תורמוסים ושיר

את הרשימה שלי היום אני מקדישה באהבה להורי, ומקווה שהיא תגרום לכם חיוך.
התמונות הן של תורמוס ההרים, רשימה מלאה על התורמוס עוד תגיע.

נמרוד מתחפש לפרח
מאת: יהונתן גפן, מתוך הספר: שירים שענת אוהבת במיוחד

בְּלַיְלָה עִם יָרֵחַ
הָלַכְתִּי לִי בַּכְּבִישׁ
וּפָגַשְׁתִּי פֶּרַח
עִם פָּנִים שֶׁל אִישׁ.
פֶּרַח קֵרֵחַ
עִם פָּנִים שֶׁל דוֹד,
פֶּרַח עִם רֵיחַ
שֶׁדוֹמֶה לְנִמרוֹד.
והפֶּרַח עָמַד
וְדִבֵּר דִּבּוּרִים
כְּמוֹ יֶלֶד אֶחָד
שֶׁכֻּלָם מַכִּירִים.

בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר שָׁאַלְתִּי בְּשֶׁקֶט:
"מַדוּעַ הִתְחַפַּשְׂתָּ לְפֶרַח אֶתְמוֹל?"
-"פָּשוּט כְּבָר נִמְאַס לִי לִהְיוֹת יֶלֶד",
אָמַר נִמְרוֹד.

 

את התורמוסים צלמתי ליד קבוץ רמות מנשה, בתאריך 20.2.2012
הפעם התמונות ב-Picasa, ומוזמנים להקליק עליהן על מנת לראותן בגודל מלא.

 

 

סביון הערבות – Senecio glaucus subsp. coronopifolius

s16

הרשימה של היום מדגימה במעט את הקשיים שלי. אךךך, קשה, קשה.

s12

ביום חמישי הייתי בהשתלמות רת"ם בצפון הנגב. בין שאר המקומות שהיינו בהם, לקחו אותנו לשדה מול מושב תפרח, ואחר כך לשדה אחר מאחורי קיבוץ ניר יצחק.
זה מושב תפרח:

s07

השדות הללו היו מוארים באופן יוצא דופן. ומלאים. מלאים בסביונים.

s06

הסביונים הללו גדולים יותר מהסביון האביבי שפורח ברוב איזורי הארץ, ומרשימים יותר: אילו סביוני הערבות. הם נפוצים בכל הנגב, מדבר יהודה והערבה.

s08

צלמתי עשרות תמונות של סביונים צהובים. מצד אחד, הרבה מהן מאד דומות זו לזו. מצד שני, היה לי מאד קשה לסנן אותן. הצהוב הזה הוא חגיגה נהדרת.

s05


ונמפית החורשף מסכימה איתי.

s19

כמו שאמרתי, הם גדולים יותר מסביון אביבי – אבל גודל הוא לא תמיד סימן טוב להגדרה. לכן הסתכלתי במגדיר לצמחי בר בארץ ישראל של פרופ. פיינברון-דותן ופרופ. דנין. שם כתוב:
"החפים החיצוניים בבסיס המעטפת דמויי סרגל או אזמל צר, חדים או בעלי חוד ארוך. כרגיל, אין צבעם כהה, ומספרם אינו עולה על 12."
הסתכלתי מאחורי הסביון: החפים החיצוניים הם הצ'ופצ'יקים בבסיס התפרחת, בחיבור לגבעול.


s01

רגע, את זה צריך להשוות לסביון הרגיל – לסביון האביבי, נכון? ניגשתי אל העציצים שלי, שהרוח הביאה אליהם סביונים: החפים קהים יותר, ומסתיימים בחוד שצבעו כהה, מספרם עולה על 12. סימנתי בחיצים לבנים את החפים בסביון האביבי:

s01a

אחרי שהסתכלנו היטב על סביון הערבות, ראינו שבעצם השדות הללו מלאים בפרחים נוספים!
למשל בתמונה הבאה: שן-ארי שעירה פורחת בין הסביונים:

s09

גם זמזומית אייג, שהיא גדולה יותר מהזמזומית המצויה, פורחת בין הסביונים:
הכדורים הלבנים הם ה"סבאים" – פירות הסביון.

s11

לעתים זיהינו את הפרחים השונים לפי השינוי במרקם, או בגוון הצהוב –

s15

ובהמשך שדה הסביונים השתרע שדה של חרציות, משולבות במצליב סגול: שלח הערבות:

s18

כשיצאנו משדה הסביונים גילינו שהנעלים שלנו נצבעו באבקה צהובה: פתאום לכולנו היו נעלים צהבהבות:

s13

אבל ללא ספק, את האושר הגדול מצאנו מאחורי ניר יצחק: שם ראינו כתמים סגולים בין הסביונים:

s03

איריס הנגב החל לפרוח!
איריס הנגב הוא ה"סגפן" מבין מיני איריסי ההיכל. הוא מסוגל לפרוח באיזורים שחונים, שבהם יש פחות מ-200 מ"מ גשם לשנה. בניר יצחק, למשל, יורדים כ-180 מ"מ גשם לשנה.

s02

 אני חושבת שהאיריסים הללו ערכו איזו השתלמות באומנות. אחרת, איך הם ידעו שהצבע הנכון לבחור כרקע לסגול, הצבע שיבליט אותם בצורה הטובה ביותר, יהיה צהוב!?

s17

  אם אתם רוצים לראות עוד קצת מהחגיגה שהיתה לנו בהשתלמות, אתם מוזמנים לשרשור בפורום צמחי בר.

s10

התמונות צולמו מול מושב תפרח ומאחורי קיבוץ ניר יצחק, בתאריך 23.2.2012
ובעציצים שלי, 26.2.2012

 s14

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בFlickr!

