יום הזכרון לשואה ולגבורה, תש"ע


נורית אסיה, נחל קטלב, 20.3.2010

יום הזיכרון לשואה שוב פה,
ואני – כתמיד – מוצפת במחשבות.
קשה לי עם יום השואה. אני מאד מבינה את מה שכתבה אמא של ילדה קוראת בבלוג שלה (שתפוז סגרו מאז שפרסמתי את הרשומה הזו במקור) – גם אני נמנעת מלקרוא את הספורים, לראות את התכניות…
את השירים אני דווקא שומעת.
סבתא שלי אהבה שירים.


לטם מרווני, נחל קטלב, 20.3.2010

ביום הזכרון לשואה ולגבורה, אני תמיד חושבת על סבתא שלי. אמנם המשפחה שלי משופעת בקורבנות שואה וניצולי שואה מכל הכיוונים, אבל מכולם – סבתא היא המיוחדת לי.
סבתא שלי היתה הבת הצעירה למשפחה גדולה, עם אחים ואחיות רבים, שרובם כבר היו נשואים ובעלי משפחות. והיא היתה הניצולה היחידה ממשפחתה.
סבתא מעולם לא דברה על השואה. אני לא באמת יודעת מה עבר עליה, איפה היא היתה.
פעם אחת היא נפתחה מעט, וסיפרה על תלאותיה וסבלותיה – וגם זה בקיצור רב – לבן-דודי, שעשה עבודת שורשים.


רקפת מצויה, הר מירון, 3.4.2010

כי סבתא שלי יצאה מהתופת. היא לא היתה ניצולת שואה. היא שרדה. ואחרי שהיא שרדה, היתה לה האפשרות לבחור אם להגר לארה"ב, או לישראל. וסבתא אמרה – אני יהודיה. אני אלך למדינה שבה אני יכולה לחיות בכבוד כיהודיה – למדינה היהודית.


חרצית עטורה, כפר סבא, 11.4.2010

סבתא שלי היתה אישה נפלאה ומדהימה. כולם אהבו אותה. היתה לה טביעת עין מצוינת; היא תמיד ידעה מה לאמר ומה לעשות, כדי לשפר את המצב. להרגיע, להיטיב.


קוציץ סורי, הר הכרמל, 30.3.2010

ביום השואה אני חושבת על סבתא שלי. על אחיה הגדול, שלאחר מות אביהם (משחפת, במלחמת העולם הראשונה) איחד את המשפחה והיה אבא לילדיו – וגם לאחיו ואחיותיו הצעירים
על האחיינים והאחייניות הצעירים שנרצחו בטרם עת. על אמא שלה.
על האישה הצעירה שהיתה מהחכמות בְּעִירָהּ, והתקבלה (יחידה מכל היהודים!) ללמודי רוקחות (אסרו עליה ללמוד רפואה) – ואז, פתאום, נקטע החלום. נעצרו החיים – והתחיל התופת.


פשתה שעירה, הר הכרמל, 30.3.2010

סבתא שלי פתאום היתה אישה בת 30+, ולא היה לה כלום. לא משפחה, לא בית, לא חברים, לא חיים. והיא פגשה במחנה הפליטים פליט נוסף מהעיר שלה – סבא שלי – ויחד הם הקימו מחדש הכל. עלו למדינה הטריה, הקימו משפחה לתפארת, בנו ויצרו…
ובכל הזמן הזה, סבתא שלי שמרה על אופטימיות. זה מה שהחזיק אותה בחיים. שירים וריקודים. היא למדה עברית דרך השירים ברדיו (שאז עוד הקפידו על שפה והגיה).


צבעוני ההרים, נחל קטלב, 20.3.2010

לסבתא שלי, שאהבה פרחים עד הרגע האחרון, שנהנתה ממוזיקה טובה ואהבה לשיר – אני מקדישה את זר הפרחים הזה
אני אוהבת אותך סבתא, ותמיד אוהַב.

לא ידעתי איזה שיר לבחור כאן. היה לי ברור ששיר נדרש, ולא שיר עצוב. סבתא שלי אהבה שירים יפים ומלאי רגש, ואהבה זמרות ששרות בקול פעמונים. בחרתי לי שני שירים של זמרות שהיא אהבה, ואני מקדישה אותם לה ולכל המשפחה שלנו – המתים, החיים, העבר, ההווה והעתיד.

 

מאת: ע נ נ ת

I love nature, and I take pictures of nature - mostly flowers, mostly in Israel - but not exclusively

45 תגובות על ״יום הזכרון לשואה ולגבורה, תש"ע״

  1. מרגש, מצמרר, מרשים וכל כך נוגע

    רשומה נהדרת רקמת לסבתך, ואני משוכנעת שהיא מתבשמת מהזר הנפלא שליקטת עבורה. איך ממשיכים מכאן? רק – נזכור ולא נשכח!

