חספסניות בכחול לבן – Asperula

 
  
 
 
את השבוע בכחול-לבן אני מסיימת עם פרחים נדירים למדי, קטנים ויפים מאד: חספסניות, ממשפחת הפואתיים.
 
 
חספסנית הלבנון – Asperula libanotica –
 

 
 
גדלה בארץ בהר מירון ובחרמון, היא לבנה, והיא הגדולה יותר מהשתיים.
 
חספסנית השדה – Asperula arvensis –

 

 

גדלה בחרמון ובמקומות הגבוהים בהרי יהודה ושומרון. צבעה כחול-סגלגל, והיא נראית ממש כאילו מישהו חתך אותה עם שבלונה מדויקת, בסול…
 

 
את חספסנית הלבנון אני מכירה זמן רב – מהמירון, שם אני מטיילת המון. היא נחמדה מאד, אבל אין לי הרבה תמונות שלה – כי בטיולים למירון בדרך כלל התמקדתי ב…סחלבים.
 

 
את חספסנית השדה, לעומתה, פגשתי פעם אחת ויחידה: בהשתלמות רת"ם לשומרון, ליד הישוב עפרה. הצבע שלה כל כך הדהים אותי, אז לא הפסקתי לצלם!
 
 
 
את חספסנית הלבנון צלמתי במירון, בהשתלמות רת"ם, 4.2008
את חספסנית השדה צלמתי בשומרון, בהשתלמות רת"ם, 26.3.2009
 
 
 
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.
 

 
 

מרוות בכחול ולבן – Salvia – ליום העצמאות!

 

 

 
יום עצמאות שמח!
 

 
לכבוד יום העצמאות אני חגיגית, לובשת כחול ולבן – ומציגה בפניכם צמד פרחים יפהפה, שתי מרוות.
יש לא מעט מרוות "ציוניות" – כמו מרוות יהודה, מרוות ירושלים, מרווה ארץ-ישראלית וכמובן, מרווה דגולה; אבל כמו שהבטחתי – אני מתמקדת בכחול ובלבן (הפעם גם בשמות הפרחים).
 

 
הפרח הראשון שלי הוא המרווה הכחולה – Salvia indica.
המרווה הכחולה פורחת עכשיו-עכשיו (כן!!! זה הזמן!) בהרים הגבוהים – הר מירון, רמת הגולן והרי ירושלים.
 

 
והעזר-כנגדו הוא המרווה המלבינה – Salvia samuelssonii
שגדלה בהרי יהודה ושומרון ובצפון הנגב, וגם שם היא נדירה.
היא מעט גדולה יותר מהמרווה המשולשת הנפוצה, אך קטנה יותר מהמרווה הכחולה המרשימה.
 

 
כן, אני מסכימה שבתמונות המרווה הכחולה נראית סגלגלה יותר מאשר כחולה, אבל קראו לה מרווה כחולה, היא יפה וחגיגית – זה פרח גדול, מרשים ויפהפה, אז למה לא לחגוג איתה ?!
 

 
שיר שמאד מתאים לי היום:
 
אין לי ארץ אחרת 
מילים: אהוד מנור, לחן: קורין אלאל
 
אין לי ארץ אחרת
גם אם אדמתי בוערת
רק מילה בעברית חודרת
אל עורקי אל נשמתי
בגוף כואב
בלב רעב
כאן הוא ביתי.
לא אשתוק כי ארצי
שינתה את פניה
לא אוותר לה אזכיר לה
ואשיר כאן באוזניה
עד שתפקח את עיניה.
 

 

 
כאן, בביצוע של גלי עטרי וקורין אלאל:
 
 



 
את המרווה הכחולה פגשתי לראשונה בשביל פסגה במירון. אבל אחד הקטעים המשעשעים יותר קרו לי דווקא בירושלים:
חובב-טבע ירושלמי (בועז פסטמן) שלח אותנו לראות את המרווה הכחולה בקריית-היובל. אז בשבת אחת, כשבקרנו חברים מירושלים, הלכנו לחפש את המרווה. המקום שהגענו אליו נראה לנו מוכר, אבל לא היינו בטוחים – ובכל מקרה את המרווה לא מצאנו.
חזרנו לפורום שמירת טבע, ובקשנו הבהרות, ואז, לאחר שיחה עם החברים מירושלים…
הסתבר לנו שהמרווה פורחת בחצר של ההורים של החברה שלנו! מאחורי בלוני הגז שלהם! ממש כך:
 

 
תודו שזה צירוף מקרים משעשע…
 

 
אני מאד אוהבת גם את הניצנים של המרווה הכחולה:
 

בתמונה הבאה של המרווה המלבינה אפשר לראות את שני האבקנים של המרווה, שיורדים על הדבורים שבאות לחפש צוף, מדביקים להם אבקה על הגב – כדי שהדבורים יאביקו את הפרח הבא שהם מבקרות בו:
 

 
המרוות הכחולות  צולמו:
בקרית יובל, ירושלים 9.4.2007
בגן הבוטני של נתיב הל"ה, 5.4.2008
בשביל פסגה במירון, 19.4.2006
וברמת בגולן, ליד אלרום, 12.5.2007 וגם 24.5.2009
 
 

 
המרווה המלבינה צולמה בנחל תלכיד, 26.3.2009
 
 כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!
 

    

זכריני ליום הזכרון

(זכריני זקוף-עוקצים, הר קטע, 29.3.2008)
כמו שכבר כתבתי פה, יום הזכרון הוא יום מאד חשוב לי.

ולא, אני לא אציג את דם המכבים – כי השבוע אני מתמקדת הפרחים כחולים ולבנים.
הפרח שלי היום הוא זכריני – שמתאים, לדעתי, ליום הזה אפילו יותר מדם המכבים.

אני אציג היום שלושה מיני זיכריני – כולם נדירים וכולם זעירים, אבל זו לא חכמה, כי כל מיני הזכריני בארץ (יש ארבעה) הם קטנים וזעירים, וקשה להבדיל בינהם.
את ההגדרה הגדירו לי מומחים, ותאמינו לי שיש פה זכריני זקוף-עוקצים ( Myosotis  stricta ), זכריני מופשל (Myosotis refracta  ), וזכריני מאונקל (Myosotis uncata)  ואל תשאלו אותי מעבר לזה…
כדרכי, אני מצטטת פה שירים שמתאימים למצב הרוח.

