ה ז מ נ ה

 

(אלה ארצישראלית בשלכת, עמק המצלבה, 29.10.2005)
 
רבותי, החלטתי לנסות לצאת מהוירטואליות.
 
 
ביום שבת, 17.10.2009 – אני מתכננת טיול בוקר קליל בעמק המצלבה, עם בראנץ` במקום.
 
המטרה האנושית: להכיר קצת את מי שקורא בבלוג שלי (ומסוגל להגיע לעמק המצלבה ביום שבת בבוקר),
 
המטרה הבוטנית: לפגוש את סתוונית ירושלים, ואם אפשר – עוד מציאות, כגון – סתוונית היורה, ובן-חצב סתווי.
 
 

(סתוונית ירושלים, עמק המצלבה, 29.10.2005)
 
..ואם נפגוש איזו חוגלה או שתיים, אני בכלל לא אתנגד!
 

(חוגלות, עמק המצלבה, 4.10.2007)
 
כל הקוראים שלי מוזמנים לבוא, בסביבות 10:30 בבוקר לעמק המצלבה, לדאוג לעצמם למים, כובעים ונעלים נוחות; להביא משהו לאכול – הרעיון הוא לערוך בראנץ` לא מחייב, כל אחד יביא מה שהוא רוצה.
 

 
כיוון שאני לא-ירושלמית (למהדרין), אני לא בטוחה לחלוטין מהו המקום האידאלי להפגש. 
לפי הצעתו של צאט ניק – אני מעבירה את מקום המפגש לצומת של רופין-קפלן, ליד החניון של מוזיאון ישראל. מפהבקישור.
  
אני גם אשמח לדעת אם יש מישהו (פרט לmotior, שלו אין הרבה ברירה) שמתכוון לבוא.
כרגיל, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא

הפארק הלאומי הוולקני לאסן – Lassen Volcanic National Park

והיום – נופים, נופים, נופים
עלינו להרי הסיירה נבאדה, ופשוט התמוגגנו… הדרכים עוברות ביערות מדהימים ויפהפיים, כאילה שאם היה לי זמן – הייתי עוצרת לטייל בהם… ייקח כמה שנים שייקח!

נכנסנו לפארק הוולקני לאסן. הפארק נמצא בצפון הרי הסיירה נבאדה, בצפון קליפורניה –  והוא ממוקם דרומית להרי שאסטה.
עצרנו בנקודת תצפית ליד אגם קטן, על פסגת הר לאסן (Lassen Peak) שגובהו 3187 מטרים:

למרות שהגענו באמצע אוגוסט, עדיין יש שלוגיות בראש ההר.
ההר הנמוך יותר, משמאל הוא Eagle Peak וגבהו כ-2800 מטרים. להזכירכם, שיא החרמון הסורי הוא בערך 2800 מטרים.

המשכנו בדרכנו, ואום נטע הצביעה בפני על עינו של סאורון, צופה עלינו:

אבל סאורון לא פגע בשלווה שבפארק. לצד ההרים המרשימים, ראינו אחו מקסים ונחל עובר בו: מיד ירדתי לשם…

המסלול שהלכנו באותו יום היה המסלול לאורך Kings Creek, שהוביל אל מפל מים מרשים (טוב, מרשים במושגים ישראליים… קטנצ`יק למדי במושגי קליפורניה…)
הלכנו לאורך הנחל – הרבה פרחים מעניינים פרחו, ואני עוד אקדיש להם כמה רשימות.

ופתאום ראינו העתק של אחד מפסלי איי הפסחא, גדול ומרשים מעלינו:

בערך בשלב הזה, התחילו הCascades… זו סדרה של מפלוני מים קטנים ומהירים, שהשביל היורד לאורכם תלול מאד.

הנה כמה מפלונים מקרוב –

הירידה התיישרה לזמן קצר – הגענו ל"מפל העליון" – מפל קטן, בגובה של כשלושה מטרים, שממנו המים ממשיכים לרדת מטה מטה…

…אל המפל התחתון, שהוא המפל העיקרי בערוץ –

גובהו של המפל הוא כחמישה עשר מטרים, והוא מקסים. ירדנו לתחתית המפל – ירידה מאד מאד תלולה – וזה היה שווה שאת זה, המפל מלמטה ממש מקסים!

ואז התחלנו לעלות בחזרה…

העליה היתה תלולה, אך הנופים מרשימים מאד. הנה מוטי והעננצ`יקית משקיפים על הנוף –

בדרך חזרה הלכנו בנתיב אחר, פחות תלול אך ארוך יותר. צלמתי את האורנים ביער –

ומשם נסענו ל-Butte Lake, לישון באוהלים – כן, Camping – לא רחוק מחוף האגם.

את שעות האור האחרונות ניצלתי לצלם את האגם, והיערות המשתקפים בו –

לשון הסלע השחורה שרואים בתמונה פה מעל היא קצה של זרם לבה שהתקשה, והתפרץ מאחד מהרי הגעש בסביבה. גם הר הגעש הזה יקבל רשימה משלו.

התמונות צולמו ב-Lassen Volcanic National Park, בתאריך 15.8.2009
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

עוד יומולדת וזר ורדים.

 
עוד יום הולדת לחגוג – ושיהיו לכולנו רק חגיגות וימים טובים!
היום אני חוגגת יום הולדת לורד, בת השלוש!
 

 
ורד חמודתי,
שתגדלי ותמשיכי לפרוח
לשגע את כולם במבטים המעמיקים שלך
לרוקן ולמלא מגירות וקופסאות, ולחשוב שזו הפעילות הכי מוצלחת בעולם…
 
בקיצור, שתהיי את עצמך!
 

 
אוהבים אותך, וגם את נטע אחותך ואת ההורים שלכן –
כל העננים
(מוואה מוסרת , וביקשה לכתוב שבילבו וסיסלי מוסרים מיאו לראג` ולאקשמי!)
 

 
הורדים כאן הם Interior Rose – או בשם הלטיני Rosa woodsii – ורדים שצילמנו בMariposa Grove, ביערות הסקוויה הענק.
 

 
כל התמונות צולמו בתאריך 19.8.2009, בפארק יוסמיטי, ב-Mariposa Grove.
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.
 

 
– כן, אני יודעת שהערב מתחיל יום כיפור. הנה רשימות מומלצות בנושא –
רשימת יום כיפור של אופל כחול, שטיילה ברמת הגולן, בתל סאקי

יומולדת וזר חצבים

 
היום יום הולדת 
היום יום הולדת 
היום יום הולדת 
לאבא שלי!
 
ואני חוגגת את האירוע עם זר של חצבים.
 
 
 
בשנה שעברה, איחלתי לאבא שלי שהשנה נצא לחפש סתוונית בכירה ביחד… אז אמנם לא יצאנו יחד, אבל היום אבא שלי יצא (עם אמא שלי, ועוד חברים) לטייל אל הסתוונית הבכירה.
 
