סחלב פרפרני – Orchis caspia

 
עונת הסחלבים התחילה, ובגלל היובש – היא כבר בשלב מתקדם. אני מקווה שהגשמים הנוכחיים יאריכו אותה קצת.
בכרמל כבר פגשתי את סחלב הגליל, במכמורת – דבורניות דינסמור כבר גמרו את העונה; וביום חמישי הייתי בבני ציון , ושם זהו שיא העונה של הסחלב – פרחו אלפי פרטים של סחלב פרפרני.
 
סחלב פרפרני הוא מהנפוצים בסחלבי ארצנו. הוא מהפשוטים יותר, הפחות מרשימים – אבל יחד עם זאת, יש לו שלל דוגמאות וגוונים, והוא באמת פרח מקסים.
 
    
 
כמו הרבה מסחלבי ארצנו, הסחלב הפרפרני אוהב לגדול יחד עם סירה קוצנית – הרבה פעמים תמצאו אותו ממש בתוך צמח הסירה,"מתחבק" עם הקוצים.
 
    
 
בד"כ אני אוהבת יותר את אילו שאצלם הגוונים מעורבים יותר – ורוד עם ירוק או לבן, ולא רק ורוד. למשל הסחלב הזה, שצלמתי ביער בית קשת לפני שנתיים:
 
 
אבל תנו לי סחלבים, ואני אהיה מאושרת.
 
  
 
ואם בשמורת בני ציון אני פתאום פוגשת לי סחלב פרפרני לבקן – השמחה רבה:
 
 
את התמונות צלמתי בשנתיים האחרונות ברחבי הארץ – במירון, בכרמל, בהרי יהודה ובשרון.
 

 
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.

עריוני צהוב – Asphodeline lutea

 
פרח מקסים שכבר גומר לפרוח עכשיו – עריוני צהוב.
 

(רמות מנשה, 10.2.2007)
 
העריוני – הוא צמח גבוה ויפה, ממשפחת השושניים.
אבל… בניגוד להרבה שושניים – שומים, חצבים, עיריות – הפרח שלו לא סימטרי.
 

(רמות מנשה, 10.2.2007)
 
אין לו ששה עלי כותרת מסודרים ב"רוזטה" יפה וסימטרית. אצלו יש 5 עלי כותרת המסודרים במניפה, והעלה השישי – נמצא למטה איפשהו. מתחבא מאחורי האבקנים, שגם הם באורכים שונים.
וזה יוצר ייחוד וענין. וחוץ מזה, זה מקסים. גם אם השמים בהירים, וגם אם הם מעוננים:
 
  
(רמות מנשה, 10.2.2007)
 
בספרות המקצועית קוראים לזה "פרח לא נכון" – אבל אני מוחה על הכינוי הזה בשם כל העריונים והפרחים ה"לא נכונים" בעולם! זו זכותם לפרוח באיזו צורה שבא להם! אין כזה דבר "נכון" או "לא נכון" בפרחים!
 

(חניון האגם, כרמל, 24.2.07)
 
כשהייתי ילדה, היה לי משחק "רביעיות פרחי ארצנו". אילו היו 40 הפרחים הראשונים שידעתי לזהות ללא ספק – ועד היום אני מפרידה בין המשפחות "מורכבים" ל"מורכבים קוצים" בגלל המשחק הזה…
אחד הפרחים ברביעית ה"שושניים" היה עריוני זהוב.
  

(חניון האגם – מבט גשום אל דרך בית אורן, עם עירית גדולה ועריוני צהוב. 24.2.2007)
 
כן, כן. עריוני זהוב ולא צהוב . ועד היום אני לא יודעת אם זו היתה טעות של עורכי המשחק – או שסתם הם ניסו לייפות את השם – או שבאמת השם הוחלף מאז.
בספר של פרופ. זהרי מ-1975  – "זר פרחי בר מוגנים" הוא כבר נקרא "עריוני צהוב". (ופרופסור זהרי טוען שהוא "איננו נכון – כלומר, אינו רב-סימטרי". )
 

(חניון האגם, כרמל, 23.2.2008)
 
העריוני פורח בארצנו ברוב האיזור הים-תיכוני – גולן, גליל, כרמל והרי יהודה – ויורד אף דרומה, לאיזור ערד והר הנגב.

