Anna`s Hummingbird – Calypte anna – יונק הדבש של אנה

 
ציפור קטנה ומקסימה שפגשתי בחצר ביתה של חברתי היא יונק הדבש – ה-Hummingbird.
 
 

 
זו ציפור שניזונה מצוף ואבקת פרחים, ומכאן השם העברי. השם האנגלי – Hummingbird – בא מהיכולת שלה לרפרף במהירות בכנפיה ו"לעמוד" באוויר, מול הפרח אותו היא בודקת. רפרוף הכנפיים המהיר (בין 12 ל-90 פעמים בשניה! תלוי במין הספציפי) יוצר מן המהום, וזהו ה-Hum של ה-HummingBird.
 

 
יונקי הדבש שצלמתי הם בגודל ממוצע (יחסית ליונקי דבש) – 9 ס"מ. רוב יונקי הדבש בארה"ב הם בסביבות הגודל הזה – בין 8 ל11 ס"מ. אך בדרום אמריקה ישנם מינים זעירים – הקטן ביותר הוא בגודל 5 ס"מ בלבד!
באתר הזה אפשר גם לשמוע את קולו של יונק הדבש.
 

 
יונקי הדבש שאני צלמתי הם כולם נקבות בוגרות; לזכר יש גוון ירוק מטלי על גבו – וראשו אדום מבהיק. לצערי, את הזכר ראיתי רק לשבריר שניה – ולא הספקתי לצלם אותו.
הציפורים הללו מדהימות ביופין ובצבעיהן – והמעוף שלהם, המחול מול הפרחים קדימה ואחורה הוא חינני מאין-כמוהו.
 

 
יונק הדבש הוא איננו קרוב של הצופית שלנו! הצופיות שלנו הן ציפורי שיר, ואילו יונקי הדבש הם מסדרת הסיסאים. אמנם יש דמיון חיצוני – גוף קטן ומקור מחודד וארוך; צבעים בוהקים ומקורות תזונה דומים – אבל יונקי הדבש נעזרים ברפרוף המהיר שלהם, בתעופה קדימה ואחורה –  ואילו הצופיות נעמדות על ענפים דקיקים ברגליהן החזקות (כמו שאפשר לראות כאן)
בתמונה הבאה אני גאה במיוחד: תפסתי את גברת hummingbird במעוף, מול שיח פרחים עמוס צוף (ממשפחת החלמיתיים) –
 

 

 
כל התמונות צולמו בקאסטרו וואלי, בתאריכים 13.8.2009 – 7
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.
ותודה רבה לאבו-נטע שעזר לי לזהות את הציפור הזו, ועוד הרבה אחרות!
 
 
 
1.9.2009 : התוספת שתופסת:
 
קבלתי תמונה שצלם אבו-נטע, ורשות להציג אותה – הנה Anna`s Hummingbird זכר, כפי שצולם בפברואר 2008: כאן אפשר באמת להעריך את הצבעים
 

 
 
 

סנאי אפור מערבי – Western Gray Squirrel – Sciurus griseus

 
הרשימה הזו מוקדשת לעננצ`יקים שלי, שכל כך שמחו לפגוש סנאי בר!
 

 
כשהתכוננו לטיול הגדול שלנו, אחד הדברים שרגשו-במיוחד  את הילדים שלי היה העובדה שיש סיכוי טוב לפגוש כל מיני חיות בר מעניינות.
במיוחד נרשמה התעניינות בסנאים.
 

 
למרות שהחברה שלי טענה שהם "חולדות עם יחסי ציבור" – העננצ`יקים התעלמו מדבריה, וחפשו סנאים. יש כמה שגרים בחצר האחורית של החברה שלי, אבל את הראשונים פגשנו בסן פרנסיסקו, ב-Golden Gate Park.
 

 
אחר כך ראינו גם את אילו שבחצר שלה, אילו שבפוינט לובוס, ועוד ועוד…
ובכל זאת – קסמם לא פג, והילדים שמחו לפגוש כל אחד ואחת מהם, וניסו לפתות אותם להתקרב אלינו – בין אם זה היה עם סוכריות ג`לי בין (מידע חשוב: סנאים לא אוכלים סוכריות ג`לי בין!), פטל בר שמצאנו בפארק (לא, גם את זה הם לא אוכלים) או תות שדה (הסנאים טעמו אותו, והשאירו אותו זרוק על השביל)
 
בתמונה: סנאי מעז לבדוק ג`לי בין, ומתאכזב.את פני הילדים טשטשתי במכוון.
 

 
לבסוף קנינו בוטנים מלוחים, אבל… גם אותם הם לא אכלו: הם לקחו אותם וטמנו אותם במאגרי החורף שלהם…
מסקנה: סנאים אפורים לא אוכלים בקיץ… לפחות לא הזן של מערב ארצות הברית.
 
 
בתמונה: סנאי בודק בוטן, כדי להחליט אם לקחת אותו אל המחבוא שלו

 
מה שכן, הם חיות קטנות ומקסימות,הזנבות שלהם (מה שחברתי קוראת "יחסי הציבור") יפהפיים ומשווים להם חן;  והם מטפסים על עצים בצורה נפלאה:
 

 

.
 
הסנאים הללו הם סנאי עצים – הם בונים להם קנים בעצים, שנראים מלמטה כמו ערמה ענקית של ענפים ועלים יבשים שגובבה לה גבוה בעץ.
 

 
התמונות צולמו בסן פרנסיסקו (8.8.2009), פוינט לובוס (11.8.2009), וקאסטרו וואלי (13.8.2009)
 

 
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!
 

Eschscholzia californica – California poppy – אשולציה קליפורנית (פרג קליפורני)

 
 
כמו שציינתי – היינו בקליפורניה. 
ואחד הפרחים הנפוצים ביותר באיזור – לא רק בקליפורניה, כי אם בכל האיזור – ממדינת וושינגטון ועד למקסיקו – הוא הפרח הלאומי של מדינת קליפורניה, ששמו הוא פרג קליפורני.
 

 
השם הנכון – המדעי – הוא בעצם אשולציה קליפורנית, והפרח הזה הוא ממשפחת הפרגיים, למרות שאינו בדיוק פרג. לא כמו הפרג שלנו. זהו מין אחר.
 

 
אשולציה… פחחח… פרג מתגלגל לי טוב יותר מהמקלדת. אני אשאר עם פרג. אפילו שהוא לא השם המדויק. זהו השם העממי של הפרח.
 

 
הפרג הקליפורני הוכרז כפרח הרשמי של מדינת קליפורניה בשנת 1903. השם "אשולציה" הוא לכבוד מנתח וחובב טבע רוסי שחי בראשית המאה ה19, ושמו פון אשולץ (Von Eschscholtz).
 

 

 
לפרג הקליפורני ישנן תכונות הדומות לקרוב משפחתו האופיום – הרגעת כאבים – ויש המשתמשים בו להרגעת כאבים קלים. הוא אינו ממכר כמו האופיום – אך זהו עדיין סם ממכר.  (Mildly Sedactive, כתוב בספר פרחי הסיירה נבאדה שלי)
 

 
כשצלמתי את הפרג לראשונה, שמתי לב שליידו יש עוד צמח, קטן ומוזר:
 

 
לא הבנתי מהו הצמח הזה, ולמה הוא צומח רק בסמיכות לפרג….
ניסיתי להבין מאיזו משפחה הוא, אבל הוא לא התאים לי לכלום.
לא הצלחתי להתמקד עליו מלמעלה, ולבסוף צלמתי אותו עם היד שלי מאחוריו –
 

 
אבל מאוחר יותר, כשהסתכלנו על התמונות במחשב – לפתע שמנו לב לזה:
 

 
רואים את הטבעת הוורדרדת מתחת לעלי הכותרת של הפרח? הצמח ה"נוסף" הוא בסך הכל פריו של הפרג! התעלומה נפתרה!
 

 
התמונות צולמו בסן פרנסיסקו (8.8.2009) ובשמורת הטבע Point Lobos (ב-11.8.2009)
 
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!
 

 
 
 

The Japanese Tea Garden in Golden Gate Park, San Francisco

 

 
אם הגענו לסן-פרנסיסקו (והגענו!), יש מקום אחד שממש חובה לבקר בו: גן התה היפני בפארק שער הזהב –
כלומר, The Japanese Tea Garden in Golden Gate Park
 

 
פארק שער הזהב – שלא נמצא ליד גשר שער הזהב, אלא יותר בתוך העיר – הוקם בסביבות שנת 1870, כשתושבי סן פרנסיסקו החליטו שהם צריכים פארק עירוני, ריאה ירוקה וכד`. הוא גדול יותר מה-Central Park של ניו יורק! גדלו 4.12 קמ"ר – ואילו הCentral Park הוא "רק" 3.4 קמ"ר…
 
 
 
 
בשנת 1894 היה יריד גדול בסן פרנסיסקו – California Midwinter International Exposition of 1894 – ובעקבותיו פנה גנן אמריקאי ממוצא יפני, ששמו מקוטו האגיווארה (Makoto Hagiwara) אל האחראים על הפארק, והציע להם להפוך את אחת התצוגות הזמניות – לגן קבוע.
 

 
גן של צמחיה – אבל גם פגודות ושערים בסגנון יפני
 
 
 
 
 
 
ההצעה התקבלה, ובשנת 1895 נפתח הגן. האגיווארה שמש כגנן הראשי ומעצב הנוף עד למותו בשנת 1925.
 

 
בשנת 1949 הוצב בפארק פסל ברונזה של בודהא.
 

 
בשנת 1953 התווספה לגן פינה מיוחדת – גינת זן – Zen Garden – שעצב נגאו סאקוראי (Nagao Sakurai) – גנן ומעצב נוף יפני.
גינת זן נועדה להציג נוף מוקטן – שבילי החצץ מסמלים נהרות וימים, עצי הבונזאי מסמלים עצים גדולים ורחבי נוף, האבנים הקטנות מסמלות גבעות  – וכל הנוףנועד להשרות שלווה ורוגע על המתבונן.
העננצ`יקים נצלו את הספסל שמול גינת הזן למדיטציה קלה…
 

 

 
 
 
אחד המראות היפים של הגן הוא גשר הנזירים הבודהיסטים – או "גשר הירח" – גשר תלול ועגול, ומאד יפה:
 
 

 
בגן פגשתי גם פרפר – שנראה לי כמו נמפית הסרפד שאני מכירה מהארץ. אני לא יודעת אם זהו אכן אותו פרפר: אני מניחה שכן, כי לפי ספר הפרפרים של אייזנשטיין, הפרפר הזה נפוץ בכל חצי הכדור הצפוני, כולל צפון אמריקה.
 

 

 
הגן הזה אחראי גם להפצת עוגיות המזל היפניות (כן, כן! יפניות ולא סיניות!) – Fortune Cookies – בארה"ב (ומשם, לשאר העולם) – לאחר פתיחת בית התה בגן, היו מגישים בו תה ירוק לבאים, ויחד עם התה – נתנו עוגית מזל קטנה. עוגיות המזל היו קיימות ביפן, והאגיווארה ייבא את הרעיון לארה"ב, וביחד עם מאפיה יפנית סמוכה ששמה Benkyodo התאים את טעם העוגיות לחך האמריקאי.
 

 
 
בנוסף לבריכות, ששטים בהן דגי זהב – יש מפלונים קטנים ונחמדים ברחבי הגן.
 

 

 
 אמנם באנו בקיץ ולא באביב, אך עדיין היתה פה ושם פריחה בגן – הנה למשל משהו ממשפחת האירוסיים:
 

 

 

 
כל התמונות צולמו בגן התה היפני, אשר ב-Golden Gate Park בסן פרנסיסקו, 8.8.2009
 

 
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.
 
 

סקוויה ענק – Giant Sequoia – Sequoiadendron giganteum

 
חזרנו!
אני עדין בג`ט-לג, וחצי מהזמן לא מבינה מה נעשה איתי, רעבה בשעות מוזרות (=כל הזמן) ורואה בעיני רוחי מחזות מדהימים.
 

 
החלטתי להתחיל את חוויותי מקליפורניה עם אחד האורגניזמים הגדולים ביותר על פני כדור הארץ: עצי הסקוויה.
 

 
 
עצי הסקוויה שייכים למשפחת הברושיים – Cupressaceae – אך הם מהווים תת משפחה נפרדת במשפחת הברושיים –  Sequoioideae – תת-משפחת הסקויות.
 
לתת משפחה זו ישנם שלושה נציגים –
Coastal Redwood – שגדלים על חופי קליפורניה, ואני עוד אגיע אליהם – אילו העצים הגבוהים ביותר בעולם,
Dawn Redwood  או Metasequoia – שגדלים בסין, באיזור סצ`ואן-הוביי.
והנציג הגדול והמרשים מכולם – הסקוויה הענק.

 
את הסקוויה פגשנו בפארק יוסמיטי – Yosemite National Park, באיזור Mariposa Grove. העצים מרשימים ומדהימים – בגודלם, ביופים, בצבעיהם…
 

 
למרות חוסנם וגודלם המרשים, העצים הללו שבריריים למדי – השורשים שלהם, שיכולים להתפרש 50 מטרים לרוחב – מעמיקים רק כמטר או שניים לתוך האדמה – ולכן העצים עלולים ליפול.
כאן, למשל, יש דוגמא לעץ שנפל לפני כ300 שנים – שמו הוא The Fallen Monarch
 

 
בקישור פה תוכלו לראות תמונה של אותו עץ, ועליו עומדת פלוגת חיילים שלמה, על סוסיה, חייליה ומפקדיה.
 

 
כאשר האדם הלבן גילה את הסקוויות, הוא כמובן התפעל מגדלו של העץ – ומיד החליט לכרות אותם, להשתמש בהם לבנין וכדומה. אבל למזלם של עצי הסקויה – חולשתם היא חוסנם: העצה של העץ אינה חזקה – הוא נוטה להשבר ולהתפורר. וכך, אחרי שעמלו רבות וכרתו עצי סקויה ענקיים בני אלפי שנים – גילו האמריקאים שהעץ אינו טוב לבנין, לרהיטים וכיו"ב. אז הם השתמשו בו… לתעשיית קסמי שיניים ועפרונות.
 

 
  פחחחח… להרוס את היופי הזה בשביל קסמי שיניים? הייתם מאמינים?
בשלב כלשהו הם הגיעו למסקנה (למזלו של העץ) שזה לא מאד כלכלי – לכרות עץ כזה גדול בשביל זוטות שאפשר להשיג משאריות של עצים אחרים, אחר כך נכנסה גם מודעות השימור; והיום הסקוויה הוא עץ מוגן – אסור לכרות, ואסור להשתמש בו למטרות מסחריות.
 

 
הטיול בMariposa Grove היה מאד יפה – העליה לא קלה, ויש אפשרות גם לסיור במעין רכבת פתוחה עם Ranger שמספר על כל העצים. אנחנו הסתפקנו בטיול ברגל.
 
ואז הגענו אל ה-Grizzly Giant :
 

 
לעצים הגדולים והמרשימים במיוחד, האמריקאים נוטים לתת שמות. העץ הזה הוא אכן ענק ומרשים מאד. יש לו ענפים שקוטרם גדול מקטרו של כל עץ אחר בסביבה, שאינו סקוויה!
 

 
גילו מוערך ב3,800 שנים, הוא ענק ומרשים עד מאד.
כל העצים לידו – אורנים, אשוחים ושאר המחטניים שביער – נראים פשוט גמדיים…
 
   
 
עץ מרשים אחר שבקרנו הוא ה-California Tunnel Tree :
 

 
כאן בתמונה, מוטי והעננצ`יקים שלנו (הפנים טושטשו במכוון!) בפתח המנהרה של העץ. המנהרה נחצבה בעץ בשנת 1895, והיא גדולה מספיק בשביל מכונית קטנה. כיום, כמובן, כבר לא נותנים למכוניות לעבור בעץ.
 

