאנו היו אילו: 

ביקרנו באתר קמפינג אחד –  אבל השלוגיות מסביב (כן, זה שלג על השולחן!) הרתיעו אותנו, ולא נשארנו שם.
הצבים, לעומת זאת, היו מאד משעשעים.
ועוד הערה – באנגלית, Turtle הוא צב מים, ואילו Tortoise הוא צב יבשה. 

ראינו כמה וכמה לטאות בשטח. אום נטע הצליחה לצלם אחת, וגם אותה רק דרך ענפים…
זוהי  Uta stansburiana nevadensis – ששמה העממי  Nevada Side-blotched Lizard – לטאת נבאדה מוכתמת. 

פגשנו גם כמה וכמה ציפורים, היום אני מתמקדת בדרורים. 

שכן, יש הרבה מיני דרורים בארה"ב – חלקם מאד יפים ומיוחדים. 

את הדרור הראשון – White Crowned Sparrow – דרור לבן-כתר – כבר פגשנו בעמק המוות. 

נהנינו מהדרור הנחמד שמסתכל לכל הכיוונים. בתמונה מעל אפשר לראות את אחורי ראשו, עם הכתר הלבן בולט. 

הצמד הבא הם Lark Sparrows – דרור דמוי-עפרוני. הם גדולים יותר, ונחמדים. 

אבל היפה מבין הדרורים שפגשנו – היה זה: 

Black Throated Sparrow – דרור שחור-גרון. 

דרור מקסים, שאוהב את המדבר. נהנה לגור באיזורים סלעיים. אני התפעלתי מה"מסיכה" היפה שלו על הפנים. 

אילו לא היו בעלי החיים היחידים שפגשנו במדבר – יש עוד ציפורים שצלמנו, ולכן יהיה המשך לרשימה הזו.
את התמונות צלמנו – אום נטע ואני – במדבר מוהאבי, בתאריך 10.3.2013.
תודה לאום נטע על הרשות להציד את תמונותיה!

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

טיול אל Darwin Falls, ברכס Panamint

אז מה את אומרת, פיבי? נצא לטיול קצר? יש עוד מספיק שעות אור. נראה לי שהרעיון מוצא חן בעיניה.

בעינינו הוא מאד מצא חן, ולכן נסענו – לפי המלצתה של הבחורה הנחמדה במרכז המבקרים של פנמינט – למסלול אל מפלי דארווין.

רכס פנמינט – Panamint – הוא הרכס המערבי בפארק עמק המוות – Death Valley National Park. עמק פנמינט – עמק ברכס זה – הוא הכניסה המערבית לפארק. יש שם מרכז מבקרים קטן, מוטל, וחניון קמפינג. יש גם כמה מסלולי הליכה בסביבה.

המסלול אל מפלי דארווין הוא מסלול קצר (כ-3 ק"מ בסך הכל), והוא ממחיש לנו היטב את חשיבות המים במדבר. השטח הכללי מסולע וצחיח. רק בערוץ הנחל עצמו  יש פתאום צמחיה. בהתחלה רק כמה עשבוניים, אבל מהר מאד מצטרפים אליהם שיחים – ואפילו עצים!

אחרי הליכה קצרה, פתאום ראינו התחלה של זרימת מים – זרזיף קטן, ומלא אצות

כמה דרורים צעירים שכשכו להם במים – אילו White Crowned Sparrows צעירים –

ואז שמנו לב לצינור, שיש בו חור. כאמור, זהו מדבר. המים ששותים במרכז המבקרים מגיעים מהמעיינות בסביבה – לאיזור קוראים Panamint Springs – מעיינות פנמינט. אחד המעיינות הראשיים הוא מעיין דארווין, וחלק מהמים שלו נלקחים בצינור לשימוש. חלק אחד נשאר בנחל ומאפשר את חיי הטבע שם.

ככל שהתקדמנו במסלול, כמות המים וכמות הצמחיה גדלו – והאיזור נעשה קסום, עם הפלגים הקטנים והמפלונים בסלע

פכפוך המים משרה שלווה, המקום ממש נעים ויפהפה – רק אנחנו והציפורים.

