השריפה בהרי יהודה, אוגוסט 2021

השבוע הוצת ונשרף איזור בלב הרי יהודה, אזור מקסים ויפהפה שביקרתי בו פעמים רבות, טיילתי בו טיולים מקסימים, פגשתי מאות סחלבים ואפילו יצאתי לשם פעם אחת לצפות בכוכבים נופלים באמצע הלילה.

אזור נחל כיסלון והר הטייסים כלל שטחים טבעיים יפהפיים שהיו בית לבעלי חיים רבים; כמה מושבים עם לולים ושטחים חקלאיים, מוסד לפגועי נפש והרבה הרבה שלווה – והנה, גם כאן בערה האש בעוצמה מזעזעת. השלווה הופרה, והוחלפה בהרס ואסון.

אפשר לראות בתמונה הבאה עד כמה האש היתה קשה. שימו לב לתוואי הכביש מימין, זהו כביש סובב שורש:

אפילו את השמש ראו רק דרך מסך העשן המחריד.

כל עוד בערה האש, גם לי היה קשה לנשום. אני מתגוררת כ50 ק"מ בקו אווירי מאזור השריפה, והעשן לא הגיע לאזור השרון – אבל הרגשתי כאילו אני שם. השריפה היתה כל כך חמורה, שראיתי תמונות שלה שצולמו ממישור החוף – דרומית לראשון לציון.

כך נראה הכביש המקיף את גבעת יערים בזמן השריפה: תמונה יפהפיה, ויחד עם זאת – מפחידה מאד. תארו לעצמכם לצאת מהבית, להתפנות ולראות את זה:

חברתי צביה מתגוררת בגבעת יערים – היא תושבת הסביבה הזו מאז ילדותה. היא מכירה את השבילים, המעיינות, והיא גם פונתה מביתה בזמן השריפה. היום אני מארחת אותה בבלוג – כל התמונות ברשומה הזו, תמונות השריפה ותמונות השטחים השרופים, הן תמונותיה של צביה. ביקשתי ממנה גם לכתוב כמה מלים:

ההר שלי – צביה אדלר

"שלי" זו מילה גדולה. מילה שמשייכת משהו להיות בבעלותי. הר לא יכול להיות שלי אבל זאת התחושה:  ההר הזה – האזור שנקרא בפי המועצה ההר הגבוה – הוא שלי. ולא רק שלי אלא גם של רבים אחרים. בשבילנו הוא לא רק נוף. רבים מאיתנו גדלו פה בהר ולמדו להכיר כל שביל, אבן ועץ. כאשר חזיר בר עובר בגסות ומבלגן את השטח נדע בדיוק מה יצא ונעלם מעינינו.

בשבילי היער המשובץ אין ספור צמחים ובעלי חיים הוא הבית שלי. מקום מפלט כשרע לי, מקום להעצים בו את הטוב שלי. מקום מעורר השראה למחשבה וליצירתיות ולצילומים שלי.

היער מלא חיים, דינמיות ותנועה וכך בעצם, עם השתנות העונות ומעבר בעלי החיים זכיתי לעקוב אחריו ואחרי צמחים ספציפיים ולראות כיצד הטבע כל פעם מצליח להתעלות על עצמו.

בימים שלאחר השריפה (ותכלס כבר ביום שלישי כשעוד היו לא מעט התלקחויות) יצאתי לראות מה נשאר ומה אבד והפחם שצבע את ההר חנק אותי מבפנים.

שבילים שהכרתי – ולא זיהיתי, עצים שהיו ולא נשאר להם זכר. פינות עם זיכרונות ילדות שנעלמו כלא היו ויער מלא חיים וציוץ ציפורים עומד דומם ושקט.

גם המושבים עצמם, נצבעו שחור ואדום, עם בתים שחלקם נפגעו ולולים שלא יהיו.

אני עדיין מעכלת. מצלמת הכל. רואה גם יופי בשחור, זו דרכי להתמודד.

כמוני, רבים מתושבי גבעת יערים (חברים ואף הוריהם) וצובה ואני בטוחה שגם משאר יישובי הסביבה, מתאבלים. לא רק על המשקים ההרוסים, הפחד על הסכנה שהייתה, אלא על ההר שכמוני הם מרגישים שהוא ההר שלהם.

