יוני 2009 – פרחים, פרפרים וכל מיני

אנפית סוף – Ardeola ralloides

אני ממשיכה עם מיני-רשימות, עד שתתוקן בעית האלבומים.

התמונה שלי היום היא תמונה של אנפית סוף – זו אחת האנפות הקטנות ביותר – קטנות ממנה אנפית גמדית (שמגיעה לארץ, אך מאד נדירה) ואנפית מנגרובים (שניתן למצוא אותה במנגרובים בסיני).

בתעופה היא נראית לבנה – כי הכנפיים, הבטן והזנב שלה לבנים. השאר – חום-חולי.

היא עומדת ליד קבוצה של גומא הפפירוס שנשתל בבריכה כדי להוות (אחרי שיתרבה קצת…) מקום מסתור לעופות מקננים.

הבריכה הזו היא חלק מפרוייקט שמירה על מינים בוטניים של החולה באגמון, והצמח שמכסה את המים ונותן להם גוון מלוכלך הוא קרנן טבוע – צמח מים שגדל בארץ בחולה ובגולן. מקרוב הוא נראה נחמד.

צולם באגמון החולה, 25.6.2009

מוזמנים להקליק על התמונה על מנת לראותה בגודל מלא.

הציד

בטיול בחרמון, ראינו פרפר – זהו אחד ממיני הסטירית, אני לא בטוחה איזה – אני חושבת שסטירית ההרים.

תהינו למה הוא לא זז מהפרח – לא בורח מאיתנו, ויושב בפוזה מוזרה שכזו.

כשהתקרבנו – הבנו למה…

סרטביש הפרחים – עכביש – תפש את הפרפר, והוא טורף אותו…

אם תגדילו את התמונה, תוכלו לראות את רגליו של הסרטביש אוחזות בפרפר, וחלק מגופו מתחבא בתוך הפרח.

פיני אמיתי קרא לסרטביש "יפרוחית" – כי זהו עכביש הנוהג להסתתר בפרחים, אך השם לא התקבל. השם סרטביש הוא שילוב של סרטן+עכביש, כי גופו של העכביש מזכיר סרטן בצורתו.

יש לי כמה תמונות של הסצנה הזו, אבל אני אציג רק אחת כרגע – עד שיתוקנו הבעיות בתפוז.

צולם בחרמון, הר חבושית, 20.6.2009

ניתן להקליק על התמונה על מנת לראותה בגודל מלא.

נחל שניר

רבותי, חם. הגיע הקיץ.

הלחות של אוגוסט כבר מזכירה לנו את קיומה, ואני רוצה משהו קריר יותר…

יצאנו ביום חמישי להשתלמות רת"ם בעמק החולה, וכיון שהיה לנו חם מאד – ירדנו לנחל שניר, הוא החצבאני – אחד ממקורות הירדן.

תפוז עדיין מרגיזים אותי – ואני צריכה לעבוד כפול בשביל שאפשר יהיה להגדיל את התמונות.

קבלו כמה תמונות קרירות, להרגעת מצב הרוח…

קנה מצוי והשתקפות שלו בבריכה בחצבאני –

בריכת הנופר הצהוב, שעדיין לא פורח

השרך מסביב למפלים הוא שערות שולמית – השרך הנפוץ ביותר בארץ.

כל התמונות צולמו בנחל שניר, הוא החצבאני, ב25.6.2009

מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.

מוזמנים להצטרף אלי בקריאה לתפוז שיחזירו את אפשרות ההגדלה בצורה נוחה יותר לכותב הבלוג!!!

קערורית נאדית – Scutellaria utriculata

אני ממשיכה עם פרחי החרמון.

הפרח שלי היום הוא פרח חמוד להפליא. המקבצים שלו הזכירו לנו דובונים חמודים, רכים כאילה.

השם שבחרו לו, לעומת זאת… המממ….

לפרח שלי קוראים קערורית נֹאדית.

מייק ליבנה כותב עליו בספר "פרחים במרומי החרמון" כך:

" הפרח שפתני, צינורו ארוך מאד ומשווה לו חזות של ג`ירף."

וגם:

"הגביע דמוי קערה, ובהבשילו הוא מתנפח כנאד, נישא ברוח ומפיץ את הזרעים הכלואים בו. "

אני כבר רואה את כל מי שקורא את זה צוחק לו וחושב על נאדים נישאים ברוח………

בספר "בין שלגי החרמון", אבי שמידע כותב על הקערורית: "המיוחד בפרח זה הוא הגביע, המזכיר את פיה הרחב של הצפרדע."

הסתכלתי קצת על התמונות של הקערורית. לדעתי הפרח המוארך בכלל מזכיר יען – ולא ג`ירפה, ואילו motior טוען שהקערוריות של הקערורית מזכירות לו צדפות.

אז הוספתי כאן סקר קטן, ואתם מוזמנים לבחור – וגם להגיב ולספר לי: איזו חיה מזכירה לכם הקערורית? דובון שמנמן? ג`ירפה? צפרדע? יען או צדפה? ואולי בכלל משהו אחר? אני אשמח לדעת…

התמונות צולמו בחרמון, בתאריכים 20.6.2008 ו-21.6.2009

בגלל שינויים לרעה בתפוז, אי אפשר להקליק על התמונות על מנת להגדיל אותן. סידרתי את זה ידנית בתמונה הראשונה, אך זה מעיק למדי.

לכן, אפשר להקליק על התמונה הראשונה, את האחרות אפשר לראות באלבום הפרחים השפתניים שלי.

חמשן נדיר – Potentilla geranioides

כאמור, בשבת טיילנו בחרמון, ובאחת הדולינות^*פתאום ראינו מרבד קטן של פרחים צהובים – ממש בגובה אפסי, צמודי-קרקע.

מיד התכופפנו לבדוק אותם מקרוב –

חמישה עלי כותרת, והם מסוגננים ומעוצבים –

ומזכירים מישהו… את מי?

לנו זה הזכיר קצת פרח של תות שדה, או אולי ורד.

ואכן, הפרח הזה הוא בן משפחה של הורד ותות השדה – הוא ממשפחת הורדניים, ושמו חמשן נדיר.

נדיר – כי הוא באמת נדיר. חמשן – כי העלים שלו מחולקים לחמש אונות.

החמשן פורח עכשיו (יוני-יולי) בחרמון, בתוך דולינות, קצת אחרי שהשלג נמס – ובגובה רב. ברום של 1900 מטר ומעלה.

לחמשן הנדיר מהחרמון יש קרוב אחד – חמשן זוחל – שפורח גם הוא בחרמון, אך גם בנקודה אחת ויחידה בגליל העליון: במערת פער ליד סאסא. זהו צמח נדיר מאד ובסכנת הכחדה. אני עוד לא זכיתי לראות אותו פורח, רק ראיתי את העלים של הצמח.

