עוד אנחנו מסתובבים לנו בחולות שיזף, מאושרים ממציאת לשון-האפעה, והנה ראיתי עץ שיטה, שיטה סוככנית – שמשהו בו נראה לי מוזר:
"מי זה פיזר סרטי פלסטיק אדומים זוהרים על העץ הזה?" שאלתי. הילדים נגשו לבדוק:
"אין פה בכלל סרטי פלסטיק!" אמרו הילדים. "העץ פורח!"
אני מכירה פריחה של עצי שיטה סוככנית. אילו פרחים קטנים, כדוריים-לבנבנים. בהחלט לא פסים אדומים בוהקים. התקרבתי אל העץ, וגיליתי שהוא אכן פורח:
אבל אני רוצה שתסתכלו על התמונה מעל בתשומת לב. שימו לב לעלים בקדמת התמונה – עלים קטנים מאד, עדינים ומנוצים. אילו העלים של עץ השיטה.
לעומתם, העלים בחלק העליון של התמונה – ליד הפרחים – הם עלים גדולים יותר, עגולים ובעלי שפה חלקה. (עלים תמימים )
זהו הרנוג השיטים.
והרנוג השיטים הוא צמח טפילי.
ההרנוג מופץ על ידי ציפורים: הזרע דביק מאד, ונדבק למקור של הציפור כשהיא מנסה לאכול את הפרי. היא תשפשף את המקור עד שהזרע יידבק לענף כלשהו. הפרי נדבק לענף, מחדיר אליו שורשים – ומוציא עלים. זה נראה כך:
הזרע הדביק הוא הצהוב מאחור, שכבר שולח שורשים לענף (במקרה זה, ענף של אטד מדברי – ההרנוג אמנם מעדיף שיטים, אבל הוא מוכן לנצל גם שיחים ועצים אחרים שייקרו בדרכו)
הירוק מקדימה הם הפסיגים – העלים הראשוניים שהצמח מוציא.
ההרנוג גם מואבק על ידי הציפורים – על ידי צופיות בעיקר. בארצנו רוב הפרחים מואבקים על ידי חרקים, חלקם על ידי הרוח – וחלקם באמצעות רביה וגטטיבית – כלומר, הפריה עצמית.
האבקה באמצעות ציפורים היא תופעה טרופית יותר. ואכן, ההרנוג הוא טרופי במוצאו – הוא מגיע אלינו מהאיזורים הטרופיים של סודן.
ניסיתי להבין מאיפה הגיע השם הנוראי הזה, הַרְנוּג – באנציקלופדיה של החי והצומח, כתוב שבתלמוד הבבלי נזכר צמח ששמו הרנוג – ומשם לקחו את השם. אבל הזיהוי של ההרנוג שלנו עם ההרנוג התלמודי אינו וודאי.
השם המדעי – Loranthus – משמעותו "פרח בצורת רצועות" – ואני חושבת שהתמונות ממחישות טוב למדי את מקור השם הזה.
כך, למשל, נראה גוש של הרנוג על עץ שיטה סלילנית: הוא חונק את העץ אט-אט, ומשתלט עליו.
ההרנוג הוא בעצם צמח טפיל-למחצה. יש לו עלים ירוקים, והוא מטמיע (עושה פוטוסינתזה). כלומר, חלק מצרכי מחייתו הוא "גונב" מהפונדקאי שלו, אבל חלק מהם הוא מייצר בעצמו.
להרנוג קוראים "הרנוג השיטים" – על שם השיטים שהוא נטפל אליהן. אבל כמו שכבר ציינתי, הוא לא מגביל את עצמו לשיטים – נמצאו פרטים של הרנוג על עצי שיזף, עצי אשל וגם על שיחים מעוצים, כמו רותם המדבר, רכפתן מדברי, אוג קוצני ועוד.
ולגבי עץ השיטה – אני תמיד הכרתי את השיטה שנראית כאילו שמו מגש על חלקה העליון, וגזמו מסביב – בתור "שיטת הסוכך". הרעיון היה שהעץ – בעל ענפים רבים ודקים יחסית, ועלווה מיושרת – הזכיר לבוטנאים סוכך של מצנח. הופתעתי לגלות באתר הפלורה ששמה הוא שיטה סוככנית. אבל באנציקלופדיה של החי והצומח כתוב באמת השם הותיק: שיטת הסוכך!
מה היה הרעיון הגדול בשינוי השם? למה היה חשוב להפוך את "שיטת הסוכך" ל"שיטה סוככנית"? לי אין תשובה לשאלה.
התמונות צולמו בנחל שיזף ליד חצבה בערבה, בתאריך 13.2.2010
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא!
פרחים, פרפרים וכל מיני 