שפן הסלע – Provacia capensis syriaca

אחד הזכרונות האהובים עלי, קשור בנושא הרשימה שלי היום. היתה לי חברה טובה בתיכון – לצערי, דרכינו נפרדו מאז. הייתי באה אליה הרבה פעמים, ללמוד יחד, לפטפט, לרכל, לתכנן… מה שבנות עושות יחד.
הבית שלה היה מעל הואדי (זה לא חכמה. באותה תקופה, רוב הבתים בכרמל היו מעל לואדי!) – וכשהיינו מסתכלות מחלון החדר שלה למטה, הרבה פעמים ראינו משפחה של שפני סלע – יושבים בשמש, אוכלים מהצמחיה, משחקים…

אני לא זוכרת אם הם פחדו או ברחו מאיתנו – נדמה לי שלא: אני זוכרת שצפינו בהם כמה וכמה פעמים. אולי הם היו רגילים לבני אדם שמסתכלים עליהם מהבניינים הסמוכים.

שפן הסלע הוא אחד היונקים הנפוצים יותר בארצנו. כמשתמע משמו, הוא חי באיזורים סלעיים – ולכן תוכלו לפגוש אותו ברוב האיזורים ההרריים בארץ, מהחרמון ועד אילת. הם חיים בעדרים שמורכבים ממספר משפחות. בד"כ משפחה או שתיים, אבל הם יכולים להגיע גם לעדרים של 100 שפנים ויותר!

כאשר השפנים יוצאים ל"מרעה", הם חשופים לטורפים – שועלים וזאבים למיניהם. לכן הם מעמידים שומר. בעת סכנה, השומר משמיע שריקה – והשפנים בורחים למחסה – סדקים ונקרות בסלעים.

כיון שכך, השומר עומד בד"כ בנקודה בולטת – על סלע גבוה מעל לשאר חבריו. כמו כאן, למשל:

מה, לא רואים? התמונה הזו צולמה מעבר למצוק הבניאס, מהשביל היורד אל מפל הבניאס. השפנים היו על המצוק של הגדה השניה, ליד נקודת התצפית העליונה על המפל. הנה התמונה הקודמת, חתוכה:

כשמאתרים את השומר, מתחילים לחפש מסביב – את שאר המשפחה: למשל, בקצה השמאלי של הסלע:

או מעט נמוך יותר – שם יש כמה וכמה:

ועכשיו , קצת סדר… כאן אתם רואים את השפן (באנגלית: Hyrax). השפן שייך למשפחת השפניים. הוא כלל לא קשור לארנבת (באנגלית: Hare).

הארנבת, ממשפחת הארנביים, היא חיית בר בעלת אוזניים ארוכות, גוף מאורך וזנב קצר. רגליה האחוריות ארוכות בהרבה מהקדמיות, והיא מאד זריזה. היא חיה בשטחים פתוחים ומישוריים.
השפן לעומתה – בעל גוף מעוגל וזנבו חבוי בפרווה וכמעט לא נראה. ארבע רגליו שוות באורכן. הוא מסוגל לברוח בזריזות, אבל איטי יותר מהארנבת. והוא חי בין הסלעים והמצוקים. השפן והארנבת קרובים בגודל מבחינת משקלם.
בעל החיים שאנחנו קונים בחנויות חיות המחמד הוא ארנבון אירופי (באנגלית: Rabbit) – הוא איננו חיית בר בארצנו, הוא דומה מאד לארנבת (ובן אותה משפחה) – רק קטן יותר.

הסיבה לבלבול בין שפן לארנבון מקורה כנראה ביהודי אירופה. באירופה חיים הארנבת והארנבון. אין שם שפנים: הם מעדיפים מזג אויר חם יותר. היהודים באירופה ניסו להבין מיהו השפן שמופיע בתנ"ך, יצרו את הבלבול הזה.

בתנ"ך כתוב:

הָרִים הַגְּבֹהִים לַיְּעֵלִים סְלָעִים מַחְסֶּה לַשְׁפַנִּים: (תהלים, ק"ד י"ח)

ועוד בתנ"ך, בספר משלי:

אַרְבָּעָה הֵם קְטַנֵּי-אָרֶץ וְהֵמָּה חֲכָמִים מְחֻכָּמִים:
הַנְּמָלִים עַם לֹא-עָז וַיָּכִינוּ בַקַּיִץ לַחְמָם:
שְׁפַנִּים עַם לֹא-עָצוּם וַיָּשִׂימוּ בַסֶּלַע בֵּיתָם:
מֶלֶךְ אֵין לָאַרְבֶּה וַיֵּצֵא חֹצֵץ כֻּלּוֹ:
שְׂמָמִית בְּיָדַיִם תְּתַפֵּשׂ וְהִיא בְּהֵיכְלֵי מֶלֶךְ: (משלי, ל' כ"ד-כ"ח)

אני חושבת שמשני התיאורים הללו אפשר בהחלט לדעת שהזיהוי של שפן הסלע של ימינו תואם לשפן הסלע המקראי.

בעין-גדי, בנחל דוד – קל מאד לצפות בשפני סלע. שם, לצערי, הם כבר חצי-מבויתים. הם יושבים ובוהים בעוברים ובשבים ממש מקרוב, לא מפחדים.
היתרון הוא שאפשר לראות אותם ממש בקלות. החסרון הוא, שהם שכחו כבר איך מתנהגים שפני סלע בטבע. הם פשוט רובצים שם. אמנם אפשר לצלם אותם ממש מקרוב –

אבל עדיין, השפן הצופה בתמונה הבאה, שצלמתי בארבל, מרגש אותי יותר:
שפנים הם מבעלי החיים שקל יותר לאתר ולראות. אפשר לפגוש את המבויתים של עין גדי, ואפשר גם לחפש אותם במקומות אחרים: למשל, אם תבקרו בחוות עין כמונים על כביש 85, סביר להניח שתפגשו שפני סלע. גם מול הכניסה למושב כחל, על כביש 85 – ראיתי אותם בנסיעה. לצערי, ראיתי שם גם כמה דרוסים. בנחל כלח בכרמל, במקורות הירדן… השפנים הם בעלי חיים חביבים מאד, וממש נחמד לצפות בהם – רק לא לצעוק, ולא לעשות תנועות פתאומיות, כדי לא להבהיל אותם. אגב, זה נכון לכל תצפית על בעלי חיים!