^*דולינה – עמק קארסטי שנוצר לאחר שהמים (מי שלגים שהפשירו) חלחלו לתוך האדמה, המסו את הסלע ויצרו מערה – המערה הורחבה עד שתקרתה קרסה, ונוצר עמק או מכתש.

כל התמונות צולמו בחרמון, בהר חבושית, רום של כ-1900 מטר, בשולי דולינה, בתאריכים

21.6.2008

20.6.2009

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.

אהבתם? הקליקו על Maxit !!

העריר והדבורים – Eremurus spectabilis

יש לי עוד המון תמונות ערירים, ועוד מה לספר עליהם – אז בהנאה!

(ערירים מעל עמק בולען, הכבשים בעמק הן של רועים ממג`דל שמס)

העריר פורח מלמטה כלפי מעלה. קוראים לזה סדר אָקְרוֹפֶּטָלִי.(כבר ספרתי פה על סחלב הגליל, שפורח מלמעלה למטה – וזה סדר בָּסִיפֶּטָלִי)

כלומר, קודם פורחים הפרחים התחתונים, וכל יום – מחזור הפריחה עולה למעלה. כך מתנהגים גם החצב, בן-חצב יקינתוני, ועוד רבים.

הנה, למשל, עריר צעיר שרובו עדיין בניצנים:

ולעומתו, העריר הבא כבר בסוף הפריחה – יש עוד מעט ניצנים, והפרחים התחתונים כבר נבלו:

כאשר חקרו את פרחי העריר, גילו דבר מדהים: הפרחים הפורחים אינם מכילים כלל צוף! הם משמשים רק כדגל ו"מזמינים" את הדבורים לבוא אליהם.

body {padding:0px;margin:0px;}

כלומר, ביום-יומיים הראשונים לפריחה, יש פרחים – אך עוד אין כלל צוף.

רק כאשר הפרח נובל – מתפתח בו צוף!

דבורי הבר החכמות לומדות את זה, ויודעות להגיע אל הפרחים הנבולים. הן יודעות לדלג על הפרחים היפים שבשיא פריחתם.

וזה באמת מרשים, לראות שכל הדבורים יודעות לרדת אל הפרחים הנבולים. על הפרחים העליונים ראינו רק זבובים, שבאו – עצרו לרגע – והמשיכו לדרכם.

לעומת זאת, אל הפרחים הנבולים הִגיעו דבורים ממינים שונים.

כל התמונות צולמו בחרמון – איזורי גבעות הקרב והר חבושית, בתאריכים

2.5.2008

21.5.2009

30.5.2009

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא!

אהבתם? הקישו maxit !!! תודה!

ע נ נ ת והפרחים

(חרצית עטורה, אחו בנימינה, 4.2008)

בתגובה לרשימה על ורד הכלב, נשאלתי מאיפה הידע שלי בפרחים.

כיון ששאלו אותי את השאלה הזו כבר כמה פעמים, החלטתי לנסות לענות עליה.

(כלנית מצויה, נחל גרר, 15.2.2007)

תמיד אהבתי פרחים, תמיד הכרתי פרחים נפוצים בסביבתי (גדלתי בחיפה, בכרמל) , תמיד שמתי לב אליהם.

אחד המשחקים החביבים עלי כילדה היה "רביעיות פרחי ארצנו" – ושם היו 40 מיני הפרחים הראשונים שידעתי לזהות.

אני זוכרת פיקניק אחד (בשבתות היינו יוצאים לכרמל עם חברים, לפיקניק) שבו יצאתי לסיבוב קצר, לא רחוק מהמקום בו כולם ישבו – וחזרתי בהתרגשות אל אמא שלי: "בואי תראי! מצאתי סחלבן החורש!" – בכלל לא ידעתי שהוא פורח בסביבה, ואת ההתרגשות שאחזה בי (וכמובן, הקלפים היו איתי – אז יכולתי גם לשלוף אותם ולהשוות!) – אני זוכרת עד היום. – כבר אז התפעלתי מהסחלבים!

(סחלבן החורש, 31.3.2007, חורבת רקית, כרמל)

אמא שלי היתה מדריכה בחברה להגנת הטבע, וממנה קבלתי בסיס רחב ואיתן של הכרת הצומח, איתור פרחים, הבדלה בין משפחות של פרחים – לא כל המשפחות, אבל יש פרחים שאני יכולה לשייך למשפחה הנכונה גם אם אני לא מכירה את הפרח ומעולם לא ראיתי אותו.

אגב, זה לדעתי יתרון של מדריך פרחים המחולק לפי משפחות (כלומר, סיסטמתי) ולא לפי צבעים – לומדים לזהות את מאפייני המשפחה, ולא מסתפקים בצבע של הפרח, שפעמים רבות לא מאפיין את הפרח ( למשל, לכלנית יש כמה צבעים). לי, לפחות, גישת זיהוי המשפחה עזרה לזכור טוב יותר את שמות הפרחים.

(זנב ארנבת ביצני, 31.3.2007, חורשת הסרג`נטים, יער נתניה)

בתיכון בחרתי ללמוד גיאוגרפיה ולא ביולוגיה, אבל לקראת הבגרויות – כל כיתת הביולוגיה היתה מביאה אלי פרחים שונים כדי שאני אספר להם מה שמו של הפרח, והם היו עושים את תהליך ההגדרה הפוך…

המשפחה שלי תמיד אהבה לטייל, וסופי שבוע רבים עברו עלי בטיולים שונים בארץ. יש מקומות שהפכו להיות מאד אהובים עלי – בינהם, שביל פסגה במירון, חורבת רקית, חניון האגם ומצוק הארבעים בכרמל.

(סחלב אנטולי, 6.4.2007, הר שפנים – רכס המירון)

אחר כך בכלל שיניתי כיוון: למדתי מחשבים, גם בצבא (ממר"ם) וגם באוניברסיטה. המשכתי לטייל ולפגוש פרחים, אבל הקשר העיקרי שלי עם עולם הבוטניקה התמצה בזה שהייתי בודקת תרגילים בקורס מתמטיקה לביולוגים…

ואז, יום אחד טיילנו באחו בנימינה – ופגשתי שם פרח שלא הכרתי. ולא ידעתי גם לשייך למשפחה. ניסיתי לחפש אותו בספר שלי – "צמחי ישראל בתמונות" – ולא מצאתי.

אז התחלתי לחפש ברשת.

ומצאתי את פורום שמירת טבע – שם אנשים שאלו שאלות על פרחים וקבלו תשובות! אנשים ידעו לזהות פרח מתמונה כללית לא ממוקדת!

אז ניסיתי.