 
(זכריני זקוף עוקצים, הר קטע, 13.4.2007)
החול יזכור 
מילים: נתן יונתן
לחן: שלמה ארצי
החול יזכור את הגלים אבל לקצף אין זוכר
זולת ההם אשר עברו עם רוח לילה מאחר
מזכרונם הוא לעולם לא ימחה.

הכל ישוב אל המצולות זולת הקצף הלבן,
נרות הלילה דעכו הידידות האהבה
הנעורים שבאו פתע אל סופם.
כמוהו גם על חוף ליבם רטט אז משהו חיור
והם רשמו בתוך החול, כשהירח העובר
האיר פתאום פנים זרות ושחוק רפה.
היו שם קונכיות ריקות שנהמו קינה של ים,
ובית עלמין על הגבעות
ושניים שחלפו דומם
בין החצב והקברים והשקמה.
הכל ישוב אל המצולות זולת הקצף הלבן,
נרות הלילה דעכו הידידות האהבה
הנעורים שבאו פתע אל סופם.
 
(זכריני מאונקל, יער אודם, 25.4.2009)
באחת הפעמים, בהשתלמות רתם, עקרנו צמח זכריני (למטרות לימודיות)  ובדקנו אותו. נצלתי את ההזדמנות לצלם אותו על רקע מחברת שורה-אחת רגילה – בשביל קנה מידה. ככה אפשר להבין כמה הוא קטנטן:
(זכריני זקוף עוקצים, הר קטע, 15.5.2007)
ואם כבר, הנה עוד קנה מידה לגודל: החזקתי את הפרח (בלי לעקור!) ביד שלי:
(זכריני מאונקל, יער אודם, 25.4.2009)
שיר ארץ 
מילים: נתן יונתן
לחן: סשה ארגוב
ארץ שיושביה היא אוכלת
וזבת חלב ודבש ותכלת
לפעמים גם היא עצמה גוזלת
את כבשת הרש.

ארץ שמתקו לה רגביה
ומלוחים כבכי כל חופיה
שנתנו לה אוהביה
כל אשר יכלו לתת.
שב החצב לבן לפרוח
שם בדרך יחידי
והיסמין ישיב ניחוח
שדות הזמן שלה האבודים.
כל אביב שבים לה סביוניה
לכסות את כל קמטי פניה
רוח קיץ עצב אבניה
ילטף באור.

שב הסתיו עם כובד ענניה
לעטוף אפור את כל גניה
והחורף את שמורות עיניה
הבוכות יסגור.
שב החצב לבן לפרוח
שם בדרך יחידי
והיסמין ישיב ניחוח
שדות הזמן שלה האבודים.
(זכריני זקוף-עוקצים, הר קטע, 13.4.2007)

 

כשהייתי ילדה, תמיד חשבתי שיום הזכרון הוא סתם יום מעיק. למה בכלל מכריחים אותי ללבוש כחול לבן? מה הם רוצים מהחיים שלי?
אחרי שראיתי את יום הזכרון האמריקאי – שעבור משפחות מסוימות הוא עצוב ורציני כמו לנו, אבל לרוב האומה זה סיבה לעוד "Sales" והיום שבו בריכות השחיה נפתחות – פתאום ראיתי כמה זה חשוב שאצלינו עדין יש הרבה אנשים שמתייחסים בכבוד ליום הזה.
מצד שני, אצלינו כמעט אין אדם שלא איבד מישהו קרוב – במלחמה, בפיגוע או באסון זה או אחר.
אז אני מקפידה ללבוש כחול-לבן ביום הזה, ואני מקפידה לשיר את השירים הללו. ואני מרגישה גאה באנשים הללו, שכמו שכתב נתן אלתרמן (ותודה לאדי שהאיר את עיני ותקן אותי)  – "הם מגש הכסף עליו ניתנה לנו המדינה".
(הר קטע, 15.3.2006)

 

אני נושא עימי 
מילים: יעקב אורלנד
לחן: דוד זהבי
אני נושא עימי את צער השתיקה,
את נוף האלם ששרפנו אז מפחד,
הלא אמרת אלי: "העיר כל כך ריקה"
הלא אמרת אלי: "נשתוק מעט ביחד".
בחלוני קמלו כבר שושני הנוחם,
בחלוני נסתם חזון המרחבים,
רק הרחובות עוד מחייכים במלוא הרוחב,
אל כל אשנב מוצת באור הערבים.
בואי נצא שוב לחוצות אותם הלכנו,
אל ספסלי האהובים בגן העיר.
אולי נפגוש עוד בפנים אשר ששכחנו,
אולי נשמע עוד מחדש אותו השיר.
בחלומות ההם על הספסל הקר,
בחלומות ההם נרדים את עברנו.
עד שיום אחד גבוה ומוכר,
יפול שוב בנשיקות על צוארינו.
(זכריני מופשל, הר חרמון, 15.5.2008)
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא – שיהיה פי כמה וכמה מהגודל הטבעי של הפרח הזעיר הזה.
(זכריני מופשל, הר חרמון, 15.5.2008)
 מילות השירים – מתוך "שירונט"

צמרורת בּוּאַסְיֶה – Trichodesma boissieri

 
היום אני מציגה פרח יפהפה ומדהים – ששמו צמרורת בּוּאַסְיֶה. היא נקראת כך על שם בוטנאי צרפתי ששמו היה אדמונד בואסיה.
 

 
הצמרורה גדלה בבקעת הירדן – אנחנו פגשנו אותה בנחל תלכיד, בהשתלמות רת"ם, 26.3.2009
 

 
 
זהו פרח יפהפה, תכול – ומתאים לי לשבוע הכחול-לבן שלי,
ובנוסף הוא מאפשר לי להסביר מושג מעניין מתחום הבוטניקה: באנגלית זה נקרא Buzz Pollination או Sonication,  ובעברית – האבקת זמזום.
 

 
האבקת זמזום היא דרך יעילה לפיזור ואיסוף אבקה מצמחים רבים – אך יש צמחים, כמו עגבניות למשל, וכמו הצמרורה – שזו הדרך היחידה להאביק (ולהרבות) אותם.
 

 
למאבקים (כלומר, החלק בו נמצאת האבקה של הפרח) של הפרח יש פתחים קטנים, ורק מעט אבקה יוצאת מהם – כמו פלפל מפלפליה.
 
  
 
דבורי בומבוס, ודבורי עץ – כלומר, דבורים גדולות – לא אוספות רק צוף. הן מתעניינות גם באבקה, העשירה בפרוטאינים.
הן תופסות את הפרח מלמטה ומרעידות אותו (עושות לו "buzz") בעזרת הרעדת שרירי הכנפיים שלהן, ויצירת חשמל אלקטרוסטטי. זה משחרר ענן אבקה – שנלכד בשערות של הדבורה. היא מסרקת את האבקה לכריות על הרגליים שלה.
 

 
חלק מהאבקה יאביק את הצמח.
 

 
הצמרורה היא שיח נדיר ויפהפה. התכול שלה פשוט שמיימי
 

 
גם הפרי שלה מיוחד ומעניין:
 

 
עוד על האבקת זמזום אפשר לקרוא כאן.
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא!

ורוניקה סורית ("ציונית") – Veronica syriaca

 
השבוע יחולו יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה, וגם יום העצמאות של מדינתנו.
 

 
עם כל הביקורת שיש לי על ההתנהלות של המדינה, ולמרות הרבה רעות חולות שיש פה – אני חושבת שימים אילו (ובכלל, התקופה מיום השואה ועד יום העצמאות) הם  הימים החשובים ביותר לי כישראלית, והחלטתי לציין אותם בבלוג שלי על ידי התמקדות בפרחים בצבעי כחול-לבן.
 
הפרח הראשון בסדרה הוא – כמובן – ורוניקה סורית:
 

 
הורוניקה הסורית נקראת "סורית"  פשוט כי היא זוהתה לראשונה בסוריה. אבל כיון שהצבעים שהיא בחרה להתהדר בהם (ואילו אכן צבעים מהודרים!) הם צבעי הדגל שלנו – רבים קראו לה "ורוניקה ציונית" בקריצה.
 

 
ולמה "ורוניקה"? לכבוד קדושה נוצריה, שליוותה את ישו כשהלך בוִיָה דוֹלוֹרוֹזָה.
בעצם, השם "ורוניקה" הוא שם צעיר… לפרח קראו בעברית "ברוניקה". וזאת למה? כי כאשר קבעו את השם במקור, לא רצו לקרוא לפרח עברי על שם קדושה נוצריה.
 

 
אז מה עשו? נזכרו שלמלך אגריפס, שהיה מלך יהודה, היתה אחות – ברניקי, או בצורה הרומאית של השם – ברוניקה. אז הקדושה הנוצריה הפכה להיות נסיכה יהודיה…
 
 

 
אבל לפני כמה שנים, האקדמיה עברה על השמות – והחליטו שכיום כבר פחות קשה לנו לקבל פרחים על שם קדושות נוצריות, והחזירו לורוניקה את שמה המקורי.
 

 
התמונות שכאן צולמו ביער אודם (7.4.2007 ו-18.2.2006 וגם 25.4.2009) ובהר קטע (19.3.2005) .
 

 
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.
 

 
 

שנק החורש – אלבינו – Limodorum abortivum – albino

 

אני ממשיכה עם השנקים הנפלאים, אבל הפעם – לבקנים!

 

 
את השנקים הללו פגשנו בנחל מתת, ליד הישוב מתת. 

 
הישוב מתת הישוב מתת שוכן על כביש הצפון – לא רחוק מסאסא. הוא נקרא כך כי הוא נמצא בגובה 840 מטר מעל פני הים.
 

 
בנחל שיוצא מקצה הישוב, גדלים שנקים רבים ויפהפיים! אבל מה שמיוחד הוא שיש שם אחוז נאה של שנקים לבקנים.
 

 
אני מאד מאד אוהבת שנקים, וזה היה המפגש הראשון שלי עם לבקנים –
 

 
 כמובן, לא הפסקתי לצלם…
 
 
תופעת הלבקנות קיימת בצמחים, ממש כמו בחיות ובבני אדם.
כבר הצגתי פה בבלוג  סחלב פרפרני לבקן, כלנית לבקנית וסתוונית לבקנית. ויש עוד, כמובן.
הלבקנות נובעת ממחסור בפגמנטים, שמצביע על שונות גנטית בצמח.
 
 
בנחל מתת פרחו לפחות 20 פרטים לבקנים, והרבה מאד סגולים, "רגילים".
 
 
כל התמונות צולמו בנחל מתת, בתאריך 11.4.2009
 
 
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11  על מנת לראותן בגודל מלא
 
 
 
 
 

שנק החורש – Limodorum abortivum

 
היום אני מציגה את אחד הפרחים הכי יפים בארץ. סחלב מהמם ביופיו וּבגווניו: שנק החורש
 

 
השנק פורח בהרי יהודה, בכרמל, בגליל… ביער אודם בגולן נספרו אלפים ממנו!
אני מאד אוהבת את הפרח הזה – וכמובן, יש לי המוני תמונות שלו. אני אף פעם לא יכולה להתאפק, תמיד אני מצלמת עוד ועוד…
 

 
כשהחלטתי להכין את רשימת השנק שלי, כדי לא להתבלבל יותר מדי – מראש הסתכלתי רק על תמונות מהעונה הנוכחית: 2009. גם כך, סינון ראשוני אסף כ-40 תמונות. רק אחרי סינונים חוזרים והקשחת לב, איסוף מספר תמונות לקולאז`ים – נשארתי עם מספר תמונות סביר…
 

 
השנק הוא סגול. אין לו עלים, הוא ואינו עושה פוטוסינתזה. באנציקלופדיה של החי והצומח בארץ ישראל (כרך 11, עמ` 315) כותב פרופ. אמוץ דפני (שהוא מומחה גדול לסחלבים) שהשנק הינו סַפְּרוֹפִיט – כלומר, ניזון מחומר אורגני מת, רקבובית. בזאת הוא דומה למספר מינים של סחלבים טרופיים.
לאחרונה קראתי דיון באתר הפלורה, ושם נאמר שהמונח "ספרופיט" אינו בשימוש יותר, כי הטענה היא שהצמחים שנחשבו כ"ספרופיטים" הינם בעצם טפילים – מלאים או חלקיים.
 

 
השנק הוא פרח מדהים ומקסים: הוא פורח בעיקר בצל, אם כי לא תמיד (במירון, בהר קטע בחרמון ובנחל מתת בגליל פגשתי פרטים בשמש מלאה), והוא מגיע לגובה מרשים – 80-100 ס"מ!
 