ובאמת ראינו כמה ציפורים. אחרי אחת מהן אום נטע ניסתה לרדוף – בהתחלה הציפור הזו ניסתה סתם לנפנף אותנו…

אבל אנחנו – כלומר, אום נטע – לא ויתרנו, ואחרי כמה דקות הציפור ויתרה לנו ואפשרה לאום נטע לצלם אותה בצורה הולמת: זהו Yellow-rumped Warbler – קרוב של הסבכי שאצלינו. המגדיר שלי מציע לקרוא לו "סבכון".

תוך כדי הליכה, התחלנו לתהות מדוע קוראים למפלים כאן "מפלי דארווין". הלא דארווין לא הסתובב באיזור הזה…

ובכן, יש עיירה בשם דארווין ממש לא רחוק משם, מחוץ לפארק. בעצם לקרוא לכפרונצ'יק הזה "עיירה" זה קצת מוזר. הייתי קוראת לזה "חמולה" – זה הגיוני יותר. גרים שם בערך 50 אנשים…

המקום קרוי על שם הרפתקן אמריקאי בשם דארווין פרנץ', שהתגורר באיזור במאה ה-19. הוא נולד במדינת ניו יורק, למד רפואה, היה בצבא האמריקאי, ובשלב מסויים בחייו הגיע לאיזור הזה בחיפושי זהב וכסף.

בינתיים, האיזור נעשה סלעי יותר – התחלנו לטפס מעט: אנחנו מתקרבות אל המפלים!

ערוץ הנחל נעשה צר יותר – הקירות מתקרבים אלינו,

ויש כל מיני מפלונים קטנים וחמודים, בגובה מטר בערך

אפילו אדום חזה אמריקאי (Anerican Robin) שר לנו שיר –

והנה, הגענו אל המפל. לא מפל מאד גדול או מרשים – גבהו כארבעה מטרים בלבד.

אבל הוא זורם כל השנה, ואם ממשיכים למעלה – לפי מה שקראתי – יש עוד חלק עליון למפל: המים יורדים בכל קטעי המפל בסך הכל כ-20 מטרים, וכיון שזהו נחל איתן (המים זורמים כל השנה) – זהו אחד ממקורות המים החשובים בפארק.

נהניתי גם מהשרכים סביב למפל – שערות שולמית כמו אצלינו, ועוד אחרים שלא זיהיתי –

מפעם לפעם, ראינו קקטוסים מסביב – הם פורחים בחודש מאי, אנחנו ראינו רק את הצמחים עצמם. אבל היו גם כמה פרחים בשטח.

התמונות צולמו בDarwin Falls ליד Panamint Springs, בתאריך 7.3.2013 מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!
חלק מהתמונות צלמה אום נטע – יש קרדיט על כל תמונה. תודה על הרשות להציג את תמונותייך!

פיבי אומרת (כזכור, אני קוראת לה כך כי שם הציפור הוא Say's Phoebe) שהיה לה טיול נחמד מאד. היא גם מוסרת שלא תוותרו על הרשומה הבאה שאני מתכננת – כי שם תוכלו לראות את הפרחים שראינו במסלול הזה.

נוסעים לעמק המוות!

אחרי שביקרתי את החברים בלוס אנג'לס, וטיילתי קצת באיזור סובב-סן-פרנסיסקו, הגיע הזמן לטיול הגדול באמת.

אום נטע ואני ארזנו תיקים, מקלות הליכה, אוכל, ציוד קמפינג (ככה, שיהיה… אם אין ברירה…) – בקיצור, מילאנו את האוטו בכל טוב, השארנו את אבו-נטע לטפל בנטע ובאחותה, ונסענו לנו למדבר הגדול.

היעד היה לראות את האביב במדבר. אום נטע בררה מול הריינג'רים, וניסתה לחשב מתי יהיה הזמן הנכון לבוא לבקר במדבר. הוספנו לזה אילוצי חגים, ואז באתי. בדיעבד, הקדמתי מעט – הפריחה במדבר היתה רק בתחילתה. אבל זה לא פגע כלל בהנאה מהטיול.

