פתרון חידון העלים

איך היה החידון בעיניכם? אתם חושבים שהצלחתם? בטוחים בעצמכם? מצוין! זה בהחלט משמח!

בואו נראה את התשובות:

1: זו כמובן הרקפת המצויה. יש טענות שהדוגמא על עלי הרקפת היא כמו טביעת אצבע אצל בני אדם – אין שני צמחים בעלי דוגמא זהה. זה לא משהו שהוכח, אבל זו תאוריה נחמדה.
את הרקפות הללו צילמתי ביער חורשים, בתאריך 29.12.2020:

2: כרכום חרפי. הכרכום הנפוץ בארץ, קטן ועדין ובעל אבקנים שחורים-סגולים. הכרכום הזה הוא מיער ראש העין, 11.12.2021:

3: אי אפשר בלעדיה, אחד הפרחים הכי אופייניים לארץ – זו הכלנית המצויה. ביער ראש העין ניתן למצוא כלניות בכל הצבעים! את הכלניות הבאות צילמתי ביער ראש העין בתאריך 13.2.2020:

4: נורית אסיה, הנורית הגדולה והנפוצה בארץ. את הנורית הזו צילמתי בכרמל, ב23.3.2013:

5: האחות הקטנה של חבצלת החוף היא בת-חבצלת קטנת-פרחים. היא פורחת בספטמבר-אוקטובר, ופחות מוכרת. את זו צילמתי בשמורת ביתן אהרון, ב31.10.2020:

6: עוד אחד מהבולטים והמוכרים ביותר: הנרקיס המצוי. לנרקיס המצוי שני טיפוסים: האחד גדל בסלעים ובהרים ומתחיל לפרוח כבר בנובמבר, והשני גדל באזורים מוצפים ובקרקעות כבדות – ופורח רק בינואר. גם זה וגם זה הם נרקיס מצוי!
הנרקיסים הללו הם מיער ראש העין, 11.12.2021:

7: בן-חצב יקינתוני הוא באמת פרח נהדר. עמוד תפרחת גבוה עם פרחים בצבע סגול-תכול נפלא, פשוט מקסים. והוא מתחיל משושנת עלים צמודה לקרקע. ביער ראש העין כעת ישנן אלפי שושנות עלים כאלה. אבל את התמונה הבאה צילמתי בשמורת בני ציון, ב28.2.2011:

8: מי לא מכיר את החצב המצוי? החצב פורח בסוף הקיץ וממלא אותנו בתקווה לקראת הסתיו, אבל העלים שלו יוצאים בנובמבר-דצמבר, כדי לאגור אנרגיה לקראת הפריחה של השנה הבאה! את החצבים הבאים צילמתי באזור הבניאס, בתאריך 28.9.2010:

9: עירית גדולה – אם היו יותר גשמים כבר הייתי פוגשת כמה עיריות פורחות בתאריך הזה. לעירית יש מחזור חיים עם פשפש ששמו רכנף העירית – הוא ניזון מהעלים שלה. כשהרכנפים מתרבים, העיריות מצטמצמות – ואז הרכנפים מצטמצמים, והעיריות מתרבות.
את מקבץ העיריות הנפלא הזה צילמתי בהר תבור, בתאריך 9.3.2020.

10: כמו שכתבתי בחידה, העלים של הצמח הבא מוכרים יותר מעמוד הפריחה שלו. זוהי טבורית נטויה, בעלת עלים עגולים עם שקע דומה לטבור במרכזם. יש לה עמוד תפרחת לא גדול, עם פרחים ירוקים וקטנים.

11: זהו לוף. ביער ראש העין פורחים גם לוף ארץ-ישראלי וגם לוף מנומר, וקשה להבדיל ביניהם לפי העלים בלבד. בחרתי להראות תמונה של לוף ארץ-ישראלי מרשים וגדול במיוחד, שצילמתי במזרח הרי השומרון בתאריך 4.4.2019:

12. קרובתו הצנועה של הלוף היא הלופית המצויה. יש לה פרח קטן שמתחיל לפרוח בדצמבר. שמה העממי הוא מטה אהרון. את הלופית הזו צילמתי ביער ראש העין בתאריך 11.12.2021:

13: אחד המטפסים היפים בארץ לטעמי, זלזלת הקנוקנות. הזלזלת מתחילה לפרוח בדצמבר – בשנים טובות כבר בנובמבר. הפרח שלה תלוי הפוך כמו פעמון כדי להגן על האבקנים מפני הגשם. את הזלזלת הבאה צילמתי ביער חורשים, ב-29.12.2020:

14: מטפס נפוץ אך פחות מוכר הוא הטמוס המזרחי. יש לו עלים דמויי לב, ותפרחות של פרחים קטנטנים, תלויים כמו עגילים. את הטמוס הבא צילמתי ביער כוכב יאיר, ב24.1.2009:

15: הקיסוסית הקוצנית היא מטפס נפוץ מאד. הקיסוסית מוכרת יותר בזכות הפירות שלה, שנראים כמו אשכולות אדומים מבהיקים. גם העלים שלה דמויי לב, אבל הם קשיחים יותר מאלו של הטמוס. את הקיסוסית הבאה צילמתי בכרמל, בחורבת לובים בתאריך 7.12.2020:

16: אני די בטוחה שיש אנשים שחשבו את מס' 16 למרווה. אך זו אינה מרווה, העלים אינם ריחניים – זו קרובתה, השלהבית הדביקה. שלהבית היא בן-שיח נפוץ בכל האזור הים תיכוני. את השלהבית עם לימונית האשחר עליה צילמתי במירון, בתאריך 29.5.2012:

17: אני מאד לא אוהבת את המינים הפולשים, אבל קשה להתעלם מהם. החמציץ הנטוי משתלט על שטחים נרחבים ביער ראש העין, ונמצא גם במקומות רבים אחרים. את החמציץ הבא שמהצוף שלו נהנים דבורת דבש ולבנין הצנון – צילמתי בכפר סבא, בתאריך 14.2.2013:

18: אחרון חביב הוא הסביון האביבי. פרח מאד נפוץ, וכל כך נחמד. את קבוצת הסביונים הבאה צילמתי בהוד השרון, בתאריך 1.5.2013:

עד כאן פתרונות החידון. אני מקווה שנהניתם!

אז כמה הצלחתם? ומה דעתכם? ספרו לי בתגובות!