מפגש בלוגרים ביער מטע

IMG_4014לטאה זריזה

רגע לפני הפסח – ביום שבת, נפגשנו – קבוצה קטנה של בלוגרים – לטייל ביער מטע.
התחלנו בחורבת חנות. בעבר היה שם פסיפס מקסים וגדול, אבל לפני שנתיים בערך ונדליסטים הרסו אותו, וכיום נשארו רק שולי הפסיפס וכאב לב. 

IMG_4028

שמחתי לפגוש את חתולי8, כתוממה, ענת סקילי, אפרת המפזזת ואנג'ולי.  את מוטי הבאתי איתי מהבית… 

IMG_4045דרדר כחול

אמנם שיא האביב כבר מאחורינו (בגלל החורף היבש שהיה לנו) – אך בכל זאת מצאנו פרחים נחמדים, וגם צמחי נשמה – כמו החגווית השעירה שכאן –

IMG_4053

יכולנו להשוות את הפרח של חסה כחולת פרחים –

IMG_4056

לזה של הרדופנין הציצית – 

IMG_4095

הלטמים פרחו, וגם אחיותיהם הלטמיות – ויכולתי להראות את ההבדלים בין לטמית ערבית – פרח גדול (2-3 ס"מ בערך) ועלים מסורגים

IMG_4059

לבין לטמית דביקה – פרח קטן (בקוטר 1-1.5 ס"מ) ועלים מסודרים בדורים (כלומר, כמה עלים יוצאים מאותו קו גובה בגבעול) 

  IMG_4128

שמחתי מאד גם לפגוש את הנטופית השעירה 

IMG_4121

אחרי הסיור בשטח, חזרנו לארוחת פיקניק נחמדה, עם ליווי גיטרה עדין ונחמד – מאד נהניתי מהנגינה של המפזזת הצעירה.
גם האוכל היה מצוין, קציצות ירק, סלטים, פשטידה – וכמובן, קראמבל תפוחים מצוין!

IMG_4067 סלסילה מצויה

אני רוצה להודות לכל אילו שבאו, מאד נהניתי לטייל, לשמוע סיפורים, לראות את כולם – היה לנו טיול נהדר!

IMG_4076 חבלבל עדין

בדרך הביתה עצרנו לצלם עוד פרח יפה אחד – דרדר גדול פרחים.
רוצים לראות את הטיול מנקודת מבטה של חתולי? הקליקו כאן.
ומנקודת מבטה של כתוממה – כאן

IMG_4193

ועם הגזר הקפח – האביב מסתיים, וגם הטיול הזה.
את התמונות צלמתי ביער מטע, בתאריך 12.4.2014
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

IMG_4187

אחרי הבחירות עולים לתבור

לפני 4 שנים טיילנו (אני והמשפחה המורחבת) בהר תבור, ונהנינו מאד ממרבדי הכדן הסגול שם. מאז, לא הזדמן לי לחזור לשם בעונת הכדנים.
ולכן החלטתי שהגיע הזמן לחזור אל הר תבור! ואם אפשר לעשות את זה בחברותא – על אחת כמה וכמה.

הזמנתי כמה וכמה חברים – כאן המקום לשלוח איחולי החלמה מהירה לצ`ופון של גגגונת, ולסבא של דנדן (גם אביטל חסרה לנו) – אני מקווה שנוכל לטייל בפעם אחרת!
נפגשנו בראש התבור, צפינו על הנוף ממרפסת התצפית – ואז יצאנו אל שביל הפסגה, להקיף את ראש ההר.
הדודאים עדיין פורחים – העננצ`יקית התלהבה מהרעיון שבשורשי הדודאים השתמשה Professor Sprout לרפא את אילו שנפגעו מה-Basilisk.  (הארי פוטר וחדר הסודות, למי ששכח)

אני מאד אוהבת סידורי פרחים טבעיים, למשל – כלנית וכלך מצוי:

צלמתי פרפר, ובעצם לא הספקתי לראות מה צלמתי עד שהגעתי הביתה… זוהי סטירית הציבורת:

שום משולש התחיל לפרוח, ואנחנו הרחנו את ריח השום שיש לעלים שלו, ומיששנו את הגבעול המשולש שנתן לו את שמו

זלזלת הקנוקנות כבר גמרה לפרוח – זהו הפרי שלה:

ולאורך הדרך ראינו הרבה צחנן מבאיש, עליו כתבתי רק בשבוע שעבר –

רוב אלוני התבור עומדים בשלכת, העלים רק מתחילים ללבלב – וזה מאד נחמד לראות אותם משקיפים על העמק

התבור כולו פורח! פרט לכלניות ולרקפות שבאמת בולטות ויש הרבה מהן, בדקתי כמה מהקטנים הבלתי נראים:
חלבלוב השמש, שהוא נפוץ – אבל ירקרק ולא בולט; כוכבית מצויה – מאד נפוצה אבל קטנה: גודל הפרח הוא כחצי ס"מ. ואם חשבתם שהיא קטנה, אז תדעו לכם שעל האביבית הזעירה הסתכלנו עם זכוכית מגדלת… גודל הפרח הוא מילימטר אחד.

פגשנו שלושה מיני ורוניקה, צילמתי שניים –

כשישבנו להסתכל על האביבית הזעירה, קלטתי משהו זז. עינבלית העלתה אותו (באדישות של מדריכת טיולים ותיקה…) על המכנסיים שלה, וכך יכולתי לצלם אותו בנוחות: זהו ארכרגל אפור (בשטח התבלבלתי בינו לבין קרוב שלו – הרגלביש… שניהם קרובים של העכביש ושניהם בעלי רגלים ארוכות)

לאורך המסלול פגשנו המון זהביות. רובן היו קטנטנות, צמודות קרקע ובעלות עלי כותרת מעוגלים – זהבית דמשקאית. בסוף המסלול פגשתי אחת שהיתה גדולה פי שלוש, ובעלת עלי כותרת מחודדים: זהבית השלוחות :

התרגשתי מאד מהמקבץ הנהדר של גביעונית הלבנון – אמנם הזן הדרומי שגדל בנגב צבעוני ומיוחד יותר, אבל גם אילו נהדרות!

ואז סוף סוף הגענו אל הכדנים.

מורדות ההר מנוקדים-מנוקדים בסגול הנפלא של הכדן הסגול – כולם התקדמו, ורק אני נשארתי לצלם עוד ועוד תמונות מאד דומות לזו:

מצאתי לי סידור פרחים אלגנטי ועדין: כדן סגול, רקפת מצויה ועלי חצב:

המון עריוני צהוב פורח על ההר! אני מאד אוהבת אותם, ואת העירית הגדולה. הנה הם משקיפים לכיוון נצרת –

כדי שלא נשכח שט"ו בשבט היה ממש לפני שבועיים, פגשנו שקדיה ענקית ועמוסת פריחה – תענוג!

כשהכנתי את הרשימה הזו, הסתכלתי על רשימת הכדנים שפרסמתי בעקבות הביקור הקודם בתבור.
מסתבר שגם הביקור הקודם היה ממש אחרי הבחירות!
אני חושבת שמה שכתבתי אז – עדיין אקטואלי:
כן, אני יודעת שהיו בחירות. כן, הצבעתי. אני מסכימה עם מה שביבי אמר: "העם אמר את דברו בברור". ודברו הוא – שהוא לא יודע מה הוא רוצה, אבל בטוח שאף אחת מהאופציות הקיימות לא ממש מוצאות חן בעיניו.  

אחרי שרווינו כדנים, גביעוניות, עריונים ושאר פרחים – פרשנו מחצלות וישבנו לפיקניק. ליד המקום בו ישבנו (יחד עם כמה מליוני ברחשים) לאכול את המטעמים שהכינו כולם – ראיתי את העלים הללו: ורק אני התרגשתי מהם…
אילו עלים של איריס ארם-נהרים, שיפרח בסביבות פסח.

אחרי הפיקניק נפרדנו מכולם. אבל… עוד היה אור! בשבילי, לבזבז שעות אור בנסיעה הביתה זה באמת מוגזם. חייבים למצוא עוד נקודה לעצור בדרך.
מה דעתכם על מנחת מגידו?

