סיכום שנת 2020 בתמונות

עוד שנה מגיעה לסופה, שנה שהיתה קשה מאד. יחד עם זאת, הטבע לא עצר – במדבר היתה שנה ברוכה עם גשמים רבים ובום פריחה כזה שמתרחש אחת לעשר-עשרים שנים. לצערי, בגלל הסגר, את רוב הפריחה במדבר פספסתי. ובכל זאת, היו לי השנה כמה תמונות מוצלחות.

אני מתחילה עם חודש ינואר. פרסמתי בינואר שתי רשומות בדיוק: באחת עקבתי אחרי ההתפתחות של צמח ממשפחת הציקסיים בגן הבוטני בירושלים – אנצפלרתוס שעיר, אבל בשניה הצגתי את התמונה שלדעתי היא תמונת השנה שלי: פרא וצבאים בנגב.

אחרי שיא שכזה, חשבתי שזה סימן לטובות… ובאמת, בחודש פברואר פרסמתי רק רשומה אחת, כי בשאר הזמן עבדתי וטיילתי. הרשומה מחודש פברואר מספרת על אצבוע ים-המלח, סוקולנט מדברי מאד נדיר. ואפילו צילמתי אותו משקיף על ים המלח:

בחודש מרץ התחיל הסגר… בתחילת החודש עוד טיילתי, אבל במהלך החודש פרסמתי שש רשומות: שמים לב שאני סגורה בבית. הרשומות כללו בעיקר תמונות מפברואר וינואר, ומאד התלבטתי מה לבחור – נוריות בבקעה? איריס טוביה בנגב? נחל צין צבוע בפריחה סגולה? בסופו של דבר העננצ'יקית עזרה לי להחליט, ובחרנו בפשתנית ססגונית ליד ים המלח:

את רוב אפריל העברתי בבית, ושוב פרסמתי שש רשומות במהלך החודש. אחת הרשומות כללה תמונות שצילמתי בעציצים שלי: פרח בר קטן וחביב שאני מגדלת בעציצים ופורח באביב: אספסת קעורה.

בחודש מאי התחלתי שוב לצאת מהבית – בעיקר עם העננצ'יקית, ואח"כ עם חברים בודדים מאד. פרסמתי ארבע רשומות במהלך החודש – אחת מהן על רפרף שמעולם לא ראיתי קודם: רפרף היערה, אותו פגשתי בחרמון.

גם בחודש יוני פרסמתי ארבע רשומות, המיוחדת ביניהן היא רשימת בלוגולדת מס' 12 שלי, שבה סיפרתי על מציאת סחלב חדש ומיוחד בגולן – רצועית קומפר, והספקתי לראות אותה רגע לפני שנבלה לחלוטין.

בחודש יולי פרסמתי ארבע רשומות על פרחים שפגשתי במאי וביוני, ביניהם אלקנת הגליל – צמח נדיר ויפהפה שפגשתי בשולי שדה כלניות בגליל.

בחודש אוגוסט פרסמתי שתי רשומות על צמחי החרמון המיוחדים: הראשונה סיפרה על אלקנה מזרחית, קרובתה של אלקנת הגליל; והשניה על כרקוץ יפה ומיוחד – חדעד הלבנון:

בחודש ספטמבר פרסמתי שלוש רשומות, שתיים מתוכן מיוחדות: רשומה אחת שעוררה הדים תיעדה כל מיני דבורי בר שבאו אל העציצים שלי במשך הקיץ, והרשומה המיוחדת בעיני – רגע לפני הסגר צילמתי צרעה מזרחית על חצב בתל ידפת, ונזכרתי באבא שלי:

בחודש אוקטובר פרסמתי שלוש רשומות, ובעיקר אני מאושרת מהרשימה שמתעדת את הפעם הראשונה בחיי שראיתי קינון חסידות, בגולן, בחודש יולי:

בחודש נובמבר פרסמתי שתי רשומות ומאד התלבטתי במי לבחור. בסופו של דבר בחרתי בחלמוניות מעל הכנרת, בגלל אפקט הוואו: שילוב נהדר של פרח יפהפה במיקום מעולה. אני ממליצה מאד להציץ גם ברשומה על טריטון הפסים, דוחי קטן ומאד נדיר, בסכנת הכחדה.

והנה הגענו אל חודש דצמבר, סוף השנה – ואני חזרתי לחרמון ופרסמתי שתי רשומות: באחת צבעי השלכת המופלאים של בן-חוזרר הררי, ובשניה – פריחה נהדרת של סתווניות וכרכומים בעמק מן.

זהו. סוף השנה. בשלב הזה אני אמורה לכתוב כמה מילים יפות על איזה יופי שמתחילה שנה חדשה, ותקווה לעתיד ובלה בלה בלה. אבל… כרגע האופטימיות ממני והלאה. מוטי ביקש שאנסה – אז אומר שאני מקווה שחיסון הקורונה יעזור לנו לחזור לשפיות מסויימת. ואני מאחלת הרבה בריאות לכל הקוראים וגם לעצמי.