נרשמתי לאתר – ובחרתי לעצמי שם שהולם אותי: ענֶנֶת. אני אוהבת חורף ועננים, ובנוסף – יש שיר ילדים חביב מאד, שכתב שמואל בס:

מעל לביתנו, על הר הכרמל

ענן ועננת יצאו לטייל

לבן מעילו הוא רקום בשוליו

והיא במגבעת – שוליה זהב

מעל לביתנו על הר הכרמל

ענן ועננת יצאו לטייל,
יפה תוך התכלת יפה כה לצעוד,
ללכת, ללכת ולא לעמוד.

בתמונה: ענן ועננת – וכל החמולה – כפי שצולמו בכרם שלום, 15.3.2007

בפורום שמירת טבע פתחתי הודעה. מצלמה דיגיטלית – עוד לא היתה לי, אז כתבתי תיאור כללי של הפרח – ותוך זמן קצר קבלתי תשובה!

הפרח היה פרח שקוראי הקבועים מכירים כבר – פשתה צרת עלים.

(פשתה צרת עלים, 17.4.2009, הר מירון)

מאז הפכתי להיות קוראת קבועה בפורום – ואחר כך גם משתתפת פעילה. התפעלתי מהידע ומהאהבה של אנשים לטבע. למדתי הרבה על נושאים רבים – גם בוטניקה, גם זואולוגיה וגם על הגנת הסביבה.

(רצועית הגליל, 22.5.2004, סיבוב הסחלבים במירון)

התחלתי לטייל בעקבות המלצות ואתגרים של חברי הפורום, ולמדתי להכיר עוד ועוד פרחים. התחלתי גם לקנות עוד ספרים על בוטניקה וטיולים – יש לי כיום ספריה מכובדת למדי – כולל, כמובן, ספר הסחלבים של אסף שיפמן! מאז, אני פותחת ספרים וקוראת על הצמחים שמעניינים אותי, משווה מקורות ודיעות, ומגיעה גם למסקנות פרטיות…

חלק ממדפי הספרים שלי…

השלב האחרון מבחינתי היה הצטרפות באופן פעיל לסיורי רת"ם ולאתר הפלורה הישראלי. כאן למדתי להכיר את האנשים שמקצועם הוא בוטניקה. למדתי לשים לב גם למה שהם מכנים "פרחי נשמה" – פרחים שהם כל כך קטנים, ולכן תשים לב אליהם רק אם יש לך נשמה של בוטנאי… (או לחילופין – פרחים שנשמתך יוצאת עד שאתה מוצא אותם!)

הכרתי גם רבים מאנשי פורום שמירת טבע – חובבי טבע ואנשי טבע, והתחלתי לטייל איתם גם באופן פרטי – וללמוד מהם הרבה.

(רב-פרי בשרני – ממשפחת הציפורניים – צמח נשמה בגודל 1-2 מ"מ. 21.2.2008, ליד ניצנים)

ומה הלאה? עדיין יש פרחים רבים בארץ שטרם פגשתי ואני מאד רוצה לראות – למשל, צבעוני ססגוני וריבס המדבר – אני מקווה שאצליח לראות אותם בקרוב, ואני מבטיחה לדווח על כך.

מעבר לזה, יש עולמות בלתי ידועים (לי) מעבר לגבול – התכנון שלי לעתיד היותר רחוק, הוא לצאת לטיולי פרחים (ובעיקר סחלבים) בארצות אחרות – כמו קפריסין, תורכיה ואף רחוק יותר (מי אמר ניו זילנד?)

ולסיום – שיר שממש מתבקש פה –

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא

וחוץ מזה, היום יום הולדת לפול מקרטני!

תוספת, 15.9.2010:

n o g a m o o n מצאה עבורי את השיר, לקחה והוסיפה לו תמונות שלי, ויצרה את הסרטון המקסים הבא:

עריר הלבנון – Eremurus spectabilis

בטיולי בחודש מאי, עלינו לטייל בחרמון הגבוה. בין שאר הפרחים המיוחדים שפגשנו שם – ראינו גם פרחים גבוהים – עמודי תפרחת מרשימים.

ברגע הראשון אמרנו שהם מזכירים לנו חצבים. כשהתקרבנו, ראינו שהפרח מזכיר לנו את פרח העירית.

דומה… אבל שונה. זהו עריר הלבנון. גבוה כמו חצב, דומה לעירית, ואולי גם לעריוני.
הוא בן משפחתם – משפחת השושניים. בארצנו הוא גדל רק בחרמון, אבל בעולם הוא גדל גם בטורקיה ואירן, ואפילו בהרי אדום בירדן יש ערירי לבנון.

השם של העריר בעייתי בעיני. ממציאי השם חיפשו שם שיזכיר את העירית – ואת העריוני, שכן מבחינה סיסטמתית-בוטנית, העריר הוא בין העירית לעריוני. יש מינים אחרים של עריר באירן ובטורקיה שבהם הפרח דומה יותר לעריוני.

אבל השם תמיד מזכיר לי את שירה של רחל המשוררת –
"קטן הוא, ודל הוא חדרי,
ואני בו שרוי ערירי…."

ובעצם השם כלל לא הולם, כי העריר אינו ערירי כלל! לרוב הוא פורח במקבצים גדולים, המוני ערירים יחדיו. כמו בתמונה הראשונה, וכמו כאן:

כל התמונות צולמו בחרמון – איזורי גבעות הקרב והר חבושית, בתאריכים:
2.5.2008
21.5.2009
30.5.2009

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא!

סנונית הרפתות – Hirundo rustica

בסוף השבוע האחרון התארחנו בקצרין.

המשפחה שארחה אותנו עשתה זאת מכל הלב, וכיד המלך – וכולנו יצאנו נפעמים ואסירי תודה.

אבל… הסתבר לנו שאנחנו לא האורחים היחידים בבית!

במרפסת הבית, סנוניות בנו קן – ולפני יומיים בקעו שם גוזלים!

לפי הכתוב באנציקלופדיה של החי והצומח, הנקבה דוגרת על הביצים כשבועיים, ואז בוקעים הגוזלים: סומים וערומים. ובהחלט אפשר לראות שהשניים הללו (ראיתי בברור שלושה גוזלים בקן, לצלם הצלחתי רק שניים) – הם עצומי עיניים וקרחים ומצחיקים…

התפעלנו מאד מהקן, הבנוי בוץ ומחוזק היטב למנורה של המרפסת. קראתי באנציקלופדיה, שהעיניים שלהם נפקחות בגיל 4-5 ימים. הגוזלים "שלנו" עוד צעירים…

קראנו עוד באנציקלופדיה, ששני ההורים מלעיטים את הגוזלים במזון ברוב שעות היום, אז ארבנו להורים, ואכן הסבלנות השתלמה: ההורים באו להאכיל את הגוזלים!

