לזכרה של תלמה הרי

חצב מצוי, ידפת

אתמול איבדנו את תלמה למחלת הסרטן. אחרי הרבה שנים של מאבק, תלמה בחרה לשחרר.

כתמית פנדורה, חרמון

קצת קשה לי לקרוא את מה שכתבתי פה. תלמה? איך זה אפשרי? איך הסרטן החוצפן (ככה היא קראה לו) העז?

קידה שעירה, מירון

תלמה היתה מעוז האופטימיות, שמחת החיים, האהבה והחום. תלמה עודדה את כולם גם כשלה היה קשה יותר מלכל הסובבים אותה.

כלנית מצויה, צומת גולני

תלמה היתה מישהי שהגיעה לעולם כדי להפיץ טוב. היא היתה מורה, היא היתה אמנית, היא רקחה משחות טבעיות, וגם כשכבר לא יכלה לעשות את כל זה – היא כתבה ותמיד המסרים שלה היו מסרים מחזקים.

רקפת מצויה, הר תבור

תמיד תלמה חיפשה את היופי, הטוב וה"יש" מסביבה. המשפחה הנפלאה שלה, החברים – וגם הטבע.

סתוונית היורה, יסעור

הייתי מקבלת ממנה כל מיני תמונות של פרחים: הרבה פרחים בטבע, כל עוד יכלה לצאת לטבע; ופרחים מהגינה או העציצים כשכבר היה לה קשה. תמיד היא שאלה אותי מהו הפרח.

סחלב אנטולי, שביל סובב איתנים

ולא שהיא לא הכירה. תלמה הכירה המון פרחים סביבה. שמות כמו "קידה שעירה" או "ציפורנית מצרית" היו טבעיים לה כמו הכלנית או הנורית.

ציפורנית מצרית, דרך נוף יער בית קשת

הביטוי שהכי מתקשר לי אליה הוא "תודה על היש" – בהתחלה לא הבנתי אותו לחלוטין. זה ביטוי לא בעברית תקינה, לא הבנתי למה היא התכוונה. אבל כשלמדתי להכיר את תלמה – למדתי להבין את הביטוי הזה. את הכוח של האופטימיות, את החוסן הפנימי שלה.

זנב-סנונית נאה על רקע עציץ פסיפס, כפר סבא

הרעיון לחפש את הטוב והיפה גם כשקשה, כשרע, כשכואב – הוא מדהים. צריך כוחות ענק ותעצומות נפש בשביל לעשות את זה. וזו היתה תלמה.

תורמוס ההרים, הגן הבוטני ירושלים

וככה אני אזכור אותה: עם הביטוי שלה: תודה על היש. וכמה שעצוב לי היום – אני מאד מאד מודה על כך שתלמה היתה חלק בחיים שלי.

תודה לך, תלמה. ותודה על היש.

המון המון תנחומים וחיבוקים לבן-דודי אלדד, לבנם ובנותיהם – דור, גיל, שיר, בר ורז ולכל המשפחה.

אדמונית החורש, מירון