 
 
בניגוד לשנה שעברה, השנה הזו מתחילה עם הרגשה טובה יותר, בריאות טובה יותר, ותקווה לעתיד טוב – לפחות אצלינו במשפחה.
 
 
 
ולך, אבא, אני מאחלת עוד הרבה שנים יפות ונעימות!
שתמשיך ליהנות מהפנסיה – לראות סרטים, לקרוא ספרים, ללמד את כל העולם שפיזיקה זה לא עניין סוביקטיבי…
 

 
אנחנו אוהבים אותך!
מאיתנו – עננת, ענן והעננצ`יקים!
 
 
התמונות פה הן של חצב גלוני – שהצגתי גם בשנה שעברה – וסיפרתי אז כמה קשה לאתר אותו. הפעם צלמתי תמונה של כמה חצבים בשדה, כדי שתבינו למה התכוונתי:
 

 
אבל גם הפעם טיילתי עם איתי (שהוא כבר בן 7 בערך!) – ואיתי איתר את החצבים, יחד עם אבא שלו.
 
 

 
עוד דבר מעניין שראינו היה זחלים – אנחנו לא יודעים של מי הזחלים הללו, אבל התרשמנו מההסוואה: הם נראים בדיוק כמו פרחי חצב נבולים!
 
 

 
אבא שלי לא כל כך אוהב מוזיקה קלה. לעומת זאת, הוא מאד אוהב מוזיקה קלאסית. אז במקום לצטט שיר, אני אוסיף כאן קטע יפהפה של יוהן סבאסטיאן באך –
 
 
 
 
 
 
כל התמונות צולמו בדרך הבשור, בראש השנה, 20.09.2009 (יופי של תאריך…)
 
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!
 
 

Crimson Columbine – Aquilegia formosa – אקווילגיה אדומה

אחרי הטיול בשמורת קולוסה, ושנת לילה במלון מוצלח בדרך – עלינו אל Lassen Vulcanic National Park. זהו פארק מדהים ביופיו – הרים, אגמים, מפלים, מעיינות גפרית, הרי געש לא פעילים – יש בו מכל וכל.
אנחנו בחרנו מסלול אל מפל מים ששמו Kings Creek Fall, והיה לנו טיול יפהפה.
אבל לפני שאני מגיעה אל הנופים הנפלאים והמפל המקסים – אני מתחילה עם פרח.

תכירו. הפרח המיוחד והיפהפה הזה הוא הCrimson Columbine. לא כל כך ידעתי איך לתרגם את השם – אז פתחתי מילון והמילון טען שColumbine  זה יוֹנִיָה.  זה מתקשר ליונה – Columba זה השם הלטיני ליונה (ואני מזכירה לכם את ה"קולומבריום" ממערות בית גוברין, שההשערה המקובלת בין הארכיאולוגים היא  שהוא שימש כשובך יונים)

השם הלטיני הוא בכלל Aquilegia –

בספר שלי כתוב שלא ברור מהו מקור השם הלטיני – אפשרות אחת היא שזה נובע מAquila – עיט – כי הדורבנים של הפרח (כלומר, הכתר שלו) מזכירים את טופרי העיט.
אפשרות אחרת היא שהשם מגיע מAquilegus – מושך מים – כי הוא נוטה לגדול בסביבה לחה.

הקולומביין הוא פרח גדול למדי – קטרו כחמישה ס"מ, וישנם מינים שונים של קולומביין בצבעים שונים ברחבי ארה"ב.
הוא ממשפחת הנוריתיים – והוא יפהפה. וזה מה שחשוב.

בWikipedia קראתי שהפרחים שלו אכילים וטעמם מתוק, אבל צריך להזהר מהזרעים – שהם רעילים… אני מוותרת. עדיף לאכול דובדבנים…

השם Columbine הוא שם רגיש מאד בארצות הברית בעשור האחרון – מאז הטבח הנוראי בתיכון קולומביין בקולורדו. למי שלא זוכר, באפריל 1999 שני נערים טבחו בתלמידי בית הספר, רצחו שנים-עשר תלמידים ומורה, פצעו 21 נוספים – והתאבדו.

זהו האסון הנורא ביותר בבי"ס תיכון בארה"ב, ואחד החמורים בכלל בהסטוריה של מוסדות חינוך אמריקאיים. הוא העלה ופתח את השאלה בנושא פיקוח על כלי נשק – אך עדיין אמריקאים רבים מאד מאמינים בתיקון השני לחוקה האמריקאית, לפיו מותר להם להחזיק ולהשתמש בנשק להגנה עצמית.

כל התמונות צולמו בKings Creek Canyon, אשר בLassen Vulcanic National Park, בתאריך 15.8.2009

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

מקלט חיות הבר בקולוסה – Colusa National Wildlife Refuge – המשך

 
אני ממשיכה עם שמורת בעלי החיים בקולוסה. בנוסף לארנבות שהראיתי ברשימה הראשונה – בשמורה מסתובבים המוני ארנבונים –
 

 
זהו  Cottontail Rabbit – "ארנבון זנב כותנה"  – ארנבון נפוץ מאד ברחבי ארה"ב. אני לא בטוחה איזה מהמינים השונים הוא האחד שפגשנו – כי יש ארנבוני Cottontail בכל יבשת אמריקה, ויש כמה וכמה מינים שונים.
 

 
ראינו כמה וכמה מהם, וגם הם היו חששניים למדי, ולא אפשרו לנו להתקרב אליהם.
השם "זנב כותנה" בא, כמובן, בעקבות הזנב הלבן שלהם – שנראה כמו פונפון כותנה לבן.
 

 
ואם יש ארנבות וארנבונים, אז גם יש מי שיצוד אותם… נסענו לאט בשמורה, ואז ראינו אותו –
 

 
הוא עמד לו בשדה מרוחק מאד מאיתנו, ולכן האיכות הלא-מרשימה של התמונות. זהו קויוט – Coyote – או בשמו הלטיני – Canis latrans – וזהו התן האמריקאי.
טורף נפוץ למדי, שניתן למצוא בכל צפון אמריקה ומרכזה.
 

 
ראינו אותו במרחק, בשדה – ועצרנו את האוטו, והסתכלנו עליו – והוא עלינו, עד שהוא החליט שכנראה לא נתקיף אותו, ומצד שני אנחנו לא מהווים טרף מוצלח עבורו  – והמשיך בדרכו.
 

 
מעלינו חלפו להקות ציפורים – להקה גדולה אחת – כנראה זרזירים – רחשה בשמים מעלינו, וממש עפה בגלים. זה היה מחזה מרשים מאד.
 
באיזה שלב ראינו את הדורס הזה:
 

 
אני מאד אוהבת דורסים. הם ציפורים מדהימות בעיני, מרשימות ומלכותיות.
 

 
ולכן את האחד הזה ניסיתי לצלם פעמים רבות… ואם מישהו מצליח לחשוב על זיהוי, (בהתחשב בעובדה שהתמונות צולמו בשקיעה, ולכן הצבעים אדמדמים) – אני אשמח לדעת.
 