הגוזלים מיד פערו פיות – "לי! לי! אני רעב! תנו לי! אוכל! לי! לי! לי!" – זה תמיד מצחיק אותי, הפוזה הזו. וכיון שכרגע הם עוורים, הם אפילו לא יודעים לכוון לכיוון ההורה שלהם (אני לא יודעת אם זהו האב או שזוהי האם…)

הגוזלים יפרחו מהקן כשיהיו בני שלושה שבועות לערך.

כל התמונות צולמו בקצרין, 12.6.2009

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.

הרשומה הזו מוקדשת באהבה ליובל בן השלוש וחצי, ולכל משפחתו הנחמדה!

ו…אם אהבתם – הקליקו maxit !!! תודה!

ביקורת ספר: מדריכי טבע בסדרת "טבע ישראלי"

אני אפתח בגילוי נאות. נועם קירשנבאום – העורך, היוזם, המפיק והמו"ל של סדרת "טבע ישראלי" – הוא ידיד טוב שלי, ואני מלווה את הסדרה מההתחלה. אפילו שלחתי לו תמונות – כלומר, יש גם כמה איורים שנעשו על פי תמונות שלי. נועם לא בקש ממני לכתוב ביקורת – זו יוזמה שלי.

ועכשיו להמלצות. אם אתם מומחים שמחפשים צמחים נדירים, ציפורים אקזוטיות או מרגישים צורך להבדיל בין כל מיני הנברנים או הכחלילים שקיימים בארץ – הסדרה הזו היא ממש לא בשבילכם.

מצד שני, אם אתם מטיילים מזדמנים, שמכירים כלנית וסביון ובולבול ושחרור, אבל לא זוכרים איך קוראים לציפור הזאת, נו, עם השחור על הראש –

ירגזי מצוי – תל אביב, 18.3.2007 – נמצא ליד הבית, ארכו 14 ס"מ, יציב בארצנו (כלומר, אינו נודד)

או לפרפר השחור-כתום שהרגע עף מולכם –

נמפית הסרפד – תל אביב, 18.3.2007 – ניכרת בפסים כתומים על רקע שחור קטיפתי. פרפר נודד בעל מעוף מהיר.

או רוצים לדעת מיהו הנברן החמוד שברח מכם בטיול במצדה –

קוצן זהוב – מצדה, 15.4.2009 – שערות גבו קוצניות וצבען חום-זהוב, אוזניו וכפות רגליו שחורות. פעיל בשעות הקרירות ביום, בצל סלעים. תפוצה: בנגב ובמדבר יהודה

… ודווקא הייתם רוצים לדעת – הסדרה הזו היא בדיוק בשבילכם.

אם אתם רוכבים על אופניים או מטיילים ברגל, ורוצים מדריך שיהיה קל על הגב ונוח לשלוף – הסדרה הזו היא בשבילכם.

סדרת "טבע ישראלי" היא סדרת דפדפות מתקפלות קטנות, שמציגות איורים ומידע על ערכי טבע בולטים בארץ. כל דפדפת מתרכזת בנושא אחד – פרחי בר, עצים ושיחים, חיות בר, ציפורים, זוחלים ודוחיים, פרפרים – ולא, היא לא מכסה את כל המגוון הביולוגי בארץ – אבל היא כן מכסה את הנפוצים והבולטים.

לכל צמח או בעל חיים שמוזכר יש איור, והסבר – פרטים רלוונטיים לעזרה בזיהוי.

ההסבר קצר, ממצה ונועם מקפיד על דיוק. כל דפדפת נעשית בשיתוף עם מומחים מהתחום – הגר לשנר מהאוניברסיטה העברית בתחום הבוטניקה,ד"ר יוסי לשם מאוניברסיטת ת"א בתחום הציפורים, בעז שחם מהמרכז לזוחלים – בתחום הזוחלים, וד"ר בני שלמון בתחום חיות הבר.

המאיירים הם מאיירי טבע ידועים בתחום – כמו טוביה קורץ – והאיורים ברורים ונוחים לזיהוי.

לטאה זריזה – 16.5.2009, נחל כלח, כרמל – לצדי גופה פס כהה, גחונה ירוק, גרונם של הזכרים המצויים במרכז הארץ כחול-ירקרק. נפוצה גם באיזורים טבעיים וגם בישובים.

נועם משתדל להקנות ערך מוסף למדריכים שלו – ובעיני זה מאד מוצא חן.

במדריך הזוחלים, למשל, מופיעות הוראות של התנהגות ועזרה ראשונית בעת הכשת נחש. כשנחש מכיש – בדרך כלל, פשוט מהלחץ – נוטים לשכוח מה לעשות. ההוראות הפשוטות שכתובות בשפה ברורה – עוזרות להרגע ולשמור על הגיון.

עקבה של יחמור פרסי – 13.1.2007, נחל מערה, ליד נס הרים – אורכה 8 ס"מ. הזכר מצמח באביב ובקיץ קרנים גדולות ומסועפות. לנקבה אין קרניים. הנקבות הראשונות שהובאו לגרעין הרביה הגיעו בטיסה הישירה האחרונה מאיראן לישראל.

על מדריך חיות הבר מופיע סרגל (בסנטימטרים); וליד כל חיה מופיעה דוגמת טביעת הרגל שלה, וכתוב הגודל. לנו זה עזר מאד לפני כמה שנים, כשטיילנו בנחל מערה ומצאנו עקבת פרסה. לא היינו בטוחים אם זו עקבת צבי או יחמור – אך לאחר שבדקנו במגדיר ומדדנו את אורך הטביעה – ידענו שזהו יחמור.

עולש מצוי – 3.4.2009, ליד צומת הגומא – הפרחים הצמודים לגבעול נפתחים בבוקר ונסגרים לקראת הצהרים.

מדריך הפרפרים מציג פרפרים בגודלם הטבעי – וזה מאד מקל להבדיל בין מינים קרובים בצבעם ובצורתם.

נועם עובד עכשיו על מדריך של צמחי תבלין ומאכל – ואני כבר מחכה לראות איך זה ייראה.

פתילת המדבר הגדולה -ליד מצדה, 15.4.2009 – הגזע מכוסה קליפה בהירה, דמוית שעם. כל חלקי הצמח מכילים נוזל חלבי רעיל. העלים גדולים מאד, חובקים את הגבעול בבסיסם ומעט בשרניים. הפרי גדול וחלול. הזרעים בעלי קווצות שיער, שמשו בעבר להכנת פתילות למנורת שמן.

לסיכום: דפדפות נוחות ויעילות, שמכילות מידע מתומצת ומרוכז, ומקלות על איתור וזיהוי של צמחים ובעלי חיים שאנחנו פוגשים מסביבנו. אני ממליצה בחום.

הקטעים בשחור הם ציטוטים מתוך המדריכים השונים. את תמונות המדריכים קבלתי מנועם, שאר התמונות הן כמובן שלי – צמחים ובעלי חיים שנתקלתי בהם בטיולי, וכולם מופיעים במדריכים השונים.
כתמיד, מוזמנים להקליק עליהן ולהקיש F11 כל מנת לראותן בגודל מלא.