הרשימה הזו כוללת תמונות מהדרך אל הפארק הראשון שביקרנו בו: Death Valley – עמק המוות. אחד המדבריות הקשים ביותר בעולם – כמות משקעים שנתית בערך כמו באילת, אבל בלי הים האדום שיעזור קצת בוויסות הטמפרטורות, שם בלב העמק הן יכולות להגיע גם ל50 מעלות צלזיוס ויותר.

בדרך, עצרנו לצלם ב-Red Rock State Park. בארצות הברית ישנם לפחות שלושה פארקים בעלי השם "Red Rock" – כולם פארקים שמתהדרים במסלע שלהם – אבני חול אדומות ותצורות סלע נהדרות. המפורסם ביותר הוא זה של אריזונה, ליד פניקס. לנבאדה יש אחד נהדר לא רחוק מפארק ברייס, וזה של קליפורניה – היה בדיוק בדרך שלנו. 

אז באמת לא היתה לנו ברירה. היינו חייבות לעצור ולצלם שם את הסלעים הנפלאים!
וחוץ מזה, שימו לב לצמחיה שם: העצים המוזרים הללו הם עצי יהושע, שאני עוד אכתוב עליהם. השיחים בירוק זית – הם השיחים הנפוצים ביותר באיזור, ושמם Creosote. 

אחרי ששבענו מהסלעים המיוחדים, המשכנו הלאה. הכביש עבר דרך ישוב קטן…
מאד קטן.
מאד מאד קטן.
ישובון. מקום'צ'יק.
למקום הזה קוראים אולנצ'ה – Olancha וגרים שם פחות מ-200 אנשים. זהו צומת בדרך אל עמק המוות.

מעליו מתנשא רכס הרים יפהפה – רכס הרי Panamint, שדרכו עובר הכביש לעמק המוות.

כמו שאפשר לראות, הרכס מושלג לגמרי! נסענו למדבר – אבל ההרים מעליו הם גבוהים מאד, ובהם יורד שלג. 

עצרנו בדרך עוד כמה פעמים – לנופים, לסלעים… פתאום החריד אותנו רעש נוראי: צמד מטוסי F18 שטסו בגובה נמוך ועסקו בתרגילי קרב. צלמתי אחד, אחר כך פשוט המשכנו בדרך, כדי להתרחק מהאיזור שהם טסו בו. 

נסענו דרך המעבר ברכס פנמינט (Panamint) ואז הגענו לנקודת תצפית – התצפית הראשונה שלי אל עמק המוות!

ההרים מסביב פשוט מטריפים בצבעוניות ובמרקמים שלהם!

כשהגענו אל הנקודה הראשונה שלנו – מרכז המבקרים ב-Panamint Springs – כבר היה זמן לארוחת צהרים. לכן נכנסנו אל החניון ליד, וישבנו להכין סלט. כל מיני ציפורים באו להתעניין בארוחה שלנו. ראשונים הגיעו הדרורים – דרור הבית, המוכר לנו גם מהארץ – 

ודרור לבן-כתר-  White-Crowned Sparrow – שהיה מקסים במיוחד

פגשנו גם את הציפור הזו – Say's Phoebe – החלטתי לתרגם את השם הזה ל"פיבי אומרת", כמו במשחק "המלך אמר" 😉

כאמור, לא היתה הרבה פריחה באיזור. רק צמחים מעטים החלו לפרוח. 

הפרח הזה הוא ממשפחת המורכבים, ושמו העממי הוא Goldenhills – גבעות זהובות. השם הלטיני הוא Encelia farinosa. הפרח נראה קצת "על העוקם", אבל הוא באמת היה היחיד שהעז לפרוח בכל האיזור… 

אני חושבת שפיבי אומרת שהיא תחכה לרשומות הבאות מהטיול, לראות אם יהיו שם פרחים מעניינים יותר… 

התמונות צולמו כולן בקליפורניה, בדרך אל עמק המוות, בתאריך 7.3.2013.
את התמונות צלמנו אום נטע ואני, על כל תמונה כתוב שם הצלמת – ותודה לאום נטע על הרשות להציג את תמונותיה!
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בפיקאסה.