שמתם לב שכבר סוף מרץ? ומרוב ריצות במדבר הזנחתי קצת את יקירי הסחלבים!
ובכן, לא שכחתי אותם – והיום אני מציגה סחלב חביב ונפוץ למדי, ששמו בן-סחלב צריפי. הוא גדל בארץ לאורך כל שדרת ההר.
תואר השם הלטיני – pyramidalis – נובע מצורת הפרח, שהיא כמו פירמדה, או חרוט. זה בולט בעיקר בצמחים הצעירים – שלא כל הפרחים נפתחו –
לפי מה שכותב פרופ. אמוץ דפני באנציקלופדיה של החי והצומח, צ'ארלס דארווין חקר את בן-הסחלב וגילה שיש לו צוף.
רוב בני משפחת הסחלבים משתמשים בשיטות רמיה שונות על מנת לשכנע את החרקים להאביק אותם. כבר הצגתי פה כמה דבורניות, שנעזרות ברמיה מינית, וגם סחלבן – שגורם לחרקים לחשוב שהוא לטם מרווני (באמצעות ריח, ומראה האבקיות הצהובות שלו). רוב הסחלבים הם כאילה, מנצלים את החרקים סביבם – ולא נותנים תמורה.
לעומתם, בן-הסחלב הצריפי נותן תמורה לחרקים – יש לו צוף.
מצד שני, הוא גורם לחרקים להתאמץ. הצוף נמצא בדרבן – כלומר, רק פרפרים (שיש להם חדק ארוך) יכולים להנות ממנו; בנוסף לזה – הוא סמיך מאד. אז הם מתאמצים למצוץ אותו.
בזמן שהם שותים את הצוף – האבקיות (גופי האבקה של הפרח) יורדות ממקומן, ומודבקות אל החרק.
כשהם יעברו לפרח הבא – הם יאביקו אותו.
לסחלבים רבים יש שונות רבה בצבעים – אבל בן סחלב צריפי שומר בד"כ על גוון קבוע.
יחד עם זאת, אפשר למצוא גם פרטים בהירים מאד –
וגם פרטים שבהם פתאום בולט הצבע הלבן –
את התמונות פה צלמתי בחודשים מרץ-אפריל (בעיקר אפריל, הסחלב הזה הוא מהמאוחרים יותר) בשנים 2005-2010
בעיקר ביער יהדות ארה"ב (באיזור מערת הנטיפים) – בחניון אחד מאד חביב עלי. וגם בהר שמאי שבגליל העליון, ובנחל קטלב, ובנחל דולב – שניהם בהרי יהודה.
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!
פרחים, פרפרים וכל מיני 