יום הזכרון לשואה ולגבורה, תש"ע


נורית אסיה, נחל קטלב, 20.3.2010

יום הזיכרון לשואה שוב פה,
ואני – כתמיד – מוצפת במחשבות.
קשה לי עם יום השואה. אני מאד מבינה את מה שכתבה אמא של ילדה קוראת – גם אני נמנעת מלקרוא את הספורים, לראות את התכניות…
את השירים אני דווקא שומעת.
סבתא שלי אהבה שירים.


לטם מרווני, נחל קטלב, 20.3.2010

ביום הזכרון לשואה ולגבורה, אני תמיד חושבת על סבתא שלי. אמנם המשפחה שלי משופעת בקורבנות שואה וניצולי שואה מכל הכיוונים, אבל מכולם – סבתא היא המיוחדת לי.
סבתא שלי היתה הבת הצעירה למשפחה גדולה, עם אחים ואחיות רבים, שרובם כבר היו נשואים ובעלי משפחות. והיא היתה הניצולה היחידה ממשפחתה.
סבתא מעולם לא דברה על השואה. אני לא באמת יודעת מה עבר עליה, איפה היא היתה.
פעם אחת היא נפתחה מעט, וסיפרה על תלאותיה וסבלותיה – וגם זה בקיצור רב – לבן-דודי, שעשה עבודת שורשים.


רקפת מצויה, הר מירון, 3.4.2010

כי סבתא שלי יצאה מהתופת. היא לא היתה ניצולת שואה. היא שרדה. ואחרי שהיא שרדה, היתה לה האפשרות לבחור אם להגר לארה"ב, או לישראל. וסבתא אמרה – אני יהודיה. אני אלך למדינה שבה אני יכולה לחיות בכבוד כיהודיה – למדינה היהודית.


חרצית עטורה, כפר סבא, 11.4.2010

סבתא שלי היתה אישה נפלאה ומדהימה. כולם אהבו אותה. היתה לה טביעת עין מצוינת; היא תמיד ידעה מה לאמר ומה לעשות, כדי לשפר את המצב. להרגיע, להיטיב.


קוציץ סורי, הר הכרמל, 30.3.2010

ביום השואה אני חושבת על סבתא שלי. על אחיה הגדול, שלאחר מות אביהם (משחפת, במלחמת העולם הראשונה) איחד את המשפחה והיה אבא לילדיו – וגם לאחיו ואחיותיו הצעירים
על האחיינים והאחייניות הצעירים שנרצחו בטרם עת. על אמא שלה.
על האישה הצעירה שהיתה מהחכמות בְּעִירָהּ, והתקבלה (יחידה מכל היהודים!) ללמודי רוקחות (אסרו עליה ללמוד רפואה) – ואז, פתאום, נקטע החלום. נעצרו החיים – והתחיל התופת.


פשתה שעירה, הר הכרמל, 30.3.2010

סבתא שלי פתאום היתה אישה בת 30+, ולא היה לה כלום. לא משפחה, לא בית, לא חברים, לא חיים. והיא פגשה במחנה הפליטים פליט נוסף מהעיר שלה – סבא שלי – ויחד הם הקימו מחדש הכל. עלו למדינה הטריה, הקימו משפחה לתפארת, בנו ויצרו…
ובכל הזמן הזה, סבתא שלי שמרה על אופטימיות. זה מה שהחזיק אותה בחיים. שירים וריקודים. היא למדה עברית דרך השירים ברדיו (שאז עוד הקפידו על שפה והגיה).


צבעוני ההרים, נחל קטלב, 20.3.2010

לסבתא שלי, שאהבה פרחים עד הרגע האחרון, שנהנתה ממוזיקה טובה ואהבה לשיר – אני מקדישה את זר הפרחים הזה
אני אוהבת אותך סבתא, ותמיד אוהַב.

לא ידעתי איזה שיר לבחור כאן. היה לי ברור ששיר נדרש, ולא שיר עצוב. סבתא שלי אהבה שירים יפים ומלאי רגש, ואהבה זמרות ששרות בקול פעמונים. בחרתי לי שני שירים של זמרות שהיא אהבה, ואני מקדישה אותם לה ולכל המשפחה שלנו – המתים, החיים, העבר, ההווה והעתיד.