 
את השנק הכרתי בכרמל: באיזור חורבת רקית, היו המונים מהם. אבל לאחרונה בגלל "עבודות פיתוח" שונות – הם התמעטו מאד.
גם בחורשת הארבעים בכרמל יש המונים: אבל הם חבויים בסבך, בחורש – וצריך לפקוח עיניים ולחפש אותם.
 

 
לפי הכתוב באנציקלופדיה, השנק מכיל צוף! הצוף נמצא בדרבן של הפרח – בחלק הבולט בתחתית הפרח. כלומר, הוא אינו שייך לרמאים, ונותן גמול לחרקים הבאים אליו.
 

 
את התמונה הבאה אני מאד אוהבת: השילוב של השנקים עם הקיסוסית נחמד מאד בעיני.

 
התמונות צולמו:
בחורשת הארבעים בכרמל (28.3.2009)
בחורבת רקית בכרמל (9.4.2009)
בנחל מתת בגליל (11.4.2009)
ובהר שפנים במירון (17.4.2009)
 

 
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

צבעוני שקוף – Archon apollinus bellargus

ראשית: רציתי לאמר לכל מאות האנשים שקראו בבלוג שלי ביומיים האחרונים – ברוכים הבאים! ואתם מוזמנים להגיב, גם כאן, וגם לרשימות ישנות יותר!
 
ועכשיו לנושא הרשימה שלי היום… בכרמל פגשתי את הצבעוני הקשוט – ואילו במירון פגשתי את קרוב משפחתי: הצבעוני השקוף.
 
הוא התחבא לו בין העשבים – אך לא חמק ממני:
 

 
אחר כך, הוא התחיל לטייל בין הפרחים: ועכשיו יכולתי להבין למה הוא נקרא צבעוני שקוף.
למשל, כך הוא נראה על פשתה שעירה, ורודה:
 

 
 
כך על תלתן תריסני, לבן –
 

 
וכך על כתמה עבת-שורשים צהובה:
 

 
הצבעוני השקוף הוא פרפר מאד יפה, והוא המשיך לטייל בין הפרחים, מתקרב אלינו ומתרחק מאיתנו…
 

 
נזכרתי במכתב השרשרת שהתרוצץ לפני כמה שנים, והראה פרפרים שקופים ממרכז אמריקה – פרפרים שנראים עשויים מזכוכית, ושמם העממי הוא Glasswing Butterflies – פרפרי כנף-הזכוכית. חשבתי לי שלצבעוני שלנו אין מה להתבייש לידם! הוא פשוט מקסים!
 

 
עוד תמונות יפות של צבעוני שקוף אפשר למצוא – כמובן – אצל אדי: כאן וגם כאן
 

 
כל התמונות צולמו במירון, בעליה להר הלל, 17.4.2009
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.
 

 
 

ערב יום הזכרון לשואה ולגבורה, תשס"ט

 

הפרפר / פאול פרידמן, נער מגיטו טרזינשטאט

הוא היה אחרון, האחרון שבהם.
צבעו הצהוב היה מר ומסנוור,
כדמעת החמה באבן צחורה כי תקיש,
צבעו כזה, כזה.
בקלות התעופף למרומים,
ודאי רצה לנשק עולמי האחרון.
 
זה שבעה שבועות אני פה,
"גטואיזירט"
יקיריי מצאוני פה,
גם מרגניות קוראות לעברי,
אף ענף הערמון הלבן בחצר:
ופרפר לא ראיתי.
 
הוא היה האחרון –
אין פרפרים בגטו.

פאול פרידמן נולד בפראג.
גורש לגטו טרזינשטאט ב26.4.1942
ונרצח באושוויץ, 29.9.1944
 
 



הפחד/ אורה ביקובה בת 12 שנרצחה באושוויץ

אני עוד חיה,דופק ליבי עדיין,
אך חברתי כבר בעולם אחר.
אולי גם טוב יותר למות. מאין אדע עכשיו מה טוב מה רע יותר?

לא… לא… אלי –  אנחנו עוד רוצים לחיות.
אל תדלדל כל כך את שורותינו.
אנחנו עוד צריכים עולם אחר לבנות,
יפה וטוב יותר. רבה עוד מלאכתנו.
 
מעט ילדים פה נשארנו
אין אבא, אין אמא, אין דוד
מעט ילדים לבדנו
שומעים מנגינות רחוקות.
יש ארץ כך שרה לי אמא
צומחים בה עצים מתוקים,
לארץ הזאת עוד נגיע-
נעופה כמו ציפורים.
שירים שם תלויים בשמים
ציפורים עליזות ושמחות
ולנו רק גדר ותיל
איך נעוף אל הארץ הזאת?



לכל איש יש שם  / זלדה מישקובסקי
 
לכל איש יש שם שנתן לו אלוהים
ונתנו לו אביו ואימו

לכל איש יש שם שנתנו לו קומתו ואופן חיוכו
ונתן לו האריג

לכל איש יש שם שנתנו לו ההרים
ונתנו לו כתליו

לכל איש יש שם שנתנו לו המזלות
ונתנו לו שכניו

לכל איש יש שם שנתנו לו חטאיו
ונתנה לו כמיהתו

לכל איש יש שם שנתנו לו שונאיו
ונתנה לו אהבתו

לכל איש יש שםשנתנו לו חגיו
ונתנה לו מלאכתו

לכל איש יש שם שנתנו לו תקופות השנה
ונתן לו עיורונו

לכל איש יש שם שנתן לו הים
ונתן לו
מותו.
 

 
במוזיאון השואה של יוסטון, טקסס בארה"ב הכריזו על פרוייקט בעקבות השיר של פאול פרידמן: מליון וחצי פרפרים, לזכר מליון וחצי הילדים שנרצחו בשואה. אנשים מוזמנים ליצור, לצייר, לצלם פרפרים כרצונם – ולשלוח אליהם. בשנת 2011 תיפתח התערוכה. בקישור יש פרטים, לאן לשלוח את הפרפרים.

 
הפרפר הוא כחליל האפון, על פרחי אספסת מצויה – צולם בכרמל, 9.4.2009
ואני מקדישה אותו לזכר משפחתי שנספתה בשואה – בני משפחתם של סבַי וסָבותַי.
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.
 
 

אדמונית החורש – Peonia mascula

אני עוזבת את הסחלבים שוב, למען מטרה נעלה: מהנדירים בפרחי ארצנו, פרח שמהווה מוקד עליה לרגל לכל חובב פרחים שהוא.
אני גאה להציג את גבירת ההר: אדמונית החורש.

