יש לי בלוג, ויש לי יום הולדת!


איריס הסרגל, רמות מנשה, 3.12.11

שבעים ותשעה ימים חלפו מאז שתפוז גרדשו את הבלוגיה, והיום – לראשונה מאז 10.10.11 – הבלוג שלי נראה כמו שרציתי שייראה!


שושנתית הלבנון – העלים יפים יותר מהפרח. נחל מערות, כרמל, 3.12.11

בנוסף, למי שלא יודע (כי הוא לא קרא אצל מוטי) – היום זה יום ההולדת שלי. התיקון הגיע ממש בזמן…


מרסיה יפהפיה, שמורת בני ציון, 10.12.11

אז החלטתי שאני חייבת לפרסם היום רשימה! אבל… על מה?


רקפת מצויה, מערת התאומים, 21.12.11

חשבתי לחזור אל כמה מפרחי הסתיו שהזנחתי: יש לי שני מיני אחילוף ומין אחד של כרכום שפרחו באוקטובר ונובמבר, ודוקא רציתי לכתוב אודותיהם…


חיננית הבתה, עין אלון בכרמל, 17.12.11

יש גם כמה בעלי חיים שהצטברו אצלי – חרדון-צב מצוי, דנאית הדורה ועוד…


דודא רפואי בגן איריס טל בכפר יהושע, 29.12.11

אחרי כמה התלבטויות, החלטתי לפרסם מקבץ פרחי-דצמבר. פרחים שצלמתי החודש הזה, בשלל מקומות בארץ.


כרכום חרפי, ליד מערת התאומים, הרי יהודה, 21.12.11

דצמבר הוא חודש עם מעט פריחה – פרחי הסתיו – כרכומים וסתווניות – כבר גומרים לפרוח, ופרחי החורף – כלניות ורקפות – רק מתחילים.
ובכל זאת, פגשתי גם מאילו וגם מאילו – אפילו את האיריס הארץ-ישראלי כבר פגשתי:


איריס א"י, מערת התאומים, הרי יהודה, 21.12.11

נרקיסי ההר כבר גומרים לפרוח, אבל אפשר עוד לפגוש אותם בהרי יהודה ובכרמל. הנרקיסים של מישור החוף רק מתחילים עכשיו.


נרקיס מצוי, יער הקדושים, הרי יהודה, 21.12.11

מבין הסחלבים – מתחילה עכשיו לפרוח הדבורנית השחומה. זוהי דבורנית קטנה ועדינה, ומסמלת את תחילת הפריחה של הסחלבים בארץ.


דבורנית שחומה, עין אלון, כרמל, 26.12.11

גם הסביונים התחילו לפרוח כבר. אם תסתכלו על איי התנועה ושולי הדרכים שאתם עוברים בהן – אני בטוחה שתוכלו לראות סביונים. אפילו בתל אביב ראיתי אותם.
הסביון קרוי "סביון אביבי" – אבל הוא לא ממש מתחשב בשמו, ומתחיל לפרוח כבר בראשית החורף, ולאורך כל החורף והאביב.


מרבד סביון אביבי, שמורת בני ציון, 29.12.11

את התמונות צלמתי במקומות שונים בארץ, ככתוב – לאורך חודש דצמבר 2011

   
כלנית מצויה למרגלות עץ זית וצפורני חתול מצויות, שפך נחל אורן, 29.12.11

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא!


כלנית מצויה, שמורת בני ציון, 29.12.11

השיר הזה פשוט מתבקש, נכון?

הרדוף הנחלים – Nerium oleander

החלטתי לכתוב רשימה על הרדוף הנחלים.

הרדוף הנחלים הוא שיח ירוק-עד, הגדל על גדות נחלים בכל הארץ.
זהו צמח רעיל, ומסוכן לאכול אותו – את העלים, הפרחים או הפירות. מה שנקרא "לראותו בלבד".

בדרך כלל, גבהו כמטר וחצי. אבל אם טוב לו, השיח יכול להגיע גם לגובה ארבעה מטרים.

הפריחה שלו מהממת – פרחים ורודים וגדולים, עם חמישה עלי כותרת. ורוד מושלם, מהסוג שכל ברבי חולמת עליו.

ההרדוף, כמו הרבה צמחי מים אחרים, פורח מסוף האביב ולאורך הקיץ. בעונה המתאימה תוכלו לראות גדות נחלים מלאות בורוד שלו – למשל, באיזור עין אפק או באיזור הבניאס, שם צולמו רוב תמונות הפריחה.

הנה, למשל, שיח נפלא וגדול מעין אפק –

תשאלו, מה פתאום נזכרתי באמצע דצמבר בשיח הזה, שיתחיל לפרוח רק בעוד כמה חודשים?

או! אני שמחה ששאלתם. אני אסביר:
בשבת האחרונה טיילנו באיזור חניון האגם בכרמל. הלכנו לאורך נחל אורן עד עין אלון. לאורך הנחל תמיד היה סבך נהדר של הרדופים. הנה, למשל, תמונה של העננצ'יקים משנת 2007, ליד ההרדופים –

לפני שנה, אני בטוחה שלא שכחתם, היתה השריפה הגדולה בכרמל. נחל אורן היה אחד הנחלים שנשרפו, וסבך ההרדופים הנפלא על גדות הנחל נראה לפני שנה כך:

אבל בינתיים, הזמן חלף וההרדופים מתחילים להתאושש. בין הגזעים השרופים כבר יש הרבה ירוק: השיחים מתחדשים ומלבלבים!

