Julia Pfeiffer Burns State Park – פארק ג'וליה פייפר ברנס

IMG_1527

ברשימה על עורבני סטלר, סיפרתי שישבנו לאכול סלט לצהרים בפארק ג'וליה פייפר ברנס, ואחר כך הלכנו לטייל בפארק. הפארק נראה מאד נחמד – פלגים זורמים בו, עצים גבוהים ומרשימים –

IMG_1451

ראינו שבילים שעולים למעלה, ליער ונראים קסומים ומופלאים, ממש מזמינים לעלות לטייל. 

IMG_1445

אבל הפעם הלכנו בשביל לכיוון האוקיאנוס – שביל מוסדר ונוח, שעובר במנהרה של סיאנותוס (וכולם מצטלמים בה – לא הצלחתי לתפוס אותה ללא אנשים) 

IMG_1619

בדרך ראינו שוב את האוג הארסי – Poison Oak – תראו איזה עלה יפהפה – רק לא לגעת!

IMG_1454

התקרבנו אל האוקיאנוס, אל ברושי מונטריי הנהדרים 

IMG_1520

מעבר לכמה שיחי סיאנותוס ראינו מפרצון קטן –

IMG_1525

ובקצה המפרצון, מפל מים שיורד אל החוף – 

SONY DSC

הגענו אל מרפסת תצפית מקסימה, שממנה יכולנו לצפות אל המפרץ והמפל, שגבהו 24 מטרים: 

IMG_1538

המרפסת שהיינו בה, היא כל מה שנותר מוילה מפוארת שהיתה שם. הוילה נבנתה בתחילת המאה העשרים, והיתה שייכת לזוג Lathrop and Helen Hooper Brown.
הלן הופר-בראון התיידדה עם ג'וליה פייפר-ברנס, שהיתה חלוצה שהתגוררה באיזור עד מותה בשנת 1928. 

SONY DSC

הזוג הופר-בראון מאד העריכו את ג'וליה פייפר-ברנס. כיון שהם מתו עריריים ללא ילדים, בשנת 1961 הם תרמו את השטח שלהם – הבית וסביבותיו – למדינת קליפורניה ולרווחת תושביה.  הם רצו לשמר את שמה של ג'וליה פייפר ברנס, שהיתה, לדבריהם, "A True Pioneer" – חלוצה אמיתית. 

SONY DSC

כיום, השטח הזה הוא State Park (לא פארק לאומי כמו יוסמיטי, למשל – אלא פארק בניהול מדינת קליפורניה), ויש הרבה מה לראות בו. 

SONY DSC

ישבנו במרפסת התצפית, וצפינו אל גלי הים. בדרך כלל אני לא אוהבת תמונות רוקדות, אבל יש משהו מהפנט בגלי הים העולים אל החוף. אפשר לבהות בהם הרבה זמן…
אום נטע צלמה הרבה תמונות של הגלים. הכנתי מתמונותיה Animated Gif –

ישבנו להסתכל על הנוף, לצלם את הסביבה. אום נטע שלפה משקפת – ולפתע היא קראה אלי – הנה לוויתן!
לוויתן אפור הוא מין נודד. בחורף הלוויתנים שוחים דרומה לאיזור קו המשווה, שם הם ממליטים את הצעירים שלהם (לוויתן, כזכור, הוא יונק – והוא ממליט ולא משריץ או מטיל!). במרץ הם מתחילים לחזור צפונה, לאיזורים הקרירים יותר, שם הם יבלו את הקיץ. מסתבר שהמרפסת הזו היא מקום טוב לצפות ממנו על הלוויתנים! 

SONY DSC

הלוויתן שראינו היה באמת מרוחק מאד מאיתנו. אום נטע ניסתה לצלם אותו, בזמן שאני הסתכלתי עם המשקפת. מאד התרגשתי לראות את סילוני המים שהוא השפריץ, ואפילו את זנבו המרשים.
בגלל הריחוק בעומק האוקיאנוס – לא הצלחנו לצלם אותו בסופו של דבר. 

IMG_1610

חזרנו להסתכל על המפרצון המקסים – המפל נקרא מפל מקוֶוי – McWay Falls, והוא מנקז את נחל מקווי (McWay Creek) ישירות אל האוקיאנוס. 

SONY DSC

התופעה של מפל מים היורד ישירות אל הים היא לא נפוצה – יש בערך 20 מפלים כאילה בעולם. הקרוב ביותר אלינו נמצא באנטליה, בטורקיה – מפלי דודן – Düden Kıyı Şelalesi 

IMG_1540

המפרצון בו נמצא המפל הוא מקסים בעיני. מוקף שיחי סיאנותוס ריחניים, שפרחו לכבודי –

IMG_1548

ברושי מונטריי על הצוקים היורדים אל האקיאנוס – 

IMG_1584

הסלעים על החוף, והצמחיה המטפסת מטה –

IMG_1592

אל המפרצון עצמו קשה להגיע בדרך היבשה. לפי מה שקראתי, הירידה תלולה ומסוכנת. באתרים שראיתי, ממליצים להגיע אל המפרצון בדרך הים – בסירה. 

IMG_1542

אחרי שהלוויתן נעלם ואחרי שצילמנו המון תמונות של המפרצון המקסים וסביבותיו – חזרנו לאוטו, ונסענו בחזרה אל ביתה של אום נטע, בסביבות סן פרנסיסקו. 

IMG_1598

את התמונות צלמנו, ואם נטע ואני, בפארק ג'וליה פייפר ברנס, בתאריך 14.3.2013
תודה לאום נטע על הרשות להציג את תמונותיה!

IMG_1599

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

IMG_1453

California's Highway 1 – כביש מספר 1 של קליפורניה

IMG_0900

בסוף הטיול שלנו למדבריות, עלתה השאלה באיזו דרך נחזור הביתה, כלומר – לביתה של אום נטע (באיזור המפרץ – Bay Area – כלומר, לא רחוק מסן פרנסיסקו). 

SONY DSC

קיימת הדרך המהירה והמשעממת – I-5 – כביש מהיר שחוצה את קליפורניה מצפון לדרום. הנוף בו אחיד ומשעמם למדי, אין הרבה נקודות עניין.
אבל אפשר גם לנסוע על Highway 1 – כביש מספר 1.
כיוון שבעבר נסעתי רק בחלק קטן מאד מהכביש הזה – ממש התבקש לבחור בדרך הזו.  

SONY DSC

כביש מספר אחד של קליפורניה הוא אחד הכבישים הידועים בעולם – בזכות הנוף הנפלא, ובעלי החיים שאפשר לפגוש לארכו.
אחד הקטעים המיוחדים בו עובר בהרי Big Sur – צפונה מלוס אנג'לס לכיוון מונטריי וסן פרנסיסקו. משם נסענו.
האמריקאים קוראים לזה "Scenic Route" – אום נטע, שדואגת לתרגם הכל – קוראת לזה "דרך סינית". 

IMG_1360

עצרנו בכמה נקודות אטרקטיביות, ויש לי חומר לכמה וכמה רשומות שתגענה בהמשך – אני מתחילה עם הנופים הנהדרים. הירידה הדרמטית של ההרים אל הים, 

IMG_1386

וכמובן – הערפל…
חופי קליפורניה ידועים בערפל שמכסה אותם. הערפל שבזכותו משגשגים שם עצי הRedwood וברושי מונטריי.

IMG_1248

העצירה הראשונה שלנו היתה ב-Morro Rock – סלע וולקני גדול בשולי העיירה Morro Bay. על הסלע עצמו אסור לטפס או לטייל – זו שמורה סגורה, מיועדת לציפורים. הסלע טבל בערפל ולכן לא ראינו שם הרבה ציפורים. 

IMG_0912

אבל במי המפרץ פגשנו הפתעות מרגשות – שעליהן אני אכתוב רשומה נפרדת. בינתיים – הנה שחפים מקננים על מדרונות הסלע: 

SONY DSC

הערפל לא מונע מכל מיני אנשים אמיצים לצאת לגלוש בחוף! 

SONY DSC

ראיתי אפילו מישהו שמשייט על גלשן דמוי חסקה – ונזכרתי שגל סיפר לנו על החסקה בחופי לוס אנג'לס – 

IMG_0906

הנסיעה בכביש מספר 1 היא איטית למדי – הכביש מתפתל, עולה ויורד.  

SONY DSC

יש פה ושם יישובים קטנים או נקודות עצירה, אבל הם מעטים. 