אדמונית החורש פורחת הארצנו במקום אחד ויחיד: הר הלל, ברכס המירון – צמוד לבית ג`אן.
  
השם הלטיני שלה – פאוניה – נגזר משמו של אל הרפואה הרומאי פאון, שריפא באמצעות הפרח הזה את פלוטו אל השאול.

היוונים והרומאים האמינו בכוחותיו הרפואיים של הצמח – הם השתמשו בזרעיו כנגד סיוטי לילה, עוויתות, עין הרע, רוחות רעות, מחלות עצבים ושאר מרעין בישין.

לאדמונית אין מספר עלי כותרת קבוע: כמו לכלנית, מספר עלי הכותרת נע בין חמישה לתשעה.

המאביקים של הפרח הזה הם דבורים גדולות – כמו דבורי עץ ודבורי בומבוס, וגם חיפושיות פרחים גדולות.

לפני שנתיים, בטיול למירון, הגענו מוקדם לעונה ופגשנו רק אחת פורחת, וכמה ניצנים. אבל השנה הגענו לשביל האדמוניות בשיא הפריחה, וראינו כ-20 פרטים פורחים.

מניצנים, שנראים כמו כדורים אדומים:

דרך פריחות יפות ורבות –

ואפילו פרי אחד:

בתמונה הבאה, זחל החליט להתמקם בתוך הפרח. לא הצלחתי להגיע למסקנה של מי הזחל, ואני אשמח לעזרה:

כל התמונות צולמו בהר הלל, 6.4.2007 ו-17.4.2009
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.

סחלבן החורש – Cephalanthera longifolia

 
מה, חשבתם שנגמרו לי הסחלבים?!?!?
אני יוצאת עכשיו לטיול מסוחלב ופורח במירון, ומתכננת לפגוש שם בין השאר גם את נושא הרשומה של היום.
רגע לפני כן – אני מציגה אותו בפניכם:
 
 
(9.4.2009, כרמל, רקית)
 
היום אני מציגה סחלב יפהפה ומיוחד: סחלבן החורש.
 
 
(31.3.2007, כרמל, חורבת רקית)
 
סחלבן החורש נקרא כך כי הוא סחלב לבן. בלטינית שמו Cephalanthera, ובאירופה אפשר למצוא מינים שונים של Cephalanthera – כולל אחד שהוא בכלל לא לבן, אלא ורוד-אדמדם.
 
(9.4.2009, כרמל, חורבת רקית)
 
אבל לנו פה בארץ יש רק מין אחד, והוא לבן. זהו הסחלב הלבן שלנו: הסחלבן.
 
 
(9.4.2009, כרמל, חורבת רקית)
 
הסחלבן גומר עכשיו לפרוח בהרי יהודה; פורח בכרמל ובגליל, ומתחיל לפרוח במירון.
 
(13.4.2007, הר מירון)
 
 
(31.3.2007, כרמל, גבעת ההגנה)
 
הסחלבן הוא פרח מקסים, שנראה כמו פה עם שיניים… תמיד זה נראה כמו מין חיוך חייתי שכזה.
 
(2.4.2005, כרמל, גבעת ההגנה)
 
וה"שיניים" שלו צהבהבות. הצבעוניות הזו – צהוב ולבן – מזכירה את הלטם המרווני, כנראה גם לחרקים. והסחלבן, כמו הרבה מבני משפחתו – הוא רמאי.  החרקים מגיעים אליו, מאביקים אותו, אך לא מקבלים תמורה – בניגוד ללטם, אין לו צוף.
 
 
והנה תמונה מיוחדת: פרת משה רבנו (הידועה גם בשם מושית השבע) עצרה לכמה דקות על פרח סחלבן. נכון שזו צבעוניות יפה?!
 
(29.4.2005, הר מירון)
 
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!
 
(11.4.2009, גליל עליון, נחל מתת)
 

נורית הלב – Ranunculus ficaria

 
לפי האתר של פרופ. דנין, בארצנו גדלים 23 מיני נוריות.
ורק נורית אחת מהם – נורית אסיה, הנפוצה והמוכרת – היא בצבע אדום.
יש חמש בערך שצבען צהוב-לבן, והרוב הן בכלל… צהובות.
 
(כרמל, עין אלון, 19.2.2005)
 
היום אני מציגה בפניכם את הנורית הכי יפה מבין הצהובות (בעיני, לפחות) – נורית הלב.
 
(כרמל, עין אלון, 19.2.2005)
 
נורית הלב נקראת כך כי העלים שלה הם בצורת… לב (הו, המקוריות). זה גם מקל עלינו לזהות אותה, בניגוד לשאר הנוריות הצהובות שצריך להסתכל על הפרי שלהן והן נורא מבלבלות אותי…
 
(מירון, בירידה מעין הזקן, נחל כזיב)
 
נורית הלב אוהבת מקומות לחים – כמו שכתוב באנציקלופדיה של החי והצומח: "מעדיפה קרקעות כבדות-לחות, ואף ביצתיות מעט" (כרך 10, עמ` 79)
 
(הר קטע, 21.3.2009)
 
הפרח של נורית הלב גדול למדי – בערך באותו גודל כמו פרח נורית אסיה האדומה, והצמח עצמו שרוע יותר על הקרקע. ממש כך:
 
(21.3.2009, הר קטע)
 
וגם הנורית הזו – כמו נורית אסיה – מבריקה מאד, מה שכמובן דורש פיצוי חשיפה כשמצלמים אותה (ולא תמיד אני שמה מספיק)
 
(הר קטע, 21.3.2009)
 
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.
 
 
(הר קטע, 21.3.2009)

סייפנים – Gladiolus


היום אני שוב מציגה שני פרחים מאותה המשפחה, וזוהי משפחה מכובדת מאד – משפחת האירוסיים.
הפרחים שלי היום הם הסייפנים!
בארצנו פורחים שני מיני סייפנים:
 

  
 
שניהם יפים, והפעם – גם קל למדי להבדיל בינהם.
 
הורוד – הוא הנפוץ יותר, הוא סייפן התבואה – Gladiolus italicus

 
סייפן התבואה נפוץ בשפלה, בשרון, בהרי יהודה, הכרמל והגליל – אפילו בצפון הנגב ובעמק הירדן ניתן למצוא אותו.
התמונות שלי צולמו בכרמל, 9.4.2009.  אבל השנה ראיתי אותו פורח בכרמל כבר בתחילת פברואר… שנה משוגעת.
 
