טיול אל Darwin Falls, ברכס Panamint

אז מה את אומרת, פיבי? נצא לטיול קצר? יש עוד מספיק שעות אור. נראה לי שהרעיון מוצא חן בעיניה.

a00

בעינינו הוא מאד מצא חן, ולכן נסענו – לפי המלצתה של הבחורה הנחמדה במרכז המבקרים של פנמינט – למסלול אל מפלי דארווין.

SONY DSC

רכס פנמינט – Panamint – הוא הרכס המערבי בפארק עמק המוות – Death Valley National Park. עמק פנמינט – עמק ברכס זה – הוא הכניסה המערבית לפארק. יש שם מרכז מבקרים קטן, מוטל, וחניון קמפינג. יש גם כמה מסלולי הליכה בסביבה.

a01

המסלול אל מפלי דארווין הוא מסלול קצר (כ-3 ק"מ בסך הכל), והוא ממחיש לנו היטב את חשיבות המים במדבר. השטח הכללי מסולע וצחיח. רק בערוץ הנחל עצמו  יש פתאום צמחיה. בהתחלה רק כמה עשבוניים, אבל מהר מאד מצטרפים אליהם שיחים – ואפילו עצים!

SONY DSC

אחרי הליכה קצרה, פתאום ראינו התחלה של זרימת מים – זרזיף קטן, ומלא אצות

a03

כמה דרורים צעירים שכשכו להם במים – אילו White Crowned Sparrows צעירים –

a03a ואז שמנו לב לצינור, שיש בו חור. כאמור, זהו מדבר. המים ששותים במרכז המבקרים מגיעים מהמעיינות בסביבה – לאיזור קוראים Panamint Springs – מעיינות פנמינט. אחד המעיינות הראשיים הוא מעיין דארווין, וחלק מהמים שלו נלקחים בצינור לשימוש. חלק אחד נשאר בנחל ומאפשר את חיי הטבע שם.

SONY DSC

ככל שהתקדמנו במסלול, כמות המים וכמות הצמחיה גדלו – והאיזור נעשה קסום, עם הפלגים הקטנים והמפלונים בסלע

SONY DSC פכפוך המים משרה שלווה, המקום ממש נעים ויפהפה – רק אנחנו והציפורים.

a07

ובאמת ראינו כמה ציפורים. אחרי אחת מהן אום נטע ניסתה לרדוף – בהתחלה הציפור הזו ניסתה סתם לנפנף אותנו…

SONY DSC אבל אנחנו – כלומר, אום נטע – לא ויתרנו, ואחרי כמה דקות הציפור ויתרה לנו ואפשרה לאום נטע לצלם אותה בצורה הולמת: זהו Yellow-rumped Warbler – קרוב של הסבכי שאצלינו. המגדיר שלי מציע לקרוא לו "סבכון".

SONY DSC

תוך כדי הליכה, התחלנו לתהות מדוע קוראים למפלים כאן "מפלי דארווין". הלא דארווין לא הסתובב באיזור הזה…

a08

ובכן, יש עיירה בשם דארווין ממש לא רחוק משם, מחוץ לפארק. בעצם לקרוא לכפרונצ'יק הזה "עיירה" זה קצת מוזר. הייתי קוראת לזה "חמולה" – זה הגיוני יותר. גרים שם בערך 50 אנשים…

a09

המקום קרוי על שם הרפתקן אמריקאי בשם דארווין פרנץ', שהתגורר באיזור במאה ה-19. הוא נולד במדינת ניו יורק, למד רפואה, היה בצבא האמריקאי, ובשלב מסויים בחייו הגיע לאיזור הזה בחיפושי זהב וכסף.

a10

בינתיים, האיזור נעשה סלעי יותר – התחלנו לטפס מעט: אנחנו מתקרבות אל המפלים!

a11

ערוץ הנחל נעשה צר יותר – הקירות מתקרבים אלינו,

a12

ויש כל מיני מפלונים קטנים וחמודים, בגובה מטר בערך

a13

אפילו אדום חזה אמריקאי (Anerican Robin) שר לנו שיר –

a10a

והנה, הגענו אל המפל. לא מפל מאד גדול או מרשים – גבהו כארבעה מטרים בלבד.

a14

אבל הוא זורם כל השנה, ואם ממשיכים למעלה – לפי מה שקראתי – יש עוד חלק עליון למפל: המים יורדים בכל קטעי המפל בסך הכל כ-20 מטרים, וכיון שזהו נחל איתן (המים זורמים כל השנה) – זהו אחד ממקורות המים החשובים בפארק.

SONY DSC

נהניתי גם מהשרכים סביב למפל – שערות שולמית כמו אצלינו, ועוד אחרים שלא זיהיתי –

a16

מפעם לפעם, ראינו קקטוסים מסביב – הם פורחים בחודש מאי, אנחנו ראינו רק את הצמחים עצמם. אבל היו גם כמה פרחים בשטח.

a17

התמונות צולמו בDarwin Falls ליד Panamint Springs, בתאריך 7.3.2013 מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!
חלק מהתמונות צלמה אום נטע – יש קרדיט על כל תמונה. תודה על הרשות להציג את תמונותייך!

a18

פיבי אומרת (כזכור, אני קוראת לה כך כי שם הציפור הוא Say's Phoebe) שהיה לה טיול נחמד מאד. היא גם מוסרת שלא תוותרו על הרשומה הבאה שאני מתכננת – כי שם תוכלו לראות את הפרחים שראינו במסלול הזה.

SONY DSC

נוסעים לעמק המוות!


אחרי שביקרתי את החברים בלוס אנג'לס, וטיילתי קצת באיזור סובב-סן-פרנסיסקו, הגיע הזמן לטיול הגדול באמת.


אום נטע ואני ארזנו תיקים, מקלות הליכה, אוכל, ציוד קמפינג (ככה, שיהיה… אם אין ברירה…) – בקיצור, מילאנו את האוטו בכל טוב, השארנו את אבו-נטע לטפל בנטע ובאחותה, ונסענו לנו למדבר הגדול.

היעד היה לראות את האביב במדבר. אום נטע בררה מול הריינג'רים, וניסתה לחשב מתי יהיה הזמן הנכון לבוא לבקר במדבר. הוספנו לזה אילוצי חגים, ואז באתי. בדיעבד, הקדמתי מעט – הפריחה במדבר היתה רק בתחילתה. אבל זה לא פגע כלל בהנאה מהטיול.


הרשימה הזו כוללת תמונות מהדרך אל הפארק הראשון שביקרנו בו: Death Valley – עמק המוות. אחד המדבריות הקשים ביותר בעולם – כמות משקעים שנתית בערך כמו באילת, אבל בלי הים האדום שיעזור קצת בוויסות הטמפרטורות, שם בלב העמק הן יכולות להגיע גם ל50 מעלות צלזיוס ויותר.

בדרך, עצרנו לצלם ב-Red Rock State Park. בארצות הברית ישנם לפחות שלושה פארקים בעלי השם "Red Rock" – כולם פארקים שמתהדרים במסלע שלהם – אבני חול אדומות ותצורות סלע נהדרות. המפורסם ביותר הוא זה של אריזונה, ליד פניקס. לנבאדה יש אחד נהדר לא רחוק מפארק ברייס, וזה של קליפורניה – היה בדיוק בדרך שלנו. 

אז באמת לא היתה לנו ברירה. היינו חייבות לעצור ולצלם שם את הסלעים הנפלאים!
וחוץ מזה, שימו לב לצמחיה שם: העצים המוזרים הללו הם עצי יהושע, שאני עוד אכתוב עליהם. השיחים בירוק זית – הם השיחים הנפוצים ביותר באיזור, ושמם Creosote. 

אחרי ששבענו מהסלעים המיוחדים, המשכנו הלאה. הכביש עבר דרך ישוב קטן…
מאד קטן.
מאד מאד קטן.
ישובון. מקום'צ'יק.
למקום הזה קוראים אולנצ'ה – Olancha וגרים שם פחות מ-200 אנשים. זהו צומת בדרך אל עמק המוות.


מעליו מתנשא רכס הרים יפהפה – רכס הרי Panamint, שדרכו עובר הכביש לעמק המוות.

כמו שאפשר לראות, הרכס מושלג לגמרי! נסענו למדבר – אבל ההרים מעליו הם גבוהים מאד, ובהם יורד שלג. 

עצרנו בדרך עוד כמה פעמים – לנופים, לסלעים… פתאום החריד אותנו רעש נוראי: צמד מטוסי F18 שטסו בגובה נמוך ועסקו בתרגילי קרב. צלמתי אחד, אחר כך פשוט המשכנו בדרך, כדי להתרחק מהאיזור שהם טסו בו. 

נסענו דרך המעבר ברכס פנמינט (Panamint) ואז הגענו לנקודת תצפית – התצפית הראשונה שלי אל עמק המוות!

ההרים מסביב פשוט מטריפים בצבעוניות ובמרקמים שלהם!

כשהגענו אל הנקודה הראשונה שלנו – מרכז המבקרים ב-Panamint Springs – כבר היה זמן לארוחת צהרים. לכן נכנסנו אל החניון ליד, וישבנו להכין סלט. כל מיני ציפורים באו להתעניין בארוחה שלנו. ראשונים הגיעו הדרורים – דרור הבית, המוכר לנו גם מהארץ – 

ודרור לבן-כתר-  White-Crowned Sparrow – שהיה מקסים במיוחד


פגשנו גם את הציפור הזו – Say's Phoebe – החלטתי לתרגם את השם הזה ל"פיבי אומרת", כמו במשחק "המלך אמר" 😉

כאמור, לא היתה הרבה פריחה באיזור. רק צמחים מעטים החלו לפרוח. 

הפרח הזה הוא ממשפחת המורכבים, ושמו העממי הוא Goldenhills – גבעות זהובות. השם הלטיני הוא Encelia farinosa. הפרח נראה קצת "על העוקם", אבל הוא באמת היה היחיד שהעז לפרוח בכל האיזור… 

אני חושבת שפיבי אומרת שהיא תחכה לרשומות הבאות מהטיול, לראות אם יהיו שם פרחים מעניינים יותר… 

התמונות צולמו כולן בקליפורניה, בדרך אל עמק המוות, בתאריך 7.3.2013.
את התמונות צלמנו אום נטע ואני, על כל תמונה כתוב שם הצלמת – ותודה לאום נטע על הרשות להציג את תמונותיה!
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בפיקאסה.