יוני 2016 – פרחים, פרפרים וכל מיני

תכלתן מזרחי – Brunnera orientalis

הקיץ מתחיל, עונת המבחנים בעיצומה – ואני נזכרת בפרח נפלא שמסיים לפרוח בימים אלו במרומי החרמון

כשהכרתי את הפרח הזה, שמו היה ברונרה מזרחית. בינתיים עברתו את שמו (ושינו את המין…) – וכיום הוא תכלתן מזרחי.

ובאמת, אני בטוחה שתסכימו איתי שיש לפרח הזה צבע תכלת נהדר:

את ההכרות עם הברונרה ערכה לי הגר לשנר, מנהלת העשביה הלאומית באוניברסיטה העברית. זה היה בהשתלמות רת"ם, בערך בשנת 2007. זו היתה פעם ראשונה שטיילתי במרומי החרמון ופגשתי את הפרחים המיוחדים והנפלאים של החרמון.

הגר קראה לי: "בואי ותראי את הפרח בעל צבע התכלת המושלם ביותר!"

ואני בהחלט מסכימה איתה. צבע תכלת נפלא ומענג, ודי ברור למה בחרו בצבע כשחיפשו שם עברי לפרח.

אבל… למה בעצם חיפשו שם עברי לצמח? שמו הקודם – שהוא גם שמו הלטיני – זה ברונרה. על שם סמואל ברונר, רופא וחובב טבע שוויצרי מראשית המאה ה-19.

נכון, ברונר לא היה עברי. אבל יש הרבה צמחים שנקראים על שם אנשים חשובים. למשל – מישויה פעמונית, על שם בוטנאי בשם אנדרה מישו; פורסקליאה שבירה על שם פר פורסקאל – בוטנאי שוודי; נאוטינאה תמימה – על שם בוטנאי איטלקי בשם טינאו.

יש גם כמה צמחים שנקראו על שם בוטנאים ישראליים. למשל, אהרונסונית פקטורי – על שם אהרון אהרונסון (מניל"י) ואליעזר פקטורובסקי – שניים מראשוני הבוטנאים בארץ. לפקטורובסקי הוקדש צמח נוסף – פקטורית אשרסון, על שמו ועל שם פאול אשרסון, בוטנאי גרמני. וכמובן, גם מושיובית הגליל – על שם גרשון מושייב.

אבל בשנים האחרונות יש נטיה לעברת את השמות הללו, וכך הקיקסיה הפכה לעפעפית, הקיטבליה – לעוגית והברונרה – לתכלתן.

לא תמיד אני מסכימה עם השינוי. כיבדו אנשים שונים בכך שקראו לצמחים שונים על שמם – למה לקחת מהם את הכבוד? רק כי בארץ לא מכירים את ברונר, קיקס, מישו או קיטבל? חוץ מזה, הכרתי את הברונרה בשם זה, והוא מתגלגל לי טוב יותר על הלשון מאשר תכלתן, שקצת חונק אותי.

הברונרה פורחת בארץ רק בחרמון, ברום 1,400 מטרים ומעלה. בעולם היא ממשיכה בהרי חורן (דרום סוריה) ואדום (ירדן).

את התמונות צלמתי בחרמון, בתאריכים:
14.5.2010, 2.6.2011, 2.5.2013, 4.6.2015 וגם 25.4.2016.

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

ורגע לפני סיום, עוד תמונה שאני מאד מרוצה ממנה: רומוליאת השלג, שכבר הצגתי בבלוג, במקומה הטבעי: שלולית לרגלי שלוגית מפשירה.

לזכרו של דוד שחק

הבוקר קמתי לבשורות עצובות מאד – הודעה על מותו של דוד שחק מקיבוץ טירת צבי.

את דוד הכרתי דרך אתרי אינטרנט – פורום צמחי בר (ז"ל), ואחריו בפייסבוק.

בתחילה, כשהכרתי רק את מה שכתב, דוד הצטייר כאדם דעתן וקצת חסר סבלנות. למען האמת – קצת מרתיע. אבל יובל ידידי אמר לי שבניגוד לרושם העובר דרך המדיה, דוד הוא אדם חם וידידותי ומאד נחמד. "הוא מכוחותינו" .

במרץ 2012 נסעתי לפגוש אותו בפעם הראשונה – בשדות האיריסים של טירת צבי. נסעתי יחד עם הר הקסמים, וביקרנו את דוד ביקור בלתי נשכח – בשדות האיריסים המגודלים ליצוא ובאמת גילינו אדם מקסים שכיף לדבר איתו:

חצי שנה מאוחר יותר דוד הזמין אותי לפגוש אותו בשדות כפר יהושע, לראות שדות של פרפרים – דנאיות הדורות פוגעות בגידולים חקלאיים. הוא בא לאסוף כמה מהן כדי להציל אותן לפני שירססו את השדה.

היה לנו מפגש נהדר נוסף – בגלבוע, כמה ימים לפני יום ההולדת שלי – נסעתי עם הורי לפגוש את דוד ולחגוג עם אוזנית הכלך.

דוד תמיד טען שאוזנית הכלך היא הפטריה האולטימטיבית, הטעימה ביותר, המושלמת. ובאותו יום הוא הוכיח לנו את זה עם ארוחת שקשוקת פטריות נהדרת בטבע.

דוד הכיר היטב סוגים רבים של פטריות, ונהנה לחלוק את הידע.

הפעם האחרונה שפגשתי אותו פנים אל פנים היתה כשבאתי עם חברה לבקר אותו בקיבוץ, והוא לימד אותנו ללקט את הדיואית המצוייצת (בתמונה מעל) ומטריינית האגוזים (בתמונה מתחת) על מדשאות הקיבוץ.

וכמובן, שאני לא יכולה להזכיר את דוד בלי לדבר על איריסים. דוד התאהב באיריסי השושן – כך הוא הקפיד לקרוא לאיריסי ההיכל – בגיל צעיר. עוד לפני חוקי הגנת הצומח ואיסור קטיפת פרחי בר, דוד הכליא ובדק מיני איריסים, עד שייצר שלושה זנים של איריסי היכל לייצוא – איריס דו גוני שהוא קרא לו "ניצן", ושניים סגולים – "מור" ו"ברקת". השדות שראינו הם שדות של מור וברקת.

דוד טען שהאיריס ההדור (בתמונה מעל) והאיריס השומרוני (בתמונה מתחת) הם מינים שונים. כל חוקרי האיריסים לא הצליחו לשכנע אותו אחרת. הוא טען שכדי להכיר צמח לעומק, צריך לגדל אותו. וכיוון שהוא גידל גם איריס הדור וגם איריס שומרוני, הוא יודע שיש הבדלים בהתנהגות שלהם, בצורת הצמיחה ובעוד מאפיינים.

כל מפגש עם דוד היה בשבילי כמו מסיבה. הוא היה נדיב בידיעותיו, למדתי ממנו המון – ותמיד חזרתי עם מתנות. זר פרחים, קופסת פטריות, עציץ קטן, אפילו בקבוק ערק תמרים שהוא רקח. באחת הפעמים קיבלתי ממנו קני-שורש של איריס "ניצן" ו"ברקת", והנה תמונה שלהם פורחים בעציצים שלי:

בשנים האחרונות דוד עבד על שני פרוייקטים יחד עם רמת הנדיב: גינת איריסי השושן, בתוך גני הברון וספר הסוקר את איריסי השושן (הכולל גם הסבר למה הוא הקפיד לקרוא להם איריסי שושן, ולא איריסי היכל). בספר יש הסברים ותיאורים מדוייקים, תמונות, מפות תפוצה והרבה מידע שדוד אסף בחייו. אני ממליצה בחום לבוא לבקר בגינת האיריסים – פנקו את עצמכם וטיילו כמה פעמים מראשית פברואר ועד לסוף אפריל – כדי לראות את הרב-גוניות והיופי של הפרחים הללו, ואל תשכחו לבקר בחנות המזכרות של המקום, ולקנות את הספר היפהפה.

התמונות ברשימה הן בעיקר ממפגשים שונים עם דוד – פרט לאיריס ההדור והשומרוני, שהם צולמו ב-19.3.2015 (שומרוני) וב-16.4.2016 (הדור).
כתבה על הספר שלו, ב"הארץ", וכתבה על גינת האיריסים ב"מגזין המושבות"

אני משתתפת מאד בצערה של המשפחה, יהי זכרו ברוך.

לימונית האשחר – Gonepteryx cleopatra

היום אני מציגה פרפר מאד נחמד – לימונית האשחר.

השם מאד ברור: לימונית – בגלל הצבע הלימוני, ועצי האשחר הם הפונדקאים של זחלי הלימונית הזו.

ללימונית יש גם הסוואה מוצלחת – היא מסוגלת להראות כמו עלה ולפעמים לא שמים לב שהיא בכלל שם.