 

 s04

 

חלבלוב מגובשש – Euphorbia hierosolymitana

hm10

אחרי חלבלוב השיח, אני מציגה מיד צמח מאד דומה לו, שהוא אחד הצמחים הנפוצים ביותר באיזורים הים תיכוניים בארצינו – חלבלוב מגובשש.

hm05

חלבלוב מגובשש הוא בן-שיח, כלומר הוא שיח קטן ומעוצה. לפי הספרות, הגובה שלו הוא עד חצי מטר. אני פגשתי חלבלובים מגובששים גם בגובה 70-80 ס"מ.

hm04

כמו אצל חלבלוב השיח, הפרחים הם קטנים וצהובים, ומוקפים בעלי לוואי בגוונים צהובים – שנעשים ירוקים יותר ככל שמתרחקים מהפרח.

hm01 hm08

וכמו אצל חלבלוב השיח, הרושם שמשאיר הצמח הוא מקסים – הצבעוניות הצהובה-ירוקה הזו מאירה את מורדות ההרים.

hm07

אבל יש הבדלים. ראשית – הגודל. חלבלוב השיח הוא שיח, ואילו המגובשש – כמו שכתבתי, הוא בן-שיח. קטן ונמוך יותר.
שנית – התפוצה. את חלבלוב השיח תוכלו לפגוש רק בנחל שיח בכרמל, ואילו את המגובשש – בכל הארץ.
הבדל הנוסף הוא בפרי. לחלבלוב השיח יש פירות כדוריים חלקים. אצל המגובשש – הם מלאים גבשושיות, ומסבירים לנו למה הוא נקרא כך:

hm09

כאשר הפירות מבשילים, הם מקבלים גוון חום-אדמדם – ויחד איתם כל הצמח מאדים. זה נראה מאד מרשים –

hm03 hm02a

גם חלבלוב השיח, וגם החלבלוב המגובשש גדלים באופן טבעי ככדורים – הם ממש יפים. אני חושבת שאפשר לקחת אותם כמו שהם ולגנן בהם: לא צריך השקיה מעבר לשנה ראשונה, לא צריך גיזום. בקיץ הוא עומד בשלכת, בתחילת החורף הוא ירוק, ואז מתווסף הצהוב, ובסוף האביב הוא נעשה אדום.
צבעוני ומקסים!

hm16

החלבלוב המגובשש פורח בכל האיזור הים תיכוני בארצנו, כולל הגולן, החרמון ועד לדרום הרי יהודה.


hm14

בהר הנגב מחליף אותו מין קרוב, שנקרא חלבלוב הרמון. הוא דומה מאד לחלבלוב המגובשש, אבל גבעוליו סגולים. פרופסור שמידע כותב, כי יכול להיות שאם יבדקו את המינים שוב, יגדירו אותו כתת מין של החלבלוב המגובשש.

hm12

השם הלטיני של החלבלוב הוא… חלבלוב ירושלים! לא הצלחתי למצוא תשובה למה קוראים לחלבלוב הזה בעברית "חלבלוב מגובשש" ולא "חלבלוב ירושלים". אם כבר יש לנו צמח על שם עיר הבירה שלנו, למה לא נשוויץ בו?
שאלתי גם את פרופסור דנין, והוא סיפר לי שאדמונד בואסיה קרא לצמח "חלבלוב ירושלים" כבר במאה ה-19.

hm11

אני אוהבת במיוחד לראות את החלבלוב בוקע מתוך סלעים, כמו החלבלוב הצעיר הזה שפגשתי ברמת הנדיב:

hm15

התמונות צולמו –
ברמת הגולן, 3.2.2007
בהר מירון, 17.5.2008
במצוק נחל ספונים בכרמל, 19.1.2012
ברמת הנדיב, 16.2.2012

hm06

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בFlickr!

hm13

 

 

חלבלוב השיח – Euphorbia dendroides

h14

אני חוזרת לכרמל, לאחד הצמחים היחודיים לכרמל. 

h02

זהו חלבלוב השיח – בן למשפחה מפוארת של צמחים – מעשבים קטנים (אילו שאתם מנכשים מהעציצים שלכם) ועד לקקטוסים מפוארים.

h16

השם "חלבלוב" הוא בעקבות המוהל הלבן, דמוי חלב אך רעיל – שיש בגבעולי החלבלוב. אם פוצעים את הגבעול – אפשר מיד לראות את ה"חלב" –

h05

לחלבלוב יש פרחים זעירים, וצבעם צהוב.

h03

הפרחים גדלים על עוקצים במעגל, כשבמרכז המעגל – בנקודת החיבור ישנו פרח נוסף.

h04

אבל סביב לפרח עצמו ישנם עלי לוואי שעוטפים את הפרח – עלים שנעשים ירוקים יותר ככל שהם רחוקים יותר מהפרח.
הפירות הם כדוריים וצבעם ירוק-לימוני. הם יוצאים ממרכז הפרח.  

h06

ובסך הכל לשיח ישנו צבע צהוב-ירקרק מרהיב ונפלא –

h09

חלבלוב השיח הוא החלבלוב הגדול ביותר בארץ. אילו שיחים שגובהם הממוצע הוא כמטר וחצי, אך הגדולים מגיעים גם ל-3 מטרים.
הם גדלים בצורת כדורים מקסימים על המדרון –

h10

חלבלוב השיח גדל בארץ רק בנקודה אחת: מורדות נחל שיח בכרמל. ממש מעל בית הקברות של חיפה.
כיון שכך, זהו מין אדום – אחד המינים בסכנת הכחדה בארץ, הוא מופיע בספר האדום – צמחים בסכנת הכחדה בישראל.
אגב, תמיד סיפרו לי שלנחל שיח קוראים כך על שם חלבלוב השיח. אבל בספר האדום כתוב שזהו השם הערבי של הנחל, והוא מופיע בשם זה עוד ממפות P.E.F – מפות מחקר בריטיות מן המאה ה-19.

h01

הנחל מלא בשיחי חלבלוב, ובעונה הזו הוא כולו זוהר בצהוב. אבל זהו המקום היחידי בו הוא גדל!
בשנת 1994 נערך סקר יסודי במורדות הכרמל. חיפשו אם חלבלוב השיח צומח בעוד מקומות פרט לערוץ המסוים הזה – ולא מצאו.

h15

לצערי הרב, עירית חיפה לא מכירה בערך הטבע הנדיר והייחודי שיש לה – ובמקום להפוך את נחל שיח לשמורת טבע עירונית, לדאוג שהכניסה לנחל תהיה נעימה ולהגן על השיחים הנפלאים הללו – היא מתעלמת מהנושא.
בית הקברות מטפס במעלה הנחל, השכונות יורדות מלמעלה – ושטח המחיה של שיחי החלבלוב מצטמק עוד ועוד.
 נו, החלבלוב לא משלם ארנונה… דיירים כן. גם בתי קברות מספקים הכנסה.

h11

בדיוק השבוע התפרסמה ידיעה שלכאורה אמורה מאד לשמח אותי ואת חובבי הטבע באשר הם: הממשלה הקצתה תקציב לשימור צמחים נדירים והצלחתם. 4.6 מליון שקלים – סכום קטן יחסית לתקציבים אחרים, אבל בכל זאת, זו מחשבה לכיוון הנכון.
אבל יחד עם זאת התפרסמה הידיעה שמספרת לנו שלמרות ההתנגדויות הרבות, הממשלה תעביר חוק חדש בנוגע לועדות התכנון, ונציגי רשות הטבע, אנשי שמירת הטבע וכל הגופים הללו – נמצאים מחוץ לועדה.
כלומר, תוך שנים ספורות יהיה הרבה יותר קל להרוס שמורות טבע ולבנות עליהן שכונות. בואו לגור ב"נווה איריסים" או "גבעת הכלניות" – זה מה שיישאר לנו מהטבע.
אתם מוזמנים לקרוא את הכתבה באתר NRG , ואת הכתבה באתר הארץ. שתיהן צופות לנו עתיד של בטון ללא פרחי בר. כמו שסכם זאת צפריר רינת מ"הארץ" – יותר בניה, פחות תכנון.

את הצמחים הנדירים שיציל תקציב השימור תוכלו לפגוש בגנים הבוטניים ובבנק הזרע.

אתם מוזמנים להצטרף לאתר המאבק, ולקרוא גם באתר החברה להגנת הטבע.

h08

אנחנו גבול התפוצה המזרחי של החלבלוב הזה. בעולם הוא גדל לחופי הים התיכון ועל איי הים התיכון, וממשיך עד לאיים הקנריים.  המקומות הקרובים ביותר אלינו בהם גדל חלבלוב השיח הם בטורקיה ובגבול מצרים-לוב.
אצלינו בארץ הוא גדל אך ורק בנחל שיח בכרמל. כלומר, זו אוכלוסיה ייחודית ומבודדת.

h12

 התמונות צולמו בנחל שיח בחיפה, בתאריכים 10.1.2008, 13.2.2012

h13

התמונות ב-Flickr, מוזמנים להקליק עליהן על מנת לראותן בגודל מלא.

h07

 הערה: כמו שכתבתי, חלבלוב השיח פורח אך ורק בנחל שיח בכרמל. אם אתם בטוחים שראיתם משהו בול כזה, אבל במקום אחר לגמרי (למשל, ירושלים, הגליל או הגולן) – חכו לרשימה הבאה…

  

לזכרו של בני

אתמול קראנו בצער רב בפורום הבלוגיה שבני, מהבלוג "חוג הסרטן והתקליט"  נפטר.
לא הכרתי את בני מעבר לוירטואליה, ובכל זאת אני מרגישה שהכרתי אותו, ומצרה על מותו.
את מילות הניחומים והמחשבות תוכלו לקרוא אצל מוטי .

אני אסתפק בלהקדיש לו ולמשפחתו שתי תמונות של דבורנית הקטיפה
ולשלוח תנחומים למשפחתו.
JAMES DEAN מנהל פורום אספנות ערך סרטון לזכרו של בני – אתם מוזמנים לצפות בו כאן.
יהי זכרו ברוך.

הדבורניות צולמו ליד יקנעם, 20.2.2012.

רמת הגולן, 11.2.2012

לפני שאני מתחילה את הרשימה, יש לי בקשה.


כיון שתפוז לא מתקנים עדיין את האלבומים – התחלתי להעלות תמונות ל-Flickr. אבל שם יש לי מגבלות – מגבלות מקום, ומגבלות של כמות תמונות.
בעוד כ-5 רשומות אני אגיע אל המגבלות הללו, ואז יש לי 2 אפשרויות פעולה –
– לחפש מקום אחר לתמונות שלי (אם יש למישהו הצעה, אני אשמח לשמוע)
–  להפסיק לפרסם, או לצמצמם מאד את הפעילות, לחזור לשיטת "מיני רשומה" – תמונה אחת בלבד, כמה מלים.
אני רוצה להמשיך לפרסם.
פרסמתי בפורום משוב בקשה לתפוז, שיתעדפו את בעיית האלבומים ויפתרו אותה. אני מבקשת מכל הקוראים שלי להכנס להודעה, ולהוסיף תגובה המצטרפת לבקשה שלי. אם תהיינה הרבה תגובות, אולי הם יתחילו לטפל בבעיה.

תודה לכולם.

איריס הביצות

כבר סיפרתי לכם שטיילנו בגולן – התחלנו עם הטופל האדום, שנמצא ממש בעליות מדרום לרמה – והמשכנו צפונה.
התחנה הבאה, לאחר הטופל, היתה בעין תאופיק – יער קק"ל, שיש ממנו תצפית יפה לכנרת, לטבריה ולגליל: 

הכנרת וטבריה

משם עלינו לאחו נוב. כבר הצגתי את הכלניות הנהדרות שפרחו שם – הן לא היו היחידות. האחו מלא פרחים.
כאן, מימין – רומוליאה סגלולית – הרומוליאות של דרום הגולן נחשבות לזן שונה מעט מזה של שאר הארץ.
ומשמאל – אחת החברות הקטנות של משפחת הציפורניים – קרנונית לקויה. קרנונית – בגלל הקרניים בעלי הכותרת. 

רומוליאה סגלולית   קרנונית_לקויה

מצאנו מקבצים של זהביות באחו, אני משערת שזו זהבית השלוחות – הדרך לוודא היא באמצעות הפקעת, ואני העדפתי להשאיר את הזהביות במקומן. 

זהבית השלוחות

עדיין יש אלפי נרקיסים בשטח, וניחוחותיהם נישאים למרחק 

נרקיס מצוי

בסופו של הסיור באחו נוב הצלחנו גם למצוא את איריס הביצות:  שני האיריסים הראשונים פורחים! מאד שמחנו! 

איריס הביצות

פתאום ראיתי פרפר. רדפתי אחריו במשך כמה וכמה דקות עד שהצלחתי ללכוד אותו בעין המצלמה: זהו צבעוני שקוף

צבעוני שקוף

בדרכנו חזרה לאוטו, ראינו את היצור הבא:
לא, זו לא תולעת – זהו נחש. נחש קטן, שאורכו בערך 20 ס"מ ושמו נחשיל מצוי. זהו יצור אוהב לחות, שבד"כ נמצא מתחת לפני האדמה. 

נחשיל

מאחו נוב נסענו צפונה. לפתע, לצד הדרך מוטי ראה משהו זז. חזרנו עם האוטו וראינו את התצפית המרגשת ביותר שלנו לטיול הזה (ולעוד כמה טיולים…) : חתול בר, מתרחק בשפיפה מהכביש – כדי שלא נתקיף אותו. יצור יפהפה! 

חתול בר

עצרנו ליד מאגר בנטל, ושם פגשנו המוני איריסים, קטנים ותכולים: איריס הלבנון
בין האיריסים היו מקבצים מרהיבים של רקפות יווניות. (מקבץ לדוגמא תוכלו לראות בסוף הרשימה)

איריס הלבנון

לא יכולנו להתעלם מהחרמון שנשקף אלינו מכל מקום – חרמון הסבא, הלבן והיפהפה.
העננצ'יקים אמרו שזה נראה כמו הר של גלידה!

החרמון

את הטיול סיימנו ביער אודם – הג'ובה הגדולה. רשות הטבע והגנים מסדירה את האיזור כעת, הם מנגישים אותו לנכים.
מצד אחד, קצת חבל לי לראות איזור פראי כזה הופך לשביל סלול עם מצפור.
אבל זה סתם אגואיזם פרטי שלי. אני חושבת שההנגשה של הג'ובה לנכים היא חשובה וטובה. לאפשר לכל אדם לרדת לשם, ולהסתכל על השטח – זה בהחלט צעד חשוב וטוב. 

זהבית דמשקאית ונץ חלב אזמלני

אנחנו הסתכלנו על הפרחים שפרחו מסביב לשביל. כאן מעל ישנו שילוב של זהבית דמשקאית (בצהוב) עם נץ-חלב אזמלני (בלבן),
ולמטה – עוד איריס לבנון, משקיף על שולי הג'ובה הגדולה. 

איריס הלבנון

בין העצים הציצו המוני רקפות יווניות קטנות ונחמדות 

רקפת יוונית

ומצאנו גם מקבץ של קורידלית הסלעים – צמח נדיר, קרוב לעשנן שגדל בשולי חצרות בעיר. 

קורידלית הסלעים

התמונות צולמו כולן ברמת הגולן, בתאריך 11.2.2012
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא, ב-Flickr. 

