מרגנית השדה – Anagallis arvensis – זן כתום!

הפעם הראשונה שלי, היתה במרץ 2004, באחו בנימינה.  מצלמה דיגיטלית – עוד לא היתה לי אז…

  

נסענו אז לראות את סחלב הביצות, ופגשנו עוד הרבה פרחים מיוחדים ומעניינים. אחד מהם, היה קטן וחמוד – ונראה ממש כמו המרגנית התכולה שאותה אני מכירה מילדות – אבל הוא היה כתום.

זה מאד בלבל אותי. מעולם לא שמעתי על מרגנית בכתום! מבחינתי מרגנית = כחול! אז שאלתי בפורום שמירת טבע, ושם הסבירו לי ש"יש גם מרגניות גם בגוון שני"

 

מאז למדתי שבאמת יש למרגנית השדה – המרגנית המוכרת לנו – שני צבעים. הכחול המקסים והנפוץ, וגם כתום-אדמדם, שמופיע בעיקר באיזורים לחים יותר – למשל, במעינות (כמו נחל חזורי, או המעינות בהר קטע) או בגינות מושקות – גיסי מצא מקבץ מקסים ברחוב שלו, במודיעין – בנקודה שהתנקזו אליה מי השקיה של גינה.

עוד דבר שלמדתי מאז, הוא שהמרגנית הכתומה היא הזן הנפוץ באירופה ובארה"ב. שם יש יותר מים מאשר אצלינו, ולכן הכחולה נדירה יותר .

  

אבל כמו שרואים בתמונות, זה לא מפריע להן לצמוח זו ליד זו…

חברה שלי, דגגדול, טוענת שאם למרגנית הכחולה אנחנו קוראים "עין התכלת" – הלא לזו צריך לקרוא "עין הכְּתֶמֶת"

 

אבל את הדבר המרגש יותר גיליתי לפני שנתיים. היינו  אז בטיול בארה"ב, ושם צלמתי את המרגנית – את הזן הכתום. כשחיפשתי עליה מידע באנגלית, גיליתי ששמה האנגלי הוא Scarlet Pimpernel!
את הספר "סקרלט פימפרנל" של הברונית אורצ'י קראתי מזמן – עוד בתיכון, ומאד אהבתי אותו. מעולם לא חשבתי ולא ניסיתי לגלות מהו הפרח המסתורי הזה, מהו סקרלט פימפרנל – ולפתע, הנה הוא מולי!
ובאמת, בספר (בתרגום של רותי שמעוני), סר אנדרו פולקס מסביר למדמואזל דה טורניי:
"סקרלט פימפרנל, הלא הוא מרגנית השני, עלמתי. זהו שמו של פרח אנגלי צנוע הצומח בצידי הדרכים; אך זהו גם השם שנבחר  כדי להסתיר את זהותו של האמיץ והנפלא בגברי תבל, כדי להגדיל את סיכויי הצלחתו בביצוע המשימה הנעלה שנטל על עצמו."

girlkido כתבה לא מזמן רשימה מקסימה על תעלומת סקרלט פימפרנל מהבחינה האנושית. אני פתרתי אותה מהכיוון הבוטני!

התמונות צולמו –
בשמורת הסחלבים מאחורי חורשת טל, 5.3.2007
באחו בנימינה, 12.4.2008
ובשולי מחצבת חרייבה בכרמל, 19.4.2008 ובאופן מדהים גם 19.4.2011! נפלאות הגורל!

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא!

פרחים מאיזור החוף

 
החלטתי לפרסם מקבץ של פרחים שפגשנו באיזור החוף. בגלל הכמות, אני אפצל את הנושא לשתי רשימות.
 
אני מתחילה מפרחים בשמורת פוינט לובוס.
 

 
כזכור, זו שמורה חופית – הצמחים הם בעיקר צמחי חוף, וצמחים שרגילים למים מלוחים. לכן יש פריחה לאורך כל השנה. וגם אם הפרחים היפים והמיוחדים יותר פורחים באביב (אירוס, שושניים למיניהם, סגל – הוא "אמנון ותמר" בר ואפילו פוקסיה) – עדיין, יש מציאות גם בשיא הקיץ.
 

