פירנצה, על קצה המזלג

העיר המרכזית בטוסקנה, ואחת הערים החשובות באיטליה היא פירנצה. לכן, כמובן, ביקרנו גם בה.

התחלנו את הביקור בפיאצלה מיכאלאנג'לו – Piazzale Michaelangelo – שנמצאת מדרום לנהר הארנו. מהכיכר הזו, שלצערי ממש בלתי אפשרי למצוא בה חניה, יש תצפית מרהיבה על מרכז פירנצה – הדואומו, נהר ארנו, והגשרים החוצים אותו –

הגשר הידוע ביותר בפירנצה הוא הגשר הישן – פונטה וקיו – Ponte Vecchio.
ישנו תיעוד של גשר בנקודה זו בדיוק כבר מהמאה העשירית לספירה. הגשר הנוכחי נבנה בשנת 1345.
בשנת 1565 נבנתה הקומה העליונה של הגשר: זהו מעבר שמיועד למשפחת מדיצ'י – שליטי פירנצה לאורך השנים – כשהם הולכים מהארמון במרכז העיר, Palazzo Vecchio – לארמון החדש שמדרום לנהר הארנו – Palazzo Pitti.
הלא לא יעלה על הדעת שהם יעברו יחד עם פשוטי העם באותו גשר, נכון?
בקומה התחתונה נמצאות הרבה חנויות – כולן חנויות תכשיטים. בעבר היה שם שוק – אך שוק הוא דבר מסריח ולא יאה לאפם המעודן של משפחת מדיצ'י. לכן הם סילקו את הסוחרים למקום אחר, והחליפו אותם בצורפים – וכך זה נשאר עד היום.

הגשר עמוס בתיירים ובחנויות, ובהחלט מעניין להסתכל שם. המחירים, כמובן, בהתאם לציפיות: גבוהים מאד.
הסתכלנו מהגשר מערבה, לגשרים הבאים על הארנו – זהו Ponte Santa Trinita.

מדרום לו נמצאת אחת הגלידריות הטובות ביותר שביקרנו בהן – Gelateria Santa Trinita, שגם מוטי כתב עליה.

אנחנו הלכנו לבקר במוזיאון האופיצי – Uffizi – אני חושבת שזהו המוזיאון הידוע ביותר בפירנצה.
על התור הארוך והבלגן מוטי כבר כתב…
ובכל זאת היה שווה להכנס למוזיאון. התפעלנו מאד מתמונותיהם של בוטיצ'לי, מיכאלאנג'לו, טיציאן, קאראווג'יו, רמבראנדט ועוד.
לצלם בפנים – כמובן אסור, אבל הבנין עצמו מעוטר בפסלים של כל מיני אנשי אומנות, מדע ורוח מההיסטוריה האיטלקית. צלמתי חלק מהם וקיבצתי אותם יחדיו:

בכיכר המרכזית של פירנצה – Piazza deI Duomo – נמצאת ה-Duomo, כלומר – הקתדרלה המרכזית של פירנצה. שמה הרשמי הוא  Basilica di Santa Maria deI Fiore – קתדרלת סנטה מריה של הפרחים.
בכיכר ניצבים עוד שני בניינים חשובים (וגם כל מיני ארמונות וכיוצא בזה) – ה-Battistero di San Giovanni – בית הטבילה; ומגדל הפעמונים של ג'וטו – Campanile di Giotto

אנחנו טיפסנו אל מגדל הפעמונים, שגבהו כ-85 מטרים, כלומר – כ-30 מטרים יותר מהמגדל הגבוה של סן ג'מיניאנו
המגדל נבנה במאה הארבע-עשרה, במקביל לקתדרלה. הסיבה לבנית המגדל היתה פשוטה: יחסי ציבור. כיון שלקח זמן רב לבנות את הקתדרלה, אחרי כמה עשרות שנים תושבי העיר התעצבנו על כך שאינם רואים את סוף הפרוייקט.
לכן, הוחלט לבנות מגדל פעמונים מרהיב, שיהיה תואם לכנסיה ויעמוד לצידה. את המגדל תכנן האדריכל והצייר המוכשר ג'וטו, והוא נקרא על שמו.
המדרגות צרות ותלולות – זה קטע רחב יחסית:

ישנן שתי מרפסות בהן ניתן לעצור ולהשיב את הנשימה, כי על המדרגות עצמן צריך רוב הזמן לפנות מקום לבאים מולכם…
מאחת המרפסות צילמתי כלפי מעלה…

בקומה העליונה ישנו פתח מסורג, שדרכו צילמתי את פנים המגדל כלפי מטה. מוטי והעננצ'יקים ירדו קומה אחת – הם נשענים על הקיר העליון בתמונה:

מראש המגדל צילמתי את בית הטבילה – צורתו מתומנת, כנראה כי הוא נבנה (במאות ה-11-12) על חורבות של מקדש פגני שהיה שם לפני עידן הנצרות.
בית הטבילה ידוע בעיקר בזכות דלתות הארד שלו – הדלתות שפונות לכיוון הקתדרלה.

כשירדנו למטה, ניסיתי לצלם את הדלתות גם מקרוב. אך כל הזמן ניצבים אנשים לפניהן, קבוצות עומדות ומדריכים מספרים, אנשים עוצרים מולן…
את הדלתות הללו פיסל לורנצו גיברטי בראשית המאה ה-15. מיכאלאנג'לו, שהתפעל מהן מאד, קרא להן "דלתות גן העדן", וזהו שמן גם היום.

כמובן, צילמתי גם את כיפת הקתדרלה – הקתדרלה הזו נבנתה במשך 150 שנים – התחילו לבנות אותה בסוף המאה ה-13, וגמרו רק במאה החמש עשרה.
הקתדרלה היא מאד מפוארת וגודלה.

אנשים רבים עולים אל ראש הכיפה שלה, בשביל לצפות על העיר מסביב:

גם החזית שלה מאד מרשימה ומקושקשת. הקתדרלה, בית הטבילה ומגדל הפעמונים בנויים מאותם סוגי שיש והם בעלי קישוטים דומים.
התוצאה מרהיבה, אם כי קיטשית ועמוסה מאד.

וסוף סוף הגענו לראש המגדל… ואנחנו צופים סביב אל פירנצה –

מה שמאד בלט לי היה הבניה הצפופה, האופיינית לערי איטליה.
אך הפעם – בניגוד לערי טוסקנה הקטנות – זוהי עיר גדולה, שגרים בה כ-370 אלף בני אדם. היא נמשכת ונמשכת לכל הכיוונים…

עד כאן ההצצה לפירנצה,
התמונות צולמו ב-31.7.2012 – 1.8.2012, בפירנצה.

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.

פרחים, מגדלים וכל מיני

כן, אני עדין בטוסקנה. מתפעלת ממרפסות פרחוניות. אפשר גם לתלות עציץ פטוניות ליד הכניסה הביתה. לא חייבים רק במרפסת!

 

חלק מהאנשים מעדיפים גרניום…

לחתול לא ממש אכפת באילו פרחים מדובר – העיקר שיהיה לו צל לישון בו.

מאד אהבתי את השימוש בחורשפים יבשים בחנות כלי החרסינה הזו, בפיאנצה –

החנות הזו במונטפולצ'יאנו היתה ממש מרשימה. כלומר, בכלל לא נכנסנו פנימה – אז אני לא בטוחה מה מכרו בה, אבל בכניסה היו שלוש קסדות צבאיות עתיקות, מעל נעליים ישנות שצופו בעיסת נייר והפכו לעציצים.
זה היה כל כך מקסים בעיני, שצילמתי את כולם! הקקטוסים בנעלים, הקסדות – מוטי הסביר לי לאיזה צבא שייכת כל קסדה. ממש מיוחד בעיני!

והיו גם סמלי אצולה, חרוטים, מגולפים ומצוירים על בניינים פה ושם. הנה כמה לדוגמא –

האצילים – וגם פשוטי העם – רכבו על סוסים. וכשהם עצרו במקומות מסויימים, הם קשרו את הסוס ליד הבנין. בשביל זה קבעו בקירות טבעות לחבלי הסוסים. אבל כאן זה טוסקנה, סתם טבעת לא תספיק לנו. אנחנו בעד טבעות-דרקונים!
הנה כמה מהן:  

 

ואם כבר ראשי דרקון – ברוב הערים היו ברזיות לרווחת הציבור. הברזיה הזו מצאה חן בעיני:

 

ברשימה על נופי טוסקנה, הזכרתי את הכיכר המרכזית של סיינה – Piazza deI campo. הבנין החשוב בכיכר הזו הוא בית העיריה של סיינה, עם מגדל השעון שלהם – עליו דוקא לא טיפסנו…

בחלק העליון של הכיכר נמצאת מזרקה – מזרקת השמחה – Fonte Gaia. המזרקה נבנתה במאה ה-15, לחגיגות סיום בנית האקוודוקט שהוביל מים לעיר. המזרקה היא בריכה מוקפת זאבים שיורקים מים.
נהנינו לראות את היונים עומדות בתור על ראש אחד הזאבים, וזו אחר זו מתכופפות לשתות מהמים.

לפי האמונה המקובלת, סיינה הוקמה על ידי סייינוס, שהיה בנו של רמוס – אחד ממייסדי רומא. לכן, אפשר למצוא גרסאות רבות של פסל הזאבה המניקה את רמוס ורומולוס פזורות ברחבי העיר.

מאד התרשמתי גם משעונים רבים שראינו – לא תמיד בראשי מגדלים.

מגדל השעון הקטן בתמונה השמאלית מעל נמצא במונטפולצ'יאנו, ובראש המגדל נמצא הטיפוס החביב הזה –  שהוא הליצן פולצ'ינלה – Pulcinella מתוך הקומדיה דל'ארטה – Commedia Dell'Arte.
לכאורה הוא אמור להכות בפעמון, אבל עברנו ליד כשהפעמון צלצל – ולא ראינו אותו זז…

 בסיינה ביקרנו גם בקתדרלה. זו אחת הקתדרלות הגדולות והחשובות – היא מלאה ביצירות אומנות, פסלים, פרסקות, פסיפסים ועוד ועוד. גם ספרית פיקולומיני שהזכרתי נמצאת בקתדרלה.
הקתדרלה הזו היא גדולה ומרשימה. היא נבנתה במאה ה-13. במאה ה-14 רצו להרחיב ולהגדיל אותה – להפוך את הקתדרלה הנוכחית לאגף בלבד בקתדרלת ענק שתפאר ותרומם – את מי? ישו? בוני הכנסיה? החשמנים שציוו על זה? זה לא באמת משנה. העיקר שיהיה להם "גדול יותר מלפירנצה".
העבודות, שהיו צפויות להמשך עשרות שנים, התחילו – אבל אז פרצה המגיפה השחורה שקטלה בערך 60% מתושבי האיזור ופגעה קשות גם בכלכלה ובתעשיה. העבודות נזנחו, והכנסיה נותרה בגודל המקורי. והיא בהחלט לא קטנה.

 

במונטפולצ'יאנו פגשנו כנסיה קטנה יותר – מצאו חן בעיני ה"אצטרובלים" המגולפים על המשקוף

וזו הכנסיה של פיאנצה.

התמונות צולמו במקומות הבאים –
פיאנצה, מונטפולצ'יאנו וקולה די ואל ד'אלסה 29.7.2012
סיינה 30.7.2012
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.

סן ג`מיניאנו – San Gimignano

אחת הערים שמאד רציתי לראות בטוסקנה היא סן ג`מיניאנו – San Gimignano. אמא שלי סיפרה לי פעמים רבות על "מנהטן של ימי הביניים", כמה העיר מרהיבה ומיוחדת.
היא עצמה הגיעה אל סן ג`מיניאנו לראשונה בחייה רק לפני שלוש שנים. את הסיפורים שמעתי עוד קודם לכן.