אני מכירה את היער ויודעת שהטבע את שלו יעשה ואפילו לטובה, בתקווה שקק"ל יעשו את העבודה שלהם וכך היער יתחדש ויכסה שוב את ההר, ואולי הפעם ישתלו הרבה יותר עצי חורש רחבי-עלים ופחות אורנים, אבל עד שזה יגיע, אני וסביר שרבים כמוני, נמשיך להסתובב בין שאריות העצים בחיפוש אחר הירוק שיגיע עם התחדשות הטבע.

עד כאן דבריה של צביה, ואני מצטרפת לתקוות שלה, שנראה את ההתחדשות והירוק בטבע בקרוב – ולא את עקבות החומרים מעכבי הבעירה בורוד.

בשבוע לפני השריפה, צביה צילמה את הנוף באזור עין רזיאל. השבוע היא חזרה לאחר השריפה וצילמה את אותו אזור. ההבדלים פשוט כואבים:

ד"ר נעמה טסלר (שמתמחה בשריפות ובשיקום משריפות) כתבה בפייסבוק שעל פי המפות שהופקו השבוע, השריפה כילתה 11,000 דונם לערך. זו שריפת ענק, וללא ספק היא אחת משריפות היער הגדולות שהיו פה לאחרונה. היא גרמה נזק אקולוגי כבד, והשאירה שטח שרוף שחשוב לטפל בו, לנטר אותו ולעקוב אחריו. זו שריפה גדולה עם נזקים רבים, וחשוב לטפל בהם בצורה נכונה.

את התמונות כולן צילמה צביה אדלר, באזור מושב גבעת יערים בזמן השריפה ואחריה, בתאריכים 15-20.8.2021. תודה לצביה על הרשות להשתמש בתמונות, ועל כתיבתה היפה.
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.

מאת: ע נ נ ת

I love nature, and I take pictures of nature - mostly flowers, mostly in Israel - but not exclusively

22 תגובות על ״השריפה בהרי יהודה, אוגוסט 2021״

  1. צביה כתבה באופן נוגע ללב. אני עם דמעות. השקט שביער השרוף כואב יותר מהגוונים המפוחמים. עוד יבוא גשם טוב וינקה את האפר. ומהקרקע יתחדשו האלות והאלונים והאפרים של האורנים.
    אני מקווה שלא יהיו שטפונות, כי לרוב היער אוחז בקרקע ומונע סחף וכשהכל נחשף, הגשם קורע את הקרקעות ומניע אותן.
    אני מקווה שהיעור אכן יהיה של חורש ים תיכוני. ומקווה שבנק הזרעים בקרקע השתמר. זה תלוי האם האש רצה מהר או בערה נקודתית. צביה יכולה כבר עכשיו לדעת אם בנק הזרעים שבקרקע השתמר. לחפש נמלים. אם הנמלים שרדו, שרדו גם הסחלבים, הכלניות, הרקפות והחצבים.
    מחזיקה אצבעות שזה המצב ובאביב הבא תיהיה שם פריחה נפלאה.

    אהבתי

    1. האש רצה מהר, אבל חזרה והתפשטה מדי פעם לכל מיני נקודות. יחד עם זאת, ראיתי בפייסבוק שהעלו תמונות של נמלים מסתובבות בשטח, כך שאני יחד איתך בתקווה שבנק הזרעים והגיאופיטים אכן נשמר – לפחות ברובו, ושגם שורשי האלונים והאלות נשמרו ויאפשרו לעצים להתחדש.
      תודה על מה שכתבת!

      Liked by 1 person

  2. תודה עננת ותודה צביה. הכאב על הפגיעה הזו בטבע ובזכרונות קשה מנשוא.
    מצטרפת לתקווה לשיקום במהירות האפשרית, ושיקום נכון

    אהבתי

  3. אין מילים, גם בתל אביב מוקדם בבוקר הרגישו את העשן. הלב נקרע. בתקווה שימצאו את הדרך לגרום לכך ששריפות יתגלו ע"י חיישנים ואחרים כדי שהטבע ימשיך לשגשג.

