רקוויאם לחממה

אני רוצה לספר היום על הגן הבוטני של אוניברסיטת תל-אביב, וליתר דיוק – החממה הטרופית בגן. הגן הבוטני הוקם בשנת 1973, בעקבות שתי תרומות משמעותיות: האחת היתה עזבונו של איש הצמחים נח נפתולסקי, שהיה מאנשי העליה השניה ועל שמו נקרא חלק הגן העוסק בצמחי ארץ-ישראל; והשניה – תרומה של משפחת קרסו, לזכר דפנה קרסו, הבת שנהרגה בתאונת דרכים. בזכות התרומה הזו הוקם גן טרופי בגן הבוטני, שמרכזו היה החממה הטרופית החדשנית – כלומר, חדשנית נכון ללפני 45 שנים בערך.
את הגן הקים פרופסור יעקב גליל ז"ל, ואת דרכו המשיך פרופסור יואב ויזל ז"ל, ובוטנאים רבים וטובים המשיכו את דרכם וממשיכים גם היום.
כשביקרתי בחממה הטרופית ראיתי חממה מיושנת ולא מאד גדולה, אבל תמיד אפשר היה להרגיש את האהבה מסביב – החממה טופלה בהמון אהבה ודאגה, והיתה מלאה בצמחים מיוחדים ונפלאים.

תמיד יכולתי למצוא שם דברים מיוחדים, צמחים טרופיים שהיו זרים ומוזרים לי.

כמו למשל שרכי קרן-האיל המיוחדים, שמוצאם בכל האזורים הטרופיים בעולם.

כתבתי בבלוג פעם אודותיהם.

כמובן שתמיד נמשכתי אל חלקת הסחלבים בחממה – היו שם סחלבים צבעוניים ומיוחדים, כמו צימבידיום (פה מעל) ו-אפידנדרום (למטה):

פאפיופדילום, שנקרא בעברית אנפילאית:

או קטליאה, שיש לה פרח ענקי ומרשים:

אחד הסחלבים המיוחדים ביותר שפגשתי בחממה היה סחלב דארווין – סחלב יפהפה עם סיפור מיוחד, שכתבתי אודותיו בעבר.

לפני כמה שנים, הגג בחממה התחיל להתפורר. הגן הזמין מהנדס, שאמר שבנין החממה מסוכן לציבור. סגרו את החממה – ומאז החממה והצמחים מחכים לתורֵם שיאפשר לחדש אותה.

הגן קיבל לאחרונה תרומה יפה ונקרא כעת "גן יהודה נפתלי" על שם התורם, וכולו כרגע סגור לשיפוצים ושיפורים שמבוצעים בזכות התרומה הזו – אך התרומה הזו לא מכסה את חידוש החממה.

החממה עומדת לה במרכז הגן, וממשיכה להתפורר. אם במקור דיברו על חידוש החממה, הפתרון היחידי כעת הוא הרס הבנין המתפורר ובנית חממה חדשה. ודבר כזה עולה מליונים רבים של שקלים.

צילמתי את בנין החממה מבחוץ: הכניסה אסורה בגלל סכנת קריסה. ממש עצוב לראות את זה – חלקים מהחממה מתפרקים:

חשבתי, למשל, על רעיון של מימון המונים. אני בטוחה שאם אפשר היה לפתוח קמפיין של מימון המונים – הרבה אנשים היו שמחים לתרום כסף לחממה. אבל כנראה שבגלל חוקי האוניברסיטה – זה בלתי אפשרי. זה לא עומד בנהלי המוסד לקבלת תרומה.

בינתיים החממה מתפוררת, ואני יכולה רק להזכר בכמה מהצמחים המיוחדים שפגשתי שם.

למשל: אמורפופאלוס קוניאק, צמח מיוחד ממשפחת הלופיים, שגדל בדרום מזרח אסיה. כתבתי אודותיו בבלוג.

צמח מיוחד נוסף הוא הוולוויטשיה המופלאה – צמח מדהים ממדבריות נמיביה, מהצמחים המיוחדים בעולם: יש לו גזע קצר, 2 עלים רחבים שמתארכים ומתארכים לאורך חיי הצמח:

הוא דו-ביתי (כלומר, יש צמחי זכר ונקבה) והוא מתרבה באמצעות אצטרובלים, כמו העצים המחטניים:

פגשתי בחממה גם עץ מיוחד נוסף, ששמו העממי הוא עץ הקלבאש – Crescentia cujete. עץ שמוצאו בדרום אמריקה ומרכזה, ויש לו פירות ענקיים שיכולים להגיע למשקל 30 קילוגרם. הפירות משמשים מצד אחד ברפואה עממית, ומצד שני – לאחר שהם מתייבשים, מייצרים מהם כלי עבודה ונגינה, למשל הבירימבאו הברזילאי.

יכולתי להמשיך עוד הרבה… בחממה הטרופית ראיתי צמחים טורפים – הגנן הראשי, משה פרי, הוא מומחה לצמחים טורפים ולמרות שאין לי תמונות שלהם – אני זוכרת כמה כדניות, שופריות וטלליות יפות במיוחד.

אני מקווה שיקום מישהו ויחליט לתרום כסף לבנית החממה מחדש. לאורך השנים ראיתי בגנים בוטניים חממות חדישות ומיוחדות, כמו החממה של הגנים בירושלים, באמסטרדם ומגוון חממות בגני קיו – אני יכולה לומר שהחממה בתל אביב אמנם היתה קטנה ומיושנת, אבל היה בה מגוון צמחים שלא מבייש אף גן בוטני. אני מכירה את אנשי הגן ויודעת שאם תהיה להם חממה חדשה – הם כבר ידאגו למלא אותה בתוכן מדהים ולהפוך אותה לממתק אמיתי.

את התמונות צילמתי בעשור האחרון בחממה הטרופית של הגן הבוטני באוניברסיטת תל-אביב. אתם מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.