רקפת יוונית






כלנית מצויה – Anemone coronaria – זן ורוד-פוקסיה

IMG_5756

אני משערת שרוב קוראיי ביקרו כבר בפברואר הזה (או בפברואר כלשהו) במנחת מגידו, והתפעלו ממגוון צבעי הכלניות שם – אדום, סגול, לבן – ומה שבינהם. לפעמים גם שילובים. 

aIMG_6857

אבל הכלניות שלי הפעם הן לא ממגידו. הכלניות האילו הן מאחו נוב בדרום רמת הגולן. 

AIMG_6828

אל אחו נוב שווה להגיע כמה פעמים בשנה. בינואר יש שם מרבדים עצומים של נרקיסים, עם ריח ניחוח נפלא. 

aIMG_6827

בסוף פברואר-תחילת מרץ פורח איריס הביצות הנדיר והנפלא, ויחד איתו – רומוליאה סגלולית, זן נוב. 

aIMG_6826

אחר כך מצטרף עיריוני צהוב, ובסתיו אפשר למצוא שם כמה וכמה פרחי סתיו יפים. 

aIMG_6793   aIMG_6825

אנחנו באנו בתחילת פברואר – בתפר בין הנרקיסים (היו עוד המונים) לאיריסים (פגשנו 2 פרחים ראשונים פורחים)
הרומוליאות כבר פורחות באחו, ויחד איתן – הוא מנוקד בכלניות. חלק אדומות, חלק סגולות – אבל היפות ביותר הן אילו שברשימה הזו. 

aIMG_6821   aIMG_6829

כלניות בצבע ורוד-פוקסיה עז, כזה שכל ברבי היתה שמחה ללבוש. 

aIMG_6814

כל הכלניות בארץ, בכל הצבעים, הן מין אחד – כלנית מצויה – ויש להן טיפוסי צבע שונים – לפי הגנטיקה שלהן.
בסך הכל הוגדרו בארץ 25 טיפוסי צבעים שונים! 

aIMG_6808   aIMG_6813

הצבעים של הכלנית נקבעים ע"י אָלֵלים בתאים – אלל זו צורה מולקולרית של גן בתוך התא, שאחראית על תכונה תורשתית מסויימת. בדרך כלל יש שני אללים בתא. אחד בא מצמח האם, ואחד מצמח האב.
כיון שיש שניים, לא יתכן ששניהם יהיו דומיננטיים – אחד יהיה דומיננטי (שולט), ואחד רצסיבי (נשלט) – או ששניהם יהיו רצסיביים.
ישנו גן שאחראי על הצבע האדום, גן שאחראי על הצבע הלבן, וגן שאחראי על הצבע הסגול. הצבע נקבע על ידי אלגוריתם – ממש כזה שאפשר למחשב. באתר צמח השדה יש כתבה מעניינת של מייק לבנה, ובה מופיעה טבלא, שמאפשרת לקבוע מה יהיה הצבע בתלות בגנים.
למי שאין זמן להביט במאמר שם, אסביר שהורוד זה "צבע הברירת מחדל" – אם לא נבחר אדום, ולא נבחר לבן, ולא נבחר סגול – יישאר הורוד.


aIMG_6801

רוב הכלניות הורודות הן בהירות יותר. באחו נוב פגשתי את הכלניות הורודות ביותר, עם הורוד המדהים ביותר. 

aIMG_6807

התמונות צולמו באחו נוב, בדרום רמת הגולן, 11.2.2012
פרט לראשונה – שצולמה במנחת מגידו, 28.1.2012

aIMG_6818   

התמונות ב-Flickr, מוזמנים להקליק עליהן על מנת לראותן בגודל מלא.

aIMG_6792_כלנית_ורודה


טופֵל אדום – Cynomorium coccineum

IMG_6680

ושוב אני משחקת משחקי מלים. אני לוקחת את הטופח האדום והיפהפה, ומשנה רק אות אחת: "ל" במקום "ח". טופֵל, ולא טופָח.

IMG_6684

ובום! איזה שינוי! מפרח חד-שנתי קטן עם פרחים אדומים יפהפיים, הגעתי לצמח טפיל, מוזר, ו… אין דרך אחרת לומר זאת: מכוער. הוא פשוט צמח מכוער.

IMG_6695

אם אגיד שהשם הערבי של הצמח הזה הוא "זיב-אל-ארד", אתם לא תופתעו, נכון? ואני לא צריכה לתרגם את זה….
לבקשת הקהל אני בכל זאת מוסיפה את התרגום: "איבר המין של האדמה". נכון שזה מובן מאליו?

IMG_6714

אם כן, הכירו את הטופל: טופל, מלשון טפיל. הוא גדל על שורשים של שיחי מלוח, ימלוח ועצי אשל.

IMG_6724   IMG_6732

 

הטופל גדל במזרח הנגב, בערבה ולאורך בקעת הירדן. הוא נדיר למדי – אבל לרוב אם מוצאים אותו, מוצאים מקבץ.

IMG_6709a

ראינו על הטופל שני חרקים: זבוב, וחגב צעיר:

 

IMG_6682    IMG_6681

הגענו אל הטופל בעקבות הסברים שקיבלתי ממנהלת פורום צמחי בר, עירית גדולה. היא שלחה אותנו לדרום רמת הגולן – לעליות לכיוון חמת גדר.
שם מצאנו עשרות פרטים, בתחילת הפריחה.
אני מודה כאן לעירית על ההסברים המדויקים!

 IMG_6686

שניים צמחו ממש לצד הכביש: אפשר לראות את גדר הגבול עם ירדן מאחור.