סדרת מדריכי "טבע ישראלי" – 29 שקלים למדריך, יש גם קופסאות שכוללות מקבץ ביחד.

נועם מוסר שבשבוע הספר בת"א המדריכים נמכרים במבצע – קונים שניים ומקבלים שניים נוספים חינם.

להשיג בחנויות הספרים,חנויות למטיילים ובשמורות הטבע.
עורך ומפיק: נועם קירשנבאום.
הוצאה לאור: "טבע ישראלי"
לפרטים נוספים: talituly@zahav.net.il

אהבתם? הקליקו על maxit !!! תודה!

ביקורת ספר: מדריך העצים בישראל לילדים ולנוער

קיבלתי מתפוז – פורום שמירת טבע – את "מדריך העצים בישראל לילדים ולנוער" מאת ישראל גלון ויונה זילברמן (בהוצאת מודן) ובתמורה אני אמורה לכתוב עליו ביקורת. פרסמתי את הביקורת בפורום, ולכבוד שבוע הספר – החלטתי לפרסם אותה גם פה.

הדבר הראשון ששמתי לב אליו בעקבות עיון בספר הוא… שאין לי מספיק צלומי עצים. אז את זה לקחתי לתשומת לבי, ואני אשתדל לצלם גם עצים!

הספר מחולק לארבע קטגוריות, או פרקים – עצי בר, עצי תרבות, עצי פרי ודקלים (?).
החלוקה כבר מהווה בעיה מכיוון שאין אינדקס אחד שבאמצעותו ניתן לאתר עץ אם שמו כבר ידוע לך – אלא יש לחפשו בארבעת האינדקסים.

(ברושים, חיפה, 6.6.2009)

החלוקה בין ארבעת הפרקים לא תמיד ברורה – לדוגמא ברוש – מופיע כעץ בר, למרות שרוב עצי הברוש שתפגשו בארץ יהיו נטועים; ולעומתו – עוזרר קוצני מופיע כעץ פרי. נכון, יש לו פירות טעימים, אך אני עדיין לא נתקלתי בעוזרר קוצני שאינו בר…

החלוקה למשפחות גם היא אינה ברורה –

הסיסם ההודי (שידוע לי כעץ פרפרני) מופיע כבן למשפחת "קטניתיים (פרפרניים)" ,

(סיסם הודי, נחל זרד, ממלכת ירדן, 8.5.2008)

החרוב מופיע בספר כבן למשפחת "קטניתיים (כליליים)" – החרוב שייך למשפחת הקסאלפיניים, ויש המתרגמים את השם הזה ל"כליליים".

(ענפיו של החרוב הזקן בשמורת ביתן אהרון, 5.11.2005)

כליל החורש משוייך למשפחת "כליליים" ופרקינסוניה שיכנית כתובה במשפחת "כליליים (קסאלפיניים)". למיטב ידיעתי, שניהם שייכים למשפחת הקסאלפיניים.

לי זה נראה מאוד מבלבל.

(אלון התבור הגדול של שמורת קדימה, 8.2.2006)

ואם זה לא מספיק, מצאתי בספר כמה אי דיוקים – לדוגמא – על כליל החורש כתוב שמוצאו "מזרח אמריקה הצפונית" אך ככל הידוע לי (ובדקתי באנציקלופדיה של החי והצומח) מוצאו ממזרח הים התיכון,

(ענף פורח של כליל החורש, פארק קנדה, 1.1.2005)

הפרי של עוזרר קוצני הוא צהוב אך בתמונת פריו מופיע פרי אדום של עוזרר אדום.

(לא מצאתי בין התמונות שלי צילום של עוזרר קוצני או עוזרר אדום… אז הנה כרכום גייארדו, וליידו פירות ועלים יבשים של עוזרר קוצני, מעמק מן בחרמון, 7.11.2008)

אם רוצים לזהות עץ בלתי מוכר עפ"י הספר, אין דרך מובנית לכך (לדוגמא – עפ"י גובה, נוף העץ או צורת העלה) אלא צריך לדפדף בין כל העצים בתקווה למצוא את הנכון.

בצד החיובי – ההקדמה מצוינת. ההסברים והאיורים ברורים וטובים. קיים מידע רב מעניין על עצים שונים שנועד לעורר את עניין הילדים. השפה ברורה ובהירה, יש הסברים לכל המושגים הבוטניים ובהחלט אפשר ללמוד מהספר.

לכל עץ מופיעה תמונה כללית ועוד מספר תמונות קטנות של עלים, פרחים ופירות – העוזרות לזהות את העץ.

הבת שלי (בת 10) הגדירה את הספר כ"נחמד" והבן שלי (בן 8 ) כ-"ככה-ככה".

לסיכום: ספר נחמד אבל בהחלט לא חובה בכל בית. ומאד חבל לי שלא דואגים לדייק במידע.

ערידת הביצות – Samolus valerandi

הקיץ מתחיל, ורוב הפרחים כבר נבלו מזמן. מי שמחפש פריחה עכשיו – צריך ללכת אל הנחלים, הביצות ומאגרי המים.

שם עכשיו עונת הפריחה בשיאה.

הפרח שלי היום הוא פרח קטן מאד עם ייחוס גדול. היחוס – כלומר, המשפחה שלו היא משפחת הרקפתיים. תסכימו איתי שלהשתייך למשפחה של הרקפת – זה ייחוס

(גם אם לא לוקחים בחשבון שהרקפת היא הפרח הלאומי שלנו ושל עוד כמה ממדינות אגן הים התיכון…)

אבל בניגוד לרקפות המרשימות, הפרח הזה הוא קטן – ממש פיצקלה. זוהי ערידת הביצות.

זהו צמח קטן (קוטר הפרח – 3 מ"מ בערך), רב שנתי, שגדל במעיינות, ביצות וגדות נחלים.

אבל… את רוב הביצות ייבשנו, המים מהנחלים נלקחים לשתיה, ובמקומם מוזרם ביוב… ובקיצור – מצבם של נופי המים המעטים של ישראל הוא בכי רע.

ובעקבות זאת – אני די בטוחה שלא פגשתם הרבה ערידות…

אני באמת לא מבינה איך המדינה שלנו – שמיָצאת ידע וטכנולוגיה לכל מיני מקומות בעולם, שעוזרת למדינות יבשות – לא השכילה עדיין להשתמש בידע שלה ולבנות מתקני התפלת מים. למה להמשיך לשאוב מהכנרת המתייבשת, לייבש את הנחלים ומעט שלוליות המים שיש לנו – במקום להשקיע בצורה חכמה במתקן שיפתור את הבעיות הללו לטווח אורך?!

ובתגובה להערה שקבלתי: אני יודעת שאין פתרונות קסמים, והתפלת מים יש לה מחיר.

מתקני התפלת מים דורשים שטח, אנרגיה ומציאת פתרון למלחים המוצאים מהמים המלוחים. (לא, לשפוך את המלחים בחזרה לים איננו פתרון!!!)

אבל את הים לצערי אנחנו מזהמים גם עכשיו, ואני מאמינה שאם למדינה שלנו זה היה חשוב, היו מוצאים דרך לבנות מתקני התפלת מים וגם לפתור את הבעיות שההתפלה יוצרת. הפתרון של אי-עשייה הוא לא פתרון. סתם התעלמות.

אני פגשתי את הערידה בשני מקומות – בנחל זרד (הוא ואדי חסה) שבממלכת ירדן, ובשמורת עין אפק ליד קרית ביאליק.

בשמורת עין אפק הקימו גן בוטני קטן שיכלול את כל צמחית נחל נעמן (עין אפק היא ממקורות נחל הנעמן, שנשפך לים בעכו). שם פגשתי את הערידה – גם בגן וגם בשמורה עצמה.

את הערידה צלמתי:

בנחל זרד שבירדן, 8.5.2008

ובשמורת עין אפק – 12.6.2008 וגם 6.6.2009

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא!

ועוד הערה, לפני הסוף –

בשנה שעברה, סיפרתי כאן על הנימפיאה התכולה, ועל סיפור הצלתה והחזרתה לטבע בשמורת עין אפק. השנה ביקרנו שוב בשמורה. הלכנו להסתכל על בריכת הנימפאות – וזו פשוט חגיגה.

הבריכה כולה פורחת! תראו בעצמכם איזה יופי:

ו…אם אהבתם – הקישו Maxit!

ורד הכלב – Rosa canina

בתחילת השבוע הצגתי כאן תמונות של ורד צידוני – שהוא ורד נדיר ובסכנת הכחדה.

היום אני מציגה ורד אחר – ורד הכלב.

השם "ורד הכלב" הוא תרגום מדויק של השם הלטיני – canina. אם תסעו לכם בכבישי הגליל העליון – באיזור חורפייש, סאסא, פקיעין, ג`יש, וסביבותיהם – תוכלו לראות את שיחי הורדים פורחים בצידי הדרך.

בניגוד לורד הצידוני, שפרחיו לבנים-צחורים – ורד הכלב הוא ורדרד.

כלומר, ורדרד כשהוא צעיר. הניצן ממש ורוד

הפרח הצעיר ורדרד, וככל שהוא "מזדקן" (במונחים של פרח ורד, יומיים זה כבר זקן למדי) – הוא מלבין.

באנציקלופדיה של החי והצומח קראתי פרט מעניין למדי – השם ורד הוא שם ותיק, מתקופת המשנה. מקורו כנראה פרסי – ומהשם הזה נגזר שם הצבע הורוד.

כלומר הורד אינו ורד כי הוא ורוד, אלא הורוד הוא ורוד, כי הוא כמו הורד!

הרבה מבלבלים בין הורד לשושנה. זהו אינו בלבול חדש, אלא בלבול עתיק יומין, ששורשיו כבר בתקופת המדרש.

אז בואו נעשה כאן קצת סדר:

לשושנה – ולשושן – קוראים כך כי יש להם ששה עלי כותרת.

לורד הבר יש תמיד חמישה. לורדים תרבותיים – יש כמה שכבות, ולכן יש הרבה יותר עלי כותרת.

בחנויות הפרחים אנחנו קונים בד"כ ורדים ולא שושנים! ואם שאלתם – אני אוהבת את הצהובים והכתומים, ובמיוחד את הבורדו הכהים-הקטיפתיים ארוכי הגבעול. (אגב, למי שרוצה – אני מוכנה לתת במסר את הכתובת למשלוח הפרחים

)

כשהייתי ילדה, אני זוכרת שבחניון האגם בכרמל היה שיח אחד של ורד הכלב שהיינו מבקרים כל פעם. לצערי, מאז הוא נעלם משם – כבר הרבה שנים שלא פגשתי ורד בר בכרמל.

בארץ גדלים שלושה מיני ורדים:

ורד הכלב – נפוץ בגליל, נמצא גם בהרי יהודה

ורד צידוני – נדיר ובסכנת הכחדה, גדל במקווי מים ועל גדות נחלים.

ורד דביק – גדל בחרמון הגבוה (אני פגשתי אותו בגובה 2 ק"מ בערך) – וענפיו דביקים.

התמונות שכאן צולמו בגליל העליון בתאריכים

29.4.2005

23.5.2007

2.5.2008

2.5.2009

בגליל העליון – בעיקר בגוש הרי מירון

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא!

ובעקבות הצעתה של ציפורן חתול: הרשימה הזו מוקדשת באהבה רבה לורד ונטע, שתי אחיות מתוקות ומקסימות – וגם להורים הנפלאים שלהן!

אהבתם? הקליקו על Maxit !!

קצח הצפורן – Garidella unguicularis

היום אני מציגה בפניכם פרח מוזר.

אתם מצליחים להבין משהו מהפרח הזה? עלי הכותרת שלו מחוברים לפרח ב"עמודים", ויוצרים מעין סוכה מעל לאבקנים.

הנה ה"סוכה" במבט על:

איזה פרח מוזר…

זהו קצח הצפורן. פרח עדין – גובה הצמח יכול להיות גם 50 ס"מ, אבל הפרח קטן מאד – 1-1.5 ס"מ בלבד.

רגע אחד, קצח?!?!

כבר הצגתי פה בבלוג שני מיני קצח: קצח השדה, וקצח ריסני. האחד הזה לא דומה להם, וחוץ מזה – השם הלטיני שלו Garidella והם היו Nigella – הלא היתה לנו שיחה על נייג`לה הבשלנית מBBC…

ובכן, זה פשוט מאד: בעבר, הקצח הזה אכן נקרא Nigella ושוייך לסוג "קצח". אבל עם הזמן, החוקרים הבוטנאים הגיעו למסקנה שהקצח הזה והקצח ההוא – הם לא אותו סוג. אז הם הפרידו אותם, והקצח הזה זכה לשם Garidella.

יחד עם זאת, הבוטנאים בארץ לא ראו סיבה ליצור שם חדש בעברית – ולכן בעברית הוא נשאר קצח.
גם לקצח הזה יש פרי מיוחד – פרי שצורתו מזכירה לי איברים מסויימים בגוף האדם. כאילה שרואים בבלוגים שעוסקים יותר באנטומיה האנושית…

באחד הטיולים שלי, אספתי – לא בשמורת טבע, כמובן! – זרעים של קצח הציפורן, וניסיתי לגדל אותם בעציץ, על הגג. לשמחתי, היתה לי הצלחה נאה – בעציץ שלי מסיימים כעת לפרוח 5 צמחי קצח, עם 15 פרחים בערך! אני מאד גאה בהם:

זה אִפשר לי להסתכל מקרוב על הצמיחה שלהם, ומחזור החיים של הפרח החביב הזה

התמונות צולמו במקומות הבאים:
הר קטע, 24.5.2007
מעל עין קיניה, 15.5.2008
ואצלי על הגג, במהלך מאי 2009

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא!

הכריכה האחורית: החיים שלי (או של אחרים)

רציתי להשתתף בתחרות הכריכה האחורית, אבל כתיבה היא לא הצד החזק שלי. אני מסתדרת הרבה יותר טוב בטיולים.

אז יצאתי לטייל בבלוג של motior – "החיים שלי (או של אחרים)". מוטי כותב בהומור מתוק-מריר על החיים שלו, על החיים סביבו – ועל כל מיני דמויות בדיוניות, שבהחלט היו-יכולות להתקיים בארצנו.

תמונת הבלוג של מוטי, שמעטרת את הרשימה הזו – היא באמת הולמת את מוטי, ואת יחסו לעולם. במבט ראשון היא נראית סתמית ורצינית. במבט שני מבינים שמשהו פה לא לחלוטין בסדר. ואז פשוט מתחילים לצחוק…

אז יצאתי לי לטייל – ולצחוק – בשבילי הבלוג של מוטי.

כבר בתחילת הטיול פגשתי רשימה מתוקה ומרעננת על נושא חשוב: שוקולד. זה נראה כך:

המשכתי במסלול הרשימות. אחרי כמה רשימות שכוללות בעיקר מחשבות והגיגים שונים, מוטי מתחיל להעז – הוא מייסד מסורת נאה של סיפור לשבת. הספורים לשבת של מוטי מצחיקים מאד, לא קשורים זה לזה – או למציאות – וממש נחמד לקרוא אותם.

הנה דוגמא לאחד שאהבתי:

מוטי מסתכל על האנשים סביבו, על החיים שלנו פה, הצפיפות והבעיות הרבות – בעיניים פקוחות, עם חיוך (ודמעה קטנה). הוא מציע רעיונות לפתרונות, ומעלה נושאים חשובים ומעניינים לדיון. שמחתי לראות שאינני היחידה המטיילת בשבילי הבלוג של מוטי. גם הנהלת הבלוגיה בוחרת ברשיימותיו מפעם לפעם.

אני חושבת שהרשימות הטובות יותר של מוטי נכתבות כשהוא לא חושב יותר מדי, לא מנסה יותר מדי – אלא פשוט "יורה מהמותן". אז הוא מפיק פנינים כמו הרשימה הזו:

מוטי חוזר מפעם לפעם גם לחייו הפרטיים, ובמיוחד – לחייו כאדם שמתגורר בביתו של חתול ג`ינג`י. אני, בתור חובבת חתולים – במיוחד חתולים ג`ינג`ים, ובמיוחד הג`ינג`י הספציפי הזה – פשוט נהנית לקרוא, וגם תורמת תמונות מפעם לפעם:

לסיום, מוטי הוא כותב חריף וחכם, מצחיק ומהנה. חזרתי מהטיול עם חיוך רחב.

כל התמונות צולמו בבלוג של מוטי, בתאריך 3.6.2009

וכתמיד, אתם מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא…

דרבנית התבור – Delphinium ithaburense

היום אני מציגה פרח יפהפה נוסף: דרבנית התבור.

הדרבנית נקראת כך בגלל הדרבן הארוך של הפרח –

כל שנה במירון, יחד עם הרצועיות, אני פוגשת את הדרבניות. הן לא נדירות כמו הרצועיות – ובד"כ יש מקבצים יפים שלהם לאורך הכביש העולה לפסגה.

השם הלטיני של הדרבנית – Delphinium – דלפיניום – נבחר כי הניצן של הדרבנית הזכיר למגליו דולפין:

את דרבנית התבור שלנו גילה הבוטנאי השוויצרי אדמונד בואסייה – שחקר את הצומח בארצנו במהלך המאה ה-19, ופגש את הדרבנית בתבור – לכן קרא לה על שם התבור. ישנו עוד מין של דרבנית בארץ – דרבנית סגולה. היא קטנה יותר, ופורחת כעת.

הדרבנית היא פרח גבוה למדי – גובהה יכול להגיע למטר. אבל אם לא היו מספיק גשמים – היא תסתפק בגובה של 40 ס"מ בלבד…

לא.א.מילן יש שיר מאד נחמד, שהוא כתב על דרבניות וגרניום – שמו
The Dormouse and the Doctor – כלומר, המרמיטה והרופא.
הדרבניות בשיר שלו כחולות – זהו מין תרבותי.

בגלל זכויות יוצרים – וגם כי השיר ארוך למדי – אני לא אעתיק לפה את כולו, אני אסתפק בחלק ממנו:

There once was a Dormouse who lived in a bed

Of delphiniums (blue) and geraniums (red)

And all the day long he`d a wonderful view

Of geraniums (red) and delphiniums (blue)

A Doctor came hurrying round, and he said:

"Tut-tut, I am sorry to find you in bed.

Just say `Ninety-nine`, while I look at your chest…

Don`t you find that chrysanthemums answer the best?"

The Dormouse looked round at the view and replied

(When he`d said "Ninety-nine") that he`d tried and he`d tried,

And much the most answering things that he knew

Were geraniums (red) and delphiniums (blue).

וכאן אפשר לקרוא את ההמשך, את מעשיו הנואלים של הרופא ואיך המרמיטה מתגבר עליהם, וחולם על דלפיניום וגרניום.

התמונות צולמו כולן במירון, בתאריכים:
23.5.2007, 17.5.2008, 29.5.2009

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא!

אז איך קוראים לרצועית?

כשהתחלתי לכתוב על רצועית הגליל, כהרגלי – פתחתי ספרים, גם כדי למצוא את השם הלטיני.

הפעם זה בלבל אותי מאד.

באתר הפלורה של פרופ. דנין קוראים לרצועית Himantoglossum caprinum .
בלקסיקון מפה לצמחי ישראל של פרופ. שמידע, ובאנציקלופדיה של החי והצומח – שאת הערך שם כתב פרופ. דפני – גם קוראים לה Himantoglossum caprinum.

לעומתם, בספר הסחלבים של אסף שיפמן, בספר "זר פרחי בר מוגנים" של פרופ. זהרי, בספר "נופי הצומח של הארץ" של פרופ. זהרי, בספר "צמחי ישראל בתמונות" וגם בחוברת רת"ם המוקדשת לסחלבים (בעריכת פרופ. דפני) – היא נקראת Himantoglossum affine

בשביל להוסיף בלבול על בלבול, בספר הישן "פרחי הגליל" של עוזי פז היא בכלל מכונה Himantoglossum bolleanum.

אז מה עושים? שלחתי מייל לאסף, לשאול אותו.

אסף הפתיע אותי בתשובתו… הוא כתב לי שבזמנים שונים סברו שהרצועית היא רצועית ממינים שונים, למשל ב1933 היא הוגדרה כbolleanum, אך מאוחר יותר היא הוגדרה בתור Himantoglossum affine – ולא היתה הסכמה על השם.

בדרום לבנון גדל Himantoglossum caprinum ssp. levantinum – כלומר, תת מין לבנוני של רצועית.

אבל לאחרונה אסף פרסם מאמר מדעי בעיתון גרמני, ושם הוא טוען שהרצועית שלנו איננה אף אחת מהמינים האירופאים הידועים! היא רצועית נפרדת!

והוא קרא לה בשם – Himantoglossum galilaeum – כלומר, רצועית הגליל! השם התקבל גם בKew Gardens – ורשום שם כאחד המינים הרשמיים.

זה גרם לי לחשוב על ההבחנה בין מינים שונים של פרחים שונים – שלעין בלתי מקצועית נראים דומים מאד, כמו למשל אירוס שחום ואירוס הארגמן – ותהיתי, האם באמת מדובר במינים שונים.

אבל אני יודעת היטב שיש קריטריוניים עולמיים ומדעיים להפרדה בין מין למין, ולחלוקה למינים ולתתי-מינים.

[תיקון, נובמבר 2010: היו ברשימה זו כמה התבדחויות שלי על השמות השונים, אך בעקבות הערה שקבלתי – הסרתי אותן. אין לי כוונה לפגוע או להעליב!]

ועוד תמונה מיוחדת: כך נראה ניצן הרצועית, עם הרצועה מגולגלת היטב בתוך הכובע…

התמונות צולמו כולן במירון, בתאריכים:

23.5.2007

17.5.2008

29.5.2009

כדאי מאד להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא. הפרח הזה מדהים ומשגע.

נמפית היערה – Limenitis reducta reducta

היום יום הולדת שנה לבלוג שלי! הידד!

בשנה הזו פרסמתי 160 רשימות, וצפו בהן כמעט 30,000 פעמים!

אני חוגגת יום הולדת שנה עם פרפר מאד מיוחד.

אי שם, בראשית ימי הבלוג שלי, פרסמתי תמונות של סטירית משוישת. זהו פרפר איטי יחסית, שמעופף נמוך מעל פני הקרקע.

הזכרתי אז, שאחד הפרפרים שאני חולמת לצלם הוא נמפית היערה.

לא תארתי לעצמי, שפחות משנה אחר כך – החלום הזה יתגשם!

נמפית היערה הוא פרפר גדול (מוטת כנפיים של כ-4.5 ס"מ) ומהיר. הוא מטיל את ביציו, והזחלים שלו מתפתחים על צמחי היערה – ומכאן שמו. לפי הספר "פרפרי ארץ ישראל" של יצחק אייזנשטיין, הם "אינם נפוצים ביותר".

היערה היא צמח מטפס – כלומר, היא נמצאת מעל העצים, ונמפית היערה מרחפת לה אליה מעלה מעלה, גבוה – ובנוסף, היא מאד מהירה.

אבל בעוד הביצים, הזחלים והגלמים מוגבלים לצמח היערה למען מזון – ולא ישרדו בלעדיו – הבוגר יכול לברור לו לאן לעוף

ולשמחתי הרבה, הבוגר הזה עף לו אל פרח לטם שעיר, והחליט למצוץ ממנו צוף.

וזה מצא חן בעיניו מספיק זמן, בשביל שאני אוכל לצלם אותו!

כל התמונות צולמו במירון, ב-29.5.2009

כדאי-כדאי לכם להקליק התמונות על ולהקיש F11 על מנת לראות את הפרפר היפהפה הזה בגודל מלא!

ועכשיו, כמה שירי יום הולדת – בשביל מצב הרוח :

חגיגה בלי Beatles זו לא באמת חגיגה…

רצועית הגליל – Himantoglossum caprinum

אפשר לאמר שהטבע בונה מתח.

הוא מתחיל בקטן. צנוע. הסחלב שפותח את עונת הסחלבים – הוא סחלב עדין וקטנטן – דבורנית שחומה.

אחר כך הוא מתגבר, ומציף אותנו בסחלבים גדולים יותר – למשל סחלב פרפרני, סחלב הגליל על שלל צבעיו, דבורנית הקטיפה, סחלב נקוד ועוד ועוד.

אז מגיע תורם של המיוחדים – סחלבן החורש, שנק החורש, דבורנית גדולה…

אבל השיא הוא עכשיו. כבר הראיתי את שלל הגוונים של בן-חורש רחב עלים,

והיום אני מציגה את אחד הפרחים הנדירים ביותר בארצנו. בכל הספרים מודגש שהוא "נדיר מאד" או "נדיר במיוחד". פרח יפהפה, מיוחד, ומרשים:

זוהי רצועית הגליל.

מקור השם – למי שזה לא ברור לו – הוא בגלל צורת הפרח.

וזה בא מיוונית – Himantoglossum –

himas – רצועה, glossa – לשון.

הרצועית היא סחלב גבוה למדי – גובה עמוד התפרחת 40-80 ס"מ, ואם ממש טוב לו – הוא יגיע גם למטר. לכל פרח יש מין "כובע" שיוצאת ממנו לשון ארוכה – השפית של הפרח.

לי זה תמיד מזכיר פאקיר הודי, שמחלל בחליל ומהפנט נחשים:

ואולי בכלל הנחש החליט להתלחש עם הפקיר, והוא שולח את ראשו אל הטורבן…

בכל מקרה, הרצועית היא פרח מדהים ומיוחד.

אנחנו פגשנו בה בהר מירון, לאורך הכביש העולה לפסגת המירון. ממש בשולי הכביש –

אנחנו משתדלים לעלות אליה לרגל כל שנה, להתרשם מיופיה. השנה היתה לנו הפתעה נעימה: בנוסף לרצועיות המוכרות לנו, מצידי הכביש – פגשנו אחת מתחבאת לה בצל עץ אלון, בתוך מקבץ של פרחי פעמונית קיפחת.

אני חייבת לציין שמאד ריגש אותי למצוא אותה. זהו אחד הפרחים הנדירים ביותר בארצנו, לא הרבה ידוע עליו. למשל, לא ידוע עדיין מיהם המאביקים של הרצועית.

כשאני מנסה לחשוב על זה, עד היום לא ראיתי חרקים על הרצועיות. כן צלמתי עכבישים עליה. הנה, למשל סרטביש הפרחים, הידוע גם בשם יפרוחית – וזה אומר שכן מגיעים אליה חרקים כלשהם, כי העכבישים מחפשים את מי לטרוף…