כחלון הינבוט – Azanus jesous – פרחים, פרפרים וכל מיני

חודש יולי כמעט נגמר, ולא כתבתי כלום… למען האמת, גם לא טיילתי הרבה: החום קשה לי השנה יותר מבעבר.

בחודש שעבר היו לי כמה מפגשים עם פרפר קטן וזריז, ומאד נפוץ בעונה הזו – והחלטתי שהגיע הזמן לכתוב רשימה עליו: כחלון הינבוט.

כחלון הינבוט, ממשפחת הכחליליים, הוא פרפר נפוץ למדי בארץ – מסוף האביב ולאורך הקיץ אפשר לפגוש בו במקומות רבים.

כחלון הינבוט נקרא בעבר כחליל הינבוט: בעבר, שמות הפרפרים נקבעו על ידי המשפחה: כל בני משפחת הכחלילים נקראו כחליל, כל בני משפחת הלבנינים נקראו לבנין וכן הלאה.

לפני כמה שנים החליטו לחדש את שמות הפרפרים, ולתת שמות שונים לפי הסוגים המדעיים – כמו שקורה אצל הצמחים. בשלב הזה שינו את שמו לכחלון.

הכחלונית נוהגת להטיל ביצים על צמחי ינבוט השדה (Prosopis farcta) – צמח מעזבות מתת-משפחת השיטיים (שהיא חלק ממשפחת הקיטניות) שגדל בעיקר בקיץ ברוב הארץ:

בשנים האחרונות התחיל להתפשט בארץ עץ פולש, ינבוט המסקיטו (Prosopis juliflora) – עץ שמוצאו ממקסיקו ומרכז אמריקה. זהו עץ שמוגדר ע"י ה-IUCN כאחד מ-100 המינים הפולשים הבעייתיים ביותר בעולם. בעיות מינים פולשים לא מטרידות את הכחלון, והוא משתמש בעץ כפונדקאי נוסף עבור זחליו, וגם נהנה מצוף הפרחים הפונפוניים:

בדקתי מהי תפוצתו העולמית של כחלון הינבוט – וגיליתי שזהו מין רחב-תפוצה, שאוהב מזג אוויר חם אבל לא מדבר קיצוני. לפי אתר GBIF – אתר מדע אזרחי שמנסה למפות את התפוצה של כל האורגניזמים בעולם – עיקר תפוצתו של כחלון הינבוט היא מדרום אפריקה, דרך קו השבר הסורי-אפריקני צפונה עד אלינו, עוד הוא מופיע בצפון-מערב אפריקה – אזור מרוקו, בדרום חצי האי ערב (תימן/עומן, קרוב לחוף) ובדרום הודו. תפוצה מאד מפוזרת – אבל רחבה.

בספר "פרפרי ארץ ישראל" של יצחק אייזנשטיין כתוב שהכחלון נפוץ בעיקר בבקעה ובעמק בית שאן, ורק חודר לאזור הים תיכוני. אני משערת שמאז שנכתב הספר (בשנות ה-70) הכחלון הרחיב את תפוצתו, יחד עם מזג האוויר המתחמם.