שום אשרסון – Allium aschersonianum

DSCN8278

אני חוזרת אל הטיול בבקעת הירדן, בסוף ינואר. בשמורת תלכיד-פיראן פגשנו פרח יפהפה, שרק התחיל לפרוח. 

DSCN8255

זהו שום אשרסון, אחד ממיני השום היפים ביותר. עמוד תפרחת גבוה, ובראשו כדור פריחה ורוד עז ומרשים. 

DSCN8275

אנחנו הגענו בתחילת הפריחה, וראינו בעיקר ניצנים: זהו ניצן אופייני לסוג שום – 

DSCN8249

הפרחים מכוסים מעין קרום, שנקרא מַתְחָל – המגן על הניצנים טרם הפריחה.
ככל שהפרח נפתח, המתחל נסוג מטה 

DSCN8251

כשהפרח בפריחה מלאה – המתחל עדין נמצא בבסיס עוקצי הפרחים 

DSCN8258

ואפילו כשהוא גומר לפרוח, והפרחים הופכים לפירות (הכדורים הירוקים בתמונה הבאה הם פירות השום) – עדיין ניתן לראות את שרידי המתחל. 

IMG_4539

המתחל אופייני לסוג שום. ישנם מיני שום בהם המתחל באמת נשאר צמוד לפרח לאורך כל הפריחה, אצל אחרים הוא נושר כשהפרח פורח. 

DSCN8261

שום אשרסון הוא מין ויקארי לשום תל-אביב. על שום תל-אביב כתבתי כבר כמה פעמים בבלוג, זהו שום יפהפה, אנדמי למישור החוף. 

DSCN8262

מינים ויקאריים הם מינים הקרובים זה לזה (בצורתם, בהתנהגותם) ומחליפים זה את זה באזורים שונים.
בהקשר זה כבר הצגתי בבלוג את חבצלת הנגב וחבצלת החוף, שהם מינים ויקאריים; ואת איריס הלבנון ואיריס הסרגל שגם הם ויקאריים.
וכך גם שום תל-אביב הפורח במישור החוף, ולעומתו שום אשרסון מהבקעה והמדבר. 

DSCN8276

שום אשרסון נקרא על שם פאול אשרסון, שהיה בוטנאי גרמני בן המאה התשע-עשרה. אשרסון יצא למסעות באזור המזרח התיכון, במיוחד באזור מצריים.
הוא כתב את הפלורה המאויירת של מצרים באמצע המאה ה-19, והיה ממחפשי אם החיטה – אותה אם החיטה שבסופו של דבר מצא אהרון אהרונסון.  

DSCN8277

את התמונות צלמתי בבקעת הירדן בתאריך 30.1.2015 וגם 26.3.2009. 

DSCN8283 

לשון-פר איטלקית – Anchusa azurea

IMG_2020

ברשומה על לשון-הפר הסמורה הזכרתי שיש פרח מאד מאד דומה – לשון-פר איטלקית. לכן, פשוט מתבקש לכתוב רשומה על לשון הפר האיטלקית. 

italianIMG_4664

במבט ראשון הן באמת דומות מאד.  

italianIMG_2039

הפרח היפהפה, עם חמישה עלי כותרת וזיפים החוסמים את הכניסה בפני מאביקים לא מספיק חכמים – נמצא גם פה, אצל לשון הפר האיטלקית. 

italianIMG_2037

שתיהן נפוצות באיזור הים-תיכוני בארץ, בעיקר בהרים ובספר המדבר. לשון הפר האיטלקית מעדיפה קרקעות חרסיתיות עמוקות, ולשון-פר סמורה מעדיפה קרקעות יובשניות (שהמים מתנקזים מהן בקלות). 

IMG_4662

אמנם ללשון-פר סמורה יש שלל גוונים – מלבן ועד לכחול ואילו לשון-הפר האיטלקית היא רק בגווני כחול, אבל צבע – כידוע לקוראי הבלוג שלי – איננו סימן הגדרה. 

ItalianIMG_2022

אז בכל זאת, מהם ההבדלים? 

Italian_IMG_2021

ריכזתי את ההבדלים בתמונה הבאה, ואני אחדד: 

IMG_5275-vert

ללשון הפר הסמורה יש זיפים דלילים ודוקרניים על הגבעול. כמו מסמרים.
ללשון הפר האיטלקית – יש שערות דקות וצפופות יותר. לא ממש נעימות לליטוף, אבל עדינות יותר מהזיפים הסמורים של לשון הפר הסמורה. 

