סחלב כלאיים – פרפרני X מצויר

אחרי שספרתי לכם על סחלב פרפרני (מימין)  ועל סחלב מצויר (משמאל) –
  
אני אספר לכם על תופעה שקיימת בסחלביים: הכלאות.
המצב אינו נפוץ, אבל בהחלט קיים! הכלאה בין שני מיני סחלבים. ובמקרה שלנו – סחלב פרפרני וסחלב מצויר.

וזה נראה כך:

איך כתוב בתנ"ך? "הקול – קול יעקב, והידיים – ידי עשו" (בראשית, כ"ז כ"ב) וכאן – הצורה – צורת סחלב פרפרני, והדוגמא – דוגמת סחלב מצויר!

   

את סחלבי הכלאיים (או בשם אחר – סחלבים היברידיים) הללו פגשתי במירון. לפי ספרו של אסף שיפמן, נתגלו מאות פרטים מהם בהר עצמון ליד ידפת ובנחל צבעון במירון.

בספר כתוב גם שההיבריד הזה קרוי "סחלב כלאיים פיינברון" – לכבוד פרופ. נעמי פיינברון, מראשי הבוטנאים בארצנו. (ובלטינית – Orchis x feinbruniane )

ומעכשיו אמרו: "מריץ` ורץ` יוצא ריצ`רץ`, מסחלב פרפרני וסחלב מצויר – יוצא היבריד פיינברון!" 

את התמונות פה צלמתי ב21.3.2008 וב-10.3.2009 במירון.

כולכם מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא!

סחלב מצויר – Orchis Israelitica

 
היום אני חוזרת אל נושא הרשימה הראשונה שלי: הסחלב המצויר.
אמנם הוא כבר קיבל את הבמה – אבל עכשיו סוף עונת הפריחה שלו, ומגיע לו!
 
(מירון, 24.3.2007)
 
כיון שכבר סיפרתי עליו – שהוא אנדמי לישראל (אך אולי יימצא גם בדרום לבנון) ולכן שמו הלטיני Orchis Israelitica – סחלב ישראלי; אני אספר היום על הפעם הראשונה בה פגשתי אותו.
 
(מירון, 24.3.2007)
 
זה היה קצת אחרי שקניתי את הספר "מדריך למטייל – סחלבי הבר בישראל" מאת אסף שיפמן. בספר ישנו תיאור של טיול אל הר השאבי, ליד ידפת – בעקבות סחלב מצויר.
 
(מירון, 10.3.2009)
 
כיון שהסחלב הזה היה חדש לי – נסענו לטיול.
הגענו למקום – לפי המפות, וההסברים בספר – והתחלנו לחפש. היה בינינו ויכוח קל לגבי הכיוונים – האם לחפש מדרום לכביש או מצפון לו, אבל התחלנו לחפש.
 
(מירון, 10.3.2009)
 
הסחלב המצויר הוא בגובה 15-30 ס"מ, והחורש – משני צידי הכביש – היה סבוך למדי.
מצאנו די בקלות כמה סחלבים פרפרניים, סחלבי גליל ושלוש-שיניים, דבורניות צהובות ודבורניות דינסמור – אבל סחלב מצויר? אַיִן.
 
(מירון, 10.3.2009)
 
אחרי פרק זמן ארוך של שיטוטים, ה"ענן" שלי איתר "סחלב אחר" – שלא היה מוכר לו.
כולנו באנו לראות – ובפעם הראשונה, שזפה עינינו סחלב מצויר 
 
(מירון, 10.3.2009)
 
אתם יכולים לתאר לעצמכם את השמחה… הסחלב צולם, מושש ונבדק מכל הכיוונים. דיברנו עַליו ואֶליו, התפעלנו ממנו, ונתנו לו את הכבוד הראוי.
 
(מירון, 10.3.2009)
 
לאחר מכן המשכנו לשוטט בשטח – ובסך הכל באותו יום פגשנו שלושה פרטים פורחים, וניצן אחד. נראה שזהו יבול דל – אך אנחנו שמחנו בו, והתייחסנו אל כל פרח כאל אוצר…
 
 
(מירון, 10.3.2009)
 
מאז כבר למדתי, שבמירון הם גדלים בכמויות נכבדות יותר – באיזור נחל מורן, למשל – כבר מצאתי ביום אחד עשרות פרטים.
ועדיין, אותם שלושה ראשונים (וניצן!) יקרים מאד ללבי.
 
(מירון, 24.3.2007)
 
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.
 
 

דבורנית כחלחלה – Ophrys iricolor

 
הדבורנית שלי היום היא נדירה למדי – אני מכירה אותה משלושה מקומות בלבד (כרמל, הר קטע והמירון) , וגם שם בד"כ אין הרבה פרטים.
 
זוהי הדבורנית הכחלחלה –
 

(הר מירון, 24.3.2007)

 
צבעים לא עוברים מספיק טוב פה, אז תאמינו לי כשאני מסבירה שהכחלחל שלה הוא כחול מטאלי בוהק ומקסים…
 
הדבורנית הכחלחלה הראשונה שלי היתה זו:
 

(11.3.2006, עוספייה)

 
ליד בית היערן בעוספייה – יצאנו למצוא את הדבורנית, ומצאנו שני אנשים מחפשים בין שיחי הסירה הקוצנית… הסתבר שהם – כמובן – גם מפורום שמירת טבע… והם כבר מצאו אותה! אז שמחנו שמחה כפולה
 
מאז למדתי שהמקום הכי נוח ופשוט לראות אותה – זה בעליה להר מירון. צריך לפקוח עיניים, וממש לאורך הכביש יש פריחת סחלבים נפלאה.
את אילו, למשל, צלמתי לאורך הכביש במירון, 10.3.2009 :
 

 

 
בערך שנה אחרי שצלמתי שם את הדבורנית הזו:
 
(21.3.2008, מירון)
 
לפני כמה שנים, בפורום שמירת טבע, בחור בשם גידי העלה תמונה של דבורנית כחלחלה מיוחדת! הכתם הכחלחל שלה הוא יותר אדמדם-סגלגל! מיד שאלתי אותו איפה היא שוכנת, ונסעתי לבקר אותה:
 

(מירון, 24.3.2007)

 
מאז, כל שנה אני מבקרת אותה –
 

(הר מירון, 2007-2009)

 
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!
 

(הר שפנים, מירון, 6.4.2007)

 
 

סחלב הגליל – Orchis galilaea

 
היום אני מציגה את אחד הפרחים האהובים עלי: סחלב הגליל
אני מתחילה עם מופע קלאסי שלו:
 
 
(הר מירון, 24.3.07)
 
סחלב הגליל נקרא כך כי הוא תואר לראשונה בגליל, ב-1923. מאז הוא נמצא בארץ בהרי יהודה, בגליל, בכרמל, בגולן – אפילו בחרמון; ובנוסף – גם בסוריה ולבנון.
 
(24.4.2007, הר שפנים)
 
מה שמעניין בו, זה שהמופעים הצפוניים – בגליל, בגולן ובחרמון – הם בד"כ בגוון ירוק-צהבהב, עם ניקוד אדום.
 
אבל אם יורדים לכרמל ולהרי יהודה – הם מתחילים להשתולל עם הצבעוניות שלהם  – ורודים, לבנים, צהובים, ירוקים – הכל הולך!
 
הנה מספר דוגמאות:
 
בכרמל, 31.3.2007 :  לבן עם נקודות אדומות, ורוד-עז, וירוק ללא נקודות:

 
מנוקדים שונים שצלמתי בנחל קטלב, 14.3.2009 :

 
ועוד מקבץ, מיער מטע בהרי יהודה, 17.3.2007:

 
 
עוד דבר מעניין בסחלב הגליל, הוא שהוא פורח מלמעלה ולא מלמטה. קוראים לזה סדר בָּסִיפֶּטָלִי
אצל הרבה פרחים שיש להם עמוד תפרחת – למשל חצב, בן-חצב יקינתוני, חטמית, ועוד – הפריחה מתחילה מלמטה, וכל יום פורחת שורה חדשה של פרחים. זה נקרא סדר אָקְרוֹפֶּטָלִי.
 
אצל סחלב הגליל – ההפך הוא הנכון. הוא מתחיל לפרוח מלמעלה.
 
הנה אחד שכבר החל לנבול:
(14.3.2009, נחל קטלב)
 
 
(נחל קטלב, 9.4.2007)
 
עוד דבר שמייחד את הסחלב הזה – כל פרח נראה כמו אישון קטן, ערום – וללא ספק גבר:
 
(31.3.2007, חורבת רקית בכרמל)
 
מכאן בא לו הכינוי "אישון עם פישון".
 
בעצם אין לי עוד מה לכתוב עליו, אבל אני כל כך אוהבת את הפרח הזה – ולכן, הנה עוד תמונות:
 
(28.3.2006, כרמל, חורבת רקית)
 
(25.3.2006, הר מירון – צהוב יותר מהרגיל למירון)
 
(14.3.2009, נחל קטלב)
 
כתמיד, אני ממליצה לכם להקליק על התמונות ואז על F11 על מנת לראות את התמונות בגודל מלא!
 
 
(הר מירון, 4.2006)
 

איריס נצרתי – Iris bismarckiana

חזרנו מהדרום, ואנחנו עולים צפונה!
 
בפורים עלינו לגליל, ובדרך עצרנו בחורבת מחוז.

חורבת מחוז היא חורבה קטנה מאד. על הכביש העולה מכרמיאל לכפר ורדים – קצת אחרי הפניה ללבון.
 
ושם פגשנו את הפרח הנפלא הזה:
 

 
איריס נצרתי.
 
בטח תשאלו אותי – רגע, איך אומרים "איריס" או "אירוס"?
השם הלטיני הוא איריס, על שם אלת הקשת בענן היוונית.
כאשר קראו לאירוסים בשמם העברי, לא רצו לשמר את השם היווני (תועבה, רחמנא לצלן!) ולכן קראו לו "אירוס".
כלומר, לא כולם.
אנשים רבים המשיכו לקרוא לו "איריס" – בינהם אנשים כמו עזריה אלון, מהמומחים הגדולים בארץ לטבע, צומח, הסטוריה ומה שרק תרצו; וגם עוזי פז – מיוזמי החוק להגנת פרחי הבר.
 

 
אז חלק קראו לו "איריס" וחלק קראו לו "אירוס"… בסופו של דבר, האקדמיה לשפה העברית החליטה לקבל את שתי הצורות.
אז אתם יכולים להחליט – האם זה איריס נצרתי?
 

 
או אירוס נצרתי?
 

 
בכל מקרה, הוא יפהפה ומרשים. הפסים העדינים על ההיכל שלו – נהדרים:
 

 
וכמה טוב הוא נראה כשיש לו מרבד כרמליות ברקע:
 

 
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.
התמונות צולמו בחורבת מחוז בגליל העליון, 10.3.2009

יעל נובי – Capra Ibex Nubiana

 
בערים של איזור המרכז מסתובבים חתולים.
 
במצפה רמון – מסתובבים יעלים!
 
לפני שנתיים וחצי (30.9.2006) צלמתי במצפה את הגדיה החמודה הזו:

 
וגם הפעם לא התאכזבתי. רק הגענו למצפה, והעננצ`יקית שלי קראה בשמחה: יעל!
ואכן, מתחת לעץ, במלכותיות, נח לו האדון הבא:
 

 
הוא ישב וצפה בנו, והרשה לי להתקרב ולצלם אותו:
 

 
שני זכרים נוספים אכלו מהעץ הסמוך:
 
  
 
כשהתקרבתי יותר מדי, הם התרחקו…
 

 
הנקבות היו חששניות יותר, וראינו אותן רק מרחוק:
 

 
למחרת, מראש המצוק בקניון עדה שבנחל פארן – ראינו עוד קבוצה של נקבות וגדיים:
 

 
התמונות צולמו באיזור מרכז המבקרים במצפה רמון, 6.3.2009 ובקניון עדה ב-7.3.2009.
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות עלמנת לראותן בגודל מלא.
 

עוד מנחל פארן – DYC

אתמול שוב טיילתי בצפון, ושוב יש לי מליון דברים לספר עליהם! אבל עוד לא גמרתי עם רשימות הטיול בדרום! אז אני ממשיכה בהפגזות שלי:
 
גם למשפחת המורכבים יש נציגים בדרום הנגב. ברשימה הזו אני אתמקד בכמה DYC:
 
פרעושית גלונית – Pulicaria incisa – אני באמת לא יודעת למה קוראים לה ככה. יש לה ריח מאד נעים ועדין.
תראו כמה היא נחמדה:
 

 
היא אוהבת לגדול בשולי הכביש, ממש בקצה:
 

 
פרח אחר שמצאנו שרוע בשולי הכביש היה לוניאה שרועה – Launaea nudicaulis
 

 
פגשנו גם כוכב ריחני, אבל התמונות שלו לא יצאו לי, אז אני מסתפקת בקישור.
 
אל מועדון הפרחים שגודלם עומד ביחס הפוך לשמם אני מצרפת את אהרונסונית פקטורי – Aaronsohnia factorovskyi. זהו מורכב צהוב וקטן, שנתגלה ע"י פרופסור אייג, מאבות הבוטניקה בארצנו. אייג קרא לו על שם שני אישים חשובים בבוטניקה של ארצנו: אהרון אהרונסון, שחקר את חיטת הבר בראשית המאה ה20, ואליעזר פקטורובסקי, ממניחי היסוד למחקר הבוטני בארץ. משפחת פקטורובסקי שינתה את שמה לפקטורי – ובעקבות זאת שונה גם שם הצמח…
 

  
ואחרון חביב וקטן: סביון צהוב – Senecio flavus .
בארץ שלנו יש ששה מיני סביונים, וכולם צהובים. למה דווקא לזה קוראים סביון צהוב? אין לי שמץ של מושג. הוא קטן יותר ושונה מהסביון שכולנו מכירים – סביון אביבי :
 

 
ועוד תמונה שלו:
 

 
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש  F11 על מנת לראותן בגודל מלא.
כל התמונות צולמו בנחל פארן ולאורך כביש 40, ב7.3.2009

פריחה בנחל פארן – חלק שני

 
אני ממשיכה בטיול בנחל פארן.
 
פגשנו פרח קטן מאד ממשפחת הציפורניים – ערטל מדברי – Gymnocarpos decander
למשפחת הציפורניים יש הרבה נציגים זעירים – פרחים כמו צללית, אפזרית, רב-פרי, דרכנית, קרנונית – שלכולם חמישה עלי כותרת, וכולם פיצקל`ך…
הערטל פורח בגוונים של ירוק-בורדו, שמאד אהובים עלי:
 

 
ועוד פרט, ירוק יותר –
 

 
עוד פרח מיוחד, ממשפחה מלאה נציגים מדבריים: דמיה לבידה – Pergularia tomentosa – ממשפחת האסקלפיים. כמעט דילגתי עליה, היא נראית יבשה לגמרי – ואז איתי (שאיתו טיילנו) קרא לי והראה לי את הפרחים העדינים שלה.
 

 
התמונות הבאות הן של קדד. (ממשפחת הפרפרניים)  יש כחמישים מינים של קדד בארצנו, והרבה פעמים קשה להבדיל בינהם אם אין להם פירות (וזאת בניגוד לאספסת, שלחלוטין בלתי אפשרי להבדיל בין כמה מהמינים שלה אם אין פרי).
 
הקדד הזה דווקא מאד קל לזיהוי: קדד משולחף – Astragalus spinosus – שנקרא כך בגלל הפירות שלו, שנראים כמו שלפוחיות:
 

 
קדד נוסף שפורח במדבר הוא קדד הסיף – Astragalus dactylocarpus
הנה הפרח שלו:
 

 
גם פה, שמו נובע מצורת הפרי שלו. הנה הפרי:
 

 
נציג נוסף למשפחת הפרפרניים: שיח ששמו קרוטלריה מצרית – Crotalaria aegyptiaca
 

 
גם לסילון ולמוריקנדיה ברשימה הקודמת, וגם לקרוטלריה כמעט ואין עלים. העלים הם קטנים ונוקשים, או בכלל לא קיימים. זאת התאמה של הצמחים הללו למדבר. הם מקטינים את שטח הפנים הכולל של הצמח, כדי שפחות מים יתאדו מן הצמח.
 
ועכשיו אני עוברת לטפיל: עלקת נטויה – Orobanche cernua  (משפחת העלקתיים)
העלקת נטפלת לשורשי צמח אחר, ויונקת ממנו את צרכי מחייתה. היא לא עושה פוטוסינתזה, ולכן אינה ירוקה.
 

 
הפרח הבא הוא ריסן דק. בעבר חשבו שיש שני מינים של ריסן בארץ: ריסן דק, שגדל באיזורים הגשומים יותר; וריסן נאכל – שגדל באיזורים השחונים. אבל… בשנת 2000 קבע החוקר קיי וולסן בגני- קיו שבלונדון, לאחר עיון בכל מיני הסוג ריסן בעולם, שבארץ מופיע רק מין אחד של ריסן: ריסן דק Blepharis attenuata.
ולכן, למרות שהייתי בטוחה שצלמתי ריסן נאכל – מסתבר שצלמתי ריסן דק.
מילא. עדין הפרח מיוחד ועדין מאד:
 

 
ולסיום הרשימה הזו – פרח יפהפה וקטן מאד: מרווה מצרית – Salvia aegyptiaca .
הפרחים הם בגודל של ס"מ אחד לערך, ותראו את הצבעוניות העדינה-סגלגלה-מנוקדת שלהם. נפלא!
 

 
עד כאן. כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.

נחל פארן: פרחים לא ידועים מדרום הנגב.

אחרי התגובה של עופר D לרשומת הבאשן שלי, אני פשוט חייבת להקדיש לו את הרשומה הזו…  אז עופר, מה דעתך על השמות כאן?!
 
הנגב הוא מקום מדהים. מדבר אמיתי, עם כמות מים מזערית.
ובכל זאת, כל שיטפון – גורר פריחה של פרחים מעניינים ומיוחדים מאד.
המקומות הטובים לראות פריחה בדרום הנגב הם בערוצי נחלים, אבל בעיקר בשולי הכבישים.
 
וזאת למה? כי הגשם שניגר על הכביש, מתנקז לשוליו – ושם יש מעט יותר מים. יותר מים = יותר פריחה.
 
את הפרחים הבאים צלמתי בשולי כביש 40 ובבאר אשלים בנחל פארן.
 
אני מתחילה עם פגוניה רכה: (Fagonia mollis, ממשפחת הזוגניים)
 

 
ומיד אחריה, פגוניה אחרת –
 

 
אני לא בטוחה איזה ממיני הפגוניה היא זו. אולי פגוניה קטנת פרחים. יש כמה מינים.
 
עוד אחד ממשפחת הזוגניים: זוגן השיח – Zygophyllum dumosum
לא הכרתי את הפרח שלו, והוא מאד מוצא חן בעיני.
 
 

 
 
ועכשיו – פרח חביב מאד: קיקסיה. השם נפלא, וכותבים אותו כך: Kickxia. נהדר! הקיקסיה נקראת על שם רוקח בלגי מהמאה ה18 שחקר צמחים.
אבל… לאחרונה עברתו לה את השם לעפעפית.
אני חושבת שקיקסיה זה הרבה יותר נחמד:
 
הנה קיקסיה גדולת פרחים –   Kickxia spartioides   –
 

 
תראו את השפתיים שלה… ממש כמו בפתיחה של Rocky Horror Picture Show :  (רק צהוב יותר)
 

 
ואחותה, קיקסיה רבת פרחים – Kickxia floribunda  –

 
ועכשיו, מצא את ההבדלים בין שני הפרחים הבאים. הראשון הוא מוריקנדיה מבריקה, Moricandia nitens שעברתו את שמה למוריקה מבריקה. העִברוּת פה טפשי מאד, שכן המוריקה(נדיה) בכלל לא מוריקה, צבע הצמח הוא ירקרק אפרפר.
 

 
הפרח השני הוא סילון קוצני – Zilla spinosa – ששיך אף הוא למשפחת המצליבים, גדל במדבר, ענפיו ירקרקים אפרפרים – והוא לא מוריקנדיה!
 

 
במסגרת הצמחים שאורך שמם עומד ביחס הפוך לגודלם – אני מראה לכם אפזרית דו-אבקנית – Spergularia diandra  – מרבד של פרחים, שקוטר כל אחד מהם הוא כחצי ס"מ.
אגב, לאפזרית קראו פעם אספרגולריה. האם אפזרית זה שיפור? אני לא בטוחה. אבל זה ודאי לא הרעה…
 

 
ולסיום המקבץ הזה, פרח יפהפה ומיוחד: אזוביון מדברי – Lavandula coronopifolia
האזוביון הוא הלבנדר, שמאחד המינים המתורבתים שלו  מכינים הרבה מוצרי קוסמטיקה.
 

 
כל התמונות צולמו ב-7.3.2009 בנחל פארן.  
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.
ו…המשך יבוא! השבוע אני מפגיזה!!

עצירה קצרה בצומת סילבר

בדרך לדרום הרחוק, עצרנו בצומת סילבר.
למה, אתם שואלים?
נו, באמת. לראות פרחים כמובן!
באיזור אשקלון פורח פרח מיוחד, עדין וקטן ממשפחת הלועניתיים: פשתנית אשקלון, ששמה הלטיני – Linaria tenuis
 
כבר הראיתי כאן את הפשתנית הזעירה, ויחסית אליה – פשתנית אשקלון היא גדולה למדי. אבל… הכל יחסי! היא עדיין די קטנה – ומאד עדינה:
 

 
 
פשתנית אשקלון הוגדרה לראשונה באשקלון, ומכאן שמה. היא גדלה בחולות של דרום מישור החוף וצפון הנגב.
 

 
בצומת סילבר פורחים עוד כל מיני פרחים, למשל – עוד נציג למשפחת הלועניתיים – לועית קטנה – Misopates orontium
פה ממש רואים את הדמיון לנציג הידוע ביותר של המשפחה – לע הארי הגדול.
 

 
ועוד תמונה – כחליל על ניצן של עירית צרת עלים.
כמו שאפשר לראות מהתמונה, הכחליל הזה שרד התקפה כלשהי. לכן אני לא בטוחה איזה מן הכחלילים הוא – אני משערת שזה כחליל השברק.
 

 וכך נראית עירית צרת-עלים –Asphodelus tenuifolius   – ממשפחת השושניים –  כשהיא פורחת: היא מאד דומה לקרובתה, עירית גדולה שנפוצה בכל הארץ – רק שזו קטנה מאד (גובה הצמח – כ20 ס"מ, בניגוד למטר של הגדולה).
 

 
כל התמונות צולמו בצומת סילבר, 6.3.2009
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!
 

 
 

באשן תמים – Cleome arabica

 
בסוף השבוע שעבר (7.3 – 6) היינו בנגב – ישנו במצפה רמון, וטיילנו באיזור פארן.
ועכשיו יש לי המון תמונות של צמחים לא מוכרים מן הדרום הרחוק.
 
אבל הפרח היפה והמיוחד ביותר שפגשנו, לטעמי – היה עוד פרח מהפרחים בעלי השמות הבלתי נסבלים: באשן תמים. וזה עוד שיפור, כי שמו המקורי הוא באשן שלושת העורקים.
 

 
בספרו "פרחים יפים בנגב", עזריה אלון כותב על הבאשן:
צמח חד-שנתי ממשפחת הצלפיים. ענפיו ועליו דביקים, ומותירים ריח רע על כל איזר הנוגע בהם. בעלי חיים נמנעים מלאכול את הצמח הזה או את חלקיו; למעט כמה חרקים שיש להם מנגנונים לנדף את חמרי הרעל שבצמח.
 

 
אז רציתי לאמר, שבדקתי. מוללתי את הפרח, והרחתי אותו. והריח ממש בסדר, לפחות לפי האף שלי.
כלומר, לא הייתי עושה ממנו בושם – אבל זה לא שהריח רע כמו לוף, למשל!
 

 
את הבאשן פגשנו פורח בתעלת ניקוז, צמוד לכביש 40, ליד אפיק נחל פארן.
 

 
כל התמונות צולמו ב7.3.2009, וכתמיד – כדאי לכם להקליק על התמונות ולהקיש על F11 על מנת לראותן בגודל מלא.
 

הסחלב הכי קטן: נאוטינאה תמימה – Neotinea maculata

 
הצטברו אצלי המון תמונות שרציתי לפרסם:
בסופ"ש שעבר היינו בטיול בדרום – במעמקי הנגב – וצלמתי המון פרחים מיוחדים, שגדלים רק שם.
בפורים עלינו צפונה לגליל העליון, וגם שם צלמתי וצלמתי וצלמתי…
ואפילו לשום תל-אביב מהחודש הקודם, שהבטחתי לכתוב עליו – עוד לא נתתי את הבמה.
יש לי המון רעיונות לרשומות שטרם הספיקותי להכין! (אגב, אני מאד אוהבת את הביטוי "טרם הספיקותי". הוא ארכאי שכזה, ונשמע הרבה יותר מכובד מסתם "לא היה לי זמן")
 
אבל הכל נדחה, לכבוד הכי קטן והכי חשוב: הסחלב הזעיר בארץ – נאוטינאה תמימה.
 

 
בשבת יצאנו לטייל בהרי יהודה. יש שם כמה נקודות מסוחלבות ופורחות, מאד חביבות עלי.
לפני 3 שנים (איך הזמן רץ) פרסם גידי מפורום שמירת טבע נאוטינאה שהוא מצא בנחל קטלב. בשנה לאחר מכן יצאנו לחפש אותה, ומצאנו פירות.
בשנה שעברה ניסינו שוב, ביתר הצלחה: אחת פורחת, וכמה ניצנים… הנה הפורחת:
 
   
(נחל קטלב, 15.3.2008)
 
והשנה חזרנו, ומצאנו 5 פרטים פורחים.
 
   
 
אמרתי שזה קטן, נכון? כל הצמח הוא פחות מעשרה סנטימטרים. ה"אישון" הקטן שבפרח ארכו פחות מ-2 מילימטרים. זה פרח פיצקלה.

 
כיון שהוא קטן כל כך, וחמקמק כל כך – הוא נחשב די נדיר. זה לא לגמרי ברור אם הוא נדיר כי באמת הוא נדיר, או פשוט כי לא רואים אותו ולא שמים לב…
 

 
השם – נאוטינאה – הוא על שם בוטנאי איטלקי בשם טינאו (Tineo). חיפשתי מידע עליו, אבל לא מצאתי כלום…
 
התמונות צולמו בנחל קטלב, 14.3.2009 פרט לַשתיים משנה שעברה – 15.3.2008.
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא – בהגדלה של מה שתוכלו לראות בטבע…
 
ועוד תמונה אחת – הנאוטינאה הראשונה שלי: אחרי כמה שנים של חיפושים, פגשתי את הנאוטינאה הראשונה שלי ביום העצמאות, 24.4.2007 בהר שפנים במירון:
היא כבר היתה כמעט נבולה, ובכל זאת – התלהבתי מאד.
 

 
 

צופית בוהקת

 
ראיתי צפור רבת יופי.
הצפור ראתה אותי.
צפור רבת יופי כזאת לא אראה עוד
עד יום מותי .
 
עבר אותי אז רטט של שמש.
אמרתי מלים של שלום.
מלים שאמרתי אמש
לא אומר עוד היום.
 
את השיר הזה כתב נתן זך, והלחין מישה סגל. הביצוע האהוב עלי הוא של סוזאן ופראן.
 

עמדתי לי בשמורת בני ציון, ולפתע שמעתי ציוץ.
הרמתי את ראשי, ולא רחוק ממני, על שיח פורח של קידה שעירה – עמד לו הבחור הזה – צופית בוהקת, זכר.  
אחרי שהוא שתה לרוויה, הוא הסתכל מסביב –
 

 
ועף לו.
 
ואני נשארתי לי… מאוהבת.
…ובניגוד לשיר,   אני כן חושבת שאראה עוד ציפור רבת-יופי כזו לפני יום מותי…
 
התמונות צולמו בשמורת בני ציון, 19.2.2009
כתמיד מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת להגדיל אותן.
כדאי לכם! יהיה בסדר!
 
לא מצאתי ביצוע של סוזאן ופראן, לכן אני מצרפת ביצוע של מיכל טל לשיר.
 

יום הולדת למוטי

 
בשבת, 7.3 – היה יום הולדתו של מוטי, הוא Motior – בלוגר מוכשר, איש יקר, ולמי שעוד לא הבין – בן הזוג שלי.
 

 
מוטי ואני ביחד יותר ממחצית החיים שלי. לטוב ולרע. מוטי מטייל איתי, ואפילו ביום ההולדת שלו – יצאנו לסופשבוע בנגב. בעיקר כי אני רציתי.
 
בהפסקת הצהרים שלנו, בבאר אשלים בנחל פארן – מוטי איתר חנקן אדום ראש, עומד לו על שיח אטד וצופה. זהו החנקן הנפוץ ביותר בארץ, והאטד הזה כנראה היה חביב עליו מאד – שכן הוא חזר אליו כמה פעמים.
 

 
רציתי לאחל לך, מוטי, יום הולדת שמח  והרבה אושר.
אני מקווה שתצליח למצוא באמת את מה שאתה רוצה,
 

 
שתדע לחזור לנקודות החביבות עליך – ממש כמו החנקן
 

 
שתסתכל לכל הכיוונים, ותאהב את מה שאתה רואה מסביבך
ותזכור תמיד שאני אוהבת אותך.
 

 
התמונות צולמו כולן בבאר אשלים, 7.3.2009
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.
 

זיקית מצויה (מובהקת)

לכבוד פורים, אני מציגה בעל חיים שנוהג להסוות את עצמו. לא בדיוק להתחפש, אבל להחליף צבעים זה גם בסדר, לא?!
הזיקית ירוקה בין עלים, חומה על גזע העץ, ואפרפרה על סלעים.

זיקית מצויה – שקרויה גם זיקית מובהקת, (תלוי מי קורא לה) – היא זוחל נחמד מאד.
לא אם אתה במקרה זבוב, אבל ככה, היא ממש מותק.
 
העיניים שלה מסתובבות כל אחת בנפרד, וכיון שכך – היא מכסה שטח די גדול – אין לה כמעט "שטחים מתים", וקשה להפתיע אותה.
מצד שני, הראיה שלה היא דו-מימדית בעיקרה. כל עין משדרת למוח תמונה נפרדת, והרבה פעמים אין חפיפה בין התמונות. שלא כמו אצלינו, שהמוח משלים את שתי התמונות לתמונה תלת-מימדית.
 

 
את הזיקית הצעירה הזו מצאנו בטיול בגבעת תיתורה, במודיעין.
כולם מאד התלהבו ממנה, ואני חושבת שמבחינת הצילומים שהיא זכתה להם – היא בהחלט יכולה להתחרות בחשיפה של שמלה זו-או-אחרת בטקס האוסקר…
 
אני, כתמיד, הייתי חייבת לחשוב קצת אחרת – והתמקדתי, למשל, ברגל שלה:  

 
זו זיקית ממש זעירה. אתם יכולים לראות כמה הראש שלה קטן בהשוואה לאגודל של היד שמחזיקה אותה:
 

 
אחר כך העברנו אותה לענף, שעליו היא הרגישה טוב יותר –
 

 
אני מאד אוהבת את הספירלה בזנב שלה:
 

 
ובסוף, כמובן, שחררנו אותה לדרכה.
כל התמונות צולמו ב23.1.2009, בגבעת תיתורה, מודיעין.
 
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.

 גבעת התיתורה – עוד גבעה של טבע עירוני, במודיעין, בין כביש 443, למודיעין ולמכבים. אפשר לקרוא כאן על המאבקים לשימור הגבעה, שגרים בה בעלי חיים רבים – לא רק זיקיות.
 
ועוד שתי זיקיות ככה, בשביל הכיף:
 
אחת מחולות כרמיה, ליד אשקלון –  15.2.2007
 

 
ואחת שחצתה את הכביש בעליה למירון לאט, לאט – ואנחנו עצרנו, וחיכינו לה – ואז פשוט עזרנו לה לגמור לחצות: 21.3.2008
 

 

דבורנית הקטיפה – Ophrys sphegodes

אני לא יכולה להתעלם מהעובדה שפורים כבר בפתח…
 
(25.2.2006, חורבת בית עיתאב, הרי יהודה)
 
בשבילי פורים חשוב – לא בגלל התחפושות והמגילה. כלומר, כבודם של אילו במקומם מונח, אבל פורים בדרך כלל יוצא בחודש מרץ, וזהו החודש שבו הטבע בארץ מראה לנו למה הוא מסוגל.
 
(14.3.2006, רמות מנשה, ליד יקנעם)
 
כלניות, רקפות, ואירוסים ממלאים את כל השטח (לפחות, את כל מה שהשארנו להם), סביונים, חרציות ושלל פרחים…
רק צריך לצאת מהבית ולפקוח עיניים.
 
(14.3.2006, רמות מנשה, ליד יקנעם)
 
וכמובן, אם מסתכלים טוב – פוגשים גם סחלבים!
את הדבורנית תמיד מביאים בפורים כדוגמא לתחפושות בטבע: הדבורנית פורחת בצורת דבורה, ומפתה מינית את זכרי הדבורים.
 
(14.3.2006, רמות מנשה, ליד יקנעם)
 
דבורה-זכר מגיע לו אל הפרח, וחושב שהוא רואה נקבה סקסית במיוחד ומוכנה להזדווגות. הוא מנסה, אך נשאר וכל תאוותו בידו. (או שמא ברגלו? זו דבורה, יש לו 6 רגלים…)
את הדבורנית הבאה שהוא ינסה להזדווג איתה – הוא יאביק.
 
(14.2.2009, יערות כרמיה, כרמל)
 
דבורנית הקטיפה נקראת כך בגלל המרקם הקטיפתי של השָׂפִית שלה. ואם זה לא מספיק, יש לה צבע של יין טוב, עם שני פסים תכולים-כחולים, לפעמים מחוברים ולפעמים לא.
 
(14.2.2009, יערות כרמיה, כרמל)
 
דבורנית הקטיפה פורחת כעת – בהרי יהודה, בכרמל, בגליל…
המקום האהוב עלי לראות אותה זה בחניון קטן במבואות יקנעם – שם תמיד אני מוצאת דבורניות קטיפה ע-נ-ק-י-ו-ת. השיא היה עמוד תפרחת ועליו 11 פרחים. חלק כבר נבלו, חלק עוד היו ניצנים – אבל בהתחשב בעובדה שבד"כ יש 3-4 פרחים על עמוד תפרחת, אחד-עֲשָׂר זה ממש המון!
 
(9.4.2007, נחל קטלב, הרי יהודה)
 
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא!

השתלמות רת"ם, 19.2.2009 – דרום השרון

 
ביום חמישי לפני שבוע הייתי בהשתלמות רת"ם.
הזכרתי את ההשתלמויות הללו כבר כמה פעמים, והחלטתי להרחיב ולספר על רת"ם.
רת"ם – רשת תצפיות ומידע בוטני – זהו מרכז מידע של האוניברסיטה העברית ושל החברה להגנת הטבע שמטרתו היא מחקר, חינוך ושמירה על צמחי הבר של ישראל. רת"ם הוקם ע"י פרופ. אבי שמידע ועוד רשימה ארוכה ומכובדת של אנשי טבע, מדענים, וחובבי פרחים לפני 30 שנים בערך.
אחד הדברים החשובים באתר – לפחות מבחינתי – דף דיווחי הפריחה העדכניים של האתר. אם רוצים לדעת מה פורח עכשיו והיכן, זה המקום לבדוק! 
 

צבעוני ההרים, תת מין השרון, שמורת בני ציון
 
בעבר, רת"ם היה מתוקצב ע"י האוניברסיטה – וחברי רת"ם כתבו כתבות והוציאו רבעון, אספו מידע רב וצפו באופן עצמאי בפרחים, ואפילו חקרו ובדקו התנהגויות שונות ותגובות.
כיום זהו גוף התנדבותי לחלוטין. כיון שכך, היקף הפעילות ירד באופן משמעותי.
 
בעונות הפריחה, בערך אחת לחודש, יוצאים חברי רת"ם לסיור – כל פעם במקום אחר – ללמוד על פרחים, לאתר צמחים נדירים, לחפש מה השתנה מפעמים קודמות שהיו באיזור…  
 
ביום חמישי, 19.2.2009 יצאנו לנו – הפעם קרוב בשבילי – לאיזור דרום השרון. בקרנו בארבע שמורות-עציץ: בני ציון, קדימה, הדסים, נתניה.
 

תורמוס צר עלים, שמורת בני ציון
 
מהי שמורת עציץ?
שמורת עציץ היא שמורה קטנה מאד – פחות מ100 דונם – מוקפת בפיתוח עירוני, שדות חקלאיים ושאר שטחים לא-טבעיים. שמורה כזו היא מעין "מוזיאון" – מטרתה להראות לנו מה היה כאן לפני שבאנו לגור פה. מצד שני, היא נתונה ללחצים – השפעה של מחלות וריסוסים מהגידולים החקלאיים (כמו האירוס עם הוירוס ברשימת האירוסים שלי), חדירה של חיות – כלבים וחתולים – מהיישובים, ועוד.
 

דבורנית צהובת-שוליים, שמורת בני ציון
 
אני יודעת שיש לחץ אדיר על המשך פיתוח במישור החוף. אני יודעת שכמות האנשים בארץ גדלה, וכולם רוצים לגור איפשהו, רצוי בתל-אביב או קרוב אליה. גם רוב היצע העבודה הוא בגוש דן.
יחד עם זאת, ראות ירוקות הן חשובות גם לבריאות הנפשית של כל אותם מליונים, וגם לאוויר שאנחנו נושמים. ואפילו מוזיאון קטן, שיזכיר לנו איך נראה האיזור פעם לפני פחות ממאה שנים – חשוב לדעתי, לא פחות, משימור בית בן-גוריון וספריתו.
 

שפתן מצוי, בני ציון
 
ואם אחזור להשתלמות: בעצם זהו טיול, אבל בדגש לימודי. תמיד אנחנו נגררים לשיחות על סקס – הלא בסך הכל, הפרחים הם אברי המין של הצמחים! ואחת המטרות החשובות של כל מין היא הִתְרַבּוּת. אז אנחנו מדברים על האבקה, מנתחים את האיברים השונים של הפרחים – ואם תרצו לדעת סוד: כל המשוגעים לבוטניקה הם בעצם חולי מין…ולא סתם, אלא מין ביזארי. מין בצמחים.
  

גוּלָנִית ערב, שמורת הדסים
 
שמורת הדסים היא שמורונת מאחורי פנימית הדסים, אבל עכשיו היא סגורה לציבור לצורך שיקום משריפה שפרצה שם לפני כמה זמן. אנחנו קבלנו התר מיוחד להכנס לשמורה, ומצאנו שם פרח מקסים בשם גוּלָנִית ערב. הגוּלָנִית (שנקראת כך בגלל ראש הפרח העגול כמו גולה) היא פרח ממשפחת הגולניתיים, בצבע תכול מקסים. היא פורחת בעיקר בהר הנגב, בדרום; ופעם פרחה באתרים רבים במישור החוף.
אבל מאז בנינו יישובים, וכיום הגולנית ידועה מנקודה אחת בלבד במישור החוף: שמורת הדסים. וזו הסיבה שכל כך חשוב לשמור על השמורה הזו. זו הנקודה היחידה בה אפשר לפגוש גולנית – בלי לרדת לנגב. מוזיאון, אמרתי?
 

פשתנית יפו, שמורת קדימה
 
מדריך הטיול שלנו הפעם היה ד"ר גדי פולק – מרצה לבוטניקה ואקולוגיה בסמינר הקיבוצים. הטיול היה רגוע, מעניין ומעמיק בזכותו. ההסברים שלו על הסיסטמטיקה והתפתחות הצמחים – פשוט מרתקים. בנוסף אליו היו אנשים כמו מימי רון, הגר לשנר ואורי פרגמן-ספיר, שכולם בוטנאים, ואני לומדת מהם המון. 
 

רתם המדבר, שמורת אירוס נתניה
 
שמורת אירוס הארגמן של נתניה היא גם שמורה במצב בעייתי. זו אינה שמורה רשמית של המדינה, אלא שמורה שהוקמה בעקבות החלטת מועצת העירית נתניה להקים שמורה עירונית לרווחת התושבים. כן ירבו עיריות שמכריזות על שמורות כאילו!
אבל… חשוב מאד שהחלטות כאילו יגובו במעמד רשמי, וששמורות שהוכרזו כך אכן יהיו מוגנות.
התושבים אכן נהנים מהשמורה כיום – אבל כל שנה, כשאני מגיעה אל השמורה – היא קצת יותר קטנה. עוד נגיסה. עוד חתיכה שנבנתה. המצב של השמורה הזו רעוע, ואני מאד מקווה שיצליחו לשמור עליה.
ולא רק בגלל האירוסים! בשמורת נתניה גדלים מינים רבים – שחלקם יחודיים לאיזור, כמו אלקנת הצבעים, מרסיה יפהפיה, שום תל אביב (פרח מקסים, שאני אציג), תלתנים מיוחדים ועוד.
 

תלתן פלישתי, שמורת אירוס נתניה
 
אחד הצמחים שחפשנו בבני ציון – ומצאנו המונים ממנו – היה לשון אפעה קטנה.  כבר סיפרתי על השרך הזה, והפעם הצלחתי לצלם כמה תמונות ממש טובות שלו – זו המוצלחת שבהם, לטעמי:
 
 

לשון אפעה קטנה, שמורת בני ציון
 
 אבל בשביל שאפשר יהיה להבין מה קנה המידה, וכמה הפיצקלה הזה הוא באמת פיצקלה – צלמתי את אחד מאנשי רת"ם מצלם את לשון האפעה. כן, היא פה בתמונה, מסומנת בחץ אדום, כדי שיהיה מובן שאני כן מתכוונת לחתיכת העשב שם.

עד כאן. אני מקווה שלא התייאשתם ממני. היה טיול מעניין, ולמרות שאני מכירה את בני ציון, קדימה ונתניה – היו לי חידושים בשמורות הללו.
 

בז מצוי, שמורת בני ציון
 
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.

רשימה מספר 100 – סחלב נקוד – Orchis punctulata

הזמן חולף, וקצת קשה להאמין – אבל הנה, הגעתי לרשימה המאה שלי!
כבר 4.5 שנים אני מצלמת תמונות של פרחים במצלמות דיגיטליות, גולשת בפורום שמירת טבע, לומדת הרבה על סביבה, טבע ובעיקר בוטניקה – והצטברו אצלי עשרות אלפי תמונות, שרובן תמונות טבע.
היו כבר שהמליצו לי לפתוח תערוכה. אבל זה מאד יקר, ודורש השקעת זמן ומשאבים – שלא כל כך היו לי.
מצד שני, כן רציתי להחשף. אולי לא בשמי המלא (למרות שכבר יש הרבה אנשים שיודעים גם אותו) – אבל לפחות בתמונות.
אחרי שראיתי בלוגים של כל מיני צלמים מוכשרים – כמו אדידומיyaya133 או אופל כחול – הגעתי למסקנה שגם אני יכולה!
 
תגובות חיוביות ופרגונים שונים עודדו אותי, ומפה לשם, כבר פרסמתי 99 רשימות – והנה אני ברשימה המאה!
 
הרשימה המאה צריכה להיות חגיגית במיוחד – ולכלול פרח אהוב עלי.
 
מי שמכיר אותי, יודע שזה אומר שעכשיו יבוא סחלב.
 

 
ולא סתם סחלב: סחלב נקוד.
הסחלב הנקוד הוא מהנדירים והיפים בסחלבים. הגוונים שלו – חומים ירקרקים, והשׂפית של הפרח (כן, שׂפית – שפה קטנה) נראית לרוב כמו מין איש קטן ושמנמן, עם כיפה גדולה מעליו. ממש כך:
 
 
 
 
הפעם הראשונה שפגשתי את הסחלב הזה, היתה ב-19.3.2005, בשמורת הסחלבים מאחורי חורשת טל, ואז צלמתי את התמונה הזו:
 

 
מאז אני יודעת שאפשר לפגוש אותו בעוד כמה נקודות, אבל החביבה עלי היא בחניון האגם בכרמל: שם צלמתי את שהתמונות הבאות, 24.2.2007
 
  
 
ושם גם פגשתי מופע ירוק לחלוטין של הסחלב הנקוד:
 
  
 
רציתי לאמר תודה רבה  לכל מי שקורא את הרשימות שלי, לכל מי שמתפעל מהתמונות שלי, ובמיוחד לכל מי שמגיב (אבל גם למי שלא )
 
 אני שמחה שאתם פה! אני מזמינה את כולכם לחזור, לבקר (גם ביקורים וגם ביקורות), להעיר, להגיב (אפשר גם באופן פרטי אם אתם לא רוצים שכולם יקראו) ובעיקר – להנות!
  
  
 
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.
את התמונות צלמתי בשנים 2006-2009 בחניון האגם בכרמל ובחלקת הסחלבים מאחורי חורשת טל.
 
וכמובן, שיר – אני מצרפת את "חיוכים" שכתבה לאה נאור ללחן של אנחל קבראל, ושרה חווה אלברשטיין. בגלל הפזמון:
 
כדאי, כדאי ללמוד מן הפרחים
לא לקמץ בחיוכים
והעולם, תראו, יהיה פתאום כה טוב
כדאי לחלום ולקוות נסו רק פעם
כדאי לצחוק, כדאי לחיות, כדאי לאהוב

צריך קצת לחייך, מותר לכעוס
אך בזהירות לא להרוס
אפשר לרקום חלום נפלא ביום סגריר
הכל יהיה עוד טוב יותר וודאי, אבל בינתיים
אפשר לבכות ללא סיבה, אפשר גם לשיר