    אהבתי

  2. מרגשים הסיפורים

    אלה האישיים, שבאים ממקור ראשון.
    שירים יפים הקדשת לה, חוץ מזר הפרחים הזה וצרור מילותייך האוהבות.
    תודה, עננת יקרה
    e

    אהבתי

  3. העברת בי צמרמורת…צמרמורת של

    התרגשות…
    סבתא שלך נשמעת כאישה מיוחדת מאוד.

    2 השירים שבחרת הם מהאהובים עלי…
    שירים מרגשים ומקסימים.

    אהבתי

  4. קשה לי להגיב .

    תודה על הזר ועל השירים. בחרת נפלא!!
    סבתא בטח מתרגשת אי שם.

    אהבתי

  5. אני רוצה להוסיף ולהזכיר

    את יז`י שלג ז"ל (שלונג) פולני נוצרי מוורשה , חסיד אומות העולם, אשר בתור נער, יחד עם אימו (גם היא חסידת אומות העולם), הצילו יהודים . הוא היה מעביר חפצים והודעות אל ומן הגטו.
    הוא סיפר לי שאיננו מבין מאין היה לו האומץ לנהוג כך .
    איש טוב ומיטיב. יהי זכרו ברוך.

    אהבתי

  6. כמה טוב כשיש סבתא. במיוחד סבתא כזאת

    יהי זכרה ברוך.
    אגב, אני כל יום הזכרון (גם לחיילי צהל) יושבת ומסתכלת
    על כל הסיפורים.
    כך אני מרגישה שאני מתחלקת עם הכאב.
    לפחות זה.

    אהבתי

  7. השילוב בין הפרחים לבין הזכרונות

    מצמרר.
    טוב שהייתה לך סבתא שכזו.
    עכשיו מבינה מהיכן האהבה לפרחים.
    יהי זכרה ברוך.

    אהבתי

  8. ריגשת אותי מאד

    עם הסיפור העצוב אך מלא האופטימיות של סבתא שלך
    הזר שהקדשת לה יפהפה

    חיבוק
    יהי זכרם ברוך

    אהבתי

  9. תודה,

    היה לי קשה מאד למצוא את השירים הנכונים… יש כל כך הרבה שירים שהיא אהבה.

    אהבתי

  10. כתבת יפה מאוד על סבתא שלך

    כנראה שהיא היתה אישה מיוחדת. וחזקה.
    כמו שאמרת – שורדת.
    ועוד המשיכה לאהוב – פרחים, שירים, אנשים.
    זה לא תמיד אפשרי אחרי שעוברים מה שהיא עברה.

    אני לא מסוגלת לשמוע עכשיו את השירים, אבל אני מאוד אוהבת את "עץ הכוכבים", מאז הילדות. יש בו כאב מתוק, מין קסם של משהו שקשור לסבא/סבתא, ולאשליה שאתה מאמין בה למרות שאתה יודע שהיא לא מציאותית.

    תודה

    אהבתי

  11. תודה ששיתפת אותנו

    אפילו מבלי להכיר את סבתא שלך, אפשר ללמוד דרכך עליה.
    טוב לנצור את הסיפורים האלה.

    השילוב של הפרחים עם הסיפור עליה מרגש.

    אהבתי

  12. תודה על ששיתפת אותנו בסיפור מרגש

    בליווי תמונות מהממות. אצלך זו סבתא ואצלי – אמי שתחיה, ניצול שואה בת 86 ועם אופי מברזל. מעניין איזה פרח היית מצמידה לדמותה?!

    אהבתי

  13. שילוב מרגש של הסיפור-

    אודות סבתך בהקשר של יום השואה,
    עם צילומי הפרחים (שאהבה) והשירים (שאהבה)
    שכמוהם לצערי, לא מייצרים יותר.

    אהבתי

  14. רשומה מרגשת

    למרות העצב והכאב ,
    העברת את אופייה האופטימי ואהבתה לשירה ופרחים .
    הצילומים יפהפיים ,אהבתי במיוחד הרקפת ,החרציות והצבעוני .
    בחרת בזמרות אהובות עליי מאד .
    יהי זכרה ברוך

    אהבתי

  15. אני חושבת

    על איריס הנגב – נראה עדין, יפהפה – אבל חי בתנאים קשים, מסתפק במועט.
    כתבתי עליו רשימה לא מזמן… מתאים לך?

    אהבתי

ספרו לי מה חשבתם על הרשימה שלי!

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s