(הר תבור, 7.2.2009)
 
מבט-על לפרח שרק התחיל לפרוח, ורובו עוד ניצן:
 

(הר תבור, 7.2.2009)
 
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.
 

(הר תבור, 7.2.2009)

איריס הארגמן – Iris atropurpurea

 
הרשומה של היום מוקדשת לד"ר לאיריסים – יובל ספיר
יובל לימד אותי כל מה שרציתי לדעת על איריסים, ואפילו יותר
 

 
האיריסים ברשימה זו צולמו במסגרת השתלמות רת"ם, ביום חמישי 19.2.2009 – בשמורת בני ציון, בשמורת קדימה ובשמורת איריסי נתניה
 
 

 
לאיריס הארגמן – ובעצם, לכל האיריסים הכהים – יש שלל גוונים כהים ובהירים, סגולים וארגמניים.
 

 
אבל הצבעוניות של האיריס הבא הפתיעה גם אותי:
 

 
שאלתי את יובל, והוא הסביר שהאיריס הזה הוא איריס עם וירוס – כנראה הוירוס חדר משטחי החקלאות הסמוכים.
 

 
התאורה בטיול שלנו היתה מוזרה מאד – אובך ואפרוריות וחול באוויר
לכן הצבעוניות המוזרה של חלק מהתמונות.
 

 
בשמורת קדימה הפריחה בשיאה – פרגים אדומים, שום ת"א ורדרד, סביונים צהובים והאיריסים בסגול-חום
 

 
הצבעוניות הזו פשוט נפלאה –
 

 
והכמויות של האיריסים בקדימה פשוט נהדרות
 

 
ורק בקשה אחת –
ב ב ק ש ה, כשאתם מטיילים בקדימה, בבני ציון, בנתניה או בכל שמורה אחרת – הִשַאֲרוּ על השבילים.
ראינו הרבה איריסים ועלי איריסים רמוסים. אמנם הקבוצות שמיד בכניסה מעט מרוחקות מהשביל (בכל השמורות הללו) – אבל אחר כך מגיעים ממש קרוב אל האיריסים, ואפשר להתרשם ולהנות גם בלי לרדת מהשביל.
 

 
ושוב אני מזכירה,
בשבת הבאה, 28.2.09, החברה להגנת הטבע מקיימת שני ארועים –
 

 
אני מזמינה את כולכם – מבוגרים, צעירים, זקנים וטף – לבחור אם אתם מעדיפים לראות איריס ארגמן פורח בקדימה או בנס ציונה, ולנסוע לשם, להביע תמיכה ולהזכיר לקבלנים ששטחים פתוחים זה לא מותרות, אלא צורך.

 

 
כל התמונות צולמו ב19.2.2009 בשמורות בני ציון, קדימה ונתניה
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.
 

סיפור קטן על מרווה גדולה

האביב הקדים, ויש לי המון תכנונים ומעט זמן… בשבוע הבא אני בטוח אגיע כבר לסחלבים שמפארים את הארץ עכשיו – אבל עד אז:
היום אני שוב מארחת, והפעם – את שלֹמי אהרון.
שלֹמי הוא אדם מוכשר ונחמד מאד, וגם מדריך של החברה להגנת הטבע.לפני שנה וחצי בערך, שלמי פרסם קטע קצר שהוא כתב וצלם על פרח נפוץ מאד – מרווה דגולה.

אני הוספתי לו כמה תמונות, וערכתי את זה – ומכאן יצאה לנו מצגת מאד נחמדה.
ברשותו של שלמי, אני מציגה כאן את מה שהוא כתב על המרווה, ביחד עם התמונות שלו ושלי.

סיפור קטן על מרווה גדולה

(רמת הנדיב, 27.1.2009)
המרווה הדגולה, ממשפחת השפתניים, נקראת כך בגלל העלים הסגולים ,ממש בראש הצמח שמשמשים כדגל המושך ומפתה חרקים.

(רמת הנדיב, 27.1.2007)

כך נראית המרווה לאחר סיום הפריחה:


(צלם: שלמי אהרון, בתרונות רוחמה, 2007)
 בצילום רואים את גביעי הפרח היבשים.
לאחר נבילת הפרח,הגביע סוגר את לועו ומתקפל כלפי מטה. כך הגביעים חופנים בתוכם את פרודות הפרי וממתינים לזמן טוב להפצת הזרעים.

(צלם: שלמי אהרון, בתרונות רוחמה, 2007)

נזכרתי מיד בקטע הבא:

כפר יחזקאל, 21 ביולי (שנת 1940?)

"אתמול מצאתי מציאה ששימחה אותי מאוד, ואולי אין זו לגמרי מציאה, ורק בשבילי היה הדבר חדש. בשעת טיול בשדות עמק יזרעאל שמתי לב למרוה יבשה. הגביעים היו נטויים כלפי מטה, ופי הגביע סגור. כשפתחתי את הגביע מצאתי בו זרעים.הבנתי שהיא שומרת את הזרעים עד החורף, ועלה בדעתי כי אם תבוא ה"מרוה" במגע עם מים יפתחו פיות הגביע. ותאר לך מה גדלה שמחתי לכשניסיתי נסיון זה והגביעים התרוממו לגובה 90 מעלות במשך רגעים מספר,ופי הגביע נפתח. בשבילי היה זה דבר חדש לגבי המרוה.."


תמונתו של טוביה קושניר
מתוך אתר "יזכור"
זהו קטע מתוך מכתב ששלח טוביה קושניר בהיותו כבן 15-17 לד"ר מיכאל זהרי. (אז עוד היה ד"ר).
המכתב מופיע בספר "מחקרי טבע ומכתבים" שיצא כאסופה לאחר מותו.
טוביה נפל בשיירת הל"ה המפורסמת בגיל 24.
מה שהספיק לעשות בחייו הקצרים – הוא פשוט לא יאומן.
טוביה גילה מינים חדשים למדע או לארץ, ורבים בינהם נקראים על שמו.
למשל, הפרחים אירוס טוביה, סתוונית טוביה, ספלול הגליל, הפרפר נימפית טוביה ועוד…

הספר "סערה באביב" של דבורה עומר המספר עליו מומלץ בחום. גם למבוגרים.


 גם אני, כמו טוביה, הרטבתי את פרודות הפרי, והנה גביעי הפרי היבשים שהתרוממו:


(צלם: שלמי אהרון, 2007)

כתב, צלם, והתרגש: שלמי אהרון


(בארי, 10.2.2009)
 

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.

 

(בארי, 10.2.2009)
– – – – – – – – – – – – – – – – – – – –

בלי קשר, תוספת חשובה:

בשבת הבאה, 28.2.09, החברה להגנת הטבע מקיימת שני ארועים –

אני אהיה בדרום הרחוק באותו סוף-שבוע, אבל אני מזמינה את כולכם – מבוגרים, צעירים, זקנים וטף – לבחור לכם אם אתם מעדיפים לראות אירוס ארגמן פורח בקדימה או בנס ציונה, ולנסוע לשם, להביע תמיכה ולהזכיר לקבלנים ששטחים פתוחים זה לא מותרות, אלא צורך.

עוד כמה גביעוניות

כי זה פרח יפהפה.

הגביעוניות הן בד"כ בערך בגובה מטר – אבל בשנים גשומות הן יכולות להגיע אפילו למטר וחצי!

התמונה הזו מאד חביבה עלי: הצבעוניות של הרקע של השביל החום-אדמדם, עם הגביעוניות הירקרקות ממש מצאת חן בעיני.

 

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.

ולסיום, רציתי להראות קליפ ממש יפה, של זמר שאני לא מכירה – משהו שהעבירו אלי, ומאד מאד מצא חן בעיני:
השיר נעים, הקליפ יפה, והשחקנית הראשית ג`ינג`ית, אז בכלל… 
Her Morning Elegance של אורן לביא.

אתגר צלום

 
ראיתי בבלוג של Siv30 ובבלוג של Colargolet את הביצועים היפים שלהן לאתגר החודש של Mixim – והאתגר הוא אתגר צלום.
 
גם אתגר, וגם צלום? זה ממש תפור עלי.
אני צריכה להכין קולאז` מארבע תמונות, שיתאימו לכותרות "עגול, פתוח, מלא, שלושה". מצוין.
 
בחרתי לי תמונות, ולאחר כמה נסיונות שלא היו לשביעות רצוני, פניתי לעזרה אל צבי אורגד – צבי הוא מאייר מוכשר, גרפיקאי מקצועי, וגם… הגיס שלי.
 
והנה לפניכם הקולאז` שלי. כרגיל, אפשר להקליק עליו על מנת לראות אותו בגודל מלא.
 

 
 
והסבר על התמונות:
 
עגול – מבט-על על ולריאנה איטלקית, פרח מקסים שפורח עכשיו בכרמל ובגליל. צלמתי בכרמל, באיזור רקית, 14.2.09
פתוח – פרפר זנב-סנונית נאה, שפרש כנפיו. שמורת בארי, 10.2.2009
מלא – שאני שוב אציג את מרבדי הכדן הסגול? הר תבור, 7.2.2009
ושלושה – שלושה פרחי בן-חצב החורש מחניון האגם, 14.2.2009
 
 
ואם כבר אני מזכירה את צבי, הרשו לי להמליץ לכם על ספר.
צבי כתב, אִיֵּר, הפיק, עִצֵּב, עִבֵּד, והוציא לאור ספר ילדים.
זהו ספר חמוד מאד בשם "מסיבה בכפר" – והוא מספר על עכבר שמצטרפות אליו שלל חיות נוספות כדי לחגוג במסיבה. מאד אהבתי את הרעיון של הסיפור – עם שיתוף פעולה וקצת השקעה, כל החיות בונות לעצמן חיי שיתוף טובים ומאושרים.
הספר מיועד לילדים בגיל הגן, הוא כתוב בשפה יפה וקלילה. הוא זורם, קצבי והאיורים – פשוט מקסימים.
הקפדה על עברית נכונה מאד חשובה לי, וצבי כותב יפה ובשפה שהיא לא ילדותית מדי – ולא גבוהה מדי. בגובה העיניים, ובשפה יפה.
האיורים חיים וזורמים, הם לא מתיילדים, ולא "ציורים מושלמים" – הם איורים, עם תנועה וקצב, והם מחיים את הספר.
הספר כבר נמצא על מדפי החנויות (של צומת ספרים).
מי שרוצה פרטים נוספים – מוזמן לשלוח מייל לצבי דרך האתר שלו, או לשלוח מסר אלי.
 

 

פשתנית זעירה – Linaria micrantha

 
אני חוזרת שבועיים אחורה,  לפרח עדין וקטן שרציתי לפרסם: פשתנית.
 
פשתנית היא פרח מאד נחמד. בעולם יש בערך 150 מינים של פשתניות, מתוכם בארץ גדלים אחד-עשר מינים.

 
אני, כמובן, מדלגת על פשתנית ארם-צובא הלבנה והחיננית, על פשתנית ססגונית – הצבעונית מהדרום, ואפילו על פשתנית משולשת הגדולה והנדירה – ומגיעה אל הפיצקלה:
פשתנית זעירה.
 

 
הפשתנית הזעירה היא באמת זעירה. מה זה זעירה? זעירונת. 2 מ"מ קוטן הפרח, וכל הצמח כולו, ביום טוב יגיע לעשרה ס"מ…
 

 
הפשתנית הזו שייכת לסוג הפרחים הנעלמים: מראים לך אחד, את מתפעלת ממנו, מזיזה רגע את הראש, וכשאת מסתכלת שוב – הופס! היא נעלמה…
 

 
אבל הגוונים שלה, וה"אוזניים" הללו כל כך נחמדים. שווה להשקיע מאמץ ולחפש שוב!
 

 
כל התמונות צולמו בגבעת התיתורה במודיעין, 24.1.2007
מומלץ להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא!
 

גביעונית הלבנון – Fritillaria persica

 
אני חוזרת לתבור, ולפרח יפהפה ומרשים: גביעונית הלבנון.
 

 
הלכנו לנו בין הכדנים, ומולנו פרחה גביעונית!
מקור השם ברור, נכון? הפרחים נראים כמו גביעים שתלויים הפוך.
 