 
ישנו עץ מנהרה נוסף בפארק -גדול  ומפורסם יותר, שהמנהרה בו נחצבה כ10 שנים קודם לכן – אך הוא נפל ונשבר. אליו לא הגענו בסיור שלנו.
 ישנו גם עץ אחד שהשריפות והצרות יצרו בו מנהרה טבעית – והוא קרוי the clothespin –
 

 
אם תגדילו, תוכלו לראות את העננצ`יק בדרך אל העץ… הוא מאד מאד התלהב מהעץ הזה – רץ ב"מנהרה" מצד לצד – נכנס ויוצא גם מהפתחים הצידיים שלא רואים מהזווית הזו – האושר בהתגלמותו! לבסוף נאלצנו לשכנע אותו לזוז, ולאפשר גם לאנשים אחרים לצלם את העץ בלי נוכחותו הפוטוגנית
 
 
 

 
עץ מדהים אחר הוא The faithful couple –
אי שם בעבר צמחו להם שני עצי סקוויה, קרוב זה לזה. כשהם התבגרו – הם החלו להצמד אחד לשני. פשוט לא היה לאן להתרחב… בסופו של דבר הם התאחדו – יש גזע אחד גדול ומעוצה, ולמטה כלל לא רואים שאילו שני עצים! ורק אם מסתכלים למעלה – רואים שגבוה מעל הם נפרדים לשני גזעים:
 

 
ועכשיו לתמונה שאי אפשר לוותר עליה: אנחנו הלא Tree-Huggers ידועים!
מוטי צלם, ואת הפנים טשטשתי במכוון – אני והעננצ`יקית שלי מחבקות עץ סקוויה – אחד ללא שם, בן כ-1000 שנים:
 

 
פירותיו של הסקוויה הם אצטרובלים. אבל כלל לא אצטרובלים גדולים. קטנים יותר מאילו של אורן הסלע אצלינו, למשל! ורק במעט גדולים יותר מאילו של עצי הברוש שלנו:
 

 
הסקוויות אמנם מרשימים בגודלם ובעוצמתם כאשר הם בני מאות ואלפי שנים, אבל גם הם מתחילים כנבטים קטנים. הנה עץ סקוויה בן שנתיים לערך:
 
 

 
השריפות הן חלק מהמערכת האקולוגית הטבעית בקליפורניה, ובעוד עצי האורן, האשוח, ואחרים נשרפים בקלות – לעצי הסקוויה ישנה עמידות רבה לשריפות, וגם אם חלקיו התחתונים של הגזע נכווים – העץ עצמו ממשיך לשגשג ולגדול. ראינו איזורים שבהם היו עצי סקוויה שנצלו – אך נצלו והמשיכו לצמוח.
 

 
 
 לקריאה נוספת: טיול בMariposa Grove
 
הרשימה הזו מתארכת – יש לי עוד הרבה תמונות של סקוויה, אבל אני אעצור כאן…
התמונות צולמו כולם בMariposa Grove, הפארק הלאומי יוסמיטי, קליפורניה, ארה"ב  בתאריך 19.8.2009
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת להגדיל אותן!
 
 

ד"ש קצר ממקום יפהפה

Hello Everyone!

I`ll be writing this one in English, because writing hebrew on a keyboard with no hebrew letters is annoying!
we`re having tons of fun, seeing amazing places, and I have enough pictures for about a hundred of blog-entries…

I`m showing one lovely picture – of California Sea-Otter
לוטרת ים קליפורנית
we have met this adorable creature in Point Lobos Nature Reserve, near Monterey, California.

all the best to everyone!

As you can see, this lovely creature is covering itself in sea-weed – this sea-weed is called Kelp – so that he will stay around one area, and won`t float to the sea.
he is very rare, and we were lucky enough to meet 2 sea-Otters: one in Point Lobos, and one in Monterey Harbor.

As always, you are welcome to click the picture in order to see it in full size!

הבלוג ואני יוצאים לחופש

המזוודות כבר ארוזות,
 יש Cat-sitter לחתולים,
ואנחנו יוצאים לנו לחופשה – לסן פרנסיסקו וסביבותיה.
ואם תהיתם: כן, יוסמיטי בתכניות שלנו, ועוד הרבה דברים אחרים ונפלאים…
אז קיץ נעים לכולם – אני אשוב עם הרבה תמונות ורעיונות לרשימות, לקראת פריחת החצבים.

התמונות: לבלוב של כליל החורש בנחל כלח בכרמל, 13.5.2006
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.

להתראות לכולם!

 
ותודה לאמאלה 4 אוצרות שהזכירה לי להוסיף את השיר…
 

צו השעה! מתנגדים לתחנת כוח פחמית באשקלון!

 
ציטוט מאתר אגודת א.ט.ד – אדם טבע ודין:
 
תחנת הכוח הפחמית באשקלון – כורתים את הענף עליו אנו יושבים
 
דווקא בזמן בו עולה המודעות לנזקי זיהום האוויר וההתחממות הגלובלית, מקדמת חברת החשמל תוכניות להקים תחנת כוח פחמית נוספת באשקלון, בעלות של מיליארדי שקלים.
פעולתה של תחנת כוח פחמית צפויה להביא לעלייה בזיהום האוויר בארץ בכלל, וכן לעלייה של כ- 10.5% בהיקף הפליטה של גזי החממה בישראל.כמו כן צפויים להיפלט מהתחנה מזהמים נוספים כגון חד-תחמוצת הפחמן, תחמוצות חנקן וכספית, הידועים כפוגעים בסביבה ובבריאות.
תסקיר ההשפעה על הסביבה שהוגש מטעם חברת החשמל מתבסס על הנחות מוצא שגויות, ואינו מתייחס להשלכות הבריאותיות של פעילות התחנה.
 
בעידן בו נרתם העולם למאבק במשבר האקלים, תוך מחוייבות להפחתת פליטת גזי חממה והשקעה בפיתוח מקורות אנרגיה מתחדשת, אצלנו  מתקדמת במהירות הרסנית הקמתה של תחנה פחמית יקרה ומזהמת, ללא בחינה אמיתית של חלופות ריאליות מזהמות פחות, כגון שימור אנרגיה או השקעה באנרגיות מתחדשות.
 
אנו קוראים לממשלת ישראל לעצור את הקמת התחנה הפחמית ולפעול לאלתר לשינוי יסודי במבנה משק החשמל בישראל. נקיטת צעדים באופן מיידי לייעול השימוש באנרגיה וצמצום הביקוש לחשמל יכולים לייתר את הקמתה של תחנה פחמית או לכל הפחות לדחות את הקמתה במספר שנים, כך שיתאפשר שימוש בטכנולוגיה מתקדמת ונקייה יותר.
 
לאור המאבק העולמי בהפחתת ההתחממות הגלובלית וצמצום נזקיה, מדינת ישראל איננה יכולה עוד לעמוד מן הצד ולא להירתם למאמץ. למדיניות זו צפויות השלכות כלכליות וסביבתיות קשות מנשוא. הקמת התחנה הפחמית, לא כל שכן במועד הנוכחי, היא צעד חסר אחריות, אשר יהווה בכייה לדורות.
 
בתמונה אתם יכולים לראות דוגמא לזיהום אוויר של תחנת כוח פחמית: צלמתי בכביש החוף, ליד קיסריה, 20.3.2008
 
אז מה אדם, טבע ודין מבקשים מכולנו לעשות?
 
 
הגישו עוד היום את התנגדותכם לתחנה הפחמית באשקלון. בריאותינו ובריאות ילדינו תלויה בכך
שימו לב! חלון ההזדמניות שלנו הולך ומתקצר. אנו קוראים לכם להגיש עוד היום את התנגדותכם להקמת תחנת כוח פחמית באשקלון.
ניתן להגיש את ההתנגדויות עד ה 9 באוגוסט.
אל תאמרו זה לא יעזור – ועדת המשנה להתנגדויות של הות"ל מחוייבת להתייחס לכל התנגדות שתגיע במועד.

מה עליכם לעשות?
1. הדפיסו את ההתנגדות המצורפת –  לחץ כאן
2. חִתמו על ההתנגדות. אתם מוזמנים להוסיף את הערותיכם. הוועדה מחוייבת להתייחס לכל התנגדות והתנגדות.
לתשומת לבכם: חתימת עו"ד אינה הכרחית לשליחת התנגדות.
3. שילחו את התנגדותכם לכתובת:
הוועדה לתשתיות לאומיות
רח` יפו 232 קומה ד`
ת.ד 36078
ירושלים
או לפקס: 02-5022141
לתשומת לבכם: ניתן להגיש את ההתנגדויות עד ה 9.8.09
אנחנו משוכנעים שהלחץ הציבורי נגד הקמת תחנת הכוח הפחמית הוא קריטי להמשך המאבק ולהצלחתו.
הקול שלכם נשמע, אתם יכולים להשפיע ולגרום לכך שתמצא חלופה סביבתית ראויה.
אנחנו בטוחים שריבוי פניות מצד חברי אדם טבע ודין יסייע לגורמים האמונים לקבל את ההחלטה הנכונה: סביבה בריאה ונקייה יותר לנו ולבאים אחרינו
 
היום זה באשקלון – מחר זה אצלכם ואצלי בבית!
וגם אני, כמובן, מודה לכל מי ששולח את התנגדותו.
 
– – – – – – – – – – תוספת 5.8.2009
גם לארגון Greenpeace יש נוסח התנגדות שאפשר לשלוח – הם מאפשרים למלא טופס מקוון (online) ולשלוח התנגדות בלחיצת כפתור.
 

קרן-אייל – Platycerium – Staghorn Fern

ביום חמישי, כאמור, הייתי בגן הבוטני של אוניברסיטת ת"א.
בגן יש חממה טרופית יפה ומיוחדת, ואני טיילתי בה. אחד הדברים שמשכו את עיני היה סדרה של צמחים שהיו תלויים מהתקרה – ועם עלים גדולים ומאד מרשימים:

הצמחים הללו הם שׁרכים ששמם בעברית קרן-אייל. השם ברור ונהיר, והוא תרגום ישיר מהשם ה"עממי" באנגלית – שהוא Staghorn fern, כלומר – שרך קרן האייל.

מוצאם של השרכים הללו הוא בחצי הכדור הדרומי – אוסטרליה, מלזיה, מדגסקר, דרום אמריקה, אפריקה…
בחממה של האוניברסיטה ישנם מספר מינים של קרן אייל והם מאד דומים. לפי ויקיפדיה, ידועים בעולם שמונה-עשר מינים של קרן אייל.

הבעיה היא שהמינים מאד דומים זה לזה. מאד מאד מאד.

פה מעל, למשל, זו קרן-אייל איליזית – Platycerium ellisii שמוצאה ממערב מדגסקר.
שתי התמונות הראשונות הן של קרן-אייל דו-קרנית – Platycerium bifurcatum – שמוצאה באוסטרליה ובאיי האוקיאנוס השקט.
ככה, במבט בחממה – לא ממש הבחנתי בהבדלים בינהן…
אבל אחת מקרני האייל היתה בהחלט בולטת ומיוחדת –

זוהי קרן-אייל הדורה – Platycerium superbum – מוצאה באוסטרליה, והיא אכן הדורה במיוחד. הייתי אומרת שאילו קרני-מוז (Moose-horn ) ולא אייל…
בתמונה הבאה, לעומת זאת –

צלמתי עם השלט, ולכן אני בטוחה שזוהי קרן-אייל קרן-איילית – או בלטינית – Platycerium alcicorne – שמוצאה ממדגסקר, מאוריציוס ואיי סיישל. ולגבי השם – אני חושבת ששם המין הזה הוא פשוט טפשי.

קרני האייל שייכות למשפחת הרב-רגליים – Polypodiaceae – משפחה טרופית של שרכים שאפשר למצוא בעיקר ביערות גשם שונים. למשפחה הזו יש נציג אחד ויחיד בארצנו – כצפוי , הוא קטן הרבה יותר מקרני האייל – שמו רב-רגל פשוט, ואפשר למצוא אותו בגליל העליון.

העלים של קרן-האייל הם רכים ונעימים – במרקם שבין לבד לקטיפה. ממש כיף ללטף…
אחד מהשרכים לא היה תלוי, אלא גדל כעץ –

כל התמונות צולמו בחממה הטרופית של הגן הבוטני של אוניברסיטת ת"א, ב-30.7.2009
המקום פתוח בד"כ בזמן שנת הלימודים האקדמית. אחרת יש לתאם מראש.

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.