SONY DSC

כמו למשל "Rugged Point, California" – נקודת עצירה שכוללת תחנת דלק, מסעדה, מוטל קטן – ושביל שיורד מטה אל הים… 

IMG_1246

כך נראית תחילת השביל – בערפל מאד לא בטיחותי לרדת לטייל שם. לכן נאלצתי לוותר על הירידה ולהשאר למעלה:

IMG_1260

גם הדנאית – Monarch Butterfly – העדיפה להשאר על עץ הברוש ולא לרדת למטה.

IMG_1275

קצת אחר כך עברנו ליד השדה הזה – הפרות העומדות במסדר וצופות בדבקות במכוניות הנוסעות שעשעו אותי: 

IMG_1219

הכביש הזה מלא פינות חמד – לא בכולן אפשר לעצור, כי זה לא בטיחותי. פה ושם אפשר למצוא מפל קטן וחמוד –

IMG_1276

או סלע עטור ברושי מונטריי שבולט לכיוון הים –

SONY DSC

אורן מרשים לצד הכביש – 

IMG_1378

וכמובן, עצי Redwood נפלאים – 

IMG_1625

כאילה שממש חובה לחבק… 

IMG_1635

יערות ה-Redwood הם מיוחדים לחופי קליפורניה ואני מאד נהנית מהם.

IMG_1643

כשהערפל נסוג, האוקיאנוס פתאום נראה כחול יותר והכל ממש נפלא –

IMG_1644

וגם בקטעים שבהם לא רואים את האוקיאנוס, הנוף מרהיב!

IMG_1648

הנסיעה לאורך הכביש ארכה יום שלם והיתה חוויה נהדרת. צלמתי ביום הזה מעל 700 תמונות.

SONY DSC

כמה עשרות מהתמונות הללו יעטרו את הרשומות הבאות בבלוג.  

IMG_1252

את התמונות צלמנו, אום נטע ואני, לאורך כביש מספר 1 בקליפורניה, בתאריך 14.3.2013
תודה לאום נטע על הרשות להציג את תמונותיה!

IMG_1348

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.

IMG_1358

בלוגולדת חמישי – ובית חדש


היום לפני 5 שנים פתחתי בלוג בתפוז. מאז חלפו 1826 ימים, 688 רשומות והמון המון אנשים, תגובות, שמחה – וחברים.


הבלוג שלי בתפוז הצליח במהירות – בתוך 3 שנים היו לי מאות כניסות ביום, עשרות תגובות לכל רשימה, וזה הוסיף מאד לחשק ולרצון לכתוב. פרסמתי הרבה, קיבלתי בולים ותגובות חמות – ורק חיפשתי נושאים לדבר עליהם… 

לצערי, יחד עם השמחה והדברים הטובים שמצאתי בתפוז, היו גם תקלות טכניות חוזרות, התעלמות של ההנהלה, פרסומות שנוספות על ימין ועל שמאל ושאר מרעין בישין. ברשימה הקודמת מניתי את רוב האירועים הגדולים באמת שהשפיעו על הבלוג שלי, ואתם יודעים מה? זה פשוט נמאס.

למשל, תסתכלו על הסטטיסטיקות שלי: 

שנה 1 2 3 4 5
רשימות 160 169 131 122 106
כניסות 30,000 100,000 150,000 100,000 72,000

 כלומר, לפי החישוב של תפוז, השנה נכנסו אלי פחות אנשים מאשר בשנה השניה שלי.  

כל התקלות הטכניות וההתעלמות של הנהלת תפוז מהבלוגרים גרמו לי לירידה קשה מאד במוטיבציה. אין חשק לכתוב רשומה כשלא יודעים אם בכלל אפשר יהיה לשמור אותה,
ואם – לאחר השמירה – אפשר יהיה לפרסם, ושהמנויים יקבלו את ההודעה על הפרסום.

ולכן, בלב כבד ובצער אני עוזבת את תפוז, ועוברת לבית חדש. אני מקווה שעם היציבות של המערכת תחזור חדוות הכתיבה, ואני אחזור לפרסם בתדירות גבוהה יותר. העברתי את הבלוג לוורדפרס, ואני מקווה להתרגל בקרוב לפלטפורמה הזו.

הפעם, את רשימת הבלוגולדת תכננתי עוד לפני שלושה חודשים. אום נטע שמחה לשתף פעולה עם הגחמות שלי, וצילמה אותי מחבקת את האורגניזמים המדהימים ביותר על פני כדור הארץ: עצים.

