מרקולית מצויה – Mercurialis annua

הצמח שלי היום הוא אחד צמחים הנפוצים ביותר, פרח עם צורת חיים יחודית – ובכל זאת, לרוב מתעלמים ממנו. 

הכירו נא את המרקולית המצויה. צמח חד-שנתי, קטן, ירוק, לא מרשים – אבל מעניין. 

נסתכל על הפרחים שלו: הם קטנים, לא בולטים. האבקנים גדולים. וכשהצמח משקיע באבקנים, אבל לא משקיע בגודל הפרח – אנחנו מבינים שהפרח סומך על הרוח שתאביק אותו. הוא לא מנסה למשוך מאביקים בעלי עיניים או חוש ריח.
ואכן, המרקולית מסתמכת על האבקת רוח. 

אבל אם נמשיך להסתכל על הפרח – נראה שאמנם יש פה אבקנים, אבל אין עמוד עלי. כלומר – זהו פרח זכרי!
ואם יש פרח זכרי – צריך לחפש גם את הפרח הנקבי. 

כאן הנקודה המעניינת של המרקולית. יש צמחים רבים שמפרידים את זמן פריחת הזכר מהנקבה – למשל, אצל הכלניות – הפרח מתחיל כפרח נקבי, ורק לאחר כמה ימים מבשילים האבקנים הזכריים. אצל פרחי האחילוף – הפרחים הזכריים נמצאים על החלק העליון של השזרה,והפרחים הנקביים בבסיס.
אך כל זה קורה באותו פרח. הצמח עדיין דו-מיני.
צמחים שמפרידים את הזכר מהנקבה לחלוטין נקראים צמח חד-מיני, דו-ביתי. כלומר, בניגוד לרוב הצמחים שהם דו-מיניים (הזכר והנקבה חיים יחד באותו "בית" – כלומר, על אותו צמח) – כאן יש לנו צמחי זכר וצמחי נקבה. לכל אחד יש בית נפרד. 

השיטה הזו, של הפרדת הזוויגים לצמחים שונים – בד"כ מוכרת אצל עצים ושיחים. למשל, התות והחרוב הם דו-ביתיים. אצל צמחים קטנים, ובמיוחד חד-שנתיים – זה הרבה יותר נדיר. 

מה שעוד מעניין הוא, שפרחי הנקבה הם קטנים וחבויים. בניגוד לפרחי הזכר הבולטים, שרוצים לשלוח את האבקה לכל עבר – פרחי הנקבה מוגנים בחיק העלים: 

כך נראה פרח נקבי מקרוב: כאן רואים את העֶלי הלבן של הפרח. אין לו כלל עלי עטיף. 

 כאן כבר רואים את פירות המרקולית:

כאמור, המרקולית מאד נפוצה בארץ – אני בטוחה שכל מי שמטייל פגש בה פה-ושם, הרוב פשוט לא שמו לב אליה… 

אני רוצה למסור תודה מיוחדת לפרופ. שמידע על ההסברים לגבי המרקולית! 

את התמונות צלמתי בתאריכים –
20.12.2014 ביער חורשים
25.12.2014 בגן הבוטני של אוניברסיטת ת"א
26.12.2014 בגבעת הכלניות של הוד השרון.
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!