את לימונית האשחר אפשר לפגוש בכל האזור הים תיכוני בארץ – מהחרמון ועד לדרום הרי יהודה.

הצבע הצהוב של הלימוניות מאד נחמד. וקל להבדיל בין זכרים – שצבעם צהוב עז, כמו כאן על השלהבית הדביקה :

לבין הנקבות, שלהן יש גוון ירקרק יותר, כמו כאן על דרבנית התבור:

והנה הזכר מחזר אחר הנקבה, שנהנית לה מצוף מרווה משולשת:

בעולם, אפשר למצוא את לימונית האשחר סביב הים התיכון – דרום אירופה, צפון אפריקה ואצלינו.

החוקרים הראשונים שתארו את לימונית האשחר התפעלו מהצבע שלו, וקראו לו – Butterfly – כלומר, מעופף בצבע חמאה.

השם נעשה מקובל – וקיבל פרשנות משלו, וכיום Butterfly זו המילה לפרפר.

כלומר, הלימונית היא הפרפר האולטימטיבי! The Original Butterfly!

וכאן אני חייבת להזכיר, כמובן, את לואיס קרול ששיחק עם המלים והמציא את ה-Bread and Butterfly בספרו "מעבר למראה ומה שאליס ראתה שם"

כך ג'ון טניאל צייר את ה-Bread and Butterfly : (התמונה מ-Alice In Wonderland Wikia)

וזוהי גירסת דיסני:

לפני שנתיים פרסמתי ברשימה על הגעדה המפושקת את התמונה הבאה, עם לימונית אשחר זכר בזוית מיוחדת. אני מאד אוהבת את התמונה הזו:

לפרפרים בעצם אין פה. יש להם קשית ארוכה שאותה הם מחדירים אל הפרח, ובעזרתה הם מוצצים ממנו את הצוף:

את התמונות צלמתי במקומות הבאים:
במירון, בתאריכים 12.5.12, 29.5.12, 18.5.13, 17.5.14
בכרמל בתאריך 16.5.14
ובהרי יהודה, בתאריך 16.6.15

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

בלוגולדת שמיני! מי היה מאמין?

מי היה מאמין שהבלוג שלי יחזיק מעמד 8 שנים? אני בטח לא… אבל הנה, אני כבר 8 שנים פה.

כלומר, פה – בעולם הבלוגים. 5 שנים ראשונות בתפוז, וב-3 השנים האחרונות עברתי לוורדפרס.
תפוז ממשיכים לא להקשיב למשתמשים שלהם, ולהחריב את המערכת יותר ויותר – זה כבר מוגזם. בעקבות השינויים האחרונים שהיו בתפוז, אני מבטלת את הרשימות שהשארתי שם, ומסירה את הבלוג כולו. אני בינתיים רק מסירה מפרסום, כי אני מחפשת איך לשמור את התגובות.

עופר כתב ברשימת הבלוגולדת שלו משהו שמאד הזדהיתי איתו: "ובכן, חגיגת בלוגולדת 8 זה בערך כמו חגיגת יומולדת 80 – הרבה מהחברים כבר אינם בסביבה, קצב החיים איטי הרבה יותר, ואין כל ודאות שתהיה עוד חגיגה כזו בעוד שנה, כי הסוף נראה קרוב למדי."

עופר צודק… גם אני מרגישה כבר פחות מתלהבת, פחות נרגשת לכל רשומה. אני גם כמעט ולא קוראת רשומות של אחרים – ואם אני קוראת, לא תמיד מקפידה להגיב. איתכם הסליחה, חברי לבלוגים!

בשנה האחרונה היו לי יותר מ-65,000 צפיות בבלוג – כלומר, בממוצע כ-180 צפיות ליום.

מבחינת רשומות, יש ירידה חדה – פרסמתי רק 56 רשימות. הנה טבלת הסיכום המסורתית שלי:

שנה	1	2	3	4	5	6	7	8
רשימות	160	169	131	122	106	105	98	56
כניסות	30,000	100,000	150,000	100,000	72,000	42,000	57,500	66,500

שום גבוה - מופע לבן — שום גבוה – מופע לבן

וכן, הרבה מזה זה בגלל העיסוקים החדשים שלי שלא מותירים הרבה זמן – אבל מצד שני, כשעבדתי במשרה מלאה מצאתי את הזמן לכתוב 2-3 רשימות בשבוע, ועכשיו – רשימה אחת או פחות, ולפעמים אני פשוט ממחזרת רשימות ישנות.