    אהבתי

  4. עצוב וכואב הלב שאזור כל כך יפה נשרף . הצמחיה תשתקם אך בעלי החיים שנשרפו -נשרפו זו אבדה גדולה

    אהבתי

    1. יחד עם זאת, ליער לוקח 50 שנים להשתקם ואף יותר. בינתיים אנחנו צריכים למנוע שריפות נוספות, למנוע סחיפת קרקע ולאפשר ליער לחזור…

      אהבתי

  5. הפקעות והבצלים יפרחו. אף יופיעו אורנים חדשים. ,להגיע חמצב של לאחרונה,יקח שנים רבות. המציתים כה "אוהבים את הארץ"

    אהבתי

  6. הלב שלי בוכה. הדרך הזו עטופה בזכרונות ילדות ובגרות. בימי החורף והאביב, בדרך מתל אביב להוריי בירושלים, תמיד הייתי בוחרת לעלות דרך הכביש הזה שכה אהוב עלי. הייתי יוצאת מוקדם כדי שאספיק לעצור מספר פעמים בדרך ולצלם את הפרחים לפני שתיעלם השמש. עם השנים, היו לי מקומות קבועים בהם עצרתי. מאחר ויש לי מוגבלות פיסית, בתום החלק הצילומי אותו הייתי מסיימת ביער ירושלים הייתי מגיעה להוריי מסופקת שבכל זאת הצלחתי לצלם. הייתי יושבת עם אימי ומראה לה את הטבע שצילמתי, והיא שהייתה חולת טרשת נפוצה וכבר לא יכלה לנסוע לבקר במקומות האלה, הייתה כה נהנית. למעשה היא זו שהכירה לי את הדרך הזו ותמיד אני מודה לה על כך. לו הייתה בחיים גם ליבה היה נעצב. היא כל כך אהבה את פרחי הבר.

    אהבתי

  7. היינו בירושלים בזמן השריפה. חברתנו הטובה עזבה את ביתה לאחר שאכלה אתנו ארוחת בקר ב"רימון". בתה על שני ילדיה ברחה עוד קודם לכן עם הילדים, ולא חכתה לפינוי.
    התמונות הקשות מעבירות היטב את הסיפור, הבעיה, לכאורה, שבתוך האבל והחורבן מסתתר יופי כמעט נשגב, אצלי לפחות זה יוצר מעין "דיסוננס קוגניטיבי", וכן הידיעה שכמו שההרים מצדי כביש 1 התכסו בירוק עד, גם היערות שנשרפו יצמחו מחדש, ותחזור הציפור ויחזור הסחלב.
    מסרי תנחומיי לצביה. דבריה נכתבו בדם לבה, ואי אפשר היה שלא להזדהות.

    אהבתי

  8. בצעירותי התגוררתי בירושלים והרבתי לטייל בסביבות צובה,כיסלון ובכל הסביבה המקיפה את ירושלים, וכל שריפה מעלה כאב וצער ומלבד היופי שוכחים שכל יער הוא חלק מריאה ירוקה שתורמת חמצן ובעיקר כואב לי ההתעלמות של המנהיגות בארץ משינויי האקלים בעולם שמשפיעים גם על מזג אוויר בארץ שהולך ונעשה קיצוני בכל עונה אמנם נעשים מעשים להגנת הסביבה אך הם מועטים מדי ויש פתרונות רבים ואין באמת תוכנית יסודית לשינוי ואכיפה ומניעת זיהומים ושמירה על שטחים ירוקים והגדלת שטחים ירוקים. נכון שלטבע יש את דרכו להתחדש וגם תרומתם של קק"ל אך הגיע הזמן לקחת אחריות ברמה הלאומית כי הטבע אינו דבר מובן מאליו.

    אהבתי

    1. אני מאד מסכימה עם כל מה שכתבת, זו אחת הסיבות שהיה לי חשוב לפרסם את הרשומה – להעלות מודעות לכל נושא הצמחיה וחשיבותה בעולם.

      אהבתי

ספרו לי מה חשבתם על הרשימה שלי!

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s