כבר הזכרתי פה לא פעם ולא פעמיים את "מדריך למטייל – סחלבי הבר בישראל " – מאת אסף שיפמן.
ובכן, זמן מה אחרי שקניתי אותו, נודע לי שיש סחלב שאינו מופיע ברשימה, וכן גדל בארץ: סחלב סורי! אמרו לי שהוא פורח בהר קטע. כן, כן – אותו הר שעליו פורחות הדקטילוריזות.
חיפשתי מידע ברשת, ומצאתי רק 2-3 תמונות מטושטשות. שום מידע על מקום הגידול, מי גילה אותו בארץ, איך מגיעים אליו…
התחלתי לחפש מי יוכל לעזור לי למצוא אותו. הדבר הראשון שסיפרו לי, זה שהוא פורח "בעמק אחד, מעבר לגבעת הדקטילוריזות…"
הבנתי מהר מאד שזה לא יהיה פשוט.
אחרי חקירות ודרישות, שאלתי את כל מי שרק הכרתי, והמליצו לי לשאול את יואב גרטמן.
יואב גרטמן, בן קיבוץ יגור, הוא מותיקי משוגעי הפרחים בארצנו – הוא מחפש, מוצא, ומכיר פרחים מעניינים עוד הרבה לפני שאני נולדתי.
פניתי במייל, ואז, בדחילו-ורחימו, גם בטלפון.
יואב דווקא שמח לשתף איתי פעולה. באותו שלב גם ניאוטינאה היתה חסרה לי למצבת הסחלבים, ויואב לקח אותי, יחד עם Motior וציפורן חתול לסיור בלתי נשכח.
חרשנו את צפון רמת הגולן וגם את הגליל העליון, וראינו 20 ממיני הסחלבים בארצנו – אבל… רק ניצן של ניאוטינאה, ואף לא סחלב סורי אחד.
חלפה שנה.
הפעם גייסתי שני חברים שגם להם אין נסיון עם סחלב סורי: יובל ספיר, וNoa500.
עשינו טיול משפחתי ארוך ומיוחד – ירדנו מנח"ל נמרוד, דרך גבעת הדקטילוריזות ועד לנבי חזורי.
הטיול היה קשה לילדים – גם שלי וגם של יובל, ראינו בו פריחה מהממת, ממש דברים מעניינים – אבל… שוב לא פגשנו סחלבים סוריים.
ואז, גיליתי לתדהמתי, שידיד אחר שלי – שותף לטיולים מפורום שמירת טבע – יצא לטיול (ללא ידיעתי!!!) ופגש בסחלב הסורי!
הא! הבושה! החרפה! איך, איך עושים לי דבר כזה?! הוא הרי יודע כמה אני רוצה לראות אותו! (ומטעמי נימוס וטוב לב אני לא אזכיר את שמו או את הניק שלו!)
מיד קבעתי זימון בOutlook – לו, ולשאר האנשים שמטיילים איתנו – לתאריך 21.3 השנה, לראות את הסחלב.
מאוחר יותר בשנה שעברה רשמתי הצלחה גדולה: הכרתי את אסף שיפמן, כותב הספר החביב עלי!
אסף הוא באמת משוגע לסחלבים. אני נהנית גם מפרחים אחרים – אבל בעיניו, רק הסחלבים חשובים. הוא יודע המון עליהם, ושם לב לפרטי-פרטים בצורה מעוררת התפעלות.
הגיע ה21.3.2009 – ו…הידיד היה בחו"ל, וגם אסף ועוד חבר טוב שלו – שגם הוא מומחה לסחלבים – לא היו זמינים. אז עלינו בלעדיהם.
שוב חרשנו את סביבות נמרוד, בדקנו כל סחלב וכל פרח – ולא מצאנו כלום.
בשבוע אחר כך ירד גשם בצפון, ואסף המליץ להמתין שבוע. בלב כבד – המתנתי.
הוחלט שהתאריך הוא יום שישי, 3.4.2009.