שכן, אני מחבקת עצים ידועה. בין אם זה עץ-יהושע במדבר או אלון מסיבי שמגמד אותי בגדלו, אני אחבק אותם, ואשמח להרגיש את השלווה שלהם.

השלווה ביער, משחקי האור והצל (במיוחד ביערות מרשימים כמו יער ה-Redwoods בתמונה מעל ובתמונה הבאה) הם פשוט נפלאים. 

אפילו ערפילי האוקיאנוס נראים יפה יותר עם מסגרת אורנים –

בהשתלמות רת"ם האחרונה, פרופסור שמידע הסביר לנו את ההבדל העיקרי בין "יער" ל"חורש".
ביער – לכל עץ יש גזע אחד בודד.
בחורש – לעץ ישנם גזעים צרים יותר, ומרובים.
דוגמאות לעצי חורש, בעלי גזעים מרובים אפשר לראות ברשומת החרוב וברשומת הקטלב בבלוג שלי.

העצים חשובים לנו, ולחיים על פני כדור הארץ. הם תורמים לכמות החמצן בעולם, עוזרים לשמור על הטמפרטורות, נותנים לנו צל, פירות – והרבה יופי ושלווה.


אני קוראת לכולם לצאת ולחבק עץ כלשהו!
בימים הקרובים אני עדיין עובדת על העברת רשומות ישנות מהבלוג בתפוז לכאן, אז צפויות להגיע הודעות על רשומות עם תאריכי פרסום רטרואקטיביים (שנת 2008 בעיקר…) – סליחה מראש על הטרחה. 

את התמונות אום נטע ואני צלמנו בתאריכים 11-18/3/2013 בקליפורניה. על כל תמונה כתוב שם הצלמת.
התמונות בפיקאסה, ואפשר להקליק עליהן על מנת לראותן בגודל מלא.

אני מקווה שתמשיכו לקרוא אצלי, להגיב ולהנות, כי אני מתכוונת להמשיך לפרסם. אותה הגברת בשינוי אדרת.

ברוש מונטריי – Monterey Cypress – Cupressus macrocarpa

כבר סיפרתי לכם שהיינו בPoint Lobos, והראיתי חלק מהחיות והצמחים הנפלאים שפגשנו שם.
אבל פוינט לובוס הוכרזה כשמורה – לא בגלל אריות הים, כלבי הים, הלוטרות, האיילים, או אפילו לוויתן מזדמן.

הו לא… Point Lobos הוכרזה כשמורה – בגלל הברושים:

הברושים בPoint Lobos וסביבתה הם ברושים מאד מיוחדים הם נקראים  ברושי מונטריי – Monterey Cypress – או בלטינית Cupressus macrocarpa

הם עצים גדולים ובעלי נוף מרשים ומיוחד. הברושים הללו אנדמיים לחוף קליפורניה – כלומר, צומחים באופן טבעי אך ורק שם – ובטבע ניתן למצוא אותם בשני ריכוזים: בשמורת פוינט לובוס, ובשמורת יער דל-מונטה ליד מונטריי.

הנוף השטוח המיוחד שלהם נוצר בשל הרוחות העזות באיזור – שמגיעות מכיוון האוקיאנוס.

העצים הללו הופכים את הנופים בשמורה ללא שגרתיים ומיוחדים מאד. אני חייבת לציין, שכאשר טיילנו – וחיפשנו בעלי חיים בסביבותינו – היו רגעים שלא ידעתי לאן להסתכל: אל הברושים המופלאים הללו, או לכיוון המים…

גם הטיול בחורשה עצמה, בין גזעי הברושים – הוא מרתק:
 
הברושים הללו מצאו חן בעיני רבים, ולכן הם זרעו וגידלו אותם במקומות רבים בעולם. לכן כיום אפשר למצוא אותם ברחבי אירופה (למשל, אירלנד, איטליה, צרפת, פורטוגל), ואפילו בניו זילנד – שם זהו עץ תרבות פופולרי.

עוד כמה עצים, זה עושה טוב על הנשמה:

כאן הברוש נראה ממש כמו בונזאי יפני… רק שהוא ענק:

כך נראה השביל בחורשת הברושים:

הייתי חייבת לפחות תמונה פנורמית אחת, שתתן מושג איך נראה הנוף בשמורה:

כל התמונות צולמו בשמורת פוינט לובוס, ב-11.8.2009

(אתם בטח כבר זוכרים את התאריך….)

כתמיד, מוזמנים – וממש כדאי לכם – להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.