 
למשל הצמח פה מעל. זהו צמח ממשפחת הטבוריתיים, ששמו הלטיני Dudleya farinosa . אני מגדלת כזה בעציץ בבית… השם העממי שלו הוא Bluff Lettuce – כלומר, "חסת הכֵּף"
 
מצאתי עוד צמח מאותה משפחה, שלא הגעתי להגדרה שלו – ואני אשמח לעזרה (יובל?)
 
אילו העלים:
 

 
מהעלים עולה גבעול, ועליו הפרח:
 

 
עוד מבט על הפרח:
 

 
גם DYC מצאנו בטיול… אבל אני די בטוחה שאני יודעת מי זה:
 

 
שמו הלטיני – Grindelia latifolia ואילו שמו העממי – Coastal Gum Plant – משהו כמו "צמח הגומי החופי".
 
בשמורת פוינט לובוס קניתי לי פוסטר בדולר אחד! פוסטר שהוא הדפסה מקומית של השמורה – תמונות פרחים שצילמו הריינג`רים, עם שמותיהם – שמות עממיים וגם לטיניים. לדעתי, זו היתה רכישה מצוינת.
אמנם התמונות לא מדהימות – צלמתי בעצמי תמונות טובות יותר של חלק מהפרחים – אבל בכל זאת, כמדריך ל-40 הצמחים הנפוצים בשמורה – זה מצוין
 

 
הפרח הנחמד הזה היה נפוץ בכל השמורה – ולקח לי זמן להבין שהגרסא הורודה והגרסא הצהבהבה הן שתיהן תת מין של אותו צמח –
 

 
זה צמח ממשפחת הארכוביתיים (Polygonaceae) – ואת זה ניחשתי כבר במקום. משהו בצורה הכללית הזכיר לי ארכובית.
 

 
השם שלו הוא Dune Buckwheat – כלומר, כוסמת הדיונות. הזן הורוד הוא הרגיל,
וברשימת עופות המים, השחף שצלמתי בפוינט לובוס עמד בתוך מרבד של הצמח הזה.
 

 
הצמח הבא היה מוכר לי מאד. אהל הגבישים? תהיתי…
 

 
ואכן, זהו אהל הגבישים. אם תגדילו את התמונה, תוכלו לראות את גבישי המלח שהצמח מפריש מהעלים, זוהי הדרך של הצמח הזה לחיות על החוף, באיזור מים מלוחים: הוא מפריש את המלח מתוך העלים שלו. הם נראים ממש כמו טיפות קרח קטנות ועדינות.
 

 
בגלל זה מאד מתאים לו השם העממי האנגלי – Common Ice Plant – צמח-קרח מצוי . השם הלטיני הוא Mesembryanthemum crystallinum – ממשפחת החיעדיים (Aizoaceae )
 
 
 
גם הצמח הבא היה מוכר לי :
 

 
מיד זיהיתי שזהו קֶדֶד. לפי המגדיר שלי זהו Astragalus nuttallii – קדד נוטל – ע"ש בוטנאי-זואולוג בריטי שפעל באמריקה בראשית המאה ה-19.
הקדד הוא ממשפחת הפרפרניים ( Papilionaceae)
 
הנה הפרי שלו:
 

 
הפרח האחרון שלי להיום היה הפתעה נעימה: מרגנית השדה! בארץ נפוץ הזן הכחול שלה, אבל באירופה ובאמריקה נפוץ הזן הכתום –
 

 
כשחיפשתי קצת, גיליתי עוד משהו – השם העממי של המרגנית באנגלית הוא Scarlet Pimpernel! כלומר, זהו הפרח שממנו שאוב שמו של גיבור ספרה של הברונית אורצ`י! 
מובן ששמחתי מאד על התגלית הזו!
המרגנית היא ממשפחת הרקפתיים.
 
עד כאן המקבץ הזה… המשך יבוא.
התמונות צולמו בפוינט לובוס, 11.8.2009
מוזמנים להקליק על  התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.