אז הגענו אליה, ובאמת זו עיר מיוחדת!
עוד בדרך אליה, בכבישים המתפתלים, חיפשתי נקודת תצפית טובה לעמוד בה ולצלם תמונה של העיר ממרחק. לצערי, לא מצאנו נקודה טובה לעמוד בה.
ולכן אין לי תמונה כזאת. אני הסתפקתי בציור על צלחת חרסינה גדולה, באחת החנויות –

חנויות דווקא יש הרבה בעיר. חנויות מקסימות לדברי חרסינה ושיש, חנויות של תכשיטים וכלים… והמון המון אנשים.
וגם סמטאות קסומות –

אבל העיר ידועה בעיקר בזכות המגדלים שלה –

סן ג`מיניאנו, כמו הרבה ערים אחרות באיזור, התחילה בתור כפר אטרוסקי קטן בסביבות המאה השלישית לפני הספירה. האטרוסקים היו תושבי צפון איטליה ומרכזה לפני הרומאים.
במאה העשירית שינו את שמה לסן ג`מיניאנו, לכבוד הבישוף ג`מיניאנו ממודנה, שהציל את העיר מהתקפה של אטילה ההוני.

בימי הביניים חיו בעיר כמה משפחות אצולה, שעל מנת להראות את כוחן – בנו מגדלים, וניסו לבנות מגדלים גבוהים יותר ויותר.

במקור נבנו בעיר 72 מגדלים, הגבוהים שבהם – גובהם יותר מ-50 מטרים. כיום נשארו ארבעה עשר בלבד.

הכיכר המרכזית של העיר נקראת כיכר הבאר – Piazza della Cisterna. זו כיכר משולשת, שנבנתה בשנת 1237, ובמרכזה ניצבת הבאר הגדולה של העיר.

שמו של המגדל הגבוה ביותר שעדין עומד הוא Torre Grossa – המגדל הגדול. ואפשר לטפס אליו עד למעלה!
מובן שטיפסנו!  אפילו שלא היתה מעלית, והחלק האחרון הוא רק סולם.

מלמעלה הנוף מרהיב – גם העיר וגם סביבותיה

ראינו את צורתה המשולשת של כיכר הבאר –

הבאר עצמה דווקא מתומנת –

הסתכלנו אל המגדלים האחרים

ובדקנו את הנוף היפהפה של טוסקנה, לכל הכיוונים.

שמחנו מאד לגלות גם… עץ תאנה! גדל לו למעלה, בסדקי המגדל! זה בהחלט היה מחזה מרשים –

ירדנו למטה וקנינו גלידה מצויינת בכיכר הבאר, והשקפנו עליה מזוית שונה מעט.

בעיר מתגוררים כיום כ-7,500 תושבים, הרבה מהם במבנים מתקופת ימי הביניים.

התמונות צולמו בסן ג`מיניאנו – San Gimignano – בתאריך 30.7.2012
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.

אם תרצי שאראה לך את העיר והנוף

לפני שאני מתחילה את הרשימה, אני רוצה לחלוק איתכם רגע של נחת והערכה: ב-8.9.2012, נועם גרשוני זכה במדלית זהב אולימפית לטניס בכסא גלגלים.
נועם גרשוני הוא נכה צה"ל – הוא היה טיס מסוקים שנפצע קשה במלחמת לבנון השניה.
אמו היתה המחנכת של הבת שלי בכתה א', ולאחר האסון היא הפסיקה ללמד והשקיעה את מרצה בעזרה לבן, ובשיקום.
הנחישות של נועם, התמיכה של המשפחה והשיקום עשו את שלהם – והנה, נועם ניצח את אלוף העולם בטניס וזכה במדליה האולימפית.
אני מצדיעה לו, ומאחלת לו ולמשפחתו הרבה שנים של אושר!