     
 
הסגול – הנדיר והמיוחד יותר – סייפן סגול – Gladiolus atroviolaceus
 

 
הסייפן הסגול פורח בהרי יהודה ושומרון, למשל – בנחל חלילים שיורד ממבשרת ציון.
הצבע שלו סגול מהמם, והשנה פגשתי אותו לראשונה, בהשתלמות רת"ם. זהו פרח מיוחד ויפהפה.
 
התמונות צולמו ב26.3.09 ליד צומת מעלה אפריים בשומרון.
 
     
 
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11  על מנת לראותן בגודל מלא!

קרדה או דרדית?

 
לא מזמן, זיהיתי לAnguly פרח שהיא צלמה: זו היתה קרדה מכסיפה – וAnguly  הסבירה שהיא נוטה להתבלבל בין קרדה לדרדית.
 
מיד הבנתי שזה רעיון מצוין לרשימה: להציג אותן זו מול זו. ממש כך:
 

 
דומות? דומות. הן פורחות באותם איזורים בערך באותו זמן, נפוצות למדי, ורודות, מורכבות – כלומר, כל פרח הוא בעצם תפרחת של הרבה פרחים קטנים, ואצל שתיהן אילו רק הפרחים הצינוריים, ללא פרחים לשוניים…
 
אז בואו נפריד:
 
קרדה מכסיפה – Carduus argentatus
 
    
 
השם – קרדה – מגיע מלטינית: קרדוס פרושו קוץ. העלים של הקרדה קוצניים, וכמו שרואים היטב בתמונה – ה"גביע" של הפרח הוא קוצני. (הגביע לא דוקר, אבל העלים שלה דוקרניים למדי!)
 

 
ה"ראש" של הפרח לא גדול. הפרחים צינוריים ואינם ארוכים – ודי צפופים.
 
לעומת זאת,
 
דרדית מצויה – Crupina crupinastrum
 

 
הדרדית נקראת כך כי היא דומה לדרדר. אבל… רק דומה. היא כלל וכלל לא קוצנית. שימו לב לגביע שלה – הוא צר יותר, וחלק.
 

 
מבט על – אכן מזכיר במשהו את פרחי הדרדר (למשל, דרדר כחול). שימו לב שאצלה מספר הפרחים ב"ראש" קטן הרבה יותר – היא דלילה, וכל פרח צינורי שכזה ארוך למדי.  עדינה יותר ומעוצבת יותר.
 

 
 
ועכשיו זה כבר ממש פשוט לדעת  – הנה שוב הצמד ביחד.  מי זו מי?
 

 
התמונות צולמו בכרמל, בגליל ובהרי יהודה בשנים 2008-2009
ואחת על הגג שלי, בעציץ
 
כתמיד, מוזמנים להקליק על מנת לראות בגודל מלא!
 
 

צבעוני קשוט – Allancastria cerisyi speciosa

 
לפי הכותרת, אתם בטח חושבים שהגעתי אל הפרח צבעוני…
 
ובכן – לא! בארצנו יש עוד צבעונים- פרפרים בשם צבעוני! והם יפהפיים!
 
(וחוץ מזה הבלוג שלי נקרא "פרחים, פרפרים וכל מיני" ובזמן האחרון היו כאן רק פרחים  )
 

 
הפרפר היפהפה הזה שמו צבעוני קשוט. אבל… יש מין דומה מאד ששמו צבעוני צהוב.
 

 
בטיול שלנו בשבת האחרונה ריחפו סביבנו עשרות צבעונים. הם עפו מעל ומתחת, בדקו את שלל מיני הפרחים שפרחו – ורקדו מסביבנו מכל הכיוונים.
 

 
אז ניסינו לצלם אותם. וזה לא היה קל. יצאו לי הרבה תמונות של פרחים מטושטשים שהרף עין קודם היה עליהם פרפר, עד שהגעתי אל הפרפר הזה:
הוא עמד לו ונח, ונתן לי לצלם אותו.
 

 
אנחנו חשבנו שזהו הצבעוני הצהוב – אבל בבית, בדקתי במגדיר של בנימיני, ושם כתובים ההבדלים בינהם. רוב ההבדלים לא בולטים – במיוחד לא בשטח.
בצילום אפשר לראות שלפרפר הזה יש קשקשים כחולים בכנפיים התחתונות – סימן לצבעוני קשוט:
 

 
אך הסימן החשוב ביותר הוא… המקום בו צלמתי אותם. בכרמל ובגליל המערבי – צבעוני קשוט; בגליל, בגולן, בהרי יהודה – צבעוני צהוב!
 
כל התמונות צולמו באיזור רקית בכרמל, 9.4.2009 –
ולכן זהו צבעוני קשוט.
 

 
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.
 
 

 

פשתנית משולשת – Linaria triphylla

 
הפשתנית האחרונה בסדרה הנוכחית היא גם הנדירה והמיוחדת ביותר. פשתנית חגיגית לכבוד החג.
 
לכבוד ולעונג הוא לי להציג בפניכם את הפשתנית המשולשת:
 

 
פשתנית משולשת ידועה כיום בטבע ממקום אחד ויחיד: גבעת זקיף, ממש מעל כרמיאל.
 

 
בנוסף, יש עוד כמה גנים בוטניים שהיא פורחת בהם. אבל בטבע – מקום אחד ויחיד.
 

 
כיון שכך, היינו חייבים לנסוע לחפש אותה! אז יצאנו: ציפורן חתול1, איתי נ, דגגדול ואני.
החנינו את האוטו בכרמיאל, חצינו את כביש 85 במעבר החציה – והתחלנו לטפס.
קודם יש כמה מטעי זיתים, ואז יש שביל שעולה לו מעלה מעלה. הפריחה על הגבעה – ממש מקסימה.
 

 
איך בכלל נראה אותם בכל השפע הזה? שאלה ציפורן חתול. "אל תדאגי!" הבטיח איתי.
ציפורן חתול שאלה: "מה בכלל הצבע שלהם?  לבן?"
"לבן צהוב" – עניתי
"לבן צהובסגול"! איתי חיזק את דברי
"רגע, איזה צבע אני צריכה להוסיף?!" שאלה דגגדול.
 

 
לאחר מחשבה קצרה, הגענו למסקנה הברורה ש… ירוק!
 

 
ואז מצאנו אחת. ולידה עוד אחת. ועוד. ומקבץ של 3, ומקבץ של עשר…
 

 
הגבעה היתה מלאה בפשתניות, ואנחנו – מאושרים!
 

 
כל התמונות צולמו בגבעת זקיף מעל כרמיאל, ב21.3.2009
 

 
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!
 

פשתנית מלבינה – Linaria albifrons

 
ליל הסדר כבר כאן, ואני עדיין עם פשתניות!
הפשתנית השלישית בסדרת הפשתניות הנוכחית היא עוד אחת מזעירי ארצנו: פשתנית מלבינה.
היא בערך באותו גודל כמו הפשתנית הזעירה. (לפי האנציקלופדיה של החי והצומח, לפשתנית הזעירה פרח בגודל 3-5מ"מ, ואילו למלבינה – פרח בגודל 4-6מ"מ)
 
  
 
הפשתנית הזו פורחת בהרי יהודה, שומרון ובנגב. וגם היא מין "ארנבונת" כזו:
 

 
רוצים להבין קצת כמה היא קטנה? הנה היא, עם היד שלי שמייצבת אותה:
 

 
 
את הפשתנית המלבינה פגשתי בהשתלמות רת"ם לשומרון – באיזור הישוב עפרה.
 
 
 
כל התמונות צולמו ב-26.3.2009
 
 

  
 
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.

 חג שמח ופורח לכֻלם!! צאו, טיילו ותהנו!!!

פשתנית ארם-צובא – Linaria chalepensis

 
הפשתנית הבאה בסדרה שלי היא פשתנית ארם-צובא.
זהו פרח עדין מאין-כמוהו, לבן ומיוחד:
 

 
הפשתנית הזו מעט יותר גבוהה – מגיעה אפילו ל40 ס"מ גובה, אבל היא דקיקה כל כך, שממש קשה לאתר אותה. וגם כשאיתרתם, הצילום הוא אתגר רציני.
 

 
הנה תקריב על הפרח, כדי שאפשר יהיה לראות כמה הוא עדין ומיוחד:
 

 
ומהחזית:
 

 
עד היום פגשתי את הפשתנית הזו בשני מקומות: מצוק הארבעים בכרמל, וגבעת זקיף בגליל (מעל כרמיאל).
 
   
 
ושם, באמת צלמתי את הפשתניות הללו.
 

 
זה, כמובן, לא אומר שהן לא פורחות במקומות אחרים. פשוט לא איתרתי אותן במקומות אחרים…

 
התמונות צולמו בגבעת זקיף (21.3.2009) ובמצוק הארבעים (28.3.2009) .
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא!
 

 

פשתנית יפו – Linaria joppensis

  
אחרי השיא, והגשמת שאיפה ארוכת ימים – אני עוזבת לכמה ימים את הסחלבים-חביבים, ועוברת לסדרה של פרחים מיוחדים ויפהפיים שפגשתי לאחרונה – פשתניות.
 
הפשתניות הן ממשפחת הלועניתיים, ושוב – לעתים נדמה לי שכל מטרת השם העברי היא לבלבל אותנו עם הפשתה (ממשפחת הפשתיים) ועם הפשטה (ממשפחת הלועניתיים).
 
אבל אנחנו לא נוותר! כבר הצגתי פה 2 פשתניות – פשתנית זעירה  ופשתנית אשקלון.
והיום אני חוזרת אחורנית (סדר פסח, או לא? צריך לנקות את הערמות מהשולחן!)  אל פשתנית יפו.
 

 
פשתנית יפו פורחת במישור החוף – באיזורי חול וחמרה, בעיקר בחודש פברואר.
 

 
היא אמנם גדולה יותר מפשתנית אשקלון – אבל הפשתניות כולן קטנות למדי. הפרח של פשתנית יפו גדלו מעט יותר מסנטימטר, הפרח של פשתנית זעירה – הוא בגודל  2-3  מילימטרים…
 

 
אני מאד אוהבת את הפשתניות. הפרח מזכיר לי מין ארנבת קטנה, עם אוזניים ארוכות:
 

 
הייתי מציעה להחליף את השם לארנבית – או משהו כזה, אבל….. כבר יש צמח בשם ארנבית. ולא, הוא לא דומה לארנב. הוא פשוט קרוי Arnebia בלטינית, אז לקחו את השם הלטיני ועשו ממנו "כאילו" שם עברי.
 

 
 
את התמונות פה צלמתי בשמורת קדימה ובשמורת נתניה (19.2.2009) ובגבעת חומרה (21.2.2009)
 

 
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.

ה י ד ד !!!! סחלב סורי!!! Orchis syriaca !!!!

 
כבר הזכרתי פה לא פעם ולא פעמיים את "מדריך למטייל – סחלבי הבר בישראל " – מאת אסף שיפמן.
ובכן, זמן מה אחרי שקניתי אותו, נודע לי שיש סחלב שאינו מופיע ברשימה, וכן גדל בארץ: סחלב סורי! אמרו לי שהוא פורח בהר קטע. כן, כן – אותו הר שעליו פורחות הדקטילוריזות.
חיפשתי מידע ברשת, ומצאתי רק 2-3 תמונות מטושטשות. שום מידע על מקום הגידול, מי גילה אותו בארץ,  איך מגיעים אליו…

 
התחלתי לחפש מי יוכל לעזור לי למצוא אותו. הדבר הראשון שסיפרו לי, זה שהוא פורח "בעמק אחד, מעבר לגבעת הדקטילוריזות…"
הבנתי מהר מאד שזה לא יהיה פשוט.
אחרי חקירות ודרישות, שאלתי את כל מי שרק הכרתי, והמליצו לי לשאול את יואב גרטמן.
יואב גרטמן, בן קיבוץ יגור, הוא מותיקי משוגעי הפרחים בארצנו – הוא מחפש, מוצא, ומכיר פרחים מעניינים עוד הרבה לפני שאני נולדתי.
פניתי במייל, ואז, בדחילו-ורחימו, גם בטלפון.
 

 
יואב דווקא שמח לשתף איתי פעולה. באותו שלב גם ניאוטינאה היתה חסרה לי למצבת הסחלבים, ויואב לקח אותי, יחד עם Motior וציפורן חתול לסיור בלתי נשכח.
חרשנו את צפון רמת הגולן וגם את הגליל העליון, וראינו 20 ממיני הסחלבים בארצנו – אבל… רק ניצן של ניאוטינאה, ואף לא סחלב סורי אחד.
 

