מי שנוסע בימי אילו בצפון הארץ – למשל, לאורך כביש 70 באיזור רמות מנשה, או בכבישי הגולן – ישים לב לעמודי תפרחת גבוהים, אפורים ויבשים בצידי הדרך. זהו העכנאי המגובב.
אני חוזרת היום מעט אחורה בזמן, בשביל לראות את שיא הפריחה של העכנאי המגובב –
העכנאי המגובב הוא צמח רב-שנתי זקוף, שגבהו בין מטר לשניים. הוא פורח בד"כ במאי, אם כי לפעמים מתחיל לפרוח כבר באפריל – ולפעמים (בשנים גשומות) מצליח למשוך עד יוני.
העכנאי גדל בדרך כלל במקבצים, עמודים עמודים. הפרחים אינם מאד גדולים – פחות מ-2 ס"מ – וצריך להתקרב בשביל לראות אותם:
ולגלות שהצבע שלהם הוא ורוד-בהיר, ובניגוד למינים אחרים במשפחת הזיפניים – אצלם הצבע לא משתנה לאורך כל חיי הפרח.
צורת הפרח הזכירה למגליו פה פעור, ועמוד העלי (שנמצא בין חמישה אבקנים) – מתפצל בקצהו לשתי צלקות: זה הזכיר להם לשון-נחש. ועל כן קראו לו "עכנאי" – על שם הנחש עכן.
הדבורים מאד אוהבות לבוא לבקר בפרחי העכנאי – וכשנכנסתי לשדה העכנאים, לצלם אותם – כל הזמן הן רחשו וזמזמו סביבי.
לפי ההסבר של מייק לִבְנֶה, הוא נקרא "עכנאי מגובב" – כי "הפרחים מגובבים על ענפים קצרים בחלקו העליון של גבעול-הפריחה". ובכל זאת, השם לא מתאים לי, כי הצמח עצמו מאד ברור ולא מגובב.
אני הייתי קוראת לו "עכנאי גבוה" או "עכנאי קִפֵּחַ" – כי הוא באמת גבוה.
העכנאי הוא בן משפחת הזיפניים – וזה מאד ברור אם מסתכלים עליו – הצמח מאד שעיר, מלא זיפים לא נעימים-למגע.
יש לו כמה קרובים נפוצים ברוב הארץ –
עכנאי יהודה – גדל ברוב הארץ – מצפון הנגב ועד החרמון. הוא חד-שנתי בגובה של כ40 ס"מ, ופורח במרץ.
עכנאי שרוע שגדל בעיקר במישור החוף – אך ניתן למצוא אותו גם בהרים. הוא רב שנתי, שרוע וסבוך. העכנאי השרוע הוא בעל פריחה "מטפטפת" לאורך כל השנה: בכל חודש אפשר למצוא כמה פרחים על הצמח.
העכנאי גדל בכל החלק הצפוני של הארץ – מקו הכרמל וצפונה – אם כי אפשר למצוא אותם גם בהרי השומרון. הוא אוהב אדמות כבדות, מוצפות בחורף – והרבה פעמים יצמח בשולי דרכים – ששם הוא מקבל עודפי מים שניגרים מהכביש.
התמונות צולמו בכרמל, 24.4.2010 – ותודה מיוחדת לאחותי שעזרה לי להסיר כמה חוטי חשמל מיותרים…
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא! ואם אהבתם, אני אשמח אם תקליקו על MaxIt, פה למטה מצד שמאל.
פרחים, פרפרים וכל מיני 