מיליוני עשים בעמק הפרפרים!

קראנו הרבה על עמק הפרפרים של רודוס, ומאד רצינו לבקר בו.  

הרבה מהאתרים בהם קראנו על העמק מזהירים שאין שם שום דבר מעניין… כמו שאפשר לראות בתמונות, אנחנו דווקא פגשנו המוני עשים !

ולכן היום אספר על העש ששמו: Euplagia quadripunctaria rhodosensis, ושמו העממי Jersey Tiger, כלומר טיגריס ג'רזי. טיגריס – בגלל הפסים הלבנים שלו. כמעט לכל בעל חיים מפוספס בעולם יש שם עממי שכולל את המילה "טיגריס"…

כיוון שהוא לא מרחף בארץ אין לו שם עברי. זהו העש ממשפחת הדובונים (כמו הדובון היפהפה שהצגתי בעבר) ומשמעות שם המין – quadripunctaria היא ארבע-נקודות, בגלל הנקודות השחורות על הכנפיים התחתונות. לכן בעברית אקרא לו דובון ארבע-הנקודות.
ברודוס נמצא תת מין מקומי של הדובון הזה – תת-מין רודוס, שאפשר לפגוש בעיקר בטורקיה ויוון.

הסיבה שחלק מהאנשים לא פוגשים את המחזות המרהיבים שאתם רואים בתמונות היא מחזור החיים של העשים. אנחנו מתפעלים בעיקר מהבוגרים – אך העשים עוברים גלגול מלא, ונראים אחרת בכל עונה.

העש מתחיל בתור ביצה. את חודשי הסתו – בין ספטמבר לדצמבר הוא מעביר בביצה. מן הביצה בוקע זחל קטנטן במהלך דצמבר, והוא ניזון מעלי העצים והצמחים סביבו במהלך החורף והאביב – מדצמבר  ועד אפריל. הוא מנצל את הזמן לאכול הרבה מאד ולגדול. בסביבות אפריל הזחלים מתגלמים. הבוגרים יוצאים מהגולם במהלך חודש יוני – ואז העמק מתמלא ברפרופי כנפיים. את הבוגרים אפשר לפגוש בקיץ, בין יוני לספטמבר. הם מזדווגים והנקבות מטילות את הביצים. בספטמבר הבוגרים מתים ומחזור חדש מתחיל. 

לבוגרים בעצם אין פה. הם לא אוכלים כלל, הם מסתמכים על האנרגיה שצברו כשהיו זחלים. הם מעדיפים להעביר את רוב הזמן במנוחה, על הסלעים הטחובים, העצים והעלים. לכן גם חשוב לא להטריד אותם – לא להרעיש, לא להשתולל וכמובן לא להכות על סלעים ועצים. אם הם נבהלים ומעופפים, הם מאבדים אנרגיה ואז ימותו מהר יותר – ואולי לא יספיקו להזדווג ולהטיל ביצים בשביל להתחיל מחזור חיים חדש. 

ראינו את הדובונים הללו על המוני צמחים. כל הסלעים הטחובים, רוב גזעי העצים והרבה עלים היו עמוסים בדובונים. בעבר, לפני שהיתה המודעות להגן עליהם – אנשים טיילו בכל העמק ולא רק בשביל המיועד, והיו דופקים על העצים והסלעים בשביל לראות מחזות מרהיבים של ענני דובונים. הדובונים היו קרובים להכחד מהמקום – אך למזלם ולמזלנו היוונים התעוררו בזמן, הפכו את המקום לשמורת טבע, פיזרו פקחים והוסיפו אנשים שיסבירו איך להתנהג נכון בשטח. 

כשמסתכלים על העשים הללו במצב מנוחה, הם נראים כמו משולשים בשחור-לבן. אבל בתעופה – מתגלות הכנפיים התחתונות האדומות-כתומות, והמחזה מרהיב. הם מרחפים כל כך מהר, שהם נראים כמו הבהוב כתום…

לא באמת הצלחתי לצלם אף אחד במצב תעופה – בתמונות הם נראים כמו מריחה כתומה. לכן הופתעתי לרגע כשראיתי אחד מרחף באוויר, כך שאפשר לראות את ארבע הנקודות:
אבל מיד שמתי לב לקורי העכביש… הדובון הזה נפל ברשת עכביש, ובעצם הוא ז"ל.  

בשפות שונות יש לדובונים הללו שמות עממיים רבים. שמו העממי ברוב המקומות הוא "דובון" – דובון מפוספס, דובון ספרדי, דובון רוסי וכדומה. באיטלקית הוא נקרא falena dell'edera – כלומר עש הקיסוס. ובאמת צילמנו אותם גם על עלי קיסוס החורש (ששמו הלטיני Hedera helix) – אבל גם על צמחים רבים נוספים…

בתמונה הראשונה ברשימה אפשר לראות דובונים על שערות שולמית מצויות. בנוסף, צילמתי דובונים על אלת המסטיק (Pistacia lentiscus): 

על עלי תאנה (Ficus carica):

גם ההדס המצוי (Myrtus communis) לא נמלט מהעשים הללו:

ראינו גם כמה עצי קטלב מצוי (Arbutus andrachne) כמו שיש בארץ. רק שבארץ הדובונים לא יושבים עליהם: 

הדולב המזרחי (Platanus orientalis) הוא עץ חובב מים, בארץ אפשר לראות אותו בנחל עמוד. גם בעמק הפרפרים היו עצי דולב והדובונים לא דילגו עליהם:

אבל העץ הנפוץ בעמק – העץ שאני מתכננת לו רשומה משלו – היה הליקווידמבר המזרחי: 

עלי הליקווידמבר דומים לאלו של הדולב, אבל הגזעים שונים. לדולב יש גזע בהיר וחלק:

ולליקווידמבר – גזע אפור מחוספס.

הדובונים בהחלט העדיפו את הליקווידמבר: הם כיסו את גזעי העצים כך שנראה שלרוב העצים יש בגד מיוחד בשחור-לבן.

על מנת להמחיש את הכמויות של הדובונים אפילו הסרטתי אותם: רוב השביל שהלכנו בו כלל מחזות כאלה, ובאמת היה קשה להפסיק לצלם: 

 אני מקווה שימשיכו לשמור על העשים הללו, הם באמת נהדרים.
את התמונות צילמתי בעמק הפרפרים ברודוס, בתאריך 6.7.2019.
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.