 
חלפה שנה.
הפעם גייסתי שני חברים שגם להם אין נסיון עם סחלב סורי: יובל ספיר, וNoa500.
עשינו טיול משפחתי ארוך ומיוחד – ירדנו מנח"ל נמרוד, דרך גבעת הדקטילוריזות ועד לנבי חזורי.
הטיול היה קשה לילדים – גם שלי וגם של יובל, ראינו בו פריחה מהממת, ממש דברים מעניינים – אבל… שוב לא פגשנו סחלבים סוריים.
 

 
ואז, גיליתי לתדהמתי, שידיד אחר שלי – שותף לטיולים מפורום שמירת טבע – יצא לטיול (ללא ידיעתי!!!) ופגש בסחלב הסורי!
הא! הבושה! החרפה! איך, איך עושים לי דבר כזה?! הוא הרי יודע כמה אני רוצה לראות אותו! (ומטעמי נימוס וטוב לב אני לא אזכיר את שמו או את הניק שלו!)
 
 

 
מיד קבעתי זימון בOutlook – לו, ולשאר האנשים שמטיילים איתנו – לתאריך 21.3 השנה, לראות את הסחלב.
מאוחר יותר בשנה שעברה רשמתי הצלחה גדולה: הכרתי את אסף שיפמן, כותב הספר החביב עלי!
אסף הוא באמת משוגע לסחלבים. אני נהנית גם מפרחים אחרים – אבל בעיניו, רק הסחלבים חשובים. הוא יודע המון עליהם, ושם לב לפרטי-פרטים בצורה מעוררת התפעלות.
 

 
הגיע ה21.3.2009 – ו…הידיד היה בחו"ל, וגם אסף ועוד חבר טוב שלו – שגם הוא מומחה לסחלבים – לא היו זמינים. אז עלינו בלעדיהם.
שוב חרשנו את סביבות נמרוד, בדקנו כל סחלב וכל פרח – ולא מצאנו כלום.
 
בשבוע אחר כך ירד גשם בצפון, ואסף המליץ להמתין שבוע. בלב כבד – המתנתי.
הוחלט שהתאריך הוא יום שישי, 3.4.2009.
 

 
ביום חמישי, פנה אלי ראש הצוות בעבודה והסביר שצריך תורן ליום שישי, ואם אין מתנדבים – הוא יערוך הגרלה. אמרתי לו שאני לא מתנדבת, ולא יכולה, ואין מצב שאני אגיע.
הוא אמר שאם לא יהיה מתנדב – הוא יערוך הגרלה ואין ברירה.
אמרתי לו, שהוא יכול לאמר לי: "בואי מחר או שאני מפטר אותך" – ואני אומר, בסדר, תפטר אותי.
…לבסוף, למזלי, היה מתנדב מהצוות…
 

 
אז ביום שישי יצאנו עם אסף – היינו בסך הכל תשעה אנשים. אחרי הקדמה נחמדה שכללה סחלב ביצות ועוד כמה מטעמים, עלינו להר קטע.
 
שוב ירדנו לאותו אחו המוכר לי כבר כל כך טוב, למרגלות נח"ל נמרוד.
שוב בדקנו כל סחלב וסחלב באחו (היו המונים) – ושוב… לא מצאנו.
 

 
טוב, אמר אסף. ניסע לאתר השני.
האתר השני? איפה הוא?
"בעמק אחר, מעט נמוך יותר, בערך מתחת לגבעת הדקטילוריזות…"
נסענו, ואז – בנקודה מסוימת, שאני באמת לא בטוחה איפה היא (מקווה שMotior יודע! הוא נהג…) ירדנו מהכביש.
לאסף יש רכב 4X4, אבל אנחנו באנו במכונית רגילה. אז הוא הסיע את הקבוצה שהיתה איתו באוטו, ואז חזר לאסוף אותנו. נסענו בשביל-לא-שביל, עד שהגענו לקצה שלו, ומשם הלכנו ברגל.
 
יש שם נחל ביובי למדי שזורם, ואנחנו הלכנו לארכו – עד שבאיזה שלב פשוט עזבנו אותו וחתכנו הצידה. שוב, בדקנו את כל הסחלבים הפרפרניים, אנטוליים ושלוש השיניים שראינו בדרך – אבל הפעם אסף לא התעכב. הוא הלך ישירות לנקודה מסוימת,
 
ושם – הידד הידד הידד!!!
פרחו שלושה פרטים של סחלב סורי! (ועוד אחד אכול)

 
אחר כך מצאנו גם פרט נוסף! בסך הכל, ארבעה פרטים פורחים ואחד אכול.
בניגוד למה שאפשר לחשוב, לא פרצנו בצרחות שמחה. אפילו את בקבוק השמפניה שכחנו בבית…
אבל כל פרט צולם היטב מכל הכיוונים על ידי 7 מצלמות בערך,  וההתעלות הרוחנית היתה גדולה.
ו-Motior מוסיף:
And there was much rejoice
 

 
ובקשר לסחלב עצמו: הוא דומה בצורה הכללית לסחלב פרפרני, אבל –
  • הפרח קטן יותר מסחלב פרפרני (בערך 1/3 גודל),
  • השׂפית שלו חלקה וחסרת ציורים, ונוטה להיות בהירה (אם כי יש שונות)
  • הדרבן שלו ישר או אפילו מתרומם מעט, בניגוד לפרפרני ששם הוא יורד למטה.
  • אסף בקש ממני להוסיף:  השפית מחולקת לשלוש אונות, בניגוד לסחלב פרפרני שבו היא בצורת מניפה.
 

 
זהו. עכשיו אני יכולה לאמר בגאווה שראיתי את כל מיני הסחלבים הידועים בארצנו!
וגם אם הסחלב הסורי לא היה הגדול או המרשים שבהם (חכו לסחלבים של מאי, הם מ-ד-ה-י-מ-י-ם) – הוא בהחלט מיוחד!
 
כל התמונות צולמו בעמק חסר שם ליד הר קטע, שאני מקווה לחזור אליו בעתיד; בתאריך 3.4.2009
 
מליון תודות לאסף שיפמן, וגם לאישי טלמון, לאיתי נ, לNoa500, לmotior, לציפורן חתול1 ולכל מי שליווה אותי במסעות!
ותודה גם לאחותי ולאבא שלי ששמרו על הילדים…