אני ממשיכה בטיול בנחל פארן.
פגשנו פרח קטן מאד ממשפחת הציפורניים – ערטל מדברי – Gymnocarpos decander
למשפחת הציפורניים יש הרבה נציגים זעירים – פרחים כמו צללית, אפזרית, רב-פרי, דרכנית, קרנונית – שלכולם חמישה עלי כותרת, וכולם פיצקל`ך…
הערטל פורח בגוונים של ירוק-בורדו, שמאד אהובים עלי:
ועוד פרט, ירוק יותר –
עוד פרח מיוחד, ממשפחה מלאה נציגים מדבריים: דמיה לבידה – Pergularia tomentosa – ממשפחת האסקלפיים. כמעט דילגתי עליה, היא נראית יבשה לגמרי – ואז איתי (שאיתו טיילנו) קרא לי והראה לי את הפרחים העדינים שלה.
התמונות הבאות הן של קדד. (ממשפחת הפרפרניים) יש כחמישים מינים של קדד בארצנו, והרבה פעמים קשה להבדיל בינהם אם אין להם פירות (וזאת בניגוד לאספסת, שלחלוטין בלתי אפשרי להבדיל בין כמה מהמינים שלה אם אין פרי).
הקדד הזה דווקא מאד קל לזיהוי: קדד משולחף – Astragalus spinosus – שנקרא כך בגלל הפירות שלו, שנראים כמו שלפוחיות:
קדד נוסף שפורח במדבר הוא קדד הסיף – Astragalus dactylocarpus
הנה הפרח שלו:
גם פה, שמו נובע מצורת הפרי שלו. הנה הפרי:
נציג נוסף למשפחת הפרפרניים: שיח ששמו קרוטלריה מצרית – Crotalaria aegyptiaca
גם לסילון ולמוריקנדיה ברשימה הקודמת, וגם לקרוטלריה כמעט ואין עלים. העלים הם קטנים ונוקשים, או בכלל לא קיימים. זאת התאמה של הצמחים הללו למדבר. הם מקטינים את שטח הפנים הכולל של הצמח, כדי שפחות מים יתאדו מן הצמח.
ועכשיו אני עוברת לטפיל: עלקת נטויה – Orobanche cernua (משפחת העלקתיים)
העלקת נטפלת לשורשי צמח אחר, ויונקת ממנו את צרכי מחייתה. היא לא עושה פוטוסינתזה, ולכן אינה ירוקה.
הפרח הבא הוא ריסן דק. בעבר חשבו שיש שני מינים של ריסן בארץ: ריסן דק, שגדל באיזורים הגשומים יותר; וריסן נאכל – שגדל באיזורים השחונים. אבל… בשנת 2000 קבע החוקר קיי וולסן בגני- קיו שבלונדון, לאחר עיון בכל מיני הסוג ריסן בעולם, שבארץ מופיע רק מין אחד של ריסן: ריסן דק Blepharis attenuata.
ולכן, למרות שהייתי בטוחה שצלמתי ריסן נאכל – מסתבר שצלמתי ריסן דק.
מילא. עדין הפרח מיוחד ועדין מאד:
ולסיום הרשימה הזו – פרח יפהפה וקטן מאד: מרווה מצרית – Salvia aegyptiaca .
הפרחים הם בגודל של ס"מ אחד לערך, ותראו את הצבעוניות העדינה-סגלגלה-מנוקדת שלהם. נפלא!
עד כאן. כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.
פרחים, פרפרים וכל מיני 