IMG_6728

הטופל גדל כעמוד שבוקע מן האדמה. הפרחים הם קטנים, ומפוזרים על הצמח עצמו:

IMG_6709

ישנם פרחים חד מיניים ודו מיניים לצמח הזה. הם מפוזרים בצפיפות לאורך כל ה…עמוד הזה.

IMG_6716

התמונות צולמו בעליות לחמת-גדר, בדרום רמת הגולן, בתאריך 11.2.2012

IMG_6690   IMG_6725

 מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן ב-Flickr, בגודל מלא.

IMG_6698

 

טופח אדום – Lathyrus pseudocicera

t02  t03

אני? חוגגת את St. Valentine's day ? מה פתאום? למה שבחורה צינית, לא נוצריה, לא רגשנית שכמוני תחגוג את יום האהבה?

t12

הכל בגלל הטיול לבקעה. זו בקעת הירדן שבלבלה עלי את דעתי.  

t11

 פגשתי שם את הטופח האדום. איך אפשר שלא לחגוג אהבה, מול הלבבות האדומים הללו?

t10

 אז הנה, אני חוגגת. ושולחת לבבות אדומים לכל קוראי הבלוג, באשר הם!

t06

אני יכולה לספר לכם שולנטיין הוכרז כקדוש כבר במאה החמישית לספירה, והיום שלו נחשב ליום האוהבים מאז המאה ה-14, שאז התחילו להתייחס לאהבה רומנטית ולשלוח פרחים וממתקים לאהובה.
בשנת 1969 האפיפיור ביטל אותו מלוח השנה הרומי-קתולי… זה לא עזר לו, כי את יומו של ולנטיין הקדוש חוגגים היום הרבה אנשים בעולם – נוצרים ולא נוצרים…

t13

 הטופח האדום גדל בארץ בעיקר בצפון הנגב, בבקעה ובהרי יהודה. הוא מצפין עד לכינרת.

t08

 כבר כתבתי על מין אחר של טופח – טופח הגליל הסגול והיפהפה. האדום קטן יותר, ולא פחות נהדר.

t09

 הטופח קרוב לאפונה, ואפשר לאכול את זרעיו לאחר בישול. יחד עם זאת, לפי הכתוב – משתמשים בו בעיקר כ"מזון דחק", כלומר – אוכלים אותו רק כשאין ברירה.

t07

 כשכתבתי על טופח הגליל, אתי אברהמי הזכירה את הלטריזם – מחלת שרירים הנגרמת כתוצאה מאכילה מרובה של זרעי טופח. היא סיפרה שבתקופת השואה, כשלא היה מה לאכול – אנשים אספו את זרעי הטופח ובישלו אותם.
הרעלן בזרעים ניתן לעיכול בכמויות קטנות – אבל כאשר זהו המזון העיקרי, הוא גורם לניוון שרירים ובעיות רבות.

t14

 אני מקווה שלא נצטרך יותר להסתמך על טופח כמקור מזון – כמו שאתי כתבה לי אז, זה ממש עצוב: זהו צמח חזק, מינים שלו גדלים בכל מזג אויר, והזרעים זמינים בקלות.
אלמלא הרעלן הזה, שלא הצליחו להפריד אותו מהצמח, זה יכול היה להיות מקור מזון זמין ונוח להרבה רעבים בעולם.

t04

 התמונות צולמו בנחל תלכיד ובסרטבא שבבקעת הירדן, 28.1.2012
והרשומה מוקדשת באהבה ל-Motior יקירי: חג אהבה שמח!

t05   t01

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא ב-Flickr

t15

 Happy St. Valentine's Day, everybody! Make Love, Not War!

t16

 ועכשיו להמנון האולטימטיבי:

ולריאנה איטלקית – Valeriana dioscoridis

v08

אני חוזרת לכרמל, שם פגשתי פרח-מצוקים יפהפה – ולריאנה איטלקית.

v04

הולריאנה צומחת במצוקי סלע, בכיסי קרקע עשירה ברקבובית.
אם אתם נוסעים בכביש העולה לבית אורן בכרמל – הרימו את הראש למצוק מעל הכביש, ותראו את הולריאנות, ממש כך מעליכם:

v06

אני, כמובן, גם טיפסתי אל המצוק כדי לראות את כדורי הפריחה מקרוב:

v03  v15

 הפריחה של הולריאנה מתחילה ככדור, אבל ככל שהיא "מתבגרת", הכדור מתרווח ונראה דומה יותר לסוכך.

v14

 מין קרוב לולריאנה שלנו הוא ולריאנה רפואית – מהשורש שלה מפיקים את הולריאן – תרופה נגד חרדות קלות, כאבי ראש ונדודי שינה.

v02   v01

לפי הכתוב ב"לקסיקון מפה לצמחי ישראל", מהשורשים של הולריאנה האיטלקית גם נודף ריח ולריאן – אבל לא הצליחו להפיק מהם את התרופה.

v16   v12

הריח של הולריאן הוא ריח עז ולא נעים. מייק לבנה מספר, שכשהוא היה נער – לחובש בטיולים תמיד היה בקבוק של טיפות ולריאן. סיפרו אז, שאם מישהו מתעלף בטיול – יתנו לו להריח ולריאן, והוא יזנק מיד מעוצמת הריח.
מובן שמעולם לא קרה שמישהו התעלף, אבל פעמים רבות נשבר הבקבוק, ותיקו של החובש נדף ריח למרחוק…

v09

הולריאנה פורחת בלבן – ורדרד, כל פרח הוא בערך בגודל סנטימטר אחד.
בארץ אפשר למצוא אותה בהרים באיזור הים תיכוני – הרי יהודה, הגליל וגם החרמון.