הבטחתי רשימה על הנופים של טוסקנה. ובאמת, איך אפשר לא להתפעל? אמנם התמונה פה מעל היא מאורבייטו, שנמצאת – כזכור – באומבריה, אבל הרעיון דומה. הבתים הצפופים והישנים, מרפסות המתכת והחלונות היפים…
ופנסי הרחוב – בכל מקום היו פנסים יפים שכאילה –

הנוף בטוסקנה הוא מאד נעים ומזמין – גבעות עגלגלות, שדות חרושים, בתי חוה ושורות של ברושים 

זה נראה מקסים במיוחד אם מסתכלים לכיוון הנוף מבין הבתים –

וגם אם עוברים את הסמטא האחרונה, ומגיעים למרפסת התצפית…

גם נוף עירוני יותר אפשר למצוא – למשל, זו הכיכר המרכזית של סיינה – פיאצה דל קאמפו – Piazza DeI Campo. זו כיכר ענקית במיוחד, מוקפת ארמונות ובנייני ממשל. היא בנויה בצורת מניפה או צדף.
הכיכר תמיד מלאה אנשים, אם כי כשהיינו שם – רובם התגודדו באיזורים המוצלים – ואנחנו הצטרפנו אליהם…

פעם בשנה הכיכר הזו מתמלאת בהמוני אדם – נערך בה המרוץ Il Palio – מרוץ הסוסים הגדול של סיינה. בהיקף הכיכר בונים מסלול חול, ובמרכז מתקבצים אלפי אנשים לצפות במירוץ.
כל סוס מייצג שכונה של סיינה – הסוס ורוכבו לבושים בצבעים של השכונה, ויוצאים לרוץ. אתם מוזמנים לראות כתבה של ערוץ דיסקברי –

 יש מקומות בהם לא מצטופפים אנשים, כמו האיזור הזה במונטפולצ'יאנו –  

או כמו בסמטא הקסומה הזו – (אתם חושבים שזהו הפנס הבודד בקצה השכונה?)

 לפעמים אפשר לקחת כמה צעדים מחוץ לעיר, ולראות אותה יחד עם הנוף – כאן, למשל Colle di Val D'Elsa – קולה די ואל ד'אלסה.

או פשוט לשלב את גגות הבניינים של העיר בנוף –

 בימי הביניים, התושבים בנו חומות שחצצו בינהם לבין הנוף – כמו החומה של סיינה.

ועם הבתים של אורבייטו לקראת השקיעה אני מסיימת את הרשימה, אבל לא את הטיול בטוסקנה…

התמונות צולמו במקומות הבאים –
אורבייטו 28.7.2012
פיאנצה, מונטפולצ'יאנו וקולה די ואל ד'אלסה 29.7.2012
סיינה 30.7.2012
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא!

Vicoli di Toscana

דוד שלח לי הערה לגבי רשימת הדנאיות מאתמול – הוספתי אותה (ועוד תמונה נפלאה אחת) לרשימה. אתם מוזמנים להסתכל ולקרוא.
אבל היום אני חוזרת לאיטליה, ולא סתם – אל הסמטאות הצרות והמקסימות של הערים היפהפיות בטוסקנה.

לערים אנחנו נכנסים דרך השער, כמובן – השער בתמונה מעל הוא של מונטפולצ'יאנו, ובתמונה הבאה – של פיאנצה.

כשעוברים את השער, רואים את רחובות העיר – Colle di Val D'Elsa במקרה הזה.

ליתר דיוק, אפשר לומר שאילו סמטאות העיר.

פה ושם מגלים הפתעות – פיאצה קטנה ובה פסל. כאן – זהו עמוד האריה של מונטפולצ'יאנו, שהזכרתי ברשימת האריות שלי.

מה שמאד בלט לי היה השמירה על נקיון ואסטתיקה. בכל מקום יש עציץ פורח, והרחובות נקיים. כלום לא זרוק.

רוב הערים העתיקות הללו – כל אילו שאנו ביקרנו בהן – בנויות על הרים. כיון שכך, הרבה מהסמטאות הן תלולות מאד.

ולפעמים יש זויות שנראות ממש בלתי אפשריות…

גם בסיינה – שהיא עיר גדולה יותר – אפשר למצוא זויות מעניינוות. הרחוב הזה – שכן, זה רחוב רחב ולא סמטה – יורד ממרכז העיר העתיקה אל איזור החניונים והעיר החדשה.

 ישנן סמטאות שממש לא נראה לי שכדאי להכנס אליהן עם רכב. לאיטלקים, לעומת זאת, יש דיעה אחרת…
הנה, למשל, רחוב באורבייטו:

ויש רחובות, שאפילו לאיטלקים הם צרים מדי – ואין בהם מכוניות.

אבל אם יש מכונית, כדאי שתהיה חניה ליד הבית…

בזכות המיקום, לכל עיר ישנם נופים מרהיבים – עוד אחזור אליהם ברשימה אחרת.

הסמטאות מתפתלות להן, ובמונטפולצ'יאנו שמענו לפתע מוזיקה קלאסית – נדמה לי שזה היה קונצ'רטו של ויולדי.
אחרי כמה פיתולים מצאנו את מקור המוזיקה – רביעית נגניות כלי מיתר.

אבל גם הרכבים קטנים יותר מפיקים מוזיקה נעימה…

זהו, עד כאן סיורנו בסמטאות – הנה שער היציאה מהעיר  

התמונות צולמו בערים הבאות –
Orvieto – אורבייטו – 28.7.2012 – אגב, אורבייטו היא דרומית יותר ואינה בטוסקנה, אבל מבחינת מבנה העיר – היא דומה מאד.
Pienza – פיאנצה – 29.7.2012
Montepulciano – מונטפולצ'יאנו – 29.7.2012
Colle di Val D'Elsa – קולה די ואל ד'אלסה – 29.7.2012
Sienna – סיינה – 30.7.2012
כתמיד, מומזנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.

גילוי אריות באיטליה

אחד מבעלי החיים המרשימים ביותר בעולם הוא האריה. הוא הרשים ועניין את בני האדם לאורך השנים, ומשפחות אצולה רבות השתמשו באריה כסמל שלהן.
כיון שכך, אפשר למצוא הרבה אריות באיטליה – בעיקר מאבן.

ברשימה הזו אציג כמה מהאריות שפגשנו.
ברומא פגשנו שלל אריות. פסלים ברחבי העיר ובגנים, מזרקות – ותבליט בכנסיית Santa Maria in Trastevere – כנסיה שנבנתה במאה ה-12 משרידים של מבנים עתיקים יותר שהיו בשטח. תבליט האריה הוא משם.

במזרקת ארבעת הנהרות של ברניני, בפיאצה נאבונה (שכבר הזכרתי) – ראינו את האריה הזה שעצר ללגימת מים:

במוזיאון הותיקן היו שלל אריות ובעלי חיים ממשפחת החתוליים – במרכז זהו אחד האריות המצריים שמפארים את חצר המוזיאון, וסביבו – שלל פסלי משפחת החתוליים, מאולמות פסלי בעלי החיים

המקום הראשון בו בקרנו כשיצאנו מרומא הוא אורבייטו – Orvieto. עיר מקסימה מתקופת ימי הביניים, שיש לה קתדרלה ענקית. הקתדרלה נבנתה בין המאה ה-13 למאה ה-16, היא מפוארת ומלאת קישוטים. (ואתם יכולים לראות תמונה שלה ברשימה של מוטי)
היום אני מתמקדת בפסלים על החזית שלה – שמחנו לראות את האריה המכונף, אבל הופתענו מעט מהפרה המכונפת.
בסופו של דבר, מוטי אמר: אריה מכונף צריך לאכול! וכמו שאריות טורפים פרות – אריה מכונף יטרוף פרה מכונפת!

הצמד הבא הם שני אריות שנמצאים בכניסה למרפסת הפסלים היפה – לוג'יה די לנצי – Loggia dei Lanzi בכיכר המפוארת של פירנצה – Piazza della Signoria – פיאצה דלה סניוריה.
האריות הללו נקראים "אריות מדיצ'י" – שכן הם שייכים למשפחת מדיצ'י, שהיו שליטי פירנצה. האריה השמאלי הוא פסל רומאי מהמאה השניה לספירה ששופץ ותוקן במאה ה-16, ואילו הימני הוא פסל שפוסל בהשראת האריה הרומאי, במאה ה-16 על ידי פסל ששמו ואקה (Vacca).
מאחורי האריה של ואקה אפשר לראות חלק מחזית הפאלאציו וקיו – הארמון הישן של משפחת מדיצ'י, שגם עליו ישנם אריות.