וזה, כמובן, מחזיר אותי שוב לרשומה שכתבתי לפני שנה – "אל תבואו לשתול בכרמל". הבטחתי שהטבע יחדש את עצמו. ברשימה אחרת, ספרתי לכם שהתפרסמה כתבה שאומרת הקק"ל מטעה בבקשות התרומות שלו, והצעתי שבמקום לתרום לקק"ל – תתרמו לישובים שנפגעו.

בשבת, כשעברתי ליד אפיק הנחל המתחדש – שאפשר לראות אותו יפה בתמונה הבאה – נזכרתי בכתבה שראיתי לפני שבועיים: כתבה שסיפרה על כפר הנוער ימין אורד שנפגע בשריפה. הממשלה – שר החינוך גדעון סער – הבטיחה להם כספים לשיקום המקום, אבל הבטחות זה אחד הדברים הזולים יותר אצל הממשלה שלנו. הם מבטיחים המון. לקיים זה כבר מסובך יותר. טוב שיש גם כתבות על אנשים טובי לב שבאו לעזור להם.

קצת בהמשך הנחל ישנו שטח שלא נפגע בשריפה, ואפשר להנות מההרדופים הנהדרים והמים למרגלותיהם –

בנובמבר התחילו להרוס את הבתים שנשרפו בבית אורן, וכעת בונים אנדרטה ענקית לזכר הרוגי האסון. ממה שראיתי בינתיים… אני לא מתפעלת מהאנדרטה הזו, היא נראית מכוערת למדי. אבל, כמו שאומרים, על טעם ועל ריח…

גם התקציבים שהממשלה הבטיחה לגופי שמירת הטבע ולגופי הכבאות התמוססו איפשהו בדרך. ואני (תמימה שכמוני!) קיוויתי שהעובדה שנספו 44 אנשים באסון הזה תגרום לתקציבים להגיע ליעד, לפחות הפעם.

  

אבל לא. הנה, תקראו בעצמכם –
 ארגוני הסביבה: "ללא תקציב, לא נוכל למנוע עוד שריפות" – ב"הארץ"
 "אנחנו מקווים שזה לא היה לחינם" אומרים בתחנת הכיבוי – כתבה בוואללה חדשות.
 שנה לאסון הכרמל – "כבאים מספרים על מצב גרוע יותר" בYnet

ומי שעוד לא קרא את הכתבה הזו על סיכום הנושא, אני ממליצה בחום לקרוא.  כתבו אותה מומחים של אוניברסיטת חיפה ושל רשות הטבע והגנים.

לפחות הטבע עושה את שלו גם ללא התקציבים, ואם השטח לא יישרף שוב בקרוב, נוכל תוך שנים ספורות שוב לטייל בסבך הרדופים לאורך נחל אורן.

את תמונות ההרדופים הפורחים צלמתי:
בעין אפק, 6.6.2009
בעינות סלוקיה בגולן, 13.6.2009
ובבניאס, 22.5.2010
את שאר התמונות צלמתי בנחל אורן, איזור חניון האגם בתאריכים:
29.12.2007, 13.1.2011, 17.12.2011

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

דרורים אמריקאיים לyירית

תפוז עדיין לא סידרו את החלונות שלי, ולכן אני בעיקרון עדין משביתה את הבלוג.
אבל קראתי את הרשימה של yירית, והחלטתי להקדיש לה קצת שמחה – ציוץ ציפורים.

לכן, yירית: הדרורים הללו כולם בשבילך, אני מקווה שהם יצייצו לך שירים נחמדים ויגרמו לך הרבה שמחה! (וליתר ביטחון, סידרתי לכל דרור קישור לאתר All About Birds, ששם אפשר לשמוע את השיר שלו)

חזרתי לתמונות שלי מטיולינו לארה"ב, ביולי האחרון – ומצאתי שם שלל דרורים. דרורים הם ציפורים מאד חביבות עלי – אפילו שלכאורה הם "פושטים". ובארצות הברית ישנם הרבה מיני דרורים. אנחנו פגשנו שלושה מינים שונים – וכרגיל תודה לאבו-נטע, שזיהה לי את הדרורים.

אני מתחילה עם Chipping Sparrow – ששמו הלטיני Spizella passerina.
את הדרור הזה פגשתי בטיול שלנו, בThacher Park ליד אלבני. זהו דרור גדול (גדול יותר מהדרורים המוכרים לנו – גדלו מגיע ל-12-15 ס"מ!) , עם כיפה אדמונית בולטת
הוא ניצב על שלט אזהרה מפני קצה המצוק… אני לא חושבת שהוא פחד לחצות את הגדר…

הדרורים הנפוצים ביותר, הם דרורי הבית. אותם דרורי הבית המוכרים לנו מרחובותינו.

דרור הבית נקרא כך גם באנגלית – House Sparrow. שמו הלטיני – Passer domesticus.

מאד נהנינו לראות קבוצת דרורים עורכים אמבטית-חול על Goat Island ליד מפלי הניאגרה –

בוושינגטון פגשנו אותם (וגם זרזיר צעיר אחד) שותים מים מהבריכות ב-Mall. טוב, היה ממש חם!

והדרור האחרון שלי – הוא דרור השיר – Song Sparrow

פגשנו שני דרורים מהמין הזה – האחד בשמורת הטבע מונטזומה, בצפון ניו יורק; והשני בדרום ניו יורק, ליד Corning, שם עצרנו לטיול קצר.

הוא נקרא כך, כי השיר שלו עשיר יותר ונחמד יותר מזה של הדרורים הרגילים. שמו הלטיני  Melospiza melodia – גם הוא מבטא את השירה. אני ממליצה לבקר באתר All About Birds ולשמוע שם את השיר שלו.

התמונות צולמו ביולי האחרון – רובן במדינת ניו יורק, פרט לאחת מוושינגטון DC.
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!