v07  v11

התמונות צולמו בתאריכים הבאים –
24.2.2007 בהר השאבי
6.4.2007 בנחל כזיב
11.1.2012 בכרמל
19.1.2012 בכרמל
7.2.2012 בכרמל

v05  v10

התמונות ב-Flickr, ומוזמנים להקליק עליהן על מנת לראותן בגודל מלא! ודאגתי גם שהן תפתחנה בעמוד נפרד.

v13

 

השקדיה הפרטית שלנו: סיפור לט"ו בשבט

מחר נחגוג את ט"ו בשבט, ולכבוד החג – אני חוזרת אל השקדיה – או בשמה הרשמי, השקד המצוי.

IMG_4610a

כבר כתבתי לפני שלוש שנים על השקד כמה וכמה דברים. היום אני רוצה לספר על עץ שקד אחד מיוחד.

IMG_4611

הסיפור שלי מתחיל בינואר 1941. סבי וסבתי  גרו בשכירות, בבית באחת השכונות החדשות (חדשות באותה תקופה) בחיפה. לא מזמן נולד בנם: אבי.
אם-סבתי באה לבקר אותם: לבקר את הנכד החדש שלה.

IMG_4617

עוד הם יושבים במרפסת (מנהג שהיה אז נפוץ למדי, והיום הולך ונעלם…) – ואם סבתי ראתה שמול הבית ישנו מגרש ריק, ובמרכזו פורחת שקדיה. השקדיה היתה בשיא תפארתה – לבנה ויפהפיה.

IMG_4618

אם סבתי התגוררה באותו שלב בתל-אביב. אך היא חשבה על יציאה לגמלאות, ורצתה לעבור לגור קרוב יותר לבנותיה. העץ במגרש מצא חן בעיניה כל כך – אז היא קנתה את המגרש.

IMG_4616

סבי, שהיה אדריכל, תכנן עבורה בית עם מרפסת גדולה. מרפסת שתפנה אל עץ השקדיה. הבניה התעכבה מספר שנים – בשל מלחמת העולם השניה, ומלחמת השחרור אחריה – אבל בשנת 1950 אם-סבתי עברה לגור בביתה החדש.
היא נהנתה מאד מהשקדיה.

IMG_4607

לאחר מותה, סבי וסבתי עברו לגור בבית עם אבי, שהיה נער.
כשאבי ואמי התחתנו – סבי תכנן ובנה קומה שניה לבית: זה הבית בו נולדתי ובו ביליתי את ילדותי.
זה הבית בו גרים הורי גם היום.

IMG_4608

וזהו עץ השקדיה עליו טיפסתי כל ילדותי, ובין ענפיו חלמתי חלומות…
וכמו שאתם רואים בתמונות, העץ הזה ממשיך לפרוח עד היום!

 IMG_4609

אמא שלי מציצה מחלון הקומה השניה, וצדה בעין המצלמה את המבקרים על השקדיה.
למשל, צופית ובולבול:

צופית ובולבול ושקדDsc_3579

הפרפר נמפית הסרפד –

נמפית הסירפדDsc_3648

וקרובו, נמפית החורשף

נמפית החורשףP1210711

וגם ירגזי נהנה מהפרחים:

ירגזיP1210734

התמונות צולמו כולן מחלון החדר שהיה החדר שלי, בחיפה
חלקן אני צלמתי, וחלקן אמא שלי צלמה.
לאורך ינואר 2012.
התמונות עדין ב-Flickr, אז אפשר להקליק עליהן על מנת לראותן בגדול – ולהקליק Back על מנת לחזור לרשומה.

IMG_4610

הרשימה מוקדשת באהבה רבה להורי: אני מאחלת לשניכם להמשיך להנות עוד שנים רבות מפריחת השקדיה!

חנקן גדול – Lanius excubitor

h01

אני חוזרת לטיול בבקעה, מלפני שבוע: כבר בעצירה הראשונה שלנו, בחניון של נחל תלכיד, ראיתי ציפור על עץ בחניון. התקרבתי תוך כדי צילום, וראיתי חנקן גדול:

h06

החנקן הגדול הינו ציפור גדולה למדי – בערך 24 ס"מ אורכה. כלומר, קרובה בגודל לשחרור. יש לה על העיניים מסיכה שחורה, והמקור צלוב מעט בקצהו. מקור חזק ומסיבי.

h10

החנקן נוהג לעמוד בנקודות תצפית ולסקור את השטח, לחפש טרף. הוא ניזון בעיקר מחרקים, אבל יצוד גם בעלי חיים גדולים יותר – צפרדעים, לטאות, נחשים קטנים וציפורים קטנות אם יזדמן לו.

h03

יש לי חוברת ישנה: "מדריך לציפורי ארצנו" בהוצאת רשות שמורות הטבע, כתב וצייר פרגוסון (שהוא צייר ציפורים מעולה. וצייר בעלי חיים מעולה, וגם מבין היטב בציפורים ובעלי חיים. ובכלל הוא מעולה). שם מופיע החנקן בעמוד "ציפורי השדות והמישורים", כשלצידו דרור ספרדי משופד על ענף. תמיד תהיתי למה הוא בחר להציג את המחזה המרתיע הזה…
כלומר, החנקן אמנם משפד את טרפו – אבל למה דווקא דרור? ואיך אני אמורה לזהות דרור ספרדי אם איננו משופד על ענף?
החנקן משפד את הטרף כדי לשמור אותו. לפעמים מוצאים "מזווה" – איזור שבו שיפד החנקן כמה חיות זו ליד זו.

