מרווה היא אחד הסוגים היפים בארץ – יש מרוות נפוצות ומקסימות. היום אני מציגה – מבין מיני המרווה – את המרווה הפותחת את עונת המרוות: המרווה המצויה.
המרווה המצויה מתחילה לפרוח כבר בנובמבר, באיזור הים תיכוני. היא שכיחה למדי, וקטנה, ולא בולטת בשטח.
הפרחים גדלים בדוּרִים לאורך הגבעול – אבל מה זה דּוּר? פתחתי את מילון אבן שושן –
דּוּר משמעותו עיגול, הקפה – למשל, הקפה שמקיפים השומרים במסלול השמירה שלהם, או שורה של קליעה בסל קלוע. בבוטניקה – המשמעות היא שורה של פרחים או עלים המקיפים את הגבעול באותו גובה.
לאחר שהפרח פורח, הפרי מתייבש ונראה כך –
סדר הפריחה במרווה הוא מלמטה למעלה: כל יום (או כמה ימים) נפתח דור חדש של פרחים, מעל לדור הקודם.
הקוראים הותיקים שלי ודאי כבר זוכרים שלצורת הפריחה הדו קוראים סדר אקרופטלי…
המרווה הזו היא לא גדולה – היא קרובה בגודל למרווה הדגולה, כלומר גובה הצמח כ-20 ס"מ.
המרווה פורחת בארץ בכל האיזור הים תיכוני, ויורדת גם לצפון הנגב. היא לא נדירה, אבל גם לא מאד נפוצה.
בעולם היא פורחת ברוב אירופה, כולל אנגליה, וממשיכה מזרחה להרי הקווקז ודרומה אל צפון אפריקה.
התמונות צולמו:
בשמורת בני ציון, בתאריכים: 7.2.2006, 2.12.2006, 5.1.2008
בשמורת חורבת דרכמון, 19.1.2012
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.
פרחים, פרפרים וכל מיני 
תגובה אחת בנושא “מרווה מצויה – Salvia verbenaca”