תוספת: אבו-נטע מעריך שזהו Red-shouldered Hawk – נץ אדום-כתפיים- ששמו הלטיני הוא Buteo lineatus

 
והנה עוד ציפור שצלמתי בקולוסה –
 

 
וגם הפעם אבו נטע בא לעזרתי, וזיהה את הציפור החביבה הזו כBlack Phoebe – פיבי השחורה (פיבי הוא שם שמקורו יווני, ומשמעותו "מבהיק") Sayornis nigricans
זו ציפור שניזונה מזבובים.

 
מעלינו חלפה להקת מגלנים – Ibis – חלקם היו גם על הקרקע, כפי שהזכיר לי אבו-נטע – והם White-faced Ibis – מגלן לבן-פנים – Plegadis chihi
 

 
זיהינו אותם לפי המקורים המעוקלים…
 

 
ואז כבר שקעה השמש, ושאר התמונות יצאו מטושטשות מדי…
אז חזרנו לHighway, והמשכנו למלון שלנו – כדי להגיע למחרת אל פארק לאסן – Lassen Vulcanic National Park. אבל זה כבר ענין לרשימות חדשות…
 
כל התמונות צולמו ב-Colusa National Wildlife Refuge ב-14.8.2009
 

 
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.
 
 
 

מקלט חיות הבר בקוֹלוּסָה – Colusa National Wildlife Refuge

 
העמסנו את כל הציוד האפשרי על האוטו, ויצאנו לנו להרים…
הבעיה היא, שבאיזור סן פרנסיסקו יש פקקים.  הרבה פקקים. ובארה"ב הכל גדול יותר. גם הפקקים.
אז אחרי שעתיים של פקק שבהם כמעט ולא התקדמנו, היינו חייבים לעצור איפשהו…
 
ואם כבר עוצרים, כדאי לעשות את זה במקום נעים. משהו שיהיה מאד מנוגד ל-Highways העמוסים שמקשרים בין סן פרנסיסקו לסקרמנטו…
 
אז עצרנו בשמורה – מקלט חיות בר – ליד העיירה קולוסה.
כבר בכניסה, ברחו מאיתנו ארנבות –
 

 
אילו לא הארנבונים שאפשר לקנות בחנות חיות המחמד. אילו ארנבות גדולות, והן רצות מהר. מאד מאד מהר. השם העממי שלהם הוא Black-tail Jackrabbit, והשם הלטיני – Lepus californicus.
 

 
מיד אחרי שהארנבות ברחו, ראינו תזוזה ליד אחד השבילים. כיוונתי את המצלמה, ותפסתי סנאי –
 

 
הגב שלו מנוקד, והוא איננו הסנאי האפור הנפוץ שפגשנו בסן פרנסיסקו – כי אם סנאי-קרקע קליפורני – California ground squirrel – או בשמו הלטיני  Spermophilus beecheyi.
 
בשמורה עובר נחל – והוא מלא בצמחי בר. היה לי קשה להתמקד עליהם מהגשר (ובכל זאת, לא ירדנו מהשבילים!) – כך נראה הנחל – כל הירוק זו צמחית מים שגדלה בתוך הנחל.
 

 
הנה הפרחים – שצולמו מרחוק, ואני אשמח לעזרה בהגדרה  –
 

 
פגשנו כמה וכמה רשתות שבמרכזן ניצב עכביש –
 

 
מן הסתם, אני משערת שאילו הנקבות. אצל עכבישים, הזכרים נוטים להיות קטנים יותר – ואילו הצידות המרשימות הן הנקבות.
 

 
אורך גופו של העכביש הזה הוא בערך שלושה ס"מ. תוסיפו את הרגלים, ותקבלו מפלץ אמיתי…
 
אבל השמורה הזו ידועה בעיקר בגלל כל עופות המים הבאים אליה. על שפת הנחל ניתן לראות אנפות ממינים שונים – זיהינו אנפה אפורה ואנפת לילה, ועוד – שלא הספקתי לצלם – ואז צלמתי את החביב הזה:
 

 
זהו killdeer. השם בעברית – חופמי כפול-צווארון (Charadrius vociferus) ולא, הוא לא הורג צבאים. השם העממי הגיע מהקריאה שלו – "קיל-די! קיל-די!"… 
לנו הוא הזכיר את הסיקסק הנפוץ בארץ, ואכן הם בני אותה משפחה.
כפול צווארון – כי יש לו על הצוואר שני פסים שחורים בולטים. הנה, הוא מפנה אלינו את ראשו ואפשר לראות:
 

 
על אחד הסלעים חיכתה לנו לטאה – Western fence lizard או בשמה הלטיני – Sceloporus occidentalis.
 

 
יחסית ללטאות הזריזות ולעינחש בארץ, היא היתה מאד רגועה, ואפשרה לי לצלם אותה בנוחות מכל הכיוונים –
 

 
 
בקיצור, אני ממליצה בחום על השמורה הזו לכל אוהבי הזואולוגיה למיניהם…
ואני אמשיך עם שאר החיות שפגשנו בה ברשימה הבאה!
 
התמונות צולמו כולן ב-Colusa National Wildlife Refuge, בתאריך 14.8.2009.
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.
 

תחרות צלומי טבע מהגולן בתפוז

 
שוב יש תחרות צלומי טבע בתפוז , ואני מבקשת את עזרתכם בהצבעה…
הפעם הנושא הוא צלומי טבע מהגולן – ויש לי כמה וכמה כאילו. התחרות היא בחסות מי עדן.
 
כאן יש קישור לאלבום התמונות הכללי של התחרות. כרגיל, יש להצביע לתמונות החביבות עליכם – ואז מתוך 50 הנבחרות ייבחרו 6 תמונות זוכות, שכל אחת מהן תזכה ב10,000 שקל!
 
כמו תמיד בתפוז, יש אנשים שמגייסים והתמונות שלהם כבר נמצאות בראש – למרות שהן לא באמת יפות.
לעומתם יש צלמים – כמו האחד הזה – שהעלו תמונות מקסימות (כדאי להסתכל! הנשרים שלו מהממים!) – אבל הן לא מקבלות מספיק הצבעות, או שאולי אנשים מצביעים להן נמוך בכוונה, כדי להוריד להן את הממוצע. אני יודעת שלי עשו את זה… אני הצבעתי עבור התמונות של ראובן. הן פשוט יפהפיות.
 
אז אני מבקשת את עזרתכם… אם התמונות שלי מוצאות חן בעינכם – אנא תנו להן ציון "5" כדי להעלות את הממוצע. ניתן להצביע לכל תמונה עד 5 פעמים.
 
הפעם כל תמונה ברשימה מקשרת אל הדף שבו היא מופיעה.
אז אנא הקליקו על התמונות,  ותנו להן ציון "5" (ואם אפשר 5 פעמים – אז בכלל נפלא)
 
שקיעה ברמת הגולן, מרוג`ום אל הירי
 
 
סתוונית התשבץ, שצלמתי ברכס חזקה
 
 
רקפת יוונית בשלג, ביער אודם
 
 
מבט אל מצודת נמרוד – המגדל הצפוני
 
 
אירוס הגולן (בעצם השם האמיתי הוא אירוס החרמון, אבל על זה אני אספר פעם אחרת) בצומת המפלים
 
 
כלנית ורודה ואירוס הביצות באחו נוב
 
משום מה, חלק מהתמונות הועלו פעמיים… נו מילא.
אפשר לשלוח תמונות ולהצביע להן עד ה13.10.2009 בשעה 18:00.
 
תודה רבה!  
 

שנה טובה – תש"ע

 
תהא שנה עליזה
 
 

תהא שנת עונג

 
 
תהא שנה עשירה 

 

 

 
תהא שנה עטורה (בשמחות)

 

 
 
תהא שנת עננים (ועננת וגשמי ברכה)
 
 
תהא שנה עסיסית
 
 
תהא שנה עילאית
 
 
בתמונות: חצב מצוי ממשפחת השושניים, צולם במזרח כפר סבא, 14.9.2009

 
ו..יש לי עוד כמה:
תהא שנה עפיצה
תהא שנה עניינית
תהא שנה עצומה
תהא שנה ערטילאית (אני לא יודעת אם זה כל כך טוב)
תהא שנת ערכים
תהא שנת עשייה
 
אתם מוזמנים להציע עוד רעיונות!
 

קורמורנים ושולי צדפות

 
עוד שני עופות מים, ואני עוזבת את החוף ומתחילה לעלות להרים… מבטיחה
 

 
היום אני מציגה בפניכם קורמורנים – שהסתובבו הרבה באיזור מונטריי ופוינט לובוס.
הקורמורנים מאד נהנים לשבת על הסלעים, ולנו היה נחמד מאד לאתר אותם ממרחק:
 

 
הבעיה שלי היתה… איזה קורמורנים צלמתי?
ובכן, יש שלושה מיני קורמורנים באיזור מונטריי. שזה כבר התחלה טובה יותר לעומת השחפים
אחד מהם – Double Crested Cormorant (כן, יש "t" בסוף!) הוא בעל מקור כתום-צהוב בולט, ולכן די בטוח שלא אותו צלמתי.
 

 
בין השניים האחרים פשוט קשה לי להבדיל…
הראשון: קורמורן ברנדט – Brandt`s Cormorant – ששמו הלטיני Phalacrocorax penicillatus – הוא נפוץ בחוף, מאלסקה ועד מקסיקו.
השם הלטיני – שהוא בעצם משהו כמו "קורמורן מכחול" -מרמז על פלומת נוצות לבנה שהזכר מגדל על צווארו בתחילת עונת הרביה. השם העממי – הוא על שם חובב טבע בן ראשית המאה ה-19, שתאר את המין הזה לראשונה.
 

 
והשני: Pelagic Cormorant – התרגום הוא משהו בסגנון "קורמורן ימי" – ושמו הלטיני Phalacrocorax pelagicus – הוא קטן יותר, וזנבו קצר יותר. הפעם השם הלטיני והשם העממי הם זהים.
גם הזכר כאן מתהדר בתחילת עונת הרביה – איזור העיניים שלו מקבל גוון אדום מבהיק. 

 
את התמונה הבאה אני אוהבת: היא מאד הסתדרותית בעיני. נראה שכל הקורמורנים בשטח החליטו לערוך אסיפה, יושב הראש נעמד מולם לנהל את האסיפה; האחד מימין התמונה, מאחורי הכינוס, הוא בטח הטכנאי של הסאונד, או אולי מְחַלֶקֶת התה, והשחף? אולי נציג העיתונות… אתם מוזמנים להציע פירושים אחרים!
 
 

 בארץ ישנם שלושה מיני קורמורנים – אפשר למצוא אותם בחולה, בשמורת עין אפק, באיזור חדרה ועוד.
 
הציפור השניה שאני מציגה היום היא  שָלְצֶדֶף שחור אמריקאי  – American  Black Oystercatcher, או בשמו הלטיני – Haematopus bachmani
 

 
רואים? מה, לא רואים? גם אנחנו כמעט פספסנו אותם. השם "שחור" לא הולם אותם. "חום" קרוב יותר למציאות. הנה, תסתכלו מקרוב:
 

 
ההסוואה שלהם, על הסלעים הכהים, היא מאד טובה. ורק כשהם הפנו אלינו את המקור – הצלחנו לאתר אותם. יש להם מקור אדום, גדול ובולט (לפי וויקי, הוא מגיע לאורך 9 ס"מ! רק המקור!).
 

 
בתמונה פה מעל ישנם שלושה שָלְצֶדֶף. כמו שאפשר להבין משמם, הם ניזונים מצדפות. הם חיים באיזור החוף, וליד אגמים מלוחים.
לארץ  שלנו מגיע מין אחר של שלצדף – שלצדף החוף שהוא בצבעי שחור לבן. הוא חולף נדיר בארצנו, ואפשר לראות תמונה שלו באתר תצפית המצוין.
 

 
אנחנו ראינו אחד, ולא היינו בטוחים בעצם מה ראינו, ורק לאחר שחזרנו והסתכלנו, הסתבר לנו שאנחנו רואים קבוצה של חמישה…
 

 
כל התמונות צולמו במונטריי ובפוינט לובוס, 10-11.8.2009
 
ולסיום, עוד קצת משובר הגלים של מונטריי, העמוס קורמורנים, שקנאים ואריות ים –
 

 
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!
 

 

 

שקנאי חום – Brown Pelican – Pelecanus occidentalis

היום אני חוזרת לאוקיאנוס, ולחיים סביבו.

הנה לפניכם שקנאי –

כמו ששמתם לב, הוא לא נראה כמו השקנאי שמגיע אלינו: הוא חום!

ובאמת, שמו "שקנאי חום" – Brown Pelican – או בלטינית Pelecanus occidentalis.

אילו שלושה שקנאים ליד גשר המפרץ – ה-Bay Bridge של סן פרנסיסקו.
משהו בצבע ובצורה של השקנאים הללו גרם לנו לחשוב על אבולוציה… הם נורא דומים לכל מיני דינוזאורים!

יחסית לשקנאים, הוא קטן – זהו מין השקנאי הקטן ביותר. אבל אל תסיקו מזה שזוהי ציפור קטנה… ארכו מגיע כמעט ל1.40 מטר, ומוטת הכנפיים שלו יכולה להגיע ל2.5 מטרים!

את השקנאים ראינו מרחפים מעלינו לאורך המזחים של סן פרנסיסקו, וגם בשמורת פוינט לובוס הם ריחפו במרחק.

את התמונות מקרוב – צלמנו על המזח במונטריי. שם הם שוחים במים, מטיילים על המזח, ומתקרבים מאד.

מאד אהבתי את סידור הנוצות של השקנאי בתמונה פה מעל. אם תגדילו, תראו למה אני מתכוונת…

שקנאים הם עופות מאריכי ימים – הם מגיעים לגיל 30 שנים!
אני מאד מרוצה מהתמונה הבאה – תפסתי שקנאי בתעופה, בזוית מוצלחת למדי:

אחת התכונות המיחדות את השקנאים האילו, זה דיג מהאויר: הם מאתרים דג בתעופה, ואז יורדים ותופסים אותו – לא ראיתי את זה במציאות, אבל Pappa Quail ידידי תפש שקנאי בצלילה וכדאי מאד לראות את התמונות ברשימת השקנאים האמריקאים שלו.

התמונות צולמו בסן פרנסיסקו, בפוינט לובוס ובמונטריי, בתאריכים 9-11.8.2009

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

ברוש מונטריי – Monterey Cypress – Cupressus macrocarpa

כבר סיפרתי לכם שהיינו בPoint Lobos, והראיתי חלק מהחיות והצמחים הנפלאים שפגשנו שם.
אבל פוינט לובוס הוכרזה כשמורה – לא בגלל אריות הים, כלבי הים, הלוטרות, האיילים, או אפילו לוויתן מזדמן.

הו לא… Point Lobos הוכרזה כשמורה – בגלל הברושים:

הברושים בPoint Lobos וסביבתה הם ברושים מאד מיוחדים הם נקראים  ברושי מונטריי – Monterey Cypress – או בלטינית Cupressus macrocarpa

הם עצים גדולים ובעלי נוף מרשים ומיוחד. הברושים הללו אנדמיים לחוף קליפורניה – כלומר, צומחים באופן טבעי אך ורק שם – ובטבע ניתן למצוא אותם בשני ריכוזים: בשמורת פוינט לובוס, ובשמורת יער דל-מונטה ליד מונטריי.

הנוף השטוח המיוחד שלהם נוצר בשל הרוחות העזות באיזור – שמגיעות מכיוון האוקיאנוס.

העצים הללו הופכים את הנופים בשמורה ללא שגרתיים ומיוחדים מאד. אני חייבת לציין, שכאשר טיילנו – וחיפשנו בעלי חיים בסביבותינו – היו רגעים שלא ידעתי לאן להסתכל: אל הברושים המופלאים הללו, או לכיוון המים…

גם הטיול בחורשה עצמה, בין גזעי הברושים – הוא מרתק:
 
הברושים הללו מצאו חן בעיני רבים, ולכן הם זרעו וגידלו אותם במקומות רבים בעולם. לכן כיום אפשר למצוא אותם ברחבי אירופה (למשל, אירלנד, איטליה, צרפת, פורטוגל), ואפילו בניו זילנד – שם זהו עץ תרבות פופולרי.

עוד כמה עצים, זה עושה טוב על הנשמה:

כאן הברוש נראה ממש כמו בונזאי יפני… רק שהוא ענק:

כך נראה השביל בחורשת הברושים:

הייתי חייבת לפחות תמונה פנורמית אחת, שתתן מושג איך נראה הנוף בשמורה:

כל התמונות צולמו בשמורת פוינט לובוס, ב-11.8.2009

(אתם בטח כבר זוכרים את התאריך….)

כתמיד, מוזמנים – וממש כדאי לכם – להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.

אריה ים קליפורני – California Sea Lion – Zalophus californianus

 
אחד מבעלי החיים הכי מזוהים עם קליפורניה (בכלל) וסן פרנסיסקו (בפרט) – הם אריות הים של קליפורניה.
 
 

 
אילו יצורים שמאד קל לפגוש: פשוט צריך להגיע לחוף… אחת הנקודות הידועות ביותר, היא מזח 39 (pier 39) בסן פרנסיסקו.
 

 
באיזור המזח ישנם לוחות עץ רחבים במים, ואריות הים באים לשם, משתרעים עליהם, ישנים, רבים, מחליפים דעות עם השחפים…
 

 
 
אריות הים הזכרים הם יצורים מאסיביים מאד. הם יכולים להגיע למשקל של 300 ק"ג ולאורך 2.4 מטר! הנקבות קטנות ורזות יותר – מגיעות למשקל 90 ק"ג בלבד, ולאורך של 2 מטרים.
 

 
על היבשה, אריות הים נראים גמלוניים למדי. אבל במים – הם שחיינים מעולים.
 

 
אריות ים הם חיות אינטיליגנטיות למדי, ומסוגלות ללמוד טריקים ולהסתגל לסביבת האדם. לכן משתמשים בהם לכל מיני מופעי חיות – באקווריומים וקרקסים.
כן, כן – למרות שמספרים לנו על "כלבי ים" בהופעה, אילו בעצם אריות ים.
 

 
כמו שספרתי ברשימת כלבי הים, ישנם כמה הבדלים בולטים בין כלבי ים לאריות ים –
ראשית, הסנפיר האחורי – ה"רגלים" – אריות הים יכולים לתמרן את הסנפירים הללו לכל מיני כיוונים, ועל ידי כך להתרומם לגובה. אצל כלבי הים – הסנפיר מופנה אחורנית. לכן על החוף הם תמיד מוטלים כשק.
שנית – אפרכסת האוזן – בתמונה פה מעל רואים בבירור את האפרכסות של אוזני האריות. לכלבי ים אין אפרכסת, אלא "חור".
 

 
הנה שלשה מתחממת בשמש:
 

 
את אריות הים פגשנו גם ב-Point Lobos, על הסלעים, נובחים זה על זה (או שמא זה שואגים? צורחים? ) – רק ששם הם היו מעט רחוקים יותר מאיתנו.
 

 
ושוב פגשנו אותם במפרץ מונטריי, כשיצאנו לשיט הלוויתנים שלנו – זה היה משעשע למדי.במים צפו מצופים שונים, ועל כל מצוף – ישב אריה ים:
 

 
את שובר הגלים של המפרץ הם נאלצו לחלוק עם קורמורנים ושקנאים (שגם להם אני מתכננת רשומה או שתיים…):
 

 

 
ועוד מצוף שאריות הים נהנו ממנו –
 

 
התמונות צולמו:
סן פרנסיסקו, ב- 10.8.2009
Point Lobos, ב-11.8.2009
מפרץ מונטריי, 12.8.2009
 

 
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא!
אני יודעת שיש המון הפעם… פשוט נהניתי מהם
 
 
ועוד משהו: בצלאל הציע להמליץ על רשימה שאהבתי, במסגרת חודש הבלוגים. אני ממליצה על רשימה של בלוגרית חריפה וממולחת ששמה ein ani – בה היא מנתחת ומסבירה לנו את המשפט הראשון במגילת העצמאות. במילה אחת – מ-ש-ו-ב-ח.
 

פרחים מאיזור החוף (2)

 
אני ממשיכה עם עוד פרחים – משמורת Point Lobos, ואח"כ גם מיערות מויר.
 

 
המרבד הנחמד הזה הזכיר לי את חיננית הבתה – והוא אכן מאותה משפחה. השם העממי שלו הוא Seaside Daisy, כלומר – חיננית החוף. השם הלטיני הוא Erigeron glaucus והוא ממשפחת המורכבים.
 

 
הכתום הזה נפלא בעיני. הוא הזכיר לי מאד פרח אמריקאי אחר – Indian Paintbrush – שפגשתי לפני 12 שנים, בטיול בפארק ציון (Zion Park ) – ואכן, הוא אח קרוב שלו: שמו העממי הוא Seaside Painted Cup – משהו כמו כוס צבועה חופית – והשם הלטיני הוא Castilleja latifolia, – והוא ממשפחת העלקתיים! יש כמה טפילים מאד יפים….
 

 
ועכשיו, פרח נשמה. אני חייבת לפחות אחד for the record, נכון?
משפחת הציפורניים תמיד מקשה עלי. פרט לכמה נציגים בולטים, רוב הנציגים שלה הם זעירים, וקשים להגדרה.
 

 
אבל בהגדלה – הוא ממש יפה, נכון? פרח שקוטרו בערך סנטימטר, ומאד הזכיר לי שני מינים שאני מכירה מהארץ – דורית – היא אספרגולה (Spergula) ואפזרית – היא אספרגולריה (Spergularia). הדמיון בשמות הלטיניים רק רומז על הדמיון בין הפרחים…
אני בטוחה למדי שהפרח שלי הוא אחד מהם, אבל אין לי מושג מי. ושוב, אני אשמח לעזרה.
 

 
עוד פרח שאין לי זיהוי מדויק שלו הוא הלוטוס:
 

 
בשביל להגדיר לוטוס, ממשפחת הפרפרניים – בד"כ רצוי שיהיה פרי. פה יש לי פרח ועלים. לפי מה שקראתי, יש עשרה מיני לוטוס שגדלים בשמורת Point Lobos… לא הצלחתי להחליט את מי מהם צלמתי.
 

 
עוד פרח מוכר ונחמד – זעזועית גדולה, ממשפחת הדגניים. Briza maxima בלטינית. אצלינו נפוץ בכל הארץ, ולפי מה שהבנתי – זהו מין פולש בארה"ב.
 
ועכשיו – פרח יפה במיוחד, גבוה ונחמד, שפגשנו גם בpoint lobos – וגם ב-Muir woods:
 

 
לפי הפוסטר שלי, קוראים לפרח הזה Bush Monkey-flower – פרח-קוף שיחני? שם מוזר.  בכל מקרה, השם הלטיני לפי הפוסטר הוא  Diplacus aurantiacus, – וזה גם בלבל אותי, כי מצאתי שם לטיני אחר באינטרנט – Mimulus aurantiacus, והערה שאומרת שאין הסכמה לגבי שמו של הפרח הזה.. הוא שייך למשפחה שאין לה נציגות בארץ – Phrymaceae.

 
זהו פרט מMuir Woods:
 

 
בעקרון, ביער ישנם פחות מינים מאשר בשטח הפתוח. פרחים רוצים שמש, והיער מוצל.
למרות זאת, גם שם (ב-Muir woods) מצאתי מה לצלם –
 

 
למשל השיח הזה, שעשה לי המון צרות ויש לי המוני תמונות מטושטשות או שרופות שלו.

 
ואחרי כל המאמצים, עדיין לא הצלחתי להחליט מהו הצמח הזה! אבל הפעם יובל פתר לי את החידה: זהו צמח ששמו Aralia californica ממשפחת ה-Araliaceae. ברור קצר הבהיר לי שזוהי משפחת הקיסוסיים, ולכן הייתי קוראת לצמח הזה "קיסוס קליפורני".
 

 
 
הפרח הבא, שגם אותו צלמתי ביער,  נראה לי דומה למשהו… אבל למה?
 

 
השם העממי, שהיה כתוב בפרוספקט של היערות לא ממש עזר לי: Redwood Sorrel. מה זה Sorrel?
 

 
בבית חיפשתי ומצאתי את השם הלטיני שלו: Oxalis oregana – ממשפחת ה-Oxalidaceae. אימות קצר – ומצאתי את הפתרון: זהו מין של חמציץ, ממשפחת החמציציים. הייתי קוראת לו "חמציץ הרדווד" או משהו בקווים אילו. ואז הבנתי מה הזכירו לי העלים… אילו באמת עלים של חמציץ!
 

 
הפרח האחרון הוא ממשפחת השפתניים – זה היה לי ברור מיד. השם העממי שלו הוא Hedge Nettle – סרפד המשוכות – אבל הוא לא דוקרני או צורב כמו סרפד. השם הלטיני הוא Stachys bullata.
 
 התמונות צולמו בפוינט לובוס, 11.8.2009 וביערות מויר ב-9.8.2009
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת להגדילן!
 
 
 
 
 

פרחים מאיזור החוף

 
החלטתי לפרסם מקבץ של פרחים שפגשנו באיזור החוף. בגלל הכמות, אני אפצל את הנושא לשתי רשימות.
 
אני מתחילה מפרחים בשמורת פוינט לובוס.
 

 
כזכור, זו שמורה חופית – הצמחים הם בעיקר צמחי חוף, וצמחים שרגילים למים מלוחים. לכן יש פריחה לאורך כל השנה. וגם אם הפרחים היפים והמיוחדים יותר פורחים באביב (אירוס, שושניים למיניהם, סגל – הוא "אמנון ותמר" בר ואפילו פוקסיה) – עדיין, יש מציאות גם בשיא הקיץ.
 

 
למשל הצמח פה מעל. זהו צמח ממשפחת הטבוריתיים, ששמו הלטיני Dudleya farinosa . אני מגדלת כזה בעציץ בבית… השם העממי שלו הוא Bluff Lettuce – כלומר, "חסת הכֵּף"
 
מצאתי עוד צמח מאותה משפחה, שלא הגעתי להגדרה שלו – ואני אשמח לעזרה (יובל?)
 
אילו העלים:
 

 
מהעלים עולה גבעול, ועליו הפרח:
 

 
עוד מבט על הפרח:
 

 
גם DYC מצאנו בטיול… אבל אני די בטוחה שאני יודעת מי זה:
 

 
שמו הלטיני – Grindelia latifolia ואילו שמו העממי – Coastal Gum Plant – משהו כמו "צמח הגומי החופי".
 
בשמורת פוינט לובוס קניתי לי פוסטר בדולר אחד! פוסטר שהוא הדפסה מקומית של השמורה – תמונות פרחים שצילמו הריינג`רים, עם שמותיהם – שמות עממיים וגם לטיניים. לדעתי, זו היתה רכישה מצוינת.
אמנם התמונות לא מדהימות – צלמתי בעצמי תמונות טובות יותר של חלק מהפרחים – אבל בכל זאת, כמדריך ל-40 הצמחים הנפוצים בשמורה – זה מצוין
 

 
הפרח הנחמד הזה היה נפוץ בכל השמורה – ולקח לי זמן להבין שהגרסא הורודה והגרסא הצהבהבה הן שתיהן תת מין של אותו צמח –
 

 
זה צמח ממשפחת הארכוביתיים (Polygonaceae) – ואת זה ניחשתי כבר במקום. משהו בצורה הכללית הזכיר לי ארכובית.
 

 
השם שלו הוא Dune Buckwheat – כלומר, כוסמת הדיונות. הזן הורוד הוא הרגיל,
וברשימת עופות המים, השחף שצלמתי בפוינט לובוס עמד בתוך מרבד של הצמח הזה.
 

 
הצמח הבא היה מוכר לי מאד. אהל הגבישים? תהיתי…
 

 
ואכן, זהו אהל הגבישים. אם תגדילו את התמונה, תוכלו לראות את גבישי המלח שהצמח מפריש מהעלים, זוהי הדרך של הצמח הזה לחיות על החוף, באיזור מים מלוחים: הוא מפריש את המלח מתוך העלים שלו. הם נראים ממש כמו טיפות קרח קטנות ועדינות.
 

 
בגלל זה מאד מתאים לו השם העממי האנגלי – Common Ice Plant – צמח-קרח מצוי . השם הלטיני הוא Mesembryanthemum crystallinum – ממשפחת החיעדיים (Aizoaceae )
 
 
 
גם הצמח הבא היה מוכר לי :
 

 
מיד זיהיתי שזהו קֶדֶד. לפי המגדיר שלי זהו Astragalus nuttallii – קדד נוטל – ע"ש בוטנאי-זואולוג בריטי שפעל באמריקה בראשית המאה ה-19.
הקדד הוא ממשפחת הפרפרניים ( Papilionaceae)
 
הנה הפרי שלו:
 

 
הפרח האחרון שלי להיום היה הפתעה נעימה: מרגנית השדה! בארץ נפוץ הזן הכחול שלה, אבל באירופה ובאמריקה נפוץ הזן הכתום –
 

 
כשחיפשתי קצת, גיליתי עוד משהו – השם העממי של המרגנית באנגלית הוא Scarlet Pimpernel! כלומר, זהו הפרח שממנו שאוב שמו של גיבור ספרה של הברונית אורצ`י! 
מובן ששמחתי מאד על התגלית הזו!
המרגנית היא ממשפחת הרקפתיים.
 
עד כאן המקבץ הזה… המשך יבוא.
התמונות צולמו בפוינט לובוס, 11.8.2009
מוזמנים להקליק על  התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.
 

כלב ים מצוי – Harbor Seal – Phoca vitulina

 
ב-Point Lobos פגשנו כלבי ים, ואריות ים.
היום אני אציג את כלבי הים.
 
למען האמת, כלבי ים הם חיות משעממות. כשטיילנו בפוינט לובוס, בתחילה כלל לא שמנו לב אליהם. ואז חשבתי שאני רואה משהו…. זה נראה היה כך:
 

 
בתמונה מעל ישנם שני כלבי ים. את השחור זיהיתי מלמעלה: לא הבנתי מה פתאום יש שק גומי שחור מבריק זרוק על הסלעים. משקפת (כמו שמוטי ספר) עוד לא היתה לנו – אז צילמתי, והסתכלתי מקרוב…
 
ואז הבנתי שזה כלב ים.
 
על מסך המחשב, בהגדלה – ראיתי גם את הלבן. נראה אם תמצאו אותו…
 
כלבי הים תופסים להם סלע, או אי, או גוש אבן במים – מטפסים עליו, ונמרחים. זה נראה כך:

 
לפעמים הם מוצאים סלע שהוא קצת-קטן מדי, ואז זה נראה מגוחך:
 

 
כלבי הים מופיעים בצבעים שונים – מנוקדים, שחורים, אפורים ואפילו לבנים:
 

 
(אגב, ראיתם את ראשו של המנוקד שיוצא פה מהמים?)
 
סלעים נידחים באמצע הים חביבים על כלבי הים, כי לשם לא יגיעו הטורפים – ומצד שני, יש שם אספקה נאה של ארוחות, כלומר – דגים.
 

 
בעלי החיים שאנחנו רואים בקרקסים – כלל אינם כלבי ים, כי אם אריות ים. אבל עליהם אני אפרסם רשימה נפרדת…
שני הבדלים בולטים בין כלבי ים לאריות ים – הרגלים של כלבי הים הן בעצם סנפיר שתמיד מופנה ישר אחורנית. אצל אריות הים – הם יכולים לשנות את הכיוון שלו, ולכן יכולים "לשבת" או אפילו "לעמוד".
אצל כלבי הים, האוזן היא חור בראש – ואילו אצל אריות הים יש אפרכסת לאוזן.
 

 
אבל כשהם מסתכלים ישר למצלמה… מה עוד אפשר לבקש?!
 
 
בתמונה הבאה ישנם לא פחות מעשרה כלבי ים! תגדילו, נראה כמה תמצאו…
 

 
כל התמונות צולמו בשמורת Point Lobos, בתאריך 11.8.2009
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת להגדיל אותן!
 

סקוויה ירוק-עד – Coastal Redwood – Sequoia sempervirens

כבר הצגתי את עצי הסקוויה הענקיים, והיום אני מציגה את קרוביהם – עצי ה-Redwood.

להמשיך לקרוא סקוויה ירוק-עד – Coastal Redwood – Sequoia sempervirens

It`s a bloody sea-bird! it`s not any bloody flavour!

  שתי נקודות למי שמזהה מאיפה מצוטטת הכותרת.
למי שלא מזהה -אני נאלצת לבשר לכם שיש לכם חור בהשכלה, אבל אני לוקחת על עצמי לסתום אותו – בעזרת סרטון הyoutube שיצורף בסוף הרשימה הזו.


(שחפים בסן פרנסיסקו, ליד מזח 39, 10.8.09)


במהלך הטיול פגשנו כל מיני עופות מים (Sea-birds ) – ואת הרשימה הזו אני אקדיש לשלושה מינים מתוכם.
אני פותחת עם שחף…


(שני שחפים – בוגר וצעיר – בסן פרנסיסקו, 10.8.2009)

הבעיה עם שחפים, היא שקשה להגדיר אותם. במגדיר שיש לי של ציפורי אמריקה הצפונית – מופיעים מעל עשרה מינים שנניתן לפגוש לאורך חופי קליפורניה… אז את מי צלמתי?!

בהתחלה חשבתי שצלמתי שחף קליפורני – California Gull (שמו הלטיני: Larus californicus) – שהוא אחד הנפוצים בסביבה, מופיע גם בפרסומים ושלטים שונים. אבל… לפי הספר שלי, בקיץ, שחף קליפורני עולה להרים ומצפין אפילו עד קנדה.

המשכתי להסתכל, ומצאתי שחף אחר – שנראה מאד דומה לשחף הקליפורני. ההבדל הוא ברגלים: לשחף הקליפורני יש רגלים צהובות. אבל השחף שאני צלמתי הוא בעל רגלים ורודות! למשל, פה:

ומכאן הגעתי למסקנה שהשחפים שלי הם ממין שחף מערבי – Western Gull (והשם המדעי: Larus occidentalis ) – כמובן, שהזיהוי תופס רק לגבי אילו שראיתי את רגליהם. האחרים בהסתברות גבוהה גם הם Western Gull – אבל בלי התחיבות.

ראינו המון שחפים בסן פרנסיסקו, אבל דווקא האחד הזה מפוינט לובוס מצא חן בעיני – מרבד הפרחים (שלא הצלחתי לזהות… משהו ממשפחת הארכוביתיים) ממש מתאים לו:

 עם הצעירים בכלל לא העזתי להסתבך….

שחף אחר שצלמתי היה קל יותר לזיהוי – בזכות אבו-נטע, שהסביר לי מראש על השחף הזה – שחף הִירְמָאן, או באנגלית Heermann`s Gull (ושמו הלטיני Larus heermanni) –

הוא אפרפר יותר, והוא השחף היחידי באיזור שיש לו נקודה שחורה על המקור. ממש כך:

נכון שהוא נחמד?

אבל את הציפור המיוחדת ביותר להיום, הציפור שנתנה לי את ההשראה לכותרת של הרשימה – פגשנו בשיט הלוויתנים שלנו:
אני שמחה להציג בפניכם אלבטרוס שחור-רגל – Black Footed Albatross (ששמו הלטיני – Diomedea nigripes)

מימין זהו שחף צעיר, אבל העוף הגדול משמאל – הוא האלבטרוס. האלבטרוסים הם עופות גדולים – מוטת הכנפים של המין הזה מגיעה ל1.80 מטר! ויש מינים אחרים של אלבטרוס, שעוברים את שני המטרים.

האלבטרוסים מבלים את רוב חייהם בימים ובאוקיאנוסים, טסים מעל – ויורדים למים על מנת לנוח או לאכול. הם ניזונים מדיונונים ודגים. לעתים נדירות הם מתקרבים לחוף. הם מקננים במושבות על איים נידחים באוקיאנוס.
הנה אלבטרוס בתעופה:

וכדי להשוות, שחף הירמאן בתעופה:

התמונות צולמו:
בסן פרנסיסקו, 10.8.2009
בפוינט לובוס, 11.8.2009
במונטריי ובאוקיאנוס השקט, 12.8.2009

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

וכעת, קצת השראה:



ומי שמעדיף את גרסת Live in the Holywood bowl –

here there be giants

 
מאחד היצורים הקטנים ביותר בעולם, אני עוברת לענקיים.
בתאריך 12.8.2009 הגשמנו חלום ותיק, ויצאנו ממונטריי לשיט – לצפיה בלוויתנים.
ואני שמחה וגאה לבשר לכם, שנרשמו הצלחות!
 

 
פגשנו לוויתן כחול! בעל החיים הגדול ביותר שחי על פני כדור הארץ! יצור ענקי ונפלא ונהדר –
 

 
הלוויתן הכחול הבוגר מגיע לאורך של 30 מטרים! האחד שאנחנו פגשנו היה צעיר, שארכו "רק" כשמונָה עשר מטרים. הוא היה גדול ומרשים מאד! אמנם לא ראינו את כל גופו, אך גם מה שראינו היה מרשים מאד.
 

 
הלוויתן שחה לו במים – ואנחנו (יחד עם עוד ספינה) צפינו בו והתפעלנו ממנו – מוציא את קצה הראש לנשימה, נושף סילון מים וחוזר מתחת לפני הים.
 

 
אחרי שהערצנו אותו כדבעי, שטנו הלאה – ופגשנו אם ובנה: לוויתנים גדולי סנפיר.
השם באנגלית הוא Humpback Whale – כלומר, לוויתן גִבֵּן – שם שמאד מצא חן בעיני העננצ`יקים, במיוחד לאור העובדה שאת השם המכובד "לוויתן גדול סנפיר" שנינו שכחנו!
 

 
האם והבן היו מרהיבים ומקסימים, ואפילו נתנו לנו Show כשצללו שניהם מתחת למים והציגו לראווה את זנבותיהם. אז זנבה של האם כמעט פספסתי –
 

 
 
אבל תמונת השיא להיום היא תמונת זנבו של הבן  – לוויתן גדול-סנפיר צעיר:
 

 
הלוויתן הכחול והלוויתן גדול הסנפיר שייכים שניהם לסדרת לוויתני המזיפות – במקום שיניים יש להם מזיפות, שהן מעין מסננת, שמסננת מהמים סרטנים זעירים ופלנקטון – מהם ניזונים לוויתני הענק הללו.
 
 
זהו ראשה של האם ה"גִבֶּנֶת" :  

 לוויתן גדול סנפיר מגיע לגודל של 16 מטרים!

 
כל מיני הלוויתנים סבלו שנים רבות מציד, והגיעו לסף הכחדה. כיום כולם חיות מוגנות. ההערכות הן שיש כיום בעולם כ-80,000 לוויתנים גדולי סנפיר וכ-12,000 לוויתנים כחולים.
אנחנו המשכנו לשוט, ופגשנו עוד כמה לוויתנים גדולי סנפיר –
 

 
הלוויתנים הכחולים וגם גדולי הסנפיר נודדים על פני האוקיאנוסים השונים – מבלים את הקיץ במים קרירים יותר, ומגיעים בחורף להזדווג באיזורים הטרופיים, החמים יותר.
 

 
  העננצ`יק טרח לתת לכל לוויתן גדול סנפיר שפגשנו – שם. כך נרשמו גִיבִּי, גִיבְּנִי, גִיבְּנָה, גָבִּי וגִיבָּה- כשמות ללוויתנים שפגשנו. בטח פספסתי כמה. אני מודה שלא עקבתי מספיק טוב, ואני לא בטוחה איזה לוויתן שייך לאיזה שם…
 

 
 
בתמונה הבאה רואים את סילוני המים של האם והבן גדולי הסנפיר:
 

 
או שאולי זו בת? אני באמת לא יודעת. לא בדקנו…
 
אחרי שראינו את גדולי הסנפיר, החליט צוות הספינה לבדוק אם הלוויתן הכחול שלנו עדיין משייט בקרבת האיזור שהוא שייט בו קודם לכן.
לשמחתינו, הוא היה שם
 

 
לקינוח המסע, הוא אפילו חשף בפנינו את זנבו, לפני שהוא צלל למים –
 

 
כל התמונות צולמו ליד חוף מונטריי, 12.8.2009
באתר של החברה שארגנה את השיט,  אפשר גם לראות אילו בעלי חיים נצפו כל יום – אנחנו היינו , כאמור, ב-12.8.09 (שמסומן באמריקאית 8/12 ) בשיט של אחה"צ.
 
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא – ועדיין זה יהיה זעיר, יחסית לגודל האמיתי של הלוויתנים…
 
ועוד הערה: הגיסים שלי עזרו לי לשפר את הצבע בתמונת ה-Hummingbird המרחף – טוב שיש גרפיקאים במשפחה! וקבלתי מאבו-נטע תמונה נפלאה של Hummingbird זכר צבעוני – ולכן כדאי להציץ שוב ברשימת יונקי הדבש!