IMG_2042

ההבדל הנוסף הוא בגביע הפרח. אצל לשון הפר הסמורה הגביע מגיע עד אמצע צינור הכותרת, ועלי הגביע מעוגלים;
ואילו אצל לשון הפר האיטלקית הגביע מכסה את צינור הכותרת עד הסוף, ועלי הגביע מחודדים בקצותיהם. 

IMG_4663

שניהם פרחים נפלאים, והצבע הכחול הוא שמיימי לחלוטין. אצל לשון הפר האיטלקית הכחול הזה מאפיין יותר – שמה הלטיני הוא לשון פר כחולה. 

IMG_2038

את התמונות צלמתי בגבעת זקיף מעל כרמיאל, בתאריכים 27.3.2012 וגם 6.4.2013
ושוב, תודתי שלוחה אל שמעון כהן-סיוון על הסבריו הברורים ונכונותו לעזור!

IMG_1837

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא. 

IMG_2041

לשון-פר סמורה – Anchusa strigosa

DSCN8749

אחרי הרשומה על הצמרורה, החלטתי להמשיך עם פרחים כחולים ממשפחת הזיפניים. אחד הבולטים שבהם הוא לשון-פר סמורה. 

DSCN8565

לשון-פר סמורה היא פרח גבוה, עם גבעולים זיפניים, ופרחים גדולים ומרשימים. 

IMG_5291

לשון הפר הסמורה היא כחולה. או לבנה – או משהו בין לבין. היא פורחת בכל הגוונים בין כחול ללבן. 

IMG_2034

השם – לשון-פר – מגיע מהעלים הזיפניים, שהזכירו לקובעי השם לשון מחוספסת של פר. 

DSCN8376

למען האמת, מעולם לא בדקתי לשון של פר אמיתי מקרוב, אני לא יכולה להעיד עד כמה העלים דומים ללשונות. :mrgreen:  

IMG_2036

כפי שניתן לראות בתמונה הבאה – הפרח הוא פרח עגול מושלם, עם חמישה עלי כותרת. במרכזו נמצאים זיפים המונעים ממאביקים לא רצויים להכנס לפרח ולהגיע אל הצוף והאבקה. לשון הפר היא פרח בררן, היא רוצה שדבורים יאביקו אותה, ולא חרקים אחרים. ולכן הפתח סגור בצורה כזו שרק דבורים (שהן חכמות יותר מחרקים אחרים) יוכלו להגיע אל הצוף בפנים.

DSCN8218

כשהתחלתי לאסוף תמונות לרשומה, שמתי לב שלשון הפר הסמורה דומה מאד למין אחר באותו סוג: לשון פר איטלקית. על לשון הפר האיטלקית אני מתכננת לכתוב בעתיד. 

DSCN8751

אפשר לזהות שהפרח הוא לשון פר סמורה (ולא איטלקית) לפי הסימנים הבאים:
עלי הגביע – כלומר, הגביע הירוק בו יושב הפרח – מגיעים בערך עד לאמצע צינור הכותרת של הפרח ולא מכסים את כולו.
הקצוות שלהם מעוגלים ולא חדים.
אפשר לראות זאת יפה בתמונה הבאה –

IMG_5275

ובנוסף, שימו לב לזיפים על הגבעול. לשונות-הפר שייכות למשפחת הזיפניים – משפחה שניכרת בזיפים בולטים בכל מיני חלקים של הצמח.
אצל לשון-הפר הסמורה הזיפים הם לא צפופים, אך נראים כמו קוצים או מסמרים קטנים.

IMG_2009

לשון הפר הסמורה נפוצה בכל האיזור הים-תיכוני בארץ, ובשולי המדבר. 

DSCN8215

תודה מיוחדת לשמעון כהן-סיוון, שטרח להסביר לי ולהבהיר לי את ההבדלים בין לשונות הפר הדומות! 

IMG_2045

את התמונות צלמתי –
בבקעת הירדן, בתאריכים 28.1.2012 וגם 20.1.2015
ובגבעת זקיף בגליל העליון, בתאריך 27.3.2012

DSCN8216

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.  