ביום חמישי, פנה אלי ראש הצוות בעבודה והסביר שצריך תורן ליום שישי, ואם אין מתנדבים – הוא יערוך הגרלה. אמרתי לו שאני לא מתנדבת, ולא יכולה, ואין מצב שאני אגיע.
הוא אמר שאם לא יהיה מתנדב – הוא יערוך הגרלה ואין ברירה.
אמרתי לו, שהוא יכול לאמר לי: "בואי מחר או שאני מפטר אותך" – ואני אומר, בסדר, תפטר אותי.
…לבסוף, למזלי, היה מתנדב מהצוות…
אז ביום שישי יצאנו עם אסף – היינו בסך הכל תשעה אנשים. אחרי הקדמה נחמדה שכללה סחלב ביצות ועוד כמה מטעמים, עלינו להר קטע.
שוב ירדנו לאותו אחו המוכר לי כבר כל כך טוב, למרגלות נח"ל נמרוד.
שוב בדקנו כל סחלב וסחלב באחו (היו המונים) – ושוב… לא מצאנו.
טוב, אמר אסף. ניסע לאתר השני.
האתר השני? איפה הוא?
"בעמק אחר, מעט נמוך יותר, בערך מתחת לגבעת הדקטילוריזות…"
נסענו, ואז – בנקודה מסוימת, שאני באמת לא בטוחה איפה היא (מקווה שMotior יודע! הוא נהג…) ירדנו מהכביש.
לאסף יש רכב 4X4, אבל אנחנו באנו במכונית רגילה. אז הוא הסיע את הקבוצה שהיתה איתו באוטו, ואז חזר לאסוף אותנו. נסענו בשביל-לא-שביל, עד שהגענו לקצה שלו, ומשם הלכנו ברגל.
יש שם נחל ביובי למדי שזורם, ואנחנו הלכנו לארכו – עד שבאיזה שלב פשוט עזבנו אותו וחתכנו הצידה. שוב, בדקנו את כל הסחלבים הפרפרניים, אנטוליים ושלוש השיניים שראינו בדרך – אבל הפעם אסף לא התעכב. הוא הלך ישירות לנקודה מסוימת,
ושם – הידד הידד הידד!!!
פרחו שלושה פרטים של סחלב סורי! (ועוד אחד אכול)
אחר כך מצאנו גם פרט נוסף! בסך הכל, ארבעה פרטים פורחים ואחד אכול.
בניגוד למה שאפשר לחשוב, לא פרצנו בצרחות שמחה. אפילו את בקבוק השמפניה שכחנו בבית…
אבל כל פרט צולם היטב מכל הכיוונים על ידי 7 מצלמות בערך, וההתעלות הרוחנית היתה גדולה.
ו-Motior מוסיף:
And there was much rejoice
ובקשר לסחלב עצמו: הוא דומה בצורה הכללית לסחלב פרפרני, אבל –
-
הפרח קטן יותר מסחלב פרפרני (בערך 1/3 גודל),
-
השׂפית שלו חלקה וחסרת ציורים, ונוטה להיות בהירה (אם כי יש שונות)
-
הדרבן שלו ישר או אפילו מתרומם מעט, בניגוד לפרפרני ששם הוא יורד למטה.
-
אסף בקש ממני להוסיף: השפית מחולקת לשלוש אונות, בניגוד לסחלב פרפרני שבו היא בצורת מניפה.
זהו. עכשיו אני יכולה לאמר בגאווה שראיתי את כל מיני הסחלבים הידועים בארצנו!
וגם אם הסחלב הסורי לא היה הגדול או המרשים שבהם (חכו לסחלבים של מאי, הם מ-ד-ה-י-מ-י-ם) – הוא בהחלט מיוחד!
כל התמונות צולמו בעמק חסר שם ליד הר קטע, שאני מקווה לחזור אליו בעתיד; בתאריך 3.4.2009
מליון תודות לאסף שיפמן, וגם לאישי טלמון, לאיתי נ, לNoa500, לmotior, לציפורן חתול1 ולכל מי שליווה אותי במסעות!
ותודה גם לאחותי ולאבא שלי ששמרו על הילדים…
)