במנחת מגידו תמיד אפשר למצוא כלניות מיוחדות. פרט לעובדה ששם יש ריבוי של סגולות-לבנות-ורודות, אם מחפשים היטב – מוצאים גם כלניות מיוחדות, כמו זו למשל:

את נמפיות הסרפד שראיתי בתבור לא הצלחתי לצלם, אבל במנחת מגידו אחת מהם נחתה על עלה של חוחן, וכך יכולתי לצלם אותה:

ואפילו עורבני הציץ בין ענפי האקליפטוס!

הרשימה מתארכת, ויש עוד המון תמונות – אתם מוזמנים להציץ באלבום (זהו אלבום פייסבוק).

אני אגיד כאן תודה רבה מאד לעינבלית וחבריה, לאיילת מטיילת, לחתולי8 ולמשפחות שלהם ושלי (במיוחד למוטי) – היה לנו טיול מקסים!
הקישורים הם לרשומות שכל אחד כתב על הטיול, מוזמנים להקליק על השמות בשביל לקרוא את התיאורים שלהם!

את התמונות צלמתי בהר תבור ובמנחת מגידו, 9.2.2013
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

מודדים מדים או מודדים מידות?

אמנם הבטחתי שבוע אדום, אבל היום מוטי חוגג מ"ד – לכן אני עושה פסק זמן, למען כמה מדידות.

פתחתי את מילון אבן שושן, בערך מִדָּה: הפרוש הרביעי הוא:  תכונה, טיב, דרך-התנהגות.

אחר כך מופיעות דוגמאות לכל מיני מידות:
מידת אורך – אמנם מוטי הוא הגבוה במשפחה, אבל אנחנו ידועים יותר ב"נומך" שלנו.

 מידת אורך – מוטי הוא בהחלט בעל אורך רוח, ולא מתרגז בקלות.

 מידת הרחמים היא מידה בולטת אצל מוטי – הוא תמיד מוכן לוותר, לרחם ולטפל באנשים לפנים משורת הדין.

 מידת זמן גם היא חשובה למוטי – הוא אדם דייקן, וחשוב לו לא לאחר: אפילו אם הוא יודע שכל שאר המוזמנים יאחרו, הוא יקדים.

 מידת חסידות – מוטי בהחלט מקפיד על יושר וצדק, ומדרבן אחרים לעשות זאת

 מידת היבש – ההומר אמנם יבש קצת לעתים, אבל חריף מאד!

 מידת הלח – אין כמו כוס יין טוב ללחלח את הגרון, ככה פעם בכמה שבועות…

 מידת נפח – פה, כמובן, מדובר על הנפח שלי, שגדל בעקבות הבישולים הנפלאים של מוטי

 מידת שטח – מוטי מוכן לבוא איתי לטייל כמעט בכל שטח (בשטח עירוני, ברחובות של חנויות הוא פחות אוהב לטייל)

 מידת סדום – את זה אין למוטי. בכלל.

הוכחתי, כמדומני, שמוטי הוא בהחלט איש-מידות, וגם אם פעמים רבות הוא יושב על המדוכה – הוא בוחר באופן מדעי את הפתרון הנכון – ולא מדרדר במדרון!

מוטי, ליום ההולדת שלך –
המון מזל טוב! אני מאחלת לך שתמצא את האושר, ותצליח להנות מכל הסובב,
שתמצא את השלווה, ותדע מה טוב לך
והמון נחת ממני ומהילדים…. 

התמונות הן של בן-חורש גדול – סחלב נדיר ויפהפה שצלמתי בנחל ערוגות, ב5.3.2011
סחלב זה הוא גם הרקע של הבלוג שלי.

אתם מוזמנים לקפוץ לבלוג של מוטי, ולאחל לו מזל טוב!
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.

הכריכה האחורית: החיים שלי (או של אחרים)

 
רציתי להשתתף בתחרות הכריכה האחורית, אבל כתיבה היא לא הצד החזק שלי. אני מסתדרת הרבה יותר טוב בטיולים.

אז יצאתי לטייל בבלוג של motior – "החיים שלי (או של אחרים)". מוטי כותב בהומור מתוק-מריר על החיים שלו, על החיים סביבו – ועל כל מיני דמויות בדיוניות, שבהחלט היו-יכולות להתקיים בארצנו.

תמונת הבלוג של מוטי, שמעטרת את הרשימה הזו – היא באמת הולמת את מוטי, ואת יחסו לעולם. במבט ראשון היא נראית סתמית ורצינית. במבט שני מבינים שמשהו פה לא לחלוטין בסדר. ואז פשוט מתחילים לצחוק…
אז יצאתי לי לטייל – ולצחוק – בשבילי הבלוג של מוטי.
 
כבר בתחילת הטיול פגשתי רשימה מתוקה ומרעננת על נושא חשוב: שוקולד. זה נראה כך:

 
המשכתי במסלול הרשימות. אחרי כמה רשימות שכוללות בעיקר מחשבות והגיגים שונים, מוטי מתחיל להעז – הוא מייסד מסורת נאה של סיפור לשבת. הספורים לשבת של מוטי מצחיקים מאד, לא קשורים זה לזה – או למציאות – וממש נחמד לקרוא אותם.
 
הנה דוגמא לאחד שאהבתי:

 
 
מוטי מסתכל על האנשים סביבו, על החיים שלנו פה, הצפיפות והבעיות הרבות – בעיניים פקוחות, עם חיוך (ודמעה קטנה). הוא מציע רעיונות לפתרונות, ומעלה נושאים חשובים ומעניינים לדיון. שמחתי לראות שאינני היחידה המטיילת בשבילי הבלוג של מוטי. גם הנהלת הבלוגיה בוחרת ברשיימותיו מפעם לפעם.
 

 
אני חושבת שהרשימות הטובות יותר של מוטי נכתבות כשהוא לא חושב יותר מדי, לא מנסה יותר מדי – אלא פשוט "יורה מהמותן". אז הוא מפיק פנינים כמו הרשימה הזו:
 

 
 מוטי חוזר מפעם לפעם גם לחייו הפרטיים, ובמיוחד – לחייו כאדם שמתגורר בביתו של חתול ג`ינג`י. אני, בתור חובבת חתולים – במיוחד חתולים ג`ינג`ים, ובמיוחד הג`ינג`י הספציפי הזה – פשוט נהנית לקרוא, וגם תורמת תמונות מפעם לפעם:
 

 
לסיום, מוטי הוא כותב חריף וחכם, מצחיק ומהנה. חזרתי מהטיול עם חיוך רחב.
 
 כל התמונות צולמו בבלוג של מוטי, בתאריך 3.6.2009
וכתמיד, אתם מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא…
 
 

יום הולדת למוטי

 
בשבת, 7.3 – היה יום הולדתו של מוטי, הוא Motior – בלוגר מוכשר, איש יקר, ולמי שעוד לא הבין – בן הזוג שלי.
 

 
מוטי ואני ביחד יותר ממחצית החיים שלי. לטוב ולרע. מוטי מטייל איתי, ואפילו ביום ההולדת שלו – יצאנו לסופשבוע בנגב. בעיקר כי אני רציתי.
 
בהפסקת הצהרים שלנו, בבאר אשלים בנחל פארן – מוטי איתר חנקן אדום ראש, עומד לו על שיח אטד וצופה. זהו החנקן הנפוץ ביותר בארץ, והאטד הזה כנראה היה חביב עליו מאד – שכן הוא חזר אליו כמה פעמים.
 

 
רציתי לאחל לך, מוטי, יום הולדת שמח  והרבה אושר.
אני מקווה שתצליח למצוא באמת את מה שאתה רוצה,
 

 
שתדע לחזור לנקודות החביבות עליך – ממש כמו החנקן
 

 
שתסתכל לכל הכיוונים, ותאהב את מה שאתה רואה מסביבך
ותזכור תמיד שאני אוהבת אותך.
 

 
התמונות צולמו כולן בבאר אשלים, 7.3.2009
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.