DSCN8286  

  

צמרורת בּוּאַסְיֶה – Trichodesma boissieri

IMG_4535

ושוב אני חוזרת אל פרח שכתבתי עליו בעבר – צמרורת בואסייה 

DSCN8092

הצמרורה היא פרח נהדר ממשפחת הזיפניים, שצבעו תכלת שובה-לב. רק תראו כמה הוא נהדר על רקע השמים, כשמסתכלים עליו מלמטה: 

DSCN8664

בארץ גדלים שלושה מינים של צמרורה. כולם מתרכזים באיזורי השבר הסורי-אפריקני –
הצמרורה האפריקנית גדלה בעיקר בערבה – מאילת ועד ים המלח. אותה טרם פגשתי.
לפני 5 שנים פגשתי באילת את צמרורת אהרנברג, (בתמונה הבאה) שהיא מין סודני נדיר. היא קטנה למדי והיא פורחת בעיקר באיזור אילת.

צמרורת אהרנברג

צמרורת בואסייה היא ללא ספק היפה והמרשימה בין השלוש. 

DSCN8125
צמרורת בואסייה היא אנדמית לאיזורינו – כלומר, תפוצתה העולמית היא רק בבקעת הירדן. בין הגלבוע לים המלח.

DSCN8098

בטיולנו האחרון לנחלים תלכיד-פיראן בבקעת הירדן פגשנו הרבה צמרורות. בתמונה הבאה אפשר לראות את מפתח נחל תלכיד מאחורי הצמרורה. זה הקניון בו ירדנו במסלול: 

DSCN8133

בתמונה הבאה, לעומת זאת, צלמתי צמרורה מהתצפית בראש המסלול. ההרים ברקע הם הרי הגלעד, בממלכת ירדן. 

DSCN8667

הפעם שמתי לב גם לבעלי חיים על הצמרורה. ברשימה הקודמת על הצמרורה, סיפרתי על האבקת זמזום, ועל הדבורים הגדולות המאביקות את הצמרורה.
הפעם גיליתי שהצמרורה היא פונדקאי לעש נחמד שאני כבר מכירה:

DSCN8130

זהו, כמובן, הדובון היפהפה שהצגתי בבלוג ממש לא מזמן. ראיתי כמה וכמה דובונים נחים על הצמרורה. האחד הזה הרשים אותי בדוגמא היפה במיוחד על גבו: 

DSCN8131

הופתעתי לראות גם את הדובון הזה – שהפיגמנט האדום חסר לחלוטין בכנפיו. שאלתי לגביו, אך לא קבלתי תשובה. אני משערת שזהו דובון יפהפה שיש לו בעית צבע. 

DSCN8126

התרגשתי למצוא גם את הזחלים של הדובון היפהפה מטיילים להם על הצמרורה, ונהנים מהעלים: 

DSCN8137

הצמרורות הללו הן פרחים יפים ומיוחדים. אני בהחלט מקווה לפגוש גם את הצמרורה האפריקנית. 

DSCN8523

את התמונות צלמתי בבקעת הירדן, בנחלים תלכיד-פיראן בתאריך 30.1.2015
את צמרורת אהרנברג צלמתי באילת, בתאריך 15.3.2010

DSCN8136

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

DSCN8128

 

מרווה דגולה – Salvia viridis

DSCN8361

בראשית ימי הבלוג שלי, ממש לפני 6 שנים, העליתי רשומה אחת מיוחדת – הרשומה היחידה בבלוג שלי שבעצם לא אני כתבתי.
זו היתה רשומה שכתב ידידי שלמי אהרון, מדריך טיולים מוכשר ובחור מקסים – שהתפעל מאד מהמרווה הזו. אני ממליצה לכם להעיף מבט על הרשומה ההיא. 

IMG_8002

היום אני חוזרת אל המרווה הזו. 

DSCN8231

המרווה הדגולה היא אחת המרוות הנפוצות בארצנו – אפשר לפגוש אותה מהגולן ועד לנגב, מהירדן ועד לים. 

DSCN8609

המרווה הזו היא חד-שנתית, בד"כ בגובה 20-30 ס"מ, אם כי ראיתי כבר מרוות שטוב להן והצליחו לגדול לגובה 40 ס"מ ויותר. 