h04

לפי האנציקלופדיה של החי והצומח, לחנקן יש קולות מגוונים מאד –  והם כוללים גם חיקוי של ציפורים אחרות. אני חייבת לציין שאכן שמעתי אותו קורא בשלל קריאות מגוונות.
אחרי שנמאס לו לעמוד על העץ, הוא עף משם. מאוחר יותר ראיתי חנקן על חוט החשמל שעובר לאורך כביש 90 –

h08

אני לא יודעת בוודאות אם זהו אותו אחד או פרט אחר. אני מניחה שזהו כן אותו פרט, שכן החנקן הוא ציפור טריטוריאלית. הוא שומר על השטח שלו, מזהיר כל מי שמתקרב – ואף יתקיף במידת הצורך.

h02

 לפי האנציקלופדיה של החי והצומח, ישנם בארץ שבעה מיני חנקנים. בבלוג כבר הראיתי את החנקן אדום-הראש, ובטיולי פגשתי גם את החנקן הנובי. אני מקווה לפגוש גם את שאר החנקנים ביום מן הימים…
על חוט חשמל, עם נוף הרי הגלעד ברקע – הוא נראה מאד מוצלח בעיני:

h07

התמונות צולמו בבקעת הירדן, למרגלות נחל תלכיד, 28.1.2012

h05

התמונות עדין ב-Flickr, אז אפשר להקליק עליהן על מנת לראותן בגדול – ולהקליק Back  על מנת לחזור לרשומה.

h09

 

 

חלביב רֹתמי – Periploca aphylla

h01

בשבת, כמו שכבר ידוע לכם, טיילתי בבקעת הירדן. רוב הצמחיה באיזור היא נמוכה – צמחית בָּתָה (כלומר, צמחים עשבונים, שלרוב לא עוברים את גובה הברכיים). פה ושם בלט שיח קרח –
בעצם הוא נראה קצת כמו גיבוב של ענפים יבשים למחצה…

h03

אבל כשהתקרבנו אליו, ראינו שהענפים מלאים פרחים –

h08

ולא סתם, אילו פרחים בעלי מבנה מיוחד מאד: 

h16   h12

השיח הזה הוא החלביב הרֹתמי.  רֹתמי – כי מבנה הצמח דומה לזה של רתם המדבר: ענפים מעוצים, עלים קטנים מאד ומעטים מאד. זהו שיח שמותאם לאיזור בעל מעט מים.

הערת צד: אם כבר הזכרתי את הרתם – הוא פורח כעת במישור החוף! כל השיחים הגדולים הפורחים בלבן שאפשר לראות מכביש 2 ומכביש 4 הם רתמים. אם אתם עוברים ברגל ליד אחד, אני ממליצה מאד להתקרב ולהריח!

h14

אבל אני ממשיכה עם החלביב… הפרח שלו פשוט יפהפה. צבעו בורדו – כמו יין טוב, והוא שעיר.
הריח שלו דוקא פחות מושך – כלומר, פחות מושך לנו. הוא מנסה למשוך זבובים שיאביקו אותו, ועבורם הריח שלו מושך מאד.

h04

 העלים של החלביב הם קטנים מאד, מלבלבים בחורף – ונושרים במהרה.

h07  h11

השם "חלביב" בא לציין את העובדה שאם נפצע את הגבעול, הוא יגיר נוזל לבן, דמוי חלב.

h06

הפירות של החלביב הם תרמילים, ובתוכם זרעים. לכל זרע יש ציצית משיית ארוכה, והרוח מפריחה אותם לכל הכיוונים…

h05

בשלב מסוים בטיול שלנו השמים התעננו – כאן אפשר ממש לראות מאחורי שיח החלביב, את העננים באים ומכסים את התכלת:

h02

אבל אחרי שעה קלה השמים התבהרו שוב: אתם מוזמנים לראות מציאות נוספות מהטיול בפורום צמחי בר: היה לנו טיול פורח במיוחד.

h15

התמונות צולמו לאורך כביש 90 בבקעת הירדן – באיזור חניון תלכיד-פיראן, ודרומה משם באיזור צומת אדם, בתאריכים 28.1.2012 וגם 9.1.2010

h09

מוזמנים להקליק על התמונות – על מנת לעבור לראות אותן בFlickr בגודל מלא. שימו לב שהן נפתחות באותו חלון ולא בחלון חדש – לכן, אם רוצים לחזור לרשימה צריך להקיש Back.

h10

הלילה הלכה לעולמה המשוררת הפולניה ויסלבה שימבורסקה. אני לא קוראת הרבה שירה, ולרוב לא נהנית מזה. שימבורסקה היא אחת המשוררות הבודדות שהתלהבתי מהן. השירים שלה הם מקסימים ומאד מיוחדים בעיני.
יהי זכרה ברוך.

הנה קישור לשיר יפהפה ועצוב במיוחד שלה, שתרגם דוד וינפלד: חתול בדירה ריקה.
ותוספת: באבא יאגה כתבה קדיש ותרגמה כמה שירים שלה.

h13