חודש: אפריל 2009
מרוות בכחול ולבן – Salvia – ליום העצמאות!
מילים: אהוד מנור, לחן: קורין אלאל
אין לי ארץ אחרת
גם אם אדמתי בוערת
רק מילה בעברית חודרת
אל עורקי אל נשמתי
בגוף כואב
בלב רעב
כאן הוא ביתי.
שינתה את פניה
לא אוותר לה אזכיר לה
ואשיר כאן באוזניה
עד שתפקח את עיניה.
זכריני ליום הזכרון
ולא, אני לא אציג את דם המכבים – כי השבוע אני מתמקדת הפרחים כחולים ולבנים.
הפרח שלי היום הוא זכריני – שמתאים, לדעתי, ליום הזה אפילו יותר מדם המכבים.
מילים: נתן יונתן
לחן: שלמה ארציהחול יזכור את הגלים אבל לקצף אין זוכר
זולת ההם אשר עברו עם רוח לילה מאחר
מזכרונם הוא לעולם לא ימחה.
נרות הלילה דעכו הידידות האהבה
הנעורים שבאו פתע אל סופם.
והם רשמו בתוך החול, כשהירח העובר
האיר פתאום פנים זרות ושחוק רפה.
ובית עלמין על הגבעות
ושניים שחלפו דומם
בין החצב והקברים והשקמה.
נרות הלילה דעכו הידידות האהבה
הנעורים שבאו פתע אל סופם.
מילים: נתן יונתן
לחן: סשה ארגוב
ארץ שיושביה היא אוכלת וזבת חלב ודבש ותכלת לפעמים גם היא עצמה גוזלת את כבשת הרש. ארץ שמתקו לה רגביה
ומלוחים כבכי כל חופיה שנתנו לה אוהביה כל אשר יכלו לתת. שב החצב לבן לפרוח
שם בדרך יחידי והיסמין ישיב ניחוח שדות הזמן שלה האבודים. |
כל אביב שבים לה סביוניה לכסות את כל קמטי פניה רוח קיץ עצב אבניה ילטף באור. שב הסתיו עם כובד ענניה
לעטוף אפור את כל גניה והחורף את שמורות עיניה הבוכות יסגור. שב החצב לבן לפרוח
שם בדרך יחידי והיסמין ישיב ניחוח שדות הזמן שלה האבודים. |
מילים: יעקב אורלנד
לחן: דוד זהבי
את נוף האלם ששרפנו אז מפחד,
הלא אמרת אלי: "העיר כל כך ריקה"
הלא אמרת אלי: "נשתוק מעט ביחד".
בחלוני נסתם חזון המרחבים,
רק הרחובות עוד מחייכים במלוא הרוחב,
אל כל אשנב מוצת באור הערבים.
אל ספסלי האהובים בגן העיר.
אולי נפגוש עוד בפנים אשר ששכחנו,
אולי נשמע עוד מחדש אותו השיר.
בחלומות ההם נרדים את עברנו.
עד שיום אחד גבוה ומוכר,
יפול שוב בנשיקות על צוארינו.
צמרורת בּוּאַסְיֶה – Trichodesma boissieri
ורוניקה סורית ("ציונית") – Veronica syriaca
שנק החורש – אלבינו – Limodorum abortivum – albino
אני ממשיכה עם השנקים הנפלאים, אבל הפעם – לבקנים!
שנק החורש – Limodorum abortivum
צבעוני שקוף – Archon apollinus bellargus
ערב יום הזכרון לשואה ולגבורה, תשס"ט
הפרפר / פאול פרידמן, נער מגיטו טרזינשטאט
הוא היה אחרון, האחרון שבהם.
צבעו הצהוב היה מר ומסנוור,
כדמעת החמה באבן צחורה כי תקיש,
צבעו כזה, כזה.
בקלות התעופף למרומים,
ודאי רצה לנשק עולמי האחרון.
זה שבעה שבועות אני פה,
"גטואיזירט"
יקיריי מצאוני פה,
גם מרגניות קוראות לעברי,
אף ענף הערמון הלבן בחצר:
ופרפר לא ראיתי.
הוא היה האחרון –
אין פרפרים בגטו.
גורש לגטו טרזינשטאט ב26.4.1942
ונרצח באושוויץ, 29.9.1944
הפחד/ אורה ביקובה בת 12 שנרצחה באושוויץ
אני עוד חיה,דופק ליבי עדיין,
אך חברתי כבר בעולם אחר.
אולי גם טוב יותר למות. מאין אדע עכשיו מה טוב מה רע יותר?
לא… לא… אלי – אנחנו עוד רוצים לחיות.
אל תדלדל כל כך את שורותינו.
אנחנו עוד צריכים עולם אחר לבנות,
יפה וטוב יותר. רבה עוד מלאכתנו.
מעט ילדים פה נשארנו
אין אבא, אין אמא, אין דוד
מעט ילדים לבדנו
שומעים מנגינות רחוקות.
יש ארץ כך שרה לי אמא
צומחים בה עצים מתוקים,
לארץ הזאת עוד נגיע-
נעופה כמו ציפורים.
שירים שם תלויים בשמים
ציפורים עליזות ושמחות
ולנו רק גדר ותיל
איך נעוף אל הארץ הזאת?
לכל איש יש שם / זלדה מישקובסקי
לכל איש יש שם שנתן לו אלוהים
ונתנו לו אביו ואימו
לכל איש יש שם שנתנו לו קומתו ואופן חיוכו
ונתן לו האריג
לכל איש יש שם שנתנו לו ההרים
ונתנו לו כתליו
לכל איש יש שם שנתנו לו המזלות
ונתנו לו שכניו
לכל איש יש שם שנתנו לו חטאיו
ונתנה לו כמיהתו
לכל איש יש שם שנתנו לו שונאיו
ונתנה לו אהבתו
לכל איש יש שםשנתנו לו חגיו
ונתנה לו מלאכתו
לכל איש יש שם שנתנו לו תקופות השנה
ונתן לו עיורונו
ונתן לו
מותו.
אדמונית החורש – Peonia mascula
אני עוזבת את הסחלבים שוב, למען מטרה נעלה: מהנדירים בפרחי ארצנו, פרח שמהווה מוקד עליה לרגל לכל חובב פרחים שהוא.
אני גאה להציג את גבירת ההר: אדמונית החורש.
סחלבן החורש – Cephalanthera longifolia
נורית הלב – Ranunculus ficaria
סייפנים – Gladiolus
היום אני שוב מציגה שני פרחים מאותה המשפחה, וזוהי משפחה מכובדת מאד – משפחת האירוסיים.
קרדה או דרדית?

צבעוני קשוט – Allancastria cerisyi speciosa

פשתנית משולשת – Linaria triphylla
פשתנית מלבינה – Linaria albifrons
פשתנית ארם-צובא – Linaria chalepensis
פשתנית יפו – Linaria joppensis
ה י ד ד !!!! סחלב סורי!!! Orchis syriaca !!!!
-
הפרח קטן יותר מסחלב פרפרני (בערך 1/3 גודל),
-
השׂפית שלו חלקה וחסרת ציורים, ונוטה להיות בהירה (אם כי יש שונות)
-
הדרבן שלו ישר או אפילו מתרומם מעט, בניגוד לפרפרני ששם הוא יורד למטה.
-
אסף בקש ממני להוסיף: השפית מחולקת לשלוש אונות, בניגוד לסחלב פרפרני שבו היא בצורת מניפה.