DSCN8359

המאפיין הבולט שלה הוא ה"דגל" הסגול בראש עמוד הפריחה –

DSCN8319

הדגל הזה הוא בעצם פרחים מנוונים שצבעם סגול ומטרתם למשוך את המאביקים אל הפרחים, כמו שלט פרסומת.

DSCN8373

ישנם כמה וכמה פרחים שמשתמשים ב"פטנט" הזה – בבלוג הצגתי כבר את האזוביון הדגול, הכדן הסגול והכדן הנאה.

DSCN8360

אבל… לא בכל מקום פוגשים את הדגל הזה. לפעמים המרווה נראית כך: דומה מאד, רק בלי דגל. 

DSCN9337

במאה ה-18, החוקר השבדי לינאוס (שהמציא את מערכת השמות הבינומיים ובעקרונות שלו משתמשים בכל עולם הטבע עד היום) הגדיר את שתי הצורות הללו כשני מינים נפרדים. בעברית, המרווה ללא הדגל נקראה מרווה ירוקה, והמרווה עם הדגל – מרווה דגולה. 

DSCN9334

פרט לדגל, ישנם עוד כמה הבדלים בין המרווה הירוקה לדגולה – למשל, צבע הפרחים של הירוקה (בתמונה מעל) הוא לרוב סגול אחיד, וצבע הפרחים של הדגולה (בתמונה מתחת) – לבן עם סגול. 

DSCN8628

מצד שני, יש אוכלוסיות מעורבות, ויש מעברים בין הצורות הללו. 

DSCN8610

ובאמת, בדיקות במאה ה-20 הוכיחו שבעצם אילו אינם שני מינים שונים. הם אוחדו למין אחד.
במקרים כאלה, כדי לא להתחיל להתווכח איזה שם ראוי יותר – נותנים לצמח את השם הראשון. הישן יותר. ובמקרה הזה – נבחר השם הלטיני של המרווה הירוקה – Salvia viridis. 

DSCN8314

בעקבות איחוד המינים בעולם המדעי – גם בארץ החליטו לאחד אותם. אבל אצלינו נבחר דווקא השם מרווה דגולה. 

DSCN8318

אני מאד מסכימה עם הבחירה הזו: הצורה בעלת הדגל נפוצה יותר בארץ מהצורה חסרת-הדגל, והמרווה הדגולה מוכרת יותר מאשר הירוקה. 

DSCN9338

במורדות הגולן ובבקעת הירדן, המרווה הדגולה נוטה לגדול בכתמים – כלומר, מקבצים גדולים ומרשימים. עכשיו הזמן לחפש את המרבדים הסגולים שם. 

DSCN9353

את התמונות צלמתי במקומות הבאים –
יער דודאים, 5.3.2010
איזור בארי, 23.2.2012
בין הכלניות בשוקדה, 24.1.2015
ובבקעה, בשמורת תלכיד-פיראן, 30.1.2015 

DSCN8366

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא. 

IMG_9804

מרווה מצרית – Salvia aegyptiaca

DSCN8595

בארץ גדלים 23 מיני מרווה, 8 מתוכם כבר סקרתי בבלוג: בין השאר, את המרווה המשולשת הנפוצה והמוכרת בזכות תכונותיה הרפואיות הרבות, ואת המרווה הכחולה, שהיא ללא ספק אחת הגדולות והיפות. 

DSCN8587

היום אני מציגה את אחת המרוות הקטנות ביותר: מרווה מצרית. 

DSCN8577

המרווה נקראת "מצרית" כי היא  הוגדרה לראשונה במצרים.
בארץ אפשר למצוא מרווה סורית, מרווה ארץ-ישראלית, מרוות יהודה ומרוות ירושלים – הן נקראות על שם האזור או המדינה, אך לא מחויבות לגדול רק שם. 

DSCN0199

המרווה המצרית היא צמח קטן, עם פרחים תכולים-סגולים זעירים – בגודל חצי סנטימטר בערך. כשמסתכלים מקרוב, רואים שיש דוגמאות עדינות על הפרח. 

DSCN0202

המרווה הזו היא צמח תרמופילי – כלומר, אוהב חום. 

DSCN0219

ובאמת, בארץ היא פורחת בעיקר במדבר: בנגב ובמדבר יהודה, ובספר המדבר – בבקעה. 

