חיננית הבָּתָה – Bellis sylvestris

 

 

הנה פרח שמסמל לי כבר את תחילת החורף.

הוא כבר פורח, על התפר בין הסתיו לחורף; הוא חמוד ועדין.

 

אני מפרסמת אותו עם תפילה לגשם.

 

(בני ציון, 11.2005)

 

תכירו את חיננית הבתה. סוף סוף פרח ששמו הולם אותו: החיננית היא חיננית מאין כמוה.

 

(מצוק הארבעים, 1.11.2008)

 

במבט-על, היא נראית מאד דומה לקחוון או בבונג – עוד אחד מהמורכבים הללו, שה"אמצע" (כלומר, הפרחים הצינוריים) שלו צהוב, ו"עלי הכותרת" (כלומר, הפרחים הלשוניים) לבנים.

 

(נחל שורק, 22.12.2007)

 

(נחל שורק, 22.12.2007)

 

אבל אם מסתכלים, רואים שיש קצת גוון ורוד לפרחים הלשוניים.

 

(חורשת הארבעים, כרמל, 1.11.2008)

 

אז מציצים מלמטה, ורואים שיש שלל צבעים – לבנבנים, ורדרדים, ולפעמים גם ורוד ממש.

 

(18.11.2006, חורשת הארבעים)

 

הן גם מאד אוהבות לחייך לשמש: כולן מפנות את ראשיהן אליה –

 

(18.11.2006, חורשת הארבעים)

 

הן פורחות עכשיו – בשרון, בכרמל, בגליל, בהרי יהודה… מחייכות אל השמש ומקוות לגשם.

 

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.

 

ובקשר לתפילה – הנה להקת הנח"ל: