כל מיני פרפרים בחרמון (חלק II)

החרמון הוא ההר הגבוה ביותר במדינה. שיאו של החרמון הוא בגובה 2814 מטר מעל פני הים – אבל האיזור הזה נתון לשליטת האו"ם. האיזור בשליטת סוריה כולל את רוב החרמון, ומגיע לגובה של כ2300 מטר – ולנו נותר שטח מצומצם מהר החרמון (אם אני לא טועה, כ-10% מכלל החרמון נמצאים בשליטת ישראל), ושיא הגובה הוא 2224 מטרים מעל פני הים,
או כמו שמייק לבנה אומר: "שיא החרמון הישראלי הוא שתים-שתים-שתים-שתים, ואם תרצו עוד שתים – וביחד, אלפיים מאתיים עשרים וארבעה מטר מעל פני הים"

אני פותחת בשני פרפרים נפוצים בכל הארץ, שעולים גם למרומי החרמון: פה מעל, לבנין הצנון (Artogeia rapae leucosoma) – שאוהב את משפחת המצליבים (וכאן הוא על מצליב יפהפה בשם אליסון חרמוני);
ומתחת, בצהוב – נקבת לבנין התלתן (Colias croceus Geoffroy), עסוקה בהטלת ביצה על קדד האורנים. קדד האורנים הוא ממשפחת הפרפרניים, כמו התלתן – ומהווה פונדקאי מוצלח עבור לבנין התלתן.
לדעתי, מי שהחליט על שמות הפרפרים בארצנו סבל מעיוורון צבעים… אחרת, מדוע הוא התעקש לקרוא ללבנין התלתן – שהוא צהוב (הגוון משתנה מצהוב-כתמתם לצהוב ירקרק) – לבנין?

הפרפר הבא גם הוא ממשפחת הלבנינים, אבל פה לא התעקשו על "לבנין" בשם – שמו הוא לימונית אירופית(Gonepteryx rhamni transiens). ברחבי המדינה מתעופף פרפר צהוב גדול ששמו לימונית האשחר. בחרמון ישנם שני מינים קרובים – הלימונית האירופית, ולימונית החרמון.
לפי מה שהבנתי, כל הלימוניות שאנחנו ראינו בסיור היו לימוניות אירופיות.

 

 

ובחזרה למשפחת הכחלילים… הפרפר הבא שלי הוא כחליל פרסי (Nordmannia persica persica) – פרפר שדווקא לא אוהב את הגבהים, ומעדיף גבהי ביניים – למשל, את איזור מטעי השקדים של מג'דל שמס. שם הוא גם מטיל את ביציו: על עצי השקד.

 פרס היא במזרח, והכחליל הבא שלי הוא כחליל מזרחי. כחליל מזרחי (Lycaena asabinus asabinus) הוא פרפר שצידו העליון הוא בצבע כתום-בוהק. בארץ נפגוש בו רק בחרמון, והוא מרחף לו מכאן ועד איזור אזרבייג'ן.

הכחליל המזרחי הוא פרפר טריטוריאלי: הוא עף מהר, מפטרל סביב השטח שלו, ובתום גיחת הפטרול – חוזר ונעמד בעמדת המוצא. יש כמה וכמה מינים של כחלילים שמתנהגים כך, וזה מקל עלינו הצלמים: אם ראינו כחליל כזה עומד, רצינו לצלם והוא ברח – כל שעלינו לעשות הוא לעצור, ולהמתין ללא תנועה ליד הנקודה שממנה עף הכחליל. תוך זמן קצר הוא ישוב לשם, ואז נוכל לצלם אותו:

 עוד שיטה לצלם פרפרים היא… לאתר אותם כשהם עסוקים. וזה מה שעשינו לצמד כחלילי הכרבולת הבא:

כחליל הכרבולת הוא מין קרוב לכחליל ניקול, שכבר סיפרתי עליו. אצלו הזכרים וגם הנקבות דומים למדי לנקבת כחליל ניקול – כלומר, חום וכתום – בלי הכחול הבוהק.
הנקבה מטילה את ביציה על צמח הכרבולת בחרמון, אבל גם על צמחים אחרים ממשפחת הפרפרניים – כמו כמה ממיני הקדד שבחרמון.

עוד כחליל יפהפה אחד הוא כחליל החרמון (Polyommatus icarus juno) – פרפר אוהב גבהים, שבדרך כלל מטייל בחרמון בגובה של 2 ק"מ, אך לעתים יורד אפילו עד ל1600 מטר.

הפרפר האחרון שלי להיום הוא הפחות מרשים מבין הפרפרים שצלמתי: הֶסְפֶּרִית המכבים (Carcharodus orientalis maccabaeus). רוב בני משפחת ההספריתיים הם פחות מרשימים משאר המשפחות: אילו פרפרים קטנים יחסית, בגווני אפור-חום. חלק מהם מגיעים גם לגווני כתום-צהוב, אבל הרוב הם חומים-אפורים, ולכן קשה להבדיל ביניהם.

הפעם, דובי אמר לי שזו הספרית המכבים – אז אני יכולה להיות בטוחה בזיהוי  ולספר לכם שאפשר למצוא אותה – פרט לחרמון – גם בפסגות של הרי יהודה ושומרון; ובעולם – מהרי הבלקן, דרך טורקיה, אירן, סוריה וירדן – הדרומיים ביותר נצפו באיזור פטרה.

 

התמונות צולמו בחרמון, בתאריכים:
21.6.2008
5.5.2010
14.5.2010
11.6.2010

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא! ואם אהבתם, אני אשמח אם תקליקו על MaxIt, פה למטה מצד שמאל.


 

הפרפרים מסמלים לנו את החופש, ומזכירים לי דווקא את מי שבשבי. ביום ראשון 27/6/2010 תצא צעדה ממצפה הילה – ביתו של גלעד שליט – לירושלים. את הפרטים אפשר וכדאי לקרוא בבלוג של אתי אברהמי. תקראו, תפיצו, אם אפשר גם תשתתפו!