DSCN8574

הפעם הראשונה בה פגשתי את המרווה הזו היתה בנחל פארן, בדרום הנגב – לפני 6 שנים. 

DSCN8579

מאז התאהבתי בה, ועדיין אני חושבת שהמרווה הזו היא יפהפיה אמיתית: 

DSCN8584

אני מסוגלת לשבת הרבה זמן להסתכל על הפרחים הקטנים והעדינים הללו. 

DSCN8586

כמובן, קצת קשה למקד את המצלמה עליהם. אז מכריזים על עצירת שתיה, מתישבים ליד המרוות – ולא עוזבים עד שמרוצים מהתוצאות (וחשוב לזכור גם לשתות מים!) 

DSCN8585

המרווה המצרית היא בן-שיח, כלומר צמח שבסיסו מעובה – אבל בניגוד לשיח, שהוא גדול ומרשים, בן-שיח יכול להיות קטן. המרווה המצרית היא בגובה 20 ס"מ בערך. 

DSCN8594

את התמונות צלמתי –
במצפה חגי ליד שדה בוקר, בתאריך 1.10.2014
בראש נחל פיראן בבקעת הירדן, בתאריך 30.1.2015

DSCN8589

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.

DSCN8596

מציץ סורי – Podonosma orientalis

 DSCN8425

היום אני מציגה פרח נחמד ממשפחת הזיפניים – מציץ סורי 

DSCN8204

המציץ הוא בן-שיח בעל בסיס מעוצה, ופרחים כחולים. הוא נפוץ במקומות רבים בארץ, ואוהב לגדול באיזורים סלעיים. 

DSCN8206-reg

פעמים רבות אפשר לראות אותו בסדקי המצוקים, תלוי מעלינו – 

DSCN8423

אפשר למצוא אותו פורח ברוב הארץ, פרט לדרום הנגב והרי אילת. 

DSCN8515

בעולם, המציץ הוא צמח של מזרח הים התיכון – גדל בארץ, בלבנון ובסוריה. 

DSCN8531

לפרחי המציץ יש צבעוניות נפלאה. בדרך כלל, הפרח הוא כחול-סגול, עם שוליים צהובים: 

DSCN8424

אבל כמובן, צבע הוא לא סימן הגדרה. לכן אספתי כמה מציצים צבעוניים:
הראשון כחול, בלי השוליים הצהובים:

DSCN8192-blue

הנה אחד בתכלת ממש בהיר – 

DSCN8736-lightblue

ולזה יש פרחים צהבהבים, בכלל בלי כחול: 

DSCN8517-yellow

כאן הפרחים צהובים-לבנים – 

DSCN8705-white

והנה אחד ורוד לגמרי: 

DSCN8426-pink

ולפרח הבא אמנם יש פרחים בצבעים "רגילים" – אך אונות גביע הפרח גדולות ויפות יותר מאשר בפרחים הממוצעים: 

DSCN8548

תמיד חשבתי שהשם 'מציץ' מגיע בזכות ה"מקור" שמציץ מתוך הפרח – בעצם ה"מקור" הזה הוא הארכה של מאבקי הפרח. אבל מסתבר שטעיתי.
הסיבה היא כמויות הצוף הגדולות של המציץ שמושכות חרקים רבים לבוא ולמצוץ את הצוף ממנו.

DSCN8448

המציץ פורח בעיקר באביב – בין פברואר לאפריל, אבל אפשר למצוא פרחים שלו לאורך כל השנה. בראשית החורף הרבה דבורים מנצלות את הפריחה שלו, ומוצצות ממנו צוף. 

DSCN8209

ומסתבר שלא רק דבורים! בטיולנו האחרון בבקעה, עוד אנחנו מטפסים במצוקי נחל פיראן – שמתי לב לתנועת ציפורים גבוה על המצוק. כיוונתי את המצלמה, וצלמתי בלי לדעת מה באמת אני מצלמת שם: 

DSCN8458

בבית, על מסך המחשב גיליתי שצלמתי זכר צופית מצויה שהיה עסוק במציצת צוף מפרחי המציץ. אמנם לא תמונות איכותיות – אבל בכל זאת, סצנה נהדרת.  

DSCN8459

את התמונות צלמתי בבקעת הירדן, במסלול תלכיד-פיראן, בתאריך 30.1.2015
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.


DSCN8555