לא רחוק מהכפר בניו ויניוני ישנה עיר חביבה ששמה מונטפולצ'יאנו – Montepulciano. בכיכר בכניסה לעיר העתיקה ניצב עמוד גבוה, ובראשו אריה אבן. זהו  Colonna deI Marzocco – עמוד אבן ובראשו אריה, שהוצב במקום בשנת 1511 בעקבות חתימת ברית בין מונטפולצ'יאנו לבין פירנצה.
צילמתי אותו משתי זויות – האחת בה רואים אותו על רקע השמים (ולחברי חובבי הטבע: לא קטפתי! מבטיחה!  ) ובשניה פשוט האריה נראה בזוית מוצלחת יותר.
מול העמוד הזה היה ארמון שבקירותיו היו תבליטי אריות – אחד מהם הוא האריה בתמונה השניה מלמעלה.

בכיכר המרכזית – Piazza Grande – במונטפולצ'יאנו,  ליד הקתדרלה ישנו שער שעליו ישנם פסלים נוספים – עם סמל פירנצה המלא –

 

בעיר המרהיבה סן ג'מיניאנו (San Gimignano) לא פגשנו הרבה אריות. היה תבליט אחד על הקיר, שלא לגמרי ברור אם זה אריה או דרקון או שילוב של השנים,

ובחצר המגדל הגבוה – Torre Grossa – ראינו את סמל האצולה הזה, שאינו עתיק במיוחד, אבל הוא נחמד.

בעיר סיינה מצאנו בעיקר זאבים. סיינה מתהדרת בכך שמייסדיה הם צאצאיו של רומולוס, מייסד רומא – ולכן אפשר למצוא שם העתקים רבים של פסל הזאבה המניקה את רמוס ורומולוס.
בכל זאת, על הקתדרלה המרהיבה והעצומה שלהם מצאנו אריות –

בתוך הקתדרלה ישנו דוכן נואמים – Pulpit – מעוצב ומפוסל, שנחשב ליצירת אומנות בפני עצמו. אני התפעלתי בעיקר מהעובדה שהדוכן נישא על ידי ארבעה אריות

והנה הגענו לונציה…

הסמל של ונציה הוא האריה המכונף, ואכן מצאנו פה אריות בכל פינה. החל מאריה הארד בראש העמוד בכיכר סן מרקו, אריה מוקף כוכבים בראש הכנסיה ובמגדל מולה, ושלל אריות ברחבי העיר.

בחנויות הרבות בונציה, לעומת זאת, מעדיפים חתולים – אבל מלבישים אותם במיטב אופנת המאה ה-18, לכבוד קרנבל המסיכות.
באי מוראנו, הידוע בתעשית הזכוכית, מצאנו את האריה המכונף מזכוכית. לא הרשו לי לצלם מבפנים, נאלצתי לצלם דרך החלון.

באי מוראנו מצאנו גם תבליט של האריה המכונף

את האריה המכונף המשעשע ביותר מצאנו בכיכר המרכזית של האי בוראנו. זהו אי קטן יותר ממוראנו, שידוע בתעשית התחרה שלו. בכיכר המרכזית, מול הכניסה למוזיאון התחרה, ישנו עמוד ובראשו האריה המכונף של ונציה.
בניגוד לעמוד המרשים עם האריה הגדול במונטפולצ'יאנו, פה זהו עמוד מתכת צר, והאריה הוא יותר פסלון מפסל…

 על מגדל באי בוראנו מצאנו את האריה הזה – גם מכונף וגם מלומד!

ועם האריה המכונף של כנסית סן מרקו אני חותמת את הרשימה.
התמונות צולמו ברחבי איטליה, בתאריכים 25.7.2012 – 3.8.2012
כתמיד מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.

אריות מיד מזכירים לי את הסיפור הזה – רציתי את הגרסא של שושיק שני, אבל מצאתי רק את טליה שפירא. תהנו:

 

בניו ויניוני – Bagno Vignoni

אחד המקומות היפים והמיוחדים בהם ביקרנו הוא בָּנְיוֹ וִינְיוֹנִי – או באיטלקית – Bagno VIgnoni.

בניו ויניוני הוא אתר של מעינות חמים, שידוע עוד מהתקופה הרומאית. ויה פרנסיגנה – Via Francigena – שהיתה הדרך הראשית מאנגליה, דרך צרפת ושוויץ ועד לרומא – עברה ליד מעינות בניו ויניוני, ורבים מהנוסעים לרומא עצרו למנוחה במעינות, וטבלו את הרגלים במים החמים – ממש כמו הפסל הזה:

במאה ה-16 תחמו את מעין המים החמים – אגב, הם באמת חמים! 52 מעלות! – בבריכה, וסביבה צמח הכפר.

זהו כפר קטן ונעים. הקפנו את הבריכה המרכזית. כיון שהיינו שם ביום ראשון בבוקר, המקום היה שקט מאד והיו רק מעט מאד אנשים. החנות היחידה שהיתה פתוחה היתה חנות הספרים.

המעינות באיזור הם מעינות חמים, שנבעו בראש ההר – וירדו מטה ממנו אל הנהר. האנשים באיזור ניצלו את העובדה הזו, תיעלו את המים ובנו טחנות קמח שמופעלות על ידי זרם המים.

הנוף מלמעלה הוא נוף יפהפה, טיפוסי לטוסקנה – שורות ברושים, שדות חרושים, בתי חווה בודדים – פשוט ומקסים.

כיום, טחנות הקמח כבר לא פעילות. עדין אפשר לראות שרידים שלהן במקום. זהו ראש המפל – כשהמים מגיעים אליו הם כבר פחות חמים, וראינו אנשים שעלו להתרחץ במפל –

כמובן, ירדנו למטה לראות את האיזור. בדרך מצאנו פרחים – אמנם זה סוף יולי, אבל בזכות המים בסביבה עדיין יש צמחיה.
למשל, דרדר – Centaurea

או ציפורנית נפוחה (Silene vulgaris) – אני מכירה אותה מהגליל, הכרמל והרי יהודה

בהמשך המורד פגשנו מקבצים גדולים של הפרח הלבן הזה – כנראה זו זלזלת, קרובה לזלזלת שגדלה אצלינו.

היו עוד כל מיני פרחים, בעיקר קטנים, אך נחמדים.
לא הצלחתי לזהות מיהו הציפורני שפגשתי, אבל מיד זיהיתי את החווארית החרוזה (Blackstonia perfoliata) שאותה אני מכירה מהכרמל והגליל. היא קרויה כך על שם החוואר עליו היא פורחת – ובאמת כל ההר היה בנוי מסלעי חוואר.
חדי העין ודאי ישימו לב לאכילאה, שקרובה לאכילאה שפורחת אצלינו.

המים זורמים מראש ההר למטה, לכיוון הנהר, דרך סדרה של בריכות קטנות ומקסימות.
לבריכות יש צבע מיוחד מאד – הוא נוצר כתוצאה משילוב המינרלים במים ואדמת החוואר.

 ליד אחת הבריכות פגשתי פרח נוסף שנראה לי מוכר – זהו קוצן – Cirsium – והוא הזכיר לי קוצן מכונף, מין נדיר שגדל לצד מקורות מים בארץ.

באחו, בתחתית המורד פרחו עכנאים. על אחד מהם פגשתי פרפר ממשפחת הכחליליים.
אלכס עוז מאגודת חובבי הפרפרים זיהה לי אותו בתור IDAS BLUE –  (בלטינית – Plebejus lidas) . הוא קרוב של כחליל ניקול, שמרחף בחרמון.

אם אתם מתכננים טיול לטוסקנה ורוצים לבקר במעינות חמים, יש כמה המלצות מקסימות באתר של דלית.

התמונות צולמו בבניו ויניוני, ביום ראשון שקט – 29.7.2012
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.