כי כאן האביב הוא בן יומיים

אני ממשיכה עם רשומות פרחוניות, ומתגעגעת לצאת החוצה לפריחה…

לפני שבועיים צפון בקעת הירדן נצבע אדום – מרבדים מרהיבים של נורית אסיה מילאו את המורדות המזרחיים של הרי השומרון. 

הנוריות לא היו לבדן – מסביבן היו גם בן-חרדל מצוי, שמוכר לנו בתור רוקט ופרח בצבע קרם: 

ובסגול בצבצו להן אלפי מרוות דגולות:

כל שנה יש פריחה בבקעה, אבל לא כל שנה הפריחה שופעת כל כך – והשנה בהחלט היה שפע נהדר. מצד שני – כמו שכתבה נעמי שמר, כאן האביב הוא בן יומיים: הפריחה שהיתה לפני שבועיים – חלפה לה ותכף תתחלף בצהוב-חום קייצי יבש. 

כשיש אוכלוסיות כל כך גדולות של צמח – כמעט תמיד אפשר למצוא בהן פרטים יוצאי דופן. אחרים. ובאמת בשדה הזה מצאתי שלל נוריות בצבעים שונים.

למשל, נורית אדומה עם אבקה צהובה ולא שחורה כמו ברוב הנוריות:

נורית שאצלה האבקה, הצלקת והאבקנים שחורים – אבל הצבע שלה כתום נפלא, וזבוב ממשפחת הבומבילים עומד עליה. זבוב כזה בד"כ מחפש צוף ולא אבקה, כנראה הוא טעה בדרך אל בן-החרדל הסמוך… 

כאן הכתום בהיר יותר, ואברי הרביה במרכז הם חומים:

הכתום נעשה בהיר יותר, וגם המרכז – וכאן ישנה חיפושית מחיפושיות הפרחים, שאוכלת את האבקה וגם מאביקה את הנורית.

מצאתי גם נוריות צהובות: עם ראשים שחורים,

נוריות צהובות עם ראש צהוב: 

ואפילו נוריות בצבע צהוב בהיר. ככל שהאוכלוסיה גדולה יותר, ומחפשים יותר – גם מוצאים… 

את התמונות צלמתי בבקעת הירדן בתאריך 10.3.2020 – מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.

וכמובן השיר: צריך רק לתקן: כל מי שעוד יושב בבית, זה לא שהיא לא יודעת שאביב – לפעמים פשוט אין לה ברירה כי יש מגפה עולמית והמדינה מכריחה אותה לשבת בבית… ויש לה קוצים בתחת…