רקפות לנילי

 
הבוקר נפטרה חמותי, ועברה – כך אנחנו מקווים – לעולם שכולו טוב.
חייה לא היו קלים, ובכל זאת היא הצליחה לגדל חמישה ילדים שהיום הם מבוגרים מוכשרים ומוצלחים. אני נשואה למוצלח ביותר, כמובן.
 

 
לנילי אני מקדישה זר רקפות, ולכל המשפחה – חיבוק חם ומנחם ממני, שעצובה יחד אתכם.
 
 
 
רציתי לכתוב עוד דברים, אבל אין לי מלים כרגע. אז אני פשוט אסיים פה את הרשימה, כי ככה הם חיינו – ולפעמים פשוט צריך להרפות, גם אם זה כואב.

מניפנית גלילית – Ptyodactylus puiseuxi

 
הידד!
ב- תקנו את הבאג, ואני חוזרת לעניינים!
 
אבל… קיץ. חם. הלחות פה זוועתית. כלום לא רוצה לפרוח…
אז אני מחפשת בעלי חיים. גם להם חם, והם מחפשים סלעים קרירים…
 
בטיול במירון בהר שפנים, לפני שנתיים לערך, ראינו זנב מציץ מהסלע:
(ולמי שתוהה, כן – זה היה טיול לחיפוש ניאוטינאה תמימה)
 

 
נעמדנו בשקט, והתחלנו להסתכל. בהתחלה הן חששו מאיתנו – אבל אז התחלנו לראות פרטים…
 

 
הרגלים המקסימות הללו, עם הכפתורים בקצות האצבעות הסגירו בפנינו את מי אנחנו רואים: מניפנית גלילית. לטאה ממשפחת השממיות, פעילת יום, שניתן למצוא בגליל, בגולן ובחרמון.
 
אחרי כמה זמן הצלחנו לראות את המניפנית כולה –

 
ובסך הכל פגשנו שלוש. לצערי לא הצלחתי לצלם את שלושתן בבת אחת… למרות כל, הן חששניות מעט.
 

 
הדוגמא על הגב של המניפנית – העיגולים הלבנים והשחורים – מקסימה בעיני. ובכלל, שממיות הן יצורים נחמדים (יש לי כמה מהן על הגג… אולי אני אנסה לצלם אותן ולהקדיש רשימה גם לשממית הבתים…)
 

 
גם בטיול למצודת נמרוד – השנה, 25.4.2009 ראיתי מניפנית גלילית: הפעם ראיתי רק אחת בודדה, והיא היתה מאד חששנית. היא ברחה לפני שיכולתי להסביר לה שאני לא אפגע בה… הספקתי לצלם תמונה אחת טובה.
 

 
פרט לתמונת המניפנית ממצודת נמרוד, כל התמונות צולמו בהר שפנים שבמירון, ממש ליד בית ג`אן, 27.4.2007
 

 
וסוף סוף אני שוב כותבת בשמחה:
 
מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא!
כדאי לכם! המניפנית ממש יפה!