 
לגביעונית יש צבע שנע מירקרק-צהבהב לאדום-עתיק:
 
 

 
באיזור הדרום – איזור תל ערד, למשל – ישנו תת מין של גביעונית הלבנון, שבו הפרחים מגיעים ממש לצבע ורוד-עתיק כהה ויפה.
 
אבל גם הגביעוניות הצפוניות יפות: אפשר להסתכל על הפרח מלמטה, וזה בכלל מקסים:
 

 
אגב, גם הפירות של הגביעונית יפים ומיוחדים: הם נראים כמו פנסי-נייר סיניים, קיפולי נייר בצורת קופסאות משושות מיוחדות.
 

 …ורק דבר אחד לא הבנתי: אם בלטינית קוראים לה "גביעונית פרסית", למה הפכו אותה בעברית לגביעונית הלבנון???
 
כל התמונות צולמו בפסגת התבור, 7.2.2009
 

 
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.
 
 
 

הכלניות יצאו מדעתן

השנה אין מרבדי פריחה אדומים בדרום, בגלל הבצורת. היינו בצומת סעד ובבארי ביום שלישי, וממש היה לנו עצוב לראות כמה הכל יבש.
כיון שאין לי מרבדים, אני מתמקדת בבודדים:
פעם בכמה זמן, יוצא לי לפגוש כלנית שדעתה נשתבשה עליה.
חלק מחליפות את האבקנים בעלי כותרת, וחלק מחליפות את העלים עצמם בעלי כותרת. אחרות בכלל לא בטוחות שהן צריכות עלי כותרת. ויש כאילה שסתם הצבע לא נראה להן, אז הן משנות אותו.
בכל מקרה, כלניות הן אחד הפרחים עם הכי הרבה מוטנטים שיש. והנה כמה דוגמאות:

אני מתחילה עם כלנית שהיא קצת "דהויה" – מנחל גרר, 15.2.2007

ועוד אחת, דהויה אפילו יותר – שצלמתי בבארי, 10.2.2009 :

הבאה פשוט לא בטוחה באיזה צבע היא צריכה לפרוח: צלמתי אותה באתר חגית,  רמות מנשה, 20.1.2007 : ירד גשם, ותנאי התאורה היו עלובים. נאלצתי להשתמש בפלאש – ולכן התאורה המוזרה של הפרח.

השתיים הבאות לא כל כך ידעו מה לעשות עם עלי הכותרת שלהן:

זו מהתבור, 7.2.2009 :

וזו משמורת פורה בנגב, 16.2.2008 :

הכלנית הבאה החליטה שעלים סתם זה ממש לא נראה לה, אז היא צבעה אחד מהם באדום: צלמתי ברמת הנדיב, זכרון יעקב, 1.1.2009 :

והנה תקריב על עלה ה"כותרת" בין העלים:

הנה כלנית לבקנית – שימו לב, לא "לבנה", כי אם "לבקנית"! גם האבקנים שלה לבנים. צלמתי אותה ליד קיבוץ ארז, 15.2.2007 :

את הכלנית ה"משונצת" צלמתי ב-21.2.2008 באיזור חלץ, הנגב הצפוני:

ואחרונה חביבה ומיוחדת: כלנית שהחליטה להתחפש לדליה, ליד קיבוץ ארז, 15.2.2007:

כרגיל, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

רוצים עוד דוגמאות?

כדנים, כדנים, כדנים

 

 
מאז יום שבת האחרון, הכל כחול-סגול לי בעיניים… והכל בזכותה של הילדה בחולצה הכחולה!
 

 
היא הלכה לטייל בשביל פסגה בתבור, חזרה משם עם תמונות נפלאות – אז מיד החלטתי, שלא ממש חשוב לאן רציתי לנסוע לטייל, כי פשוט ברור לאן אני (ובשל כך, כל המשפחה שלי) נוסעת לטייל.
 

 
נסענו לתבור, לשביל הפסגה. המשפחה המורחבת – 11 אנשים בסך הכל.
 

 
והיתה לנו חגיגת פריחה משובבת נפש…  המון המון פרחים ממינים שונים פרחו.
 

 
אבל את הרושם הרב ביותר – השאירו עלינו מרבדי הכדנים הסגולים.
 

 
אף פעם לא ראיתי כאילו כמויות של כדנים. בד"כ ראיתי אותם במצוקים, במקבצים, פה-ושם. אבל הפעם, בתבור? היו מליונים…
 

 

 
בתמונה הבאה – הצהובים הם אחד מה-DYC – ניסנית דו-קרנית. השילוב שלהן עם הסגול של הכדנים הוא נפלא בעיני.
 

 
כל התמונות צולמו בשביל הפסגה של הר תבור, 7.2.2009
וממש כדאי לכם  להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!
 

 

נ.ב.

כן, אני יודעת שהיו בחירות אתמול. כן, הצבעתי. אני מסכימה עם מה שביבי אמר: "העם אמר את דברו בברור". ודברו הוא – שהוא לא יודע מה הוא רוצה, אבל בטוח שאף אחת מהאופציות הקיימות לא ממש מוצאות חן בעיניו. 

ט"ו בשבט הגיע, חג לאילנות

(נחל מערה, הרי יהודה, 13.1.2007)
 
ט"ו בשבט כאן, וזה אומר שאנחנו –
א. חגיגיים
ב. מפרסמים שקדיות!
 
(נחל מערה, 13.1.2007)
 
העץ "שקד מצוי" הוא עץ מיוחד מאד.
כמו שהגר לשנר (אחראית העשביה באוניברסיטה העברית) תמיד אומרת, זהו עץ שיש לו שני שמות.
 
(21.2.2007, צפון הנגב, איזור חלץ)
 
לאורך כל השנה, שמו "שקד מצוי". יש לו פרי מריר, עלים ירוקים צרים, גזע אפרפר, וזהו בערך.
 
אבל שבועיים בשנה, הוא הופך לשקדיה.
השקדיה היא עץ שונה לגמרי: עטוית פרחים לבנים-ורדרדים, מבשמת את סביבותיה בריח עדין ונעים, הומה זמזומים של חרקים וצופיות שבאים להנות מהצוף… פשוט עץ אחר.
 
(21.2.2007, צפון הנגב, איזור חלץ)
 
הפעם, לכבוד החג, אני מארחת צלמת נוספת בבלוג שלי:
הרשו לי להציג בפניכם תמונות של אמא שלי, צפורן חתול1, ואת עץ השקדיה האהוב עלי ביותר בעולם – העץ בחצר שלה. את התמונות הבאות היא צלמה השבוע, בחיפה:
 
 
עץ השקדיה הזה מאד מיוחד עבורי: מהרגע שלמדתי לטפס, הייתי עליו. טיפסתי עליו אינספור פעמים, אספתי עלי כותרת של פרחים שנשרו, שיחקתי ב"שלג" למרגלותיו…
 

 
זהו העץ שלִמֵּד אותי שפירות של שקד בר הם באמת מרים (כן, הייתי חייבת לנסות!)
ועוד תמונה של אמא שלי: צופית על השקדיה, זכר, רגע אחרי ששתה צוף מהפרחים.
 

 
תודה לאמא שלי על האישור לפרסם אותה קבל עם ועדה…  
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.

בן-חצב החורש – Scilla cilicica

– שוב יש לי הצטברות של כל מני דברים שרציתי לפרסם, ואתמול טיילנו וראינו פריחה נפלאה! אבל אני חוזרת קצת אחורה, לפרח מאד מיוחד…
 
לאור ההתלהבות הרבה מפרחים בגוון כחול-סגול, אני מוסיפה עוד פרח לסדרה: בן-חצב החורש. פרח קטן ונחמד – קטן יותר מהיקינתון, למשל.
 

 
את בן-חצב החורש אני מכירה משני מקומות: נחל אורן (עין אלון וחניון האגם) בכרמל, ו… החרמון. אבל יש עוד כמה וכמה מקומות בגליל שהוא פורח בהם.
 

 
אני מאד אוהבת את השילובים של בני החצב הללו עם הטחב והסלעים מסביבם. אסתטיקה היא פן חשוב אצלם 🙂
 

 
וכמובן, גם הם פורחים הפוך – בגלל הגשמים.
 

 
כמעט כל שנה אנחנו מבקרים את בני החצב בעין אלון – זה מקום אהוב עלינו ביותר, נחל שזורם בחורף בלבד, ואיזור מקסים ביופיו.
 

 
השנה טיילנו שם ביום גשם (אחד הבודדים) – ולכן רוב התמונות לא הצליחו לי. התאורה, הבוץ והמטריה לא תרמו ליציבות הצילומים שלי.
 

 
אבל חוץ מהם, היתה לנו הפתעה עצובה מאד: מסתבר שהביוב מדאלית אל כרמל ומעוספיה מוזרם לנחל אורן! כל האיזור מצחין מריח הביוב, והמים ממש מסוכנים.
 

 
אני לא מראה פה את תמונות הביוב, המים השחורים בנחל, הקצף… אני מראה רק את בני החצב.
ואם אנחנו רוצים שגם הילדים שלנו, והנכדים שלנו יוכלו להנות מהפרחים המיוחדים הללו – חשוב מאד שנדע לעצור את הזוהמה, למחזר, לנקות.
 

 
כל התמונות צולמו בעין אלון ובחניון האגם בכרמל, 
ארבע הראשונות ב-23.2.2008, וארבע האחרונות ב-31.1.2009
 
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.
 

טיול לכוכב יאיר (חלק II)

 
אני ממשיכה עם עוד פרחים מכוכב יאיר
 
החורשות היו בעיקר חורשות של ברושים ואורנים – כלומר, נטועות – ובהן המון המון רקפות ועלים של חצבים (אילו שושנות העלים העבים שבתמונה):
 

 
אחד הפרחים החביבים עלי, פרח שביום מן הימים יקבל רשימה פרטית – מרגנית השדה. הכחול שלה מקסים, והשם העממי הוא "עין התכלת". והמשפחה – משפחה מכובדת מאד: רקפתיים.
 

 
בין הרקפות, חבויים ונסתרים פרחים זעירים של צמח מטפס ממשפחת השושניים: טמוס מצוי.
 

 
הנוניאה הקהה ממשפחת הזיפניים היא תכולה ועדינה, ויש מין "חצ`קונים" על העלים שלה.  

 פרח נוסף שראינו שם, שגם לו היו "עלים מחוצ`קנים", והפרח הוא בצהבהב בהיר – לשון-פר מצרית.
דלעת הנחש הסורית (ותודה לצאט ניק שתקן אותי!) עדיין פורחת:
 

 
אבל הפירות שלה – דלעות קטנטנות – כבר מבשילים להם:
 

 
ואז מצאנו אז גזע העץ הכרות הזה: מקרוב ראינו שהוא עטוף פטריות, ממשפחת פטריות העצים:
 

 
הלוענית הגדולה פערה מולינו לועות:
 

 
ועוד בקיה ממשפחת הפרפרניים. פרט לבקיה הארץ-ישראלית מהרשומה הקודמת, ראינו בקיה מצויה, בקיה צרפתית – ואת זו: בקית הכלאיים
 

 
והכי הפתיע אותנו: דרדר כחול! צמח של שיא האביב – פורח.
 

 
ולסיום, עוד כלנית אחת – יפה ולבנה.
 
 
כל התמונות צולמו ביער כוכב יאיר, 24.1.2009
הטיול קליל ונחמד, ואפילו סביר לעגלות עם ילדים – התחלה בקטע סלול, אחר כך יש קטע אחד (המעבר משביל האורנים לשביל האלונים) שבו צריך יהיה להעביר את העגלה, אך בשאר הדרך – שביל עפר נוח.
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.
 

פרס הפרגון הגיע גם אלי!

את פרס הפרגון העבירו אלי שניים:
 
motior – שכותב בהרבה הומור על כל מיני נושאים
קשת28 – שאני מודה שאני לא ממש מכירה אותה…
 
כללי המשחק הם:

 1.להציג את הפרס בבלוג.

2.לשים לינק לאדם שבחר בך.

3.לתת לעוד 8 בלוגרים.

4.להודיע להם שקיבלוהו.

5.לומר להם לאוספו מהבלוג שלך

 
ועכשיו תורי להעביר את הפרס הלאה.
 
החיים שלי (או של אחרים) – קודם כל, אני נוקטת בתחבולה שגנבתי ממוטי: מחזירה את הפרס אליו.
 
הצלמניה הדיגיטלית – אני לא מפספסת אף תמונה של אדי. בלוג נהדר ומלא הומור
 
…וזה כל מה שיש – אני יודעת שאני לא מקורית פה, אבל גנגי נפלאה, ואני מאוהבת בכתיבה שלה.
 
ילדות – הבלוג של Anguly – ילדות מקסימות, ובלוג כיפי.
 
השמים הכחולים שלי – הבלוג של הילדה בחולצה הכחולה. שילוב של תמימות ואהבת הארץ, בלוג חינני מאד.
 
חצי הגמר – הבלוג של צאט ניק. גם חכם, גם אוהב טבע ומכיר פרחים, גם חריף – פשוט נפלא. רק חבל שהפסקת לכתוב… אולי זה יחזיר אותך אלינו?
 
אהבה בימי סגלון – רשפים כותבת יפה, מצלמת יפה, ומעבירה את כל הכאב והשמחה שאפשריים.
 
אופל כחול – עוד בלוגרית שמצלמת נפלא.
 
יש עוד הרבה בלוגרים נפלאים, למשל הקוסמת (צליל מכוון) שפרגנה לי בעבר, ולא בחרתי בה – כי ראיתי שהיא קבלה פרגונים מכמה כיוונים…
 
ומחר נמשיך בטיולים… 🙂

טיול לכוכב יאיר (חלק I)

בשבת, בשבוע שעבר היה אובך…
אובך די מגעיל. ממש הוציא לנו את החשק לטייל…
 
בסופו של דבר כן יצאנו. אבל נסענו קרוב: לכוכב יאיר.

מצאתי שרשור בפורום שמירת טבע, שהוביל לשרשור בפורום כוכב יאיר-צור יגאל,  שהוביל לאתר "הועדה הציבורית לשימור נוף, טבע והמורשת הבנויה, כוכב יאיר-צור יגאל" (וכאן רציתי לשאול : הם לא יכלו למצוא לעצמם שם יותר קליט?!?!). באתר הזה היתה מפה.
אז יצאנו…
"שביל האורנים" מתחיל כשביל סלול, שיוצא ליד מטע אבוקדו. בשולי השביל פורח מגוון פרחים.
מיד לאחר מטע האבוקדו – מתחילות חורשות של ברושים ואורנים, מלאות ברקפות! וזה ממש כיף!

 בערך לקראת אמצע השביל, הוא הופך לשביל עפר – אך עדיין רחב ונוח.
לאורך  "שביל האלונים" יש פריחה יפה של כלניות בשלל גוונים – לבנות, אדומות וסגולות

אבל אני, כדרכי, מתכוונת להתרכז דווקא בפרחים פחות ידועים…
הנה כמה מהפרחים שפגשנו לאורך השבילים:
צנון מצוי: פרח ממשפחת המצליבים, בגוון צהבהב. הוא לא מרשים במיוחד, עד שמסתכלים עליו מלמטה. העורקים הכהים מאד יפים בעיני:

לופית מצויה: אחד הקטנים ממשפחת הלופים, ידועה ב"כתונת הפסים" שלה… שמה העממי הוא "מטה אהרון"
טופח נאה: פרח חביב ששמו יאה לו…
ובת משפחתו הקטנה והעדינה של הטופח: בִּקְיָה ארץ-ישראלית.

ועכשיו, אחד מאותם DYC… לא הייתי בטוחה מי הוא – אז שאלתי. וכמובן, קבלתי מספר תשובות. בסופו של דבר הגיע ד"ר אורי פרגמן-ספיר, מנהל הגן הבוטני בגבעת רם – שכבר עזר לי בהגדרות שונות – וקבע שזהו מרור הגינות:

פירות של מקור חסידה כבר מסבירים לנו למה קוראים לפרח כך. אני חושבת שזהו מקור-חסידה חלמיתי, אבל אני לא בטוחה.

חבלבל סיצילי פורח בד"כ רק באמצע מרץ, ודי הופתעתי לראות אותו פה:

מספיק להפעם, נכון? המשך יבוא!
כל התמונות צולמו